ד"ש
התנועה הדמוקרטית לשינוי
ד"ש
נוסדה בשנת 1976
ד"ש (בשמה המלא "התנועה הדמוקרטית לשינוי") נוסדה בשנת 1976 על רקע המשבר בחברה הישראלית בעקבות מלחמת יום הכיפורים. רבים מבני מעמד הביניים והשכבות המבוססות שרצו להעניש את המערך על מחדליו אבל חששו לתת את ההנהגה בידי הליכוד, ייחלו להתארגנות פוליטית חדשה. לחץ כבד שהופעל על יגאל ידין, רמטכ"ל לשעבר ואיש בעל יוקרה ונקי כפיים, הביאו לבסוף להיענותו להיכנס לפוליטיקה לאחר סירוב רב שנים. סביב מנהיגותו התאספה קבוצה של אנשי צבא לשעבר, אקדמאים וכלכלנים, ובנובמבר 1976 נוסדה התנועה הדמוקרטית. תנועה זו התאחדה כעבור שבועיים עם תנועת שינוי בהנהגתו של אמנון רובינשטיין, ושמה של המפלגה שונה לד"ש. למפלגה החדשה הצטרפו עוד כמה אנשי ציבור מימין ומשמאל, והיא מיצבה את עצמה כמפלגת מרכז חילונית השואפת להיות לשון מאזניים בבחירות 1977.
בבחירות קיבלה ד"ש 15 מנדטים והייתה לסיעה השלישית בגודלה. רוב התומכים בה היו מאוכזבי המערך, ובכך היה לד"ש חלק גדול במהפך ההיסטורי שבו בא הקץ לשלטון השמאל. ואולם על אף הצלחתה נכשלה ד"ש במטרתה להיות לשון מאזניים. בגין יכול היה להקים ממשלה גם בלעדיה, ובמצב זה החל ויכוח פנימי בשורות המפלגה בשאלה אם להצטרף לממשלה. הוויכוח נמשך גם לאחר ההכרעה להצטרף לממשלה, ובקיץ 1978 התפלגה המפלגה לשני רכיביה המקוריים: התנועה הדמוקרטית (שהלכה והתפוררה במהירות) ושינוי.
יגאל ידין, מאיר עמית, אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר.
ד"ש נכנסה לממשלת בגין ארבעה חודשים לאחר השבעתה, וקיבלה ייצוג של ארבעה חברים. ידין מונה לסגן ראש הממשלה, מאיר עמית קיבל את תיקי התחבורה והתקשורת, שמואל תמיר את תיק המשפטים וישראל כץ את תיק העבודה והרווחה.