בחירות 1981

אודות מערכת הבחירות לשנת 1981

בבחירות שנערכו ב-1981 נהוג לראות את מערכת הבחירות המתוחה והאלימה ביותר בתולדות הפוליטיקה בישראל. בחירות אלה שיקפו את שיאו של השסע העדתי, ויותר מכל מערכת בחירות לפניה או אחריה היה מתאם חזק בין המוצא העדתי לאופן ההצבעה. רוב האשכנזים התייצבו מאחורי פרס והמערך, ואילו המזרחים מאחורי בגין והליכוד.

ארבע השנים שקדמו לבחירות, הראשונות של שלטון הליכוד וממשלת בגין, היו עשירות באירועים. תקופת הכהונה של הממשלה החלה בביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים סאדאת, ובעקבותיו הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים. אבל מששקעה האופוריה נתגלו קרטועים וקלקולים בממשלה: שני שרים בכירים (משה דיין ועזר ויצמן) התפטרו מהממשלה על רקע חילוקי דעות בנוגע למדיניות החוץ, וגם במישור הכלכלי לא הייתה לממשלה הצלחה יתרה כשצעדי הליברליזציה שהנהיגה הביאו לידי אינפלציה, שעתידה להגיע לשיאה באמצע שנות השמונים. נוסף על כל אלה סבל ראש הממשלה מבריאות לקויה ואושפז כמה פעמים בבית החולים. במחצית השנייה של תקופת כהונת הכנסת התשיעית הראו סקרי דעת הקהל על שפל במעמדו של הליכוד, ורבים ראו במהפך ההיסטורי כמעין סטייה קלה שתתוקן בבחירות הבאות, כשהמערך ישוב לתפקידו הטבעי כמפלגת השלטון.

כשהוחלט בראשית 1981 על הקדמתן של הבחירות, היה בסקרי דעת הקהל יתרון דו-ספרתי למערך על פני הליכוד. אבל בהדרגה חל כרסום ביתרון זה. מערכת הבחירות התאפיינה במתיחות רבה, וגילויי האלימות לא היו נדירים, בעיקר בכנסי בחירות של המערך. ככל שהתקרב מועד הבחירות חזר ראש הממשלה בגין לקו הבריאות והצליח לשלהב את הקהל בעצרות הבחירות שהשתתף בהן.

מבין 31 הרשימות שהתמודדו בבחירות רק 10 הצליחו להיכנס לכנסת. הבחירות הוכרעו בקרב צמוד מאוד, ורק כ-10,000 קולות הבדילו בין הליכוד ובין מערך. בעקבות הבחירות החזיקו שתי המפלגות הגדולות במספר שיא של 95 מושבים.  ד"ש התפוררה ונעלמה מהמפה הפוליטית, המפד"ל איבדה מחצית מכוחה, בעיקר לטובת תמ"י והתחיה. תוצאות הבחירות הבהירו שלמערך אין גוש חוסם שבאמצעותו יוכל להקים ממשלה, שכן עם כל שותפותיו הוא הגיע ל-56 מושבים. לגוש הימין היה רוב, אבל מכיוון שהתחיה לא הסכימה להצטרף לממשלה העומדת לפנות יישובים מסיני, נאלץ בגין להקים קואליציה מינימלית שנסמכה על 61 חברי כנסת בלבד. מלבד הליכוד חברו לקואליציה המפד"ל, תמ"י ואגודת ישראל.