מפלגת המרכז
מפלגת המרכז
נוסדה בשנת 1999
מפלגת אמצע שהוקמה ב-1999 במטרה להתמקם בין הליכוד למפלגת העבודה ולייצר חלופה שלטונית חדשה. גישושים לקראת הקמת מפלגת אמצע החלו כבר ב-1997 על רקע חוסר שביעות הרצון של בכירים בליכוד מראש הממשלה נתניהו וכן מתסכול בשורות מפלגת העבודה על שהמנהיג החדש אהוד ברק אינו זוכה לאהדה מרובה בסקרי דעת קהל. עוד נשמעו קולות באשר לצורך לטלטל את מערכת המפלגות ולסיים את התיקו המסורתי בין שני הגושים הגדולים, בין היתר כדי להחליש את כוחם של החרדים והדתיים. בכלל האנשים ששמם נקשר להתארגנות החדשה בשלביה המוקדמים היו דן מרידור ורוני מילוא. לאחר מכן השתלב במאמצים אמנון ליפקין-שחק, ושלושת אלה יצרו את הציר הראשי והסכימו לשתף פעולה ולהעמיד בראש ההתארגנות את מי שיזכה לתמיכה הציבורית הרבה ביותר. בראשית 1999 ניהלו השלושה מגעים עם פוליטיקאים נוספים, ועל רקע זה פיטר נתניהו את שר הביטחון שלו יצחק מרדכי, שבתוך זמן קצר הפך למועמד המוסכם של המפלגה לראשות הממשלה. משהתברר שהבחירות הוקדמו, הצטרפו למפלגה אישים נוספים כחגי מרום ונסים זווילי (מפלגת העבודה), אליעזר זנדברג (צומת), דוד מגן (גשר) ודליה רבין.
בתחילת הקמפיין לראשות הממשלה נהנה מרדכי מאהדה רבה, אבל ככל שקרב מועד הבחירות מעמדו ירד, ורבים בסביבתו, גם ראשי מפלגתו, ביקשו ממנו להסיר את מועמדותו. מרדכי הסיר את מועמדותו ערב הבחירות וסלל את ניצחונו של אהוד ברק. המפלגה עצמה קיבלה שישה מושבים בלבד, הרחק מהתחזיות הוורודות של ראשית הדרך, שלפיהן תהפוך לכוח מרכזי. המפלגה הצטרפה לממשלת ברק, אבל במהלך הכנסת החמש עשרה התפוררה במהירות. בבחירות לכנסת השש עשרה התמודדה רשימה בשם מפלגת המרכז בראשות דוד מגן, אבל הקשר בינה למפלגה המקורית היה רופף ביותר, והיא לא עברה את אחוז החסימה.
יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק, דן מרידור, דליה רבין.
שני שרים ייצגו את המפלגה בממשלתו של אהוד ברק: מרדכי הופקד על תיק התחבורה וליפקין-שחק על תיק התיירות. לאחר התפטרותו של מרדכי מהממשלה בעקבות אישומו בהטרדה מינית ומעשים מגונים החליפו ליפקין-שחק במשרד התחבורה, ומילוא מונה לשר הבריאות. רוני מילוא (שר לשיתוף פעולה אזורי) ודן מרידור (שר ללא תיק) ייצגו את המפלגה בממשלתו הראשונה של אריאל שרון.