בחירות מקומיות בצרפת

הבחירות לפרלמנט הבסקי הנערכות פעם בארבע שנים נחשבות לאחד מן האירועים הפוליטיים החשובים ביותר בספרד שלאחר עידן פרנקו. הבחירות מלוות כמעט תמיד במתיחות ובגילויי אלימות רבים הנוגעים לשאלת העצמאות של ארץ הבסקים.

ריכוזן של שלוש מערכות בחירות בפרק זמן קצר של כשנה הוא נדיר (הפרלמנט נבחר כל חמש שנים, הנשיא - כל שבע שנים) ועשוי לשנות בעתיד הקרוב את הנוף הפוליטי הצרפתי כולו. לכן היה חשוב לשחקנים הפוליטיים, ובמיוחד לשני היריבים הגדולים - הנשיא שיראק וראש הממשלה ז'וספין - לזכות בבחירות המקומיות וליצור בכך תנופה של הצלחה.

למרות הרצון העז להצטייר כמנצח הגדול של הבחירות, לא הצליח שום צד פוליטי לרשום ניצחון סוחף וחד-משמעי:

הסוציאליסטים זכו לשני ניצחונות חשובים בשתי הערים הגדולות - פריז וליון. הניצחון בפריז היה סמלי ומתוק במיוחד מכמה טעמים: ראשית, הוא שם קץ לשלטון ממושך של הימין בעיר. שנית, היה זה ניצחון שהושג במגרשו הביתי של הנשיא שיראק, אויבם המר של הסוציאליסטים, שכיהן כראש עיריית פריז מ-1997 עד ל-1995, השנה שבה נבחר לנשיאות צרפת. מלבד זאת נתפס הניצחון בפריז כניצחון של הדור הצעיר. שיעורי ההשתתפות בבחירות בקרב הצעירים בעיר היו גבוהים יחסית, והם שהעניקו לשמאל את הניצחון ואת התקוות להמשך המגמה במערכות הבחירות הבאות בעתיד הקרוב.

למרות הישגים חשובים אלה, התוצאות הכלליות היו מאכזבות למדי מבחינתם של ז'וספין והסוציאליסטים. למרות שקיוו לזכות בניצחונות רבים, היה זה דווקא הימין שרשם הישגים מרשימים ברוב הרשויות המקומיות במדינה, והוא מחזיק עתה ב-55% מהערים בעלות 15,000 תושבים ומעלה. האכזבה בשמאל הייתה מרה במיוחד לאור הציפיות כי חוק שוויוני אשר יזם ז'וספין יניב פֵרות. לפי החוק, כל מפלגה חייבת לשבץ ברשימת מועמדיה למועצת הרשות המקומית מספר שווה של גברים ונשים. כתוצאה מכך חלה עלייה של קרוב ל50%- בייצוג הנשי במועצות, ואף מספר הנשים שמכהנות כעת כראש עיר עלה בצורה מרשימה. אך בניגוד לכוונתו של ז'וספין ובאופן אירוני, עזר החוק הזה דווקא ליריביו. היו אלה דווקא מועמדות הימין שהצליחו לזכות בראשות ערים חשובות.

כעת, לאחר התוצאות הלא-החלטיות של הבחירות המקומיות, צרפת מתכוננת לשנה של הכרעות גורליות שבמרכזן סיבוב שני של המאבק בין שיראק לבין ז'וספין.