אודות מערכת הבחירות לשנת 1973
הבחירות לכנסת השמינית נערכו בצִלה של מלחמת יום הכיפורים. הבחירות אמנם נערכו כחודשיים לאחר תום הקרבות, אבל חלקים רחבים בציבור היו שרויים בהלם וטעוני מרירות. משפחות רבות עדיין התאבלו, ורבים מהמגויסים טרם שוחררו ושהו בחזית. הליכוד (שהוקם לקראת הבחירות על בסיס גח"ל) ניצל את הרגשות הקשים, ובתעמולת הבחירות תקף את הממשלה על מחדליה וגם על שחתרה להפסקת אש בשלב מוקדם מדי, לפני שהושג הניצחון המלא. בגלל הביקורת הנוקבת והלכי הרוח נגד הממשלה אפשר לטעון שתוצאות הבחירות היו בגדר הישג לראש הממשלה גולדה מאיר ולמערך. המערך איבד 5 מושבים בלבד בהשוואה לבחירות הקודמות, ועם רשימות המיעוטים הנלוות (3 מושבים), רצ (3 מושבים) ומפלגות השמאל הרדיקלי (5 מושבים) היה לשמאל גוש חוסם של 62 מושבים. ואולם התחזקותו הגדולה של הליכוד ל-39 מושבים וצמצום הפער ביחס למפלגת השלטון היו הסימנים הראשונים למהפך השלטוני שהגיע פחות מארבע שנים לאחר מכן.
תוצאות הבחירות הבהירו שהמערך הוא עדיין הגורם היחיד המסוגל להרכיב ממשלה. משנודעו התוצאות שררה בציבור אכזבה קשה שמקורה בתחושה העמוקה שהאחראים למחדל המלחמה (ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין) לא נענשו. גלי המחאה גברו משהכריזה מאיר שהיא מייעדת להשאיר את דיין בתפקיד שר הביטחון, והמפד"ל איימה להישאר מחוץ לממשלה. בסופו של דבר הצליחה מאיר להציג ממשלה שנשענה על קואליציה של שלוש סיעות (המערך, המפד"ל והליברלים העצמאיים), ועם רשימות המיעוטים מנתה 68 חברי כנסת. ממשלה זו הייתה קצרת ימים. ועדת אגרנט - ועדת החקירה הממלכתית שבחנה את המחדל במלחמת יום הכיפורים - פרסמה בראשית אפריל 1974 את מסקנות הביניים שלה, ובעקבות הדוח והלחץ הציבורי התפטרו מתפקידיהם מאיר, דיין והרמטכ"ל. ממשלה חדשה הוקמה בראשות יצחק רבין ביוני אותה השנה.