המזרחי
נוסדה בשנת 1902
אחת משתי המפלגות המייסדות של המפד"ל. המפלגה נוסדה באירופה ב-1902 ביוזמתו של הרב יצחק יעקב ריינס בתגובה להחלטתו של הקונגרס הציוני לכלול את החינוך בתחומי פעילותה של ההסתדרות הציונית, שכן עלה החשש שהרוב החילוני יכתיב את מדיניות החינוך של התנועה הציונית. המפלגה החלה את פעילותה בארץ ישראל לפני מלחמת העולם הראשונה, הקימה רשת חינוכית ציונית-דתית ענפה וטיפחה מוסדות תרבות. היא השתתפה בחיי היישוב ובמוסדותיו הנבחרים ויזמה את הקמת הרבנות הראשית. על אף הברית ארוכת הימים עם מפא"י, הייתה המזרחי הפלג הימני מבין שתי מפלגות האם של הציונות הדתית, הן מבחינה מדינית (רוב מנהיגיה התנגדו לתכנית החלוקה בסוף שנות השלושים והסתייגו ממדיניות ההבלגה) והן מבחינה כלכלית (ציבור הבוחרים היה בעל גוון בורגני-אזרחי).
בבחירות הראשונות התמודדה המזרחי יחד עם שלוש מפלגות נוספות במסגרת החזית הדתית המאוחדת, ומנהיגה יהודה לייב מימון עמד בראש הרשימה המשותפת. החזית התפרקה במהלך הכנסת הראשונה, ובבחירות 1951 התמודדה המפלגה באופן עצמאי. ב-1955, לקראת הבחירות לכנסת השלישית, חברה המפלגה אל הפועל המזרחי לרשימה משותפת בשם "חזית דתית לאומית", ושנה מאוחר יותר הפכה רשימה זו למפלגה הדתית הלאומית (מפד"ל).
מאיר בר-אילן, יהודה לייב מימון, דוד צבי פנקס.
המזרחי השתתפה בשתי הממשלות שכיהנו בכנסת הראשונה, ויהודה לייב מימון היה מופקד מטעמה על משרד הדתות. גם בממשלה הבאה נשמר לה ייצוג של שר אחד, ובתפקיד כיהנו דוד צבי פנקס (עד פטירתו) ומרדכי נורוק. לאחר מכן, עד סיום הכנסת השנייה, היא נותרה בקואליציה אך ללא ייצוג של שר בממשלה.