אודות מערכת הבחירות לשנת 1984
בקיץ 1983, באמצע תקופת כהונתה של הכנסת העשירית, הודיע מנחם בגין במפתיע על פרישתו מראשות הממשלה ומהחיים הפוליטיים. זמן קצר לאחר הודעתו התכנס מרכז חרות ובחר ביצחק שמיר למנהיגה החדש של התנועה ולמועמדה לראשות הממשלה. משנבחר שמיר התפטר בגין מתפקידו, וממשלה חדשה בראשותו של שמיר הושבעה לכנסת. אף שמבחינה חוקית יכלה ממשלת שמיר לכהן עד נובמבר 1985 - תום מועד הכהונה החוקי של הכנסת - הביאו לחצים פוליטיים לידי הקדמת הבחירות.
שני נושאים עיקריים עמדו באותה עת על סדר היום של מדינת ישראל ובמוקד מערכת הבחירות. הראשון שבהם היה נוכחותו של צה"ל בלבנון מקיץ 1982. השהייה הממושכת של כוחות צה"ל בארץ זרה עוררה בישראל מחלוקת גדולה, שהתבטאה בהפגנות סוערות ואף באלימות, שהגיעה לשיאה ברצח אמיל גרינצווייג במהלך הפגנת שמאל. הנושא השני היה המשבר הכלכלי החריף שמדינת ישראל הייתה נתונה בו. המשק סבל מאינפלציה דוהרת ומפיחות מואץ של השקל, ובאוקטובר 1983, לאחר מפולת מניות הבנקים שבמהלכה איבדו עשרות אלפי אזרחים את הונם, הורתה הממשלה על סגירת הבורסה לשבועיים.
בבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדו 26 רשימות, ומתוכן עברו את אחוז החסימה 15. אל מערכת הבחירות הזאת נכנס המערך בעמדה עדיפה: לא רק שממשלת שמיר לא הייתה פופולרית והצטיירה כממשלה כושלת, הפעם התמודד הליכוד לראשונה בלי בגין והיה נתון בסכסוכים פנימיים. לעומת זאת, במפלגת העבודה (הרכיב הראשי ברשימת המערך) שררה אחדות שורות. ואולם, למרות סימנים מעודדים אלה, איבד המערך מכוחו. הוא אמנם ניצח את הליכוד והפך לרשימה הגדולה ביותר, אבל במאזן הבין-גושי לא חל שינוי של ממש. מבחינה תאורטית יכול היה המערך להקים ממשלה צרה בתמיכתן של חד"ש ושל הרשימה המתקדמת לשלום, אבל מנהיגיו שללו אפשרות זו ופעלו לצירופה של אחת המפלגות הדתיות לקואליציה. המפלגות הדתיות סירבו להיכנס לממשלה צרה בראשות המערך, והמערכת הפוליטית נקלעה למבוי סתום.
הפעם נדרש פתרון יצירתי במיוחד, וזה אכן הגיע בצורתה של ממשלת אחדות, שבה פעל מנגנון של רוטציה: בשנתיים הראשונות יהיה שמעון פרס ראש הממשלה ויצחק שמיר שר החוץ, ולאחר מכן יתחלפו בתפקידיהם. בשאר התפקידים (ובכלל זה תפקיד שר הביטחון, שלו מונה יצחק רבין) לא יחול שינוי. עוד הוסכם לצרף לממשלה כמה מפלגות קטנות, בעלות בריתן של המערך והליכוד. בממשלה שהושבעה היו 25 שרים, והיא הייתה הגדולה ביותר עד אז.
הבחירות לכנסת ה-11
23.7.1984
מספר בעלי זכות הבחירה
2,654,613
אחוז החסימה
1%
סך הכל מצביעים
2,091,402
מספר הקולות הכשרים
2,073,321
שיעור ההצבעה
78.8%
| מפלגה | קולות | מושבים (מנדטים) | אחוז הקולות | רשימת מועמדים | מצע |
|---|---|---|---|---|---|
| מערך | 724,074 | 44 | 34.9 |
המועמדים
|
מצע
|
| הליכוד | 661,302 | 41 | 31.9 |
המועמדים
|
מצע
|
| התחיה | 83,037 | 5 | 4.0 |
המועמדים
|
מצע
|
| מפד"ל | 73,530 | 4 | 3.5 |
המועמדים
|
|
| חד"ש | 69,815 | 4 | 3.4 |
המועמדים
|
|
| ש"ס | 63,605 | 4 | 3.1 |
המועמדים
|
|
| שינוי | 54,747 | 3 | 2.6 |
המועמדים
|
|
| רצ | 49,698 | 3 | 2.4 |
המועמדים
|
מצע
|
| יחד-1984 | 46,302 | 3 | 2.2 |
המועמדים
|
|
| הרשימה המתקדמת לשלום | 38,102 | 2 | 1.8 |
המועמדים
|
|
| אגודת ישראל | 36,079 | 2 | 1.7 |
המועמדים
|
מצע
|
| מורשה | 33,287 | 2 | 1.6 |
המועמדים
|
|
| תמ"י | 31,103 | 1 | 1.5 |
המועמדים
|
|
| כך | 25,907 | 1 | 1.2 |
המועמדים
|
|
| אומץ | 23,845 | 1 | 1.2 |
המועמדים
|
|
| לובה אליאב | 15,348 | - | 0.7 |
המועמדים
|
|
| ארגון נכים | 12,329 | - | 0.6 |
המועמדים
|
|
| התנועה להתחדשות | 5,876 | - | 0.3 |
המועמדים
|
|
| תנועת עלייה וצעירים | 5,794 | - | 0.3 |
המועמדים
|
|
| שילוב | 5,499 | - | 0.3 |
המועמדים
|
|
| עצמאות בראשות עזרה זוהר | 4,887 | - | 0.2 |
המועמדים
|
|
| ארגון ארצי להגנת הדייר | 3,195 | - | 0.2 |
המועמדים
|
|
| פיתוח ושלום | 2,430 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| הס-מס | 1,472 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| התנועה למען המולדת | 1,415 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| עמך | 733 | - | 0.0 |
המועמדים
|
קישורים בנושא
יצחק גל-נור, "התוצאות הפוליטיות של בחירות 1984 וסימני השאלה שבעקבותיהן", מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 25 (1986), עמ' 45-35.
Asher Arian and Michal Shamir (eds.), The Elections in Israel 1984. New Brunswick: Transaction, 1986.
Daniel J. Elazar and Shmuel Sandler (eds.) Israel's Odd Couple: The 1984 Knesset Elections and the National Unity Government, Detroit: Wayne State University Press, 1990.
Simha Flapan, "The 1984 Elections: Whither Israel?", World Policy Journal 2 (2) (1985), pp. 331-350.
Henri Stellman, "Israel: The 1984 Election and After", Parliamentary Affairs 38 (1) (1985), pp. 73-85.