מדד ההשכלה הגבוהה

ההשכלה הגבוהה בישראל התרחבה מאוד עם השנים, ובמיוחד בשנות התשעים, עם ראשית התפתחותן של המכללות. אולם הצמיחה בהשכלה הגבוהה נמצאת היום במגמת האטה. בשנת תשס"ה (2004–2005) למדו בכל המוסדות להשכלה גבוהה 155,895 סטודנטים לקראת תואר ראשון. מדובר בגידול של כ-3% בלבד משנת תשס"ד (2003–2004). ואילו הגידול הממוצע לשנה בין השנים תש"ן (1989–1990) לתש"ס (1999–2000) היה קרוב ל-9%. ההאטה בגידול במספר הסטודנטים היא אחד הביטויים לקיצוצים במערך ההשכלה הגבוהה. אחד המדדים לבחינה של מידת הנגישות להשכלה גבוהה הוא שיעור הסטודנטים החדשים המצטרפים למוסדות מדי שנה בשנה מתוך שנתון של בני 20–24.

מבוא

ההשכלה הגבוהה בישראל התרחבה מאוד עם השנים, ובמיוחד בשנות התשעים, עם ראשית התפתחותן של המכללות. אולם הצמיחה בהשכלה הגבוהה נמצאת היום במגמת האטה. בשנת תשס"ה (2004-2005) למדו בכל המוסדות להשכלה גבוהה 155,895 סטודנטים לקראת תואר ראשון. מדובר בגידול של כ-3% בלבד משנת תשס"ד (2003-2004). ואילו הגידול הממוצע לשנה בין השנים תש"ן (1989-1990) לתש"ס (1999-2000) היה קרוב ל-9%. ההאטה בגידול במספר הסטודנטים היא אחד הביטויים לקיצוצים במערך ההשכלה הגבוהה. אחד המדדים לבחינה של מידת הנגישות להשכלה גבוהה הוא שיעור הסטודנטים החדשים המצטרפים למוסדות מדי שנה בשנה מתוך שנתון של בני 20-24.

בתרשים 1 להלן אפשר לראות כי בשנת תשס"ה חלה בפעם הראשונה ירידה באחוז המתחילים ללמוד. ההאטה בגידול במספר הסטודנטים באה לידי ביטוי במיוחד בתלמידי שנה א' - מספרם ירד כמעט ב-3%: מ-47,940 בשנת תשס"ד ל-46,600 סטודנטים בתשס"ה. הירידה הייתה בעיקר באוניברסיטות, והיא לא קוזזה בעלייה מתונה של תלמידי שנה א' במכללות.

תרשים 1: אחוז המתחילים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מתוך שנתון של בני 20-24 (תשנ"א-תשס"ה, 1990-2005)

תקציב ההשכלה הגבוהה

תקציב ההשכלה הגבוהה הוא רב-שנתי, הוא מועבר מהממשלה אל הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) (על סמכויות הוועדה ראו המאמר 'היבטים השוואתיים במערך ההשכלה הגבוהה'). הכסף הממשלתי המיועד להשכלה הגבוהה מוגדר בתקציב המדינה, ובשנת 2005 הצעת התקציב להשכלה גבוהה הייתה 5.7 מיליארד ₪ (לצורך השוואה, הצעת התקציב לשנת 2007 הקצתה 6.05 מיליארד ₪ להשכלה גבוהה). הכסף מועבר דרך הוות"ת, והיא מחלקת אותו למוסדות על פי קריטריונים מוגדרים. הדוח האחרון של ות"ת סוקר את שנת הלימודים תשס"ה, שהושפעה מהתקציב לשנת 2005.

השתתפות הוות"ת בתקציב הרגיל של המערכת להשכלה גבוהה מתקיימת בתחומים אחדים: הקצבה ישירה למוסדות, הקצבה המיועדת למחקר, הקצבות שאינן מועברות היישר למוסדות, וסיוע לסטודנטים. סך כל ההקצבות בשנת תשס"ה היה 5,037,812,000 ₪.

למוסדות להשכלה גבוהה יש מקורות הכנסה אחדים. סך כל ההכנסות שלהם בשנת תשס"ה היו 7,932,471,000 ₪; וההקצבה הישירה של הוות"ת (74% מכלל הקצבת הוות"ת) הייתה 46.6% מהכנסות המוסדות בשנה זו - 3,693,658,000 ₪. ההכנסות משכר לימוד היו 1,539,043,000 ₪ - 19.4%. ההכנסה מתרומות הייתה 563,216,000 ₪, קרוב ל-7%.

תרשים 2: הכנסות של המוסדות להשכלה גבוהה על פי סוג הכנסה (תשס"ה, 2004-2005)

תרשים 3: הקצבות ות"ת במסגרת התקציב הרגיל (תשס"ה, 2004-2005)

הוצאה שנתית על השכלה גבוהה

בישראל ההוצאה השנתית על השכלה גבוהה לסטודנט היא 11,945 דולר, הוצאה הגבוהה מהממוצע של מדינות ה-OECD, ארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (ראו להלן תרשים 4). ישראל נמצאת מעל הממוצע גם במדד ההוצאות לסטודנט בהשוואה לגובה התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לנפש (ראו להלן תרשים 5). מדד זה מלמד על סדרי עדיפות לאומיים ועל שיקול הדעת בנוגע לחלוקת משאבים, מתוך בחינת ההשקעה של המדינה במערכת ההשכלה הגבוהה ביחס לעושר היחסי של אותה מדינה - ככל שההשכלה הגבוהה ממוקמת גבוה יותר בסדרי העדיפות במדינה, כך אחוז ההוצאה עליה גדול יותר.

המדד מושפע מגורמים אחדים, ואינו מלמד על איכות ההשכלה במדינה, שכן מדינה שבה אחוז גדול מההוצאות מופנה להשכלה גבוהה אך התמ"ג בה נמוך לאו דווקא משקיעה יותר כספים ממדינה שבה אחוז ההשקעה נמוך אך התמ"ג בה גבוה.

כמו כן, יש להתחשב במידת הנגישות להשכלה הגבוהה במדינה, שכן מדינה יכולה להפנות אחוז ניכר מהתמ"ג שלה להשכלה, וכן להוציא על כל תלמיד סכום גבוה מהממוצע, אך הסיבה לכך תהיה מיעוט הסטודנטים הנהנים מנתח זה, ובמצב זה נתח גדול ממשאבי המדינה מושקע במספר מצומצם של אזרחים שיש להם נגישות להשכלה (להרחבה בעניין הנגישות להשכלה גבוהה ראו המאמר: 'אי-שוויון בהשכלה הגבוהה בישראל'). לדוגמה ההוצאה השנתית על השכלה גבוהה לתלמיד בברזיל ובאירלנד דומה, אולם, בעוד באירלנד התמ"ג לנפש הוא כ-34 אלף דולר, הרי התמ"ג לנפש בברזיל הוא כ-8,000 דולר. כלומר, השוויון בין אירלנד לברזיל מבחינת ההשקעה לסטודנט נובע ממיעוט הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בברזיל.

תרשים 4: הוצאה שנתית על השכלה גבוהה לתלמיד (2003) בדולרים אמריקאיים

תרשים 5: אחוז ההוצאה על השכלה גבוהה לתלמיד ביחס לתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לפי מקור הוצאה (2003)

במהלך השנים חלו שינויים בהוצאה על השכלה גבוהה לתלמיד. בתרשים 6 להלן השינויים נבחנים בהתאם לשינויים במספר הסטודנטים הלומדים במוסדות בין שנת 1995 לשנת 2003. בכל המדינות היה גידול במספר הסטודנטים משנת 1995 ועד שנת 2003, וכן שינוי בהוצאה על השכלה גבוהה בכלל, אולם לא בכל מדינה היה מתאם בין הגידול במספר הלומדים לבין הכספים המושקעים בהשכלה. היחס בין השינוי במספר התלמידים לבין השינוי בהוצאה מלמד על השינוי שחל בהוצאה על כל סטודנט. בתרשים 6 שנת 1995 מסומנת בקו 100, וביחס אליו נמדד השינוי. אפשר לראות כי בישראל חל גידול של 52% במספר הסטודנטים, ואילו ממוצע הגידול בשאר המדינות הוא 38%. אולם הגידול בהוצאה הכללית על החינוך בישראל הוא 30% בלבד, כך שההוצאה על כל תלמיד ירדה ב-14%, בעוד ההשקעה הממוצעת בסטודנט בכל המדינות הנבדקות גדלה ב-6%.

תרשים 6: שינויים בהוצאה על השכלה גבוהה לתלמיד (1995-2003)

הירידה בהוצאה הממשלתית לתלמיד במספרים מוחלטים נלמדת בתרשים 7 להלן. המימון של ממשלת ישראל שהועבר למערכת ההשכלה הגבוהה ירד מאז 1996 מסכום של 37,099 ₪ לתלמיד ל-27,917 ₪ בשנת 2007.

תרשים 7: מימון ממשלתי של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל לתלמיד (1996-2007) ב-₪

הוצאה ציבורית לעומת הוצאה פרטית

מימון המוסדות להשכלה גבוהה מגיע ממקורות פרטיים וממקורות ציבוריים. מדינה יכולה להוציא כספים ציבוריים על השכלה גבוהה באופן ישיר, בהעברתם למוסדות, והיא יכולה להשתמש בכסף ולהעבירו לגופים פרטיים - לדוגמה בסבסוד חלקי או מלא של שכר לימוד לסטודנטים זכאים. לפיכך יש להבדיל בין הוצאה ראשונית על השכלה, כלומר מי מקצה את הכסף - למוסד או ללומד - לבין ההוצאה הסופית, כלומר מידי מי המוסדות מקבלים את הכסף.

ההוצאה הציבורית הראשונית כוללת הוצאה ציבורית ישירה המועברת למוסדות וכן העברת כספים לגופים פרטיים לצורך סבסוד הלימודים. הוצאה זו כוללת שכר לימוד ותשלומים אחרים של משקי בית בעבור לימודיהם, לא כולל החלק המסובסד. ההוצאה הסופית היא הכסף שמועבר היישר למוסדות ההשכלה הגבוהה, אם בהקצבה ציבורית אם בתשלומים פרטיים, הכוללים שכר לימוד, על חלקיו המסובסדים והלא מסובסדים.

בתרשים 8 להלן אפשר לראות את היחס בין ההוצאה הציבורית על השכלה גבוהה לבין ההוצאה הפרטית, שמקורה במשקי הבית והוצאות פרטיות אחרות, כמו מלגות, במדינות אחדות בעולם. בישראל שיעור ההוצאה הציבורית כפול משיעור ההוצאה הפרטית. ואילו במדינות שאין בהן שכר לימוד במוסדות ציבוריים, או ששכר הלימוד בהן נמוך, אחוז ההוצאה הציבורית מגיע ל-96. כך בדנמרק ובנורווגיה.

תרשים 8: התפלגות ההוצאה הציבורית והפרטית על השכלה גבוהה (2003)

הכנסות משבר לימוד

ההוצאה הפרטית של משקי בית על חינוך באה לידי ביטוי בשכר הלימוד שהסטודנטים משלמים בעבור הלימודים שלהם. בישראל, שכר הלימוד נקבע אחת לחמש שנים על ידי ועדה ציבורית. בשנת תשנ"ו הוקמה ועדה ציבורית בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב מלץ.

הוועדה קבעה כי לא תהיה העלאה ראלית בשכר הלימוד, אלא בהתאם למדד המחירים לצרכן. באוגוסט 2000 הוקמה ועדה בראשותו של נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, אליהו וינוגרד, והיא קבעה כי שכר לימוד בעבור תואר ראשון יופחת בהדרגה ב-50%, במשך חמש שנים משנת תשס"ב (לדוחות הוועדות: http://www.che.org.il/template/default.asp?maincat=13&keySearch=%E5%%20E9%F0%E5%E2%F8%E3 ). שכר הלימוד המלא בשנת הלימודים תשס"ה היה 11,151 ₪, שיעור ההפחתה היה 23% - 2,565 ₪, ושכר הלימוד ששולם בפועל בשנה זו היה 8,586 ₪.

תרשים 9 להלן מציג בחינה השוואתית של שכר הלימוד המשולם במדינות ה-OECD שיש נתונים על אודותן. התרשים מציג את הממוצע של שכר הלימוד המשולם במוסדות ציבוריים בלבד, ואפשר לחלק אותו לקבוצות. לדוגמה: מדינות שהלימודים בהן חינם; מדינות שבהן התשלום נמוך, ונע בין 500 ל-1,000 דולר; מדינות ששכר הלימודים בהן גבוה.

שכר הלימוד הממוצע הגבוה ביותר הוא באוסטרליה. שכר הלימוד בישראל גבוה ביחס למדינות אירופה החברות ב-OECD שיש על אודותן נתונים, חוץ מבריטניה, שבה שכר הלימוד יכול להגיע עד 3,000 פאונד, אך יכול להיות גם נמוך יותר. עם זאת שכר הלימוד בישראל ממוצע בהשוואה למדינות בעולם כולו.

תרשים 9: שכר לימוד שנתי ממוצע במוסדות ציבוריים להשכלה גבוהה (2003–2004), בדולרים אמריקאיים

מקורות

דגן-בוזגלו, נוגה, 2007. הזכות להשכלה גבוהה בישראל, תל אביב: מרכז אדוה.

המועצה להשכלה גבוהה, 2006. הוועדה לתכנון ולתקצוב, דין וחשבון מס' 31/32 לשנים תשס"ד (2003/2004) ותשס"ה (2004/2005)
http://www.che.org.il/articles/article.asp?articleID=2

למ"ס, מרץ 2007. ההוצאה הלאומית בחינוך: 1962–2004
http://www.cbs.gov.il/publications/edu04/edu_h.htm

OECD, Education at a Glance, 2006. OECD Publishing.