היבטים השוואתים במערך ההשכלה הגבוהה

בראשית נובמבר 2006 הוקמה ועדה שתבחן את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הוועדה הוקמה ביזמה משותפת של משרד האוצר ומשרד החינוך, ובראשה שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט. מכּתב המינוי מתברר כי יעדיה של הוועדה הם בחינה של מבנה השכר של סגל ההוראה והמחקר, מבנה שכר הלימוד וגובהו, חלוקת תפקידים בין אוניברסיטות למכללות במחקר ובהוראה ופריסת המוסדות להשכלה גבוהה במרכז ובפריפריה.

מבוא

בראשית נובמבר 2006 הוקמה ועדה שתבחן את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הוועדה הוקמה ביזמה משותפת של משרד האוצר ומשרד החינוך, ובראשה שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט. מכּתב המינוי מתברר כי יעדיה של הוועדה הם בחינה של מבנה השכר של סגל ההוראה והמחקר, מבנה שכר הלימוד וגובהו, חלוקת תפקידים בין אוניברסיטות למכללות במחקר ובהוראה ופריסת המוסדות להשכלה גבוהה במרכז ובפריפריה.

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל התפתחה מאוד מאז קום המדינה: מאז 1948 גדל מספר הסטודנטים פי 130, בעוד כלל האוכלוסייה גדלה פי 14 בלבד. בשנת הלימודים תש"ח היו כ-1,600 סטודנטים. בשנות השישים גדל מספר הסטודנטים בקצב מהיר - כ-14% בשנה - והמשיך בקצב דומה גם בשנות השבעים. מספר הסטודנטים בשנת הלימודים תש"ם הגיע לכ-56,000. בשנות התשעים התרחבה מאוד פעילות המוסדות להשכלה גבוהה, במיוחד עם הכנסת תיקון 10 לחוק המועצה להשכלה גבוהה שאִפשר את פתיחתן של מכללות אקדמיות. מספר הסטודנטים, בכל התארים, עלה מכ-76,000 בשנת 1990 לכ-209,000 בשנת 2006.

בשנת הלימודים תשס"ו כללה מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 62 מוסדות: 8 אוניברסיטות; 27 מוסדות אקדמיים שאינם אוניברסיטות (מתוקצבים ולא מתוקצבים); 27 מוסדות להכשרת עובדי הוראה. כמו כן יש מסלולים אקדמיים באחריות אקדמית של האוניברסיטות ב-6 מכללות אזוריות.

ענייני ההשכלה הגבוהה בישראל מוסדרים בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, המגדיר את מעמדם האוטונומי של המוסדות האקדמיים המוכרים וקובע כי הרשות הממלכתית במדינת ישראל לכל ענייני ההשכלה הגבוהה היא המועצה להשכלה גבוהה. יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה הוא שר החינוך והתרבות. המועצה מונה 25 חברים, לפחות שני שלישים מהם הם אנשי אקדמיה, והיתר נציגי ציבור. בין תפקידיה העיקריים, המועצה מופקדת על מתן אישורים להקמת מוסדות להשכלה גבוהה, באישור הממשלה.

מבנה האוניברסיטאות

המבנה הניהולי של המוסדות להשכלה גבוהה אינו זהה בכל המוסדות, אך לכולם יש מאפיינים משותפים רבים:

1. הרשות העליונה של האוניברסיטה היא חבר הנאמנים, המפקח על ניהול העניינים הכלליים באוניברסיטה, מאשר פתיחת פקולטות ומאשר מינויי בכירים - נשיא, סגני נשיא, הוועד הפועל, ועוד. יש בו מאות חברים ומחציתם מתגוררים בחוץ לארץ.

2. הוועד הפועל כפוף לחבר הנאמנים, הוא מקבל את רוב סמכויותיו של חבר הנאמנים בתקופות שבין המושבים, והחלטותיו הן בגדר המלצות לחבר הנאמנים. רוב חבריו הם אנשי ציבור, ומיעוטם אנשי אקדמיה.

3. הרשות האקדמית העליונה של המוסד היא הסנאט, ובו חברים כל הפרופסורים מן המניין. בידיו הסמכות להחליט בכל העניינים האקדמיים. מכוחו של הסנאט פועלת הוועדה המתמדת של הסנאט, והיא עוסקת בעניינים השוטפים של המוסד במסגרת המדיניות שקבע הסנאט. בסנאט פועלת ועדת מינויים עליונה למינויים אקדמיים. בוועדה חברים פרופסורים מן המניין שהסנאט בוחר. רקטור האוניברסיטה יושב בראש הוועדה.
 
4. נושאי המשרות הבכירות במוסדות להשכלה גבוהה הם הנשיא - ראש האוניברסיטה; הרקטור - סמכות אקדמית עליונה; סגן הנשיא; דיקנים - מנהלי הפקולטות (והם אינם כפופים לרקטור).
 
5. במרבית האוניברסיטות בעולם את הנשיא בוחרים הדירקטוריון וחבר הנאמנים, והוא אחראי לפניהם. לעומת זאת בישראל שיטת הניהול דואלית: בראש האוניברסיטה עומדים הנשיא, המופקד על עניינים ניהוליים, והרקטור, האמון על עניינים אקדמיים. הנשיא אחראי לפני חבר הנאמנים, והרקטור לפני הסנאט. שאלת הדואליות הזאת נדונה בוועדה ציבורית שהוקמה בשנת 1997 בראשותו של השופט בדימוס יעקב מלץ ונועדה לבחון את המבנה הארגוני של האוניברסיטות. בשנת 2000 הגישה הוועדה דוח ובו היא המליצה לבטל את תפקיד הרקטור ואת הפיצול בין הסמכויות האקדמיות לבין הסמכויות הניהוליות, להקטין את הסנאט ולהפוך את הוועד הפועל לגוף שרובו ישראלים. הממשלה אימצה את המלצות הוועדה, אך בתוך האקדמיה התגובות היו מעורבות: היו מי שסברו כי הן מייעלות את תפקודם של מוסדות ההשכלה, והיו שטענו כי הן פוגעות בחופש האקדמי.

תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה

הדיון בתקצוב המוסדות להשכלה גבוהה חשוב, מכיוון שהוא מבטא תפיסות עקרוניות של המדינה בנוגע להשכלה, ושל מוסדות הלימוד בנוגע לתלמידיה הפוטנציאלים ולתפוצת הידע. לכל מדינה יש הקצאות שונות למוסדותיה, ולכל מוסד יש כמה מקורות מימון. להלן ייבחן בהרחבה הנעשה בישראל, ולאחר מכן ייסקרו אופנים שונים של תקצוב במדינות אחרות.

בישראל המימון מיועד לפעילות השוטפת, ויש לו שלושה מקורות עיקריים:

1. השתתפות ציבורית של הממשלה. הממשלה מעבירה את רוב התקציב היישר למוסדות, ומקצתו למטרות מיוחדות.

2. שכר לימוד.

3. הכנסות עצמיות - תרומות, מענקי מחקר ונכסים.

סמכויות המועצה להשכלה גבוהה בכל הנוגע לתקציב המוסדות הואצלו לוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), ועדת משנה אשר הוקמה בשנת 1974. כנגד העברת הסמכויות התקציביות לוועדה עלתה הטענה שהיא מייצרת מונופול על חלוקת הכסף ועל הענקת הרישוי האקדמי.

לוועדה לתכנון ולתקצוב יש תפקידים אחדים:

1. היא גוף עצמאי המתווך בין הממשלה והמוסדות הלאומיים לבין המוסדות להשכלה גבוהה בכל ענייני ההקצבות. לפיכך היא מונעת הפניית בקשות ישירות לתקציב מהמוסדות להשכלה גבוהה אל הממשלה והעברת הקצבות למוסדות שלא בהמלצת הוועדה.

2. היא מציעה מה יהיה התקציב הרגיל של ההשכלה הגבוהה ומה יהיה תקציב הפיתוח.

3. היא מחלקת את התקציבים בין המוסדות להשכלה גבוהה.

4. הוועדה מציעה לממשלה ולמועצה להשכלה גבוהה תכניות לפיתוח המוסדות ולייעולם, ולמעקב אחר ניצול התקציבים.

הוועדה לתכנון ולתקצוב משתתפת במימונם של 29 מוסדות: 8 אוניברסיטות, 16 מכללות אקדמיות ו-5 מכללות באחריותן האקדמית של האוניברסיטות. נוסף על אלה יש 27 מוסדות אקדמיים להכשרת מורים שמשרד החינוך מתקצב, ו-6 מוסדות שאינם מסתייעים בתקציב המדינה. נוסף על התקציב הרגיל השתתפה הממשלה בשנת 2006 גם בפיתוח המוסדות בסכום של 100 מיליון ₪.

הצעת התקציב לשנת 2007 הקצתה בעבור המוסדות להשכלה גבוהה 6.05 מיליארד ₪. מעניין להזכיר כי תקציבן של כל האוניברסיטות בישראל הוא 1.4 מיליארד דולר, ואילו תקציב אוניברסיטת הרוורד לבדה הוא 2.3 מיליארד דולר. כך בכל סטודנט ישראלי מושקעים 12,000 דולר בשנה, ואילו בכל סטודנט הלומד בהרוורד 140,000 דולר.

אופני תיקצוב בעולם

מידת השתתפותה של המדינה בתקצוב ההשכלה הגבוהה שונה ממדינה למדינה. במדינות פדרליות אחדות, ובהן קנדה, גרמניה וארצות הברית, עיקר התקצוב של המוסדות להשכלה גבוהה מגיע מהמדינות ולא מהממשל המרכזי.

בקנדה השלטון הפדרלי מעניק סיוע עקיף על ידי תקציב חינוך למדינות, תקציבי מחקר וסיוע כלכלי לסטודנטים. גם בארצות הברית עיקר האחריות על ההשכלה הגבוהה נמצאת בידי המדינות. בגרמניה הממשל המרכזי מעורב רק ב-9% מכלל תקצוב המוסדות, ועל השאר אחראיות המדינות; המדינות אחראיות גם על ניהולן של האוניברסיטות, והן מאשרות את חוקת המוסדות, תכניות חדשות ומינויים. באוסטרליה התרחש תהליך הפוך - בעשרים השנים האחרונות עברה האחריות על ניהול ההשכלה הגבוהה מהמדינות אל הממשל המרכזי.

במדינות שבהן האחריות על ההשכלה הגבוהה נמצאת בידי השלטון המרכזי יש רמות מעורבוּת שונות והבדלים בין מוסדות ציבוריים לבין מוסדות פרטיים:

• המוסדות ביפן תלויים במידה רבה בממשלה. רוב תקציבה של הממשלה להשכלה גבוהה מופנה לאוניברסיטות הלאומיות, אף שרוב הסטודנטים לומדים דווקא במוסדות הפרטיים. אף הנכסים שברשות האוניברסיטות שייכים למדינה, ועד לא מזמן כל עובדי האוניברסיטות נחשבו לעובדי מדינה. במסגרת רפורמות בשנת 2004 אוחדו האוניברסיטות תחת תאגיד אוניברסיטות לאומי; וניהולן והסמכויות לניהול התקציב, שרובו המשיך להגיע מקופת המדינה, הועברו לידי התאגיד. עם זאת עובדי האוניברסיטות פסקו להיות עובדי מדינה. מאז שנות התשעים הורידה מעצמה ממשלת יפן בהדרגה את הבלעדיות בנשיאת נטל התקציב של המוסדות, וב-15 השנים האחרונות שכר הלימוד הכפיל את עצמו.
• רוב המוסדות להשכלה גבוהה בבריטניה הם ציבוריים, אך בשנות התשעים החלה המדינה למשוך את ידיה מסבסוד המוסדות, והוא ירד ב-25%. המועצה למימון השכלה גבוהה (HEFCE) אחראית על חלוקת התקציבים ל-129 אוניברסיטות ול-147 מכללות, ובמוסדות רבים היא מקור המימון העיקרי. בשנת הלימודים 2004-2005 חילקה המועצה מעל שישה מיליארד פאונד שהקצה לה משרד החינוך. לאחר הקמת ועדה לבקרת איכות המוסדות הופנו 77% מהתקציב לאוניברסיטות על פי איכות התפוקה המחקרית.
• בנורווגיה יש מוסדות ציבוריים ומוסדות פרטיים, ורוב מימונם מגיע מהממשלה - 96.7% מההוצאה על השכלה גבוהה היא הוצאה ציבורית. התקציבים המועברים נקבעים בבית הנבחרים, חלק מהתקציב השנתי.

שכר לימוד

אחד הדיונים המרכזיים סביב כינונה של ועדת שוחט בעניין מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא על שכר הלימוד. משרד האוצר מעוניין להעלות את שכר הלימוד ל-14,000 ₪, אך האוניברסיטות וארגוני הסטודנטים מתנגדים למהלך משום שלדעתם הוא עלול לפגוע באוכלוסיות החלשות. סביב המבנה של שכר הלימוד יש מחלוקת עקרונית, ויש האומרים כי דווקא אחידות שכר הלימוד וגובהו הבינוני כפי שהם היום הם שפוגעים בשוויון, שכן השכבות החלשות מממנות את השכבות החזקות, שהיו יכולות לשלם יותר. לדבריהם כדי לפתור זאת יש ליישם שכר לימוד דיפרנציאלי, שישתנה בהתאם לתחום הלימוד ולמצבו הכלכלי של הסטודנט. יש גם המציעים להעלות את שכר הלימוד, אך לחזק את מערך קרנות הסיוע.

המצב בישראל
בשנת 2007 שכר הלימוד לתלמידי תואר ראשון במוסדות הציבוריים בישראל היה 8,588 ₪. במוסדות הלימוד הציבוריים יש שכר לימוד אחיד שהמדינה קובעת, ובמוסדות הפרטיים את גובהו של שכר הלימוד קובע המוסד. בשנת 2006 היה שכר הלימוד 19.4% מהכנסותיהם של המוסדות להשכלה גבוהה.

ביוני 2000 מינה שר החינוך את ועדת וינוגרד כדי להביא להורדה הדרגתית של שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה ולבחינת אפשרויות להקלות נוספות לסטודנטים. הממשלה אימצה את החלטות הוועדה להפחית את שכר הלימוד ב-50% אך נעצרה לאחר השלב הראשון של ההפחתה, שבו ירד שכר הלימוד ב-25% בלבד.

מודלים של שכר לימוד בעולם
יש כמה מודלים לקביעת תעריפים לשכר הלימוד: יש מדינות שבהן החלוקה היא לפי תחומי הלימוד ומידת היוקרה שלהם, יש מדינות המחשבות את שכר הלימוד לפי מצבם הכלכלי של הסטודנטים, ויש מדינות, כמו בישראל, שבהן שכר הלימוד אחיד.

במבנה של שכר הלימוד בקנדה חלו שינויים אחדים. עד לשנת 1990 הייתה אחידות בגובה התשלום במדינה כולה; אך אז העלתה קוויבק את שכר הלימוד במוסדותיה, ואחריה מדינות אחרות. שכר הלימוד עלה בשנות התשעים ב-76% בממוצע והתייצב בשנת 2000. באותה שנה היה שכר הלימוד כ-19% מהכנסות האוניברסיטות. שכר הלימוד בקנדה הוא דיפרנציאלי ושונה ממדינה למדינה ומתחום לתחום, אך למרות השוני יש טווח קבוע לגובה שכר הלימוד בכל תחום (אמנויות, מדעים, הנדסה, רפואה). למשל בשנת 2004 שילם סטודנט לחינוך 3,216 דולר קנדי, ואילו סטודנט לרפואת שיניים שילם 11,733 דולר קנדי.

חישוב מעניין לשכר הלימוד היה באוסטרליה - בשנת 1988 נקבע בחוק מימון להשכלה גבוהה כי על הסטודנטים לממן את הלימודים על פי תעריף שתקבע הממשלה. חישוב שכר הלימוד היה דיפרנציאלי והתחשב במשתנים אחדים, בהם עלות המקצוע הנלמד ופוטנציאל ההשתכרות של בוגרי אותו מקצוע. לפיכך סטודנט שלמד בחוג בלא עלויות הוראה גבוהות, ועם עתיד הכנסה נמוכה, כמו במדעי הרוח ובמדעי החברה, שילם שכר לימוד נמוך; ואילו סטודנט שלמד בחוג שעלויותיו גבוהות ועתיד למצוא משרה עם משכורת גבוהה בעקבות לימודיו נדרש לשלם שכר לימוד גבוה. ב-2005 נכנסה לתוקפה רפורמה שאפשרה לכל אוניברסיטה לקבוע בעצמה את שכר הלימוד, ואילו את התקרה לכל תחום קבע הממשל המרכזי.

בבריטניה שכר הלימוד משתנה על בסיס חברתי. קביעת התעריפים מושפעת ממצבם הכלכלי של הסטודנטים, בהתאם לנתונים שיש לרשויות החינוך המקומיות. לסטודנטים הבאים ממשפחות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יש הקלות משמעותיות בשכר הלימוד.

הבדלים בגובה שכר הלימוד קיימים גם בין מוסדות ציבוריים לבין מוסדות פרטיים. כך ביפן: את שכר הלימוד באוניברסיטות הלאומיות התאגיד קובע, ולכן הוא אחיד בכל המוסדות תחתיו; ואילו באוניברסיטות המקומיות את שכר הלימוד קובעות הרשויות המקומיות, ואין הוא אחיד, אך הוא דומה לשכר הלימוד באוניברסיטות הלאומיות. לעומת זאת שכר הלימוד באוניברסיטות הפרטיות שונה לגמרי ממוסד למוסד וממקצוע למקצוע.

הבדלים יש גם במוסדות בארצות הברית, שם גובהו של שכר הלימוד משתנה ממוסדות ציבוריים לפרטיים, וכן ממקצוע למקצוע. האוניברסיטות הציבוריות גובות שכר לימוד בהתאם לקביעת הממשלה - לרוב הסכום הוא בין 5,000 ל-15,000 דולר בשנה. לעומתן גובות האוניברסיטות הפרטיות שכר לימוד בממוצע של 23,000 דולר לשנה, מבלי שתהיה לו תקרה.

בהולנד שכר הלימוד אחיד בכל האוניברסיטות ובכל התחומים, משרד החינוך קובע אותו, והוא מוסדר בחוק.

אף שבמדינות רבות בוטלה השכלה גבוהה חינם, עדיין היא מצויה במוסדות ציבוריים בצרפת ובמדינות סקנדינוויה.

סיוע לסטודנטים

כדי להתמודד עם הוצאות ההשכלה הגבוהה הנהיגו המדינות מגוון פתרונות לסיוע כלכלי. בעניין זה כדאי להזכיר במיוחד את הדגם האוסטרלי, שכן דובר על אימוצו בישראל. אוסטרליה מדגישה את אחריות הממשלה לנגישות ההשכלה הגבוהה גם בקרב מעוטי היכולת, ולכן היא מספקת סיוע לסטודנטים על ידי הנחות והלוואות. סטודנט שלווה כסף מחויב להתחיל להחזירו רק כאשר משכורתו תגיע לממוצע השנתי במשק, כ-30,000 דולר אוסטרלי. בצד סיוע ממשלתי יש גם מערך תמיכה כלכלית במוסדות הלימוד.

גם בגרמניה על פי חוק יש לסטודנטים אפשרות לסיוע כספי על בסיס חברתי-כלכלי. תקציב החינוך בשנת 2005 הקציב 12% לקרן סיוע, והוא מתחלק בין מענקים לבין הלוואות עם פריסת החזר של עשרים שנה. גובה הסיוע נקבע על פי רמת החיים של הפונה בבקשת סיוע.

שאלה שראוי להעלות בהקשר לסיוע היא אם הוא מופנה למוסדות או היישר לסטודנטים. בקבלת הסיוע לידי הסטודנטים הם יכולים לבחור במוסד שילמדו בו, והדבר עשוי להגדיל את התחרות בין המוסדות על הסטודנט ועל הסיוע הממשלתי שבידיו.

דגם דומה יש בקנדה - שם חל ב-1995 שינוי בסבסוד הממשלתי, ומאז הממשלה מעדיפה להעביר את התקציבים לסטודנטים ולא למוסדות. הסיוע של הממשלה לסטודנטים הוא מקור ההכנסה השלישי בחשיבותו בקרב הסטודנטים הנהנים מסיוע.

סיכום

בישראל המדינה מסבסדת את מרבית המוסדות, בין על ידי הוועדה לתכנון ולתקצוב בין על ידי משרד החינוך, האחראי על המכללות להכשרת מורים. יש רק שישה מוסדות מאושרים אך לא מתוקצבים שהכנסתם העיקרית היא שכר הלימוד של הסטודנטים. התקצוב הממשלתי למוסדות שונה ממדינה למדינה, עם זאת יש מגמה של היפרדות הדרגתית של ממשלות מסבסוד המוסדות.

        יש כמה דרכים לקבוע את שכר הלימוד:
        1. שכר לימוד אחיד.
        2. שכר לימוד דיפרנציאלי, לפי תחום הלימוד והעלויות הכרוכות בהוראת התחום.
        3. צפי לכושר ההשתכרות של בוגרי התחום הנלמד.
        4. מצב חברתי-כלכלי של הסטודנטים.

בישראל התעריף במוסדות המתוקצבים אחיד לכל סטודנט ובכל תחומי הלימוד. שכר הלימוד בישראל אינו מן הגבוהים בעולם - לדעת אחדים הדבר מגביר את הנגישות להשכלה, ולדעת אחרים הוא מהווה נשיאה לא צודקת בנטל העלויות.

• בארץ יש מערך של הלוואות ומלגות, הן מטעם האוניברסיטה הן מטעם קרנות חיצוניות. הממשלה משתתפת בסיוע לסטודנטים על ידי העברות ישירות של כספים לאוניברסיטות ועל ידי הפעלת פרויקט התנדבות תמורת מלגה, כמו פר"ח. השאיפה של המצדדים ברפורמות היא להגביר את מערך המלגות וההלוואות לטווח ארוך בד בבד עם העלאת שכר הלימוד. המתנגדים לרפורמה סוברים כי על הממשלה לשאת בנתח גדול יותר מנטל ההשכלה הגבוהה ולהוריד את השתתפות הסטודנטים בהוצאות הלימודים.

מקורות

מאמרים

אטמור, ניר, 'פורום נשיאים ויושבי ראש וועדי מנהלים של האוניברסיטאות', חומר לדיון לקראת הישיבה השנייה ב-27 בספטמבר 2005, בנושא שכר לימוד דיפרנציאלי. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

לווינהיים, נאווה, ינואר 2000. 'מסמך בנושא המלצות הוועדה הציבורית לבחינת המבנה הארגוני של מוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון (בדימוס) יעקב מלץ', הכנסת: מרכז מחקר ומידע.

Berger, Josef, Anne Motte and Andrew Parkin, 2007. The Price of Knowledge 2006-7: Why Access Matters, The Canada Millennium Scholarship Foundation, Millennium Research Series, http://www.millenniumscholarships.ca/images/Publications/POK07-ch1_e.pdf

אתרים ומאגרי נתונים

ההוצאה הלאומית לחינוך: 1962-2004, מרץ 2007. ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, http://www.cbs.gov.il/publications/edu04/edu_h.htm

נתונים על השכלה גבוהה בישראל. אתר המועצה להשכלה גבוהה http://www.che.org.il/template/default.asp?maincat=12

מערכת השכלה גבוהה', 2007. תקציב המדינה, חוברת יב, http://www.mof.gov.il/budget2007/docs/haskala.pdf

נתונים על מספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה במדינות אחדות. אתר OECD http://stats.oecd.org/wbos/default.aspx?DatasetCode=RGRADAGE
http://www.oecd.org/dataoecd/30/7/36960580.pdf

נתונים סטטיסטיים על שכר לימוד באוניברסיטות בקנדה:
אתר הלשכה הסטטיסטית של קנדה, http://www40.statcan.ca/l01/cst01/educ50a.htm

התאחדות האוניברסיטות והקולג'ים בקנדהAUCC http://www.aucc.ca/publications/research/quick_facts_e.html

נתונים על שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה בקנדה,
http://www.gse.buffalo.edu/org/inthigheredfinance/region_
namerica_Canada_3.html

חוק מימון ההשכלה הגבוהה באוסטרליה:
http://www.austlii.edu.au/au/legis/cth/consol_act/hefa1988221/

נתונים על שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה באוסטרליה:
http://www.gse.buffalo.edu/org/inthigheredfinance/region_oceania_
Australia10-26-2006.pdf

נתונים על מימון ההשכלה הגבוהה ביפן:
משרד החינוך ביפן, נתונים סטטיסטיים. http://www.mext.go.jp/english/statist

OECD Report, 2004. Japan's Education at a Glance, http://www.mext.go.jp/english/statist/04120801.htm

OECD Report, 2004. Financial Management and Governance in HEIS: Japan, http://www.oecd.org/dataoecd/20/20/33643409.pdf

נתונים על שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה ביפן:
http://www.gse.buffalo.edu/org/
inthigheredfinance/CountryProfiles/Asia/Japan_Updated.pdf

נתונים על שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה בצרפת:
http://www.gse.buffalo.edu/org/inthigheredfinance/region_europeFrance.htm