בחירות 1965

אודות מערכת הבחירות לשנת 1965

הבחירות לכנסת השישית היו מבחן חשוב מאוד למפא"י לנוכח הזעזועים הפנימיים שעברה המפלגה במהלך כהונת הכנסת החמישית, זעזועים שנסובו סביב פרשת לבון והמאבק בין דוד בן-גוריון והצעירים ובין ההנהגה הוותיקה. זעזועים פנימיים אלה הגיעו לשיאם בוועידת מפא"י, שהתכנסה בראשית 1965 לדון בדרכה של המפלגה. בוועידה נחשף הקרע העמוק במפלגה, וכמה חודשים לאחר מכן הודיע בן-גוריון על פרישתו ועל הקמתה של רפ"י. בבחירות אלה התמודדה מפא"י לראשונה בלי בן-גוריון ועם לוי אשכול בראשה.

בחירות 1965 מסמנות את תחילת התגבשותם של שני גושי המפלגות הגדולים: בשמאל התמודדו מפא"י ואחדות העבודה ברשימה משותפת בשם "המערך", ובימין התמודדו חרות והליברלים ברשימה משותפת בשם גח"ל (גוש חרות-ליברלים). מערכת הבחירות הייתה הממושכת והיקרה ביותר שידעה המדינה עד אז, אבל תעמולת הבחירות החריפה לא הועילה לרשימות המאוחדות והתמיכה בהן ירדה. המערך זכה ב-45 מושבים, 5 פחות מכוחן המשותף של מפא"י ואחדות העבודה בבחירות הקודמות, וגח"ל זכה ל-26 מושבים, 8 פחות מכוחן המשותף של חרות והליברלים בבחירות הקודמות. רפ"י לא הצליחה למשוך קולות רבים, ועשרת המושבים שקיבלה היו בגדר אכזבה מרה לבן-גוריון וסימנו את גלישתו ההדרגתית אל מחוץ לזירה הפוליטית. המפלגות הדתיות והחרדיות נחלשו מעט, ואילו מק"י התפצלה למפלגה ציונית (ששמרה על השם מק"י) ולמפלגה לא ציונית (רק"ח). קולות רבים במגזר הערבי עברו לרק"ח, וכך החל התהליך שהביא להיעלמותן של רשימות המיעוטים הנלוות למפא"י.

45 המושבים שקיבל המערך צמצמו את מרחב התמרון הקואליציוני של אשכול, בעיקר משום רתיעתו מיצירת שותפות עם רפ"י או עם גח"ל. מצב זה חיזק מאוד את עמדת המיקוח של המפד"ל. השיחות הקואליציוניות נמשכו יותר מחודשיים, ובמהלכן ביקש אשכול פעמיים ארכה מהנשיא. בקואליציה שהוקמה בסופו של דבר היו חמש סיעות (המערך, המפד"ל, מפ"ם, הליברלים העצמאיים ופועלי אגודת ישראל), ויחד עם רשימות המיעוטים היה לממשלה רוב של 75 חברי כנסת.