בחירות בעולם

אוסטרליה

ב-13 פברואר 1998, הצביעה האסיפה החוקתית באוסטרליה בעד עריכת משאל עם בנושא הפיכתו של האי לרפובליקה עצמאית אשר בראשה יעמוד נשיא במקום מלכת אנגליה. לאחר 210 שנות התיישבות אירופית באוסטרליה, התכנסו 152 צירים לוועידה החוקתית בעיר הבירה, קנברה, לשבועיים של דיונים בארבע שאלות מרכזיות: האם על אוסטרליה להפוך לרפובליקה? אם כן מתי? כיצד יבחר ראש המדינה החדש? ומה יהיו סמכויותיו? בסיומה של האסיפה הצביעו 89 צירים בעד רפובליקה עצמאית, 52 התנגדו ו-11 נמנעו.

עוד בתחילת נובמבר נשלחו לכל משקי הבית באוסטרליה פתקי בחירות ובהם רשימת מועמדים לוועידה החוקתית. מתוך 609 מועמדים, נבחרו 76. בנוסף לצירים אשר נבחרו על ידי הציבור ואשר היוו כ-50% מכלל הצירים, מונו עוד 76 צירים על ידי הממשלה הפדראלית וממשלות הפרובינציות השונות. ג'ון הוארד, ראש ממשלת הקואליציה הליברלית-לאומית שמעדיף את המשך המלוכה, החליט על כינון הועידה כחלופה לתוכניתה של ממשלת הלייבור הקודמת לגשת היישר למשאל עם. הערכתו הייתה כי יוכל לעמעם את הרעיון הרפובליקני, אך סקרי דעת קהל מראים כי הוא טעה והתמיכה  ברעיון הרפובליקה גברה השנה מ כ-35% ללמעלה מ-50%.

משמעות ההחלטה היא שעד שנת 2001 , מאה שנים  לאחר הפיכתה של אוסטרליה לפדרציה עצמאית, יערך משאל עם בנוגע לסוגיה זו.  המצדדים  ברפובליקה מקווים כי עוד לפני אולימפיאדת סידני בשנת 2000 תיפרד אוסטרליה מהכתר הבריטי ותחליף את חוקתה שהתקבלה בשנת 1901. על פי חוקה זו מצהירה אוסטרליה כי כמו מדינות רבות השייכות לחבר הלאומים הבריטי, היא ממשיכה להכיר במלכת בריטניה כעומדת בראשה גם לאחר קבלת עצמאותה. אומנם מדובר בתפקיד טקסי בעיקרו הכולל גם חתימה על חוקי הפרלמנט, אך בפועל התפקיד מתבצע על ידי נציב הכתר, נציגה של המלכה באי, וב- 1975 נציב הכתר דאז, סר ג'ון קר, הרשה לעצמו לפטר את ראש הממשלה, גוף וויטלאם על רקע חוסר יכולת הממשלה והסנאט להגיע להסכמה בנוגע לחוק התקציב. פיטורין אלו נעשו בשם המלכה, ועל אף שלא הייתה מעורבת במהלך, האירוע גרם לכך שאצל אוסטרלים רבים נוצר משבר אמון כלפי הקשר הקונסטיטוציוני עם הכתר הבריטי.

התנועה המרכזית במאבק למען הרפובליקה היא 'התנועה הרפובליקנית האוסטרלית'. ממולה ניצבת התנועה המלוכנית 'אוסטרלים למען מונרכיה חוקתית', אשר לאחרונה שינתה את שמה  ל,'לא רפובליקה', כנראה בתגובה להלך רוח ציבורי אנטי מלוכני. התנועה המלוכנית, בראשות קרי ג'ונס, תומכת בהשארת החוקה הקיימת על קנה ורואה במודל הרפובליקני כמהווה איום למערכת הפוליטית האוסטרלית ולמרקם החברתי. התנועה הזאת נוסדה ב 1992 וגישתה  שמרנית.  השאלה המרכזית שהמלוכנים מציגים היא מדוע לשנות חוקה ששירתה את האוסטרלים במשך קרוב למאה שנים ושמרה על יציבות הדמוקרטיה והחברה. המלוכנים מציגים את אוסטרליה כבעלת הוותק השישי בעולם בקיום משטר דמוקרטי מתמשך. רק בריטניה, ארה"ב, קנדה, שוויץ ושבדיה הן דמוקרטיות ותיקות יותר, כאשר שלוש מהן הן מונרכיות חוקתיות ושלוש מהן הן בעלות שורשים בריטיים. שימור המסורת הקיימת הוא אשר עומד בבסיס התנגדותם של המלוכנים. בנוסף, טוענים המלוכנים, נשיא של רפובליקה יהיה בהכרח פוליטי ויזוהה עם אחד המחנות הפוליטיים. בעוד המלכה איננה פוליטית ומייצגת את המאחד שבאוסטרלים, קיומו של נשיא פוליטי עלול להוביל לממשלות לא יציבות כאשר יתפתחו מאבקי כוחות בינו לבין ראש הממשלה.

בעוד המלוכנים מפחדים ממהלך שיוביל לאובדן זהותם, עומדים מולם הרפובליקנים בראשות מלקולם טרנבול וטוענים כי הם אלו המייצגים את רוב האוסטרלים. בטענה זו יש מידה רבה של צדק בזכות יכולתה של התנועה הרפובליקנית האוסטרלית לנער מעליה  את תווית ההזדהות עם ממשלת הלייבור הקודמת ולגייס דמויות בולטות ממחנהו של ראש הממשלה, ג'ון הוארד, כמו שרים מכהנים, התובע הכללי ואפילו את נציב הכתר לשעבר, סר זלמן כואן. טיעונם המרכזי הוא שלא קיימת הצדקה שבראש מדינתם יעמוד אדם זר במקום אזרח אוסטרלי המייצג ערכים אוסטרלים, גר באוסטרליה ונבחר על ידי אוסטרלים. בנאומו לפני הועידה החוקתית, הציע טרנבול כי תפקידו, זכויותיו וחובותיו של הנשיא האוסטרלי הנבחר יהיו זהות לאלו של נציב הכתר, כלומר שמקור העוצמה הפוליטית יושאר בידי ראש הממשלה ובכך ימנע עימות בין שני מרכזי כוח פוליטיים, עימות ממנו מזהירים המלוכנים.

השאלה המרכזית שעדיין נשארה פתוחה היא על אופן בחירת הנשיא. בשאלה זו חלוקים הרפובליקנים בינם לבין עצמם. טרנבול הצהיר על עצמו כתומך ב'רפובליקה מינימליסטית' שבה הנשיא יבחר על ידי רוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט הפדרלי, דבר המחייב שהנשיא יהיה מקובל על שתי הקצוות של הקשת הפוליטית. לעומתו, סקרי דעת קהל מראים כי כשלושה רבעים מכלל האוסטרלים מעדיפים שהזכות לבחור את הנשיא תהיה נתונה בידיהם. לכך מתנגד טרנבול בטענה כי בשיטה מקסימליסטית שכזו יזדקק הנשיא לתמיכה של 51% בלבד מכלל הבוחרים, דבר אשר יהפוך אותו לשנוי במחלוקת פוליטית.
וכיצד מגיבה על כך המלכה? דובר ארמון באקינגהם הודיע שהמלכה רואה בעתיד המלוכה באוסטרליה סוגיה שיש להעמיד להחלטת העם האוסטרלי.

דרום קוריאה

ב 25 בפברואר הושבע קים דיי-ז'ונג לנשיאה של דרום קוריאה. דיי-ז'ונג נבחר בדצמבר במעט יותר מ40% מכלל קולות הבוחרים ובכך הפך למנהיג האופוזיציה הראשון, מאז נוצרה דרום קוריאה ב-1948, אשר זוכה בנשיאות. ניצחונה של מפלגתו של קים, הקונגרס הלאומי למען פוליטיקה חדשה, ביטא את כעסו של הציבור הדרום קוריאני כלפי ההנהגה הקודמת בראשות לי הוי צ'אנג, אותה הוא מאשים במשבר הכלכלי אשר הוריד את דרום קוריאה ממעמד של נמר אסיאתי למקבצת נדבות בפתח דלתה של קרן המבע הבינלאומית.

היבחרותו של קים מאיימת על הסדר החברתי והפוליטי המסורתי הקיים בדרום קוריאה, שכן קים הצהיר כי הוא רואה בחולשת הדמוקרטיה כגורם העיקרי לקריסה הכלכלית. הפתרון למשבר אליבא דקים הוא החלפת הערכים האסיאתים האוטוריטרים בהרחבת הדמוקרטיה, פתיחות רבה יותר ושווקים חופשיים יותר.

השינויים הדמוקרטיים עליהם מדבר קים כוללים גם פתיחת דף חדש ביחסים בתוך החברה והפוליטיקה בדרום קוריאה. הצעדים המעשיים בהם הספיק לנקוט היו יצירת ברית פוליטית עם קים ז'ונג-פיל, אשר היה מיוזמי ההפיכה ב 1961 שהובילה לעשרות שנות שלטון צבאי ואשר ייסד את סוכנות הביון שניסתה בעבר להתנקש בחייו של קים דיי-ז'ונג, וכן יוזמת חנינה לשני השליטים הצבאיים לשעבר, צ'ון דו-הואן ורו טיי-וו, אשר חוללו מהפיכה צבאית ב-1979 ושלטו בדרום קוריאה עד 1993, אז נבחר קים יונג-סאן לנשיא האזרחי הראשון זה 30 שנה. תקופה קצרה לאחר הפיכת 79', דן צ'ון, שכיהן אז כנשיא, את קים לעונש מוות בעוון הסתה למרי אזרחי כנגד הדיקטטורה הצבאית. ביצוע גזר הדין לא יצא אל הפועל בשל לחץ אמריקאי. שחרור השניים הוא צעד משמעותי בדרך לפיוס פנימי בדרום קוריאה השסועה בין אזור צ'ולה בדרום המערב ובין אזור קיונגסנג בדרום המזרח. קים מגיע מצ'ולה ואילו לרו וצ'ון יש מאחזי כוח בקיונגסנג. צעדי הפיוס הללו, הביאו את תומכיו לקרוא לו 'נלסון מנדלה של דרום קוריאה'.

אחד המכשולים המרכזיים העומדים בפני קים הוא שליטת האופוזיציה בפרלמנט. בקוריאה נהוגה שיטה נשיאותית בעלת בית מחוקקים חד-ביתי, ולנשיא דרושה הסכמת הפרלמנט כדי למנות ראש ממשלה. האופוזיציה החרימה את ההצבעה שהייתה אמורה לאשר את מועמדו של הנשיא החדש לרשות הממשלה, קים ז'ונג-פיל והודיע כי היא דורשת מועמד לראשות ממשלה אשר יהי ללא רבב בעברו.  גם גילו המתקדם של קים, 74, מהווה לדעת פרשנים רבים חסרון שכן הוא חסר כל ניסיון ממשלתי ומנהלי ועד שילמד כיצד עליו לפעול בדרך היעילה ביותר כדי להגשים את תוכניותיו, הוא עלול כבר להיות מבוגר מדי בכדי לתפקד. השאלה היא האם יוכל קים להתגבר על הקשיים כדי להגשים את חזונו. ימים יגידו.

*הנאמר לעיל מבוסס על חומר עיתונאי מהארץ ומחו"ל, על חומר עיתונאי מהאינטרנט, והמאמרים:

* Hugh Emy, (1997) "Unfinished Business:Confirming Australia'a Constitution as an Act of Political Settlement", Australian Journal of Political Science, Vol.32 (3), pp.383-400.

* Yun Young Tak, (1997) "The Parliamentary System of the Reupublic of Korea", Constitutional and  Parliamentary Information (174), pp.113-127.