מאמר מערכת

שובו של המושג "צדק חברתי" לשיח הציבורי בישראל ראוי לעיון. באופן תמוה עד פריצתה של המחאה בקיץ 2011 כמעט שלא נשמע המונח "צדק חברתי", דווקא במדינה שהפכה למצער לאחת המובילות בקיומם של אי-צדק חברתי, אי-שוויון ופערים עמוקים בחברה בין עשירים ועניים (OECD, 2011).

שובו של המושג "צדק חברתי" לשיח הציבורי בישראל ראוי לעיון. באופן תמוה עד פריצתה של המחאה בקיץ 2011 כמעט שלא נשמע המונח "צדק חברתי", דווקא במדינה שהפכה למצער לאחת המובילות בקיומם של אי-צדק חברתי, אי-שוויון ופערים עמוקים בחברה בין עשירים ועניים (OECD, 2011).

אחת הסיבות הידועות לדחיקתו של נושא "הצדק החברתי" מעל סדר היום הוא העיסוק בנושאי ביטחון והעדפתו על פני נושאים חברתיים - סדרי עדיפויות שאפיינו מאז ומתמיד את סדר היום הפוליטי בישראל (הדר וקנפלמן, 2009). עליונותו זו של השיח הביטחוני אינה מתבטאת רק בנפח השיח התקשורתי המוקדש לנושא, אלא גם באופן ממשי הרבה יותר: בתקציב המדינה. הצורך לקצץ בתקציב הביטחון כדי לממן שירותים חברתיים הוא אחד המכשולים העיקריים לשינוי במדיניות החברתית בישראל, בפרט כאשר מקבלי ההחלטות פועלים מתוך ההנחה שיש לשמור על מסגרת התקציב - הנחה שרבים ביקרו אותה בטענה שכל עוד גודלה של "העוגה" קבוע, לא ייתכן שינוי משמעותי במדיניות החברתית (זעירא, 2011). העובדה שדרך קבע ידו של הביטחון על העליונה במאבק על תקציב המדינה עומדת אפוא לרועץ בכל הקשור להשקעה בשירותים חברתיים ובקידום זכויות חברתיות כמו חינוך ובריאות בקרב הציבור.

עוד סיבה להיעדרו של המונח "צדק חברתי" מהשיח הציבורי היא הדומיננטיות של המדיניות הכלכלית הנאו-ליברלית בעשורים האחרונים - מדיניות שבמרכזה עומד "השוק החופשי" כשליט הבלתי מעורער. מדיניות זו ניכרת במגמה של צמצום ההשקעה הממשלתית בשירותים החברתיים. הנתונים מלמדים שלא זו בלבד שבמשך השנים ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים נמצאת במגמת ירידה, גם בהשוואה בינלאומית ההשקעה בשירותים חברתיים בישראל ביחס לתמ"ג היא מהנמוכות בקרב מדינות ה OECD: במדינות ה-OECD ממוצע ההשקעה בשירותים החברתיים ביחס לתמ"ג עומד על כ 19%, ואילו בישראל שיעורו כ-15% (OECD, 2010). במדיניות הנאו ליברלית צדק חברתי אינו תכלית, ולערכים העומדים ביסודו כמו שוויון אין כל תפקיד. דחיקתה של מדינת הרווחה, תהליכי ההפרטה ונסיגתה של המדינה ממעורבות בכלכלה וממתן שירותים חברתיים הפכו את המושג "צדק חברתי" ללא רלוונטי בשיח הציבורי.

גלי המחאה עוררו כאמור מחדש את הדיון על אודות "צדק חברתי", אך הוויכוח על משמעותו ועל האופן שהוא משתקף בתחומים שונים עדיין ניטש. גיליון זה מוקדש אפוא להיבטים שונים של המונח מתוך ניסיון להתחקות אחר משמעותו, מקורותיו וביטוייו במגוון תחומי החיים.

לכאורה מדובר בדיון אקדמי על תפיסות שונות של צדק חברתי, אך בפועל לתפיסות התאורטיות השלכות מעשיות על עיצוב מדיניות. בריאיון המצולם שערכה יעל קפלן עם ד"ר דני אטאס הוא מתייחס לתפיסת הצדק החברתי שאימצה ועדת טרכטנברג - הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי שמינתה הממשלה בעקבות המחאה הציבורית. בדוח הוועדה נעשה ניסיון להסביר את תפיסת הצדק החברתי שעמדה ביסוד עבודת הוועדה. הועדה הגדירה שלושה היבטים של צדק חברתי:

"1. ...הלימה בסיסית ועקבית בין התנהגות נורמטיבית, תרומה ומאמץ של הפרט, לבין התגמול שהפרט מקבל בכל מישור ומישור.
2. ...כללי משחק הוגנים על פני מחזור החיים: שוויון הזדמנויות בשלבי הפתיחה, מרחב פעולה וכללי תחרות הוגנים בהמשך, ביטחון בסיסי וכבוד לאחר הפרישה.
3. ...אם הגורל מכה בפרט מכל סיבה שהיא, החברה תסייע בהבטחת קיומו הבסיסי, נגישותו וכבודו" (דוח ועדת טרכטנברג: 30).

ד"ר אטאס מבהיר את הבעייתיות הטמונה בהגדרות אלה ומתאר תפיסה חלופית של "הצדק החלוקתי" מבית מדרשו של הפילוסוף הפוליטי ג'ון רולס. עוד הוא מסביר מדוע לדעתו שב המונח לשיח הציבורי דווקא בעת הזאת ותולה זאת במשברים הכלכליים שהביאו לידי ההתנערות מהאמונה העיוורת בשוק החופשי וכן בהתבגרותו של דור חדש שאינו מסתפק עוד במינימום הדמוקרטי ההכרחי (בחירות וחופש ביטוי), אלא שואף לממש את אזרחותו בהיבטים נוספים.

אחת הזירות שאליהן התרחב שיח הזכויות היא הזכויות החברתיות. הזכויות החברתיות - ובכללן הזכות לחינוך, לבריאות, לעבודה ולרווחה - תכליתן להבטיח לאדם אבני יסוד לקיומו בכבוד ולהעניק לו כלים לפיתוח כישוריו ולמימוש שאיפותיו. בשונה מזכויות האדם והאזרח, שבעיקרן מונעות מהמדינה לעשות מעשים שיפגעו בחירותו של האזרח, זכויות חברתיות הן פוזיטיביות, כלומר על המדינה מוטלת החובה לעשות מעשה כדי להבטיחן, ומימושן דורש השקעת משאבים ציבוריים.

פרופ' יורם רבין מדגיש במאמרו "הזכות לחינוך כתנאי לכינונו של צדק חברתי" את החשיבות העליונה של הזכות לחינוך כזכות יסוד. הוא מסביר שבדומה לזכויות חברתיות אחרות גם הזכות לחינוך היא זכות פוזיטיבית המטילה על המדינה את החובה לעשות מעשה, אך ייחודה בכך שהחינוך כשהוא לעצמו הוא כלי עיקרי לניוד חברתי ותנאי לכינון שוויון הזדמנויות בחברה. פרופ' רבין מונה את ההצדקות לעיגון חוקתי של הזכות לחינוך ומפרט כמה עקרונות שלאורם יש לבסס את זכות זו כזכות חוקתית כמו הרחבת חוק חינוך חובה, הצורך להכליל חובת לימודי ליבה בתכניות הלימוד של כל מוסדות החינוך, וההכרח להבטיח נגישות להשכלה הגבוהה.

כשהתעוררה המחאה החברתית היו מי שסברו כי היא מחאה חוצת שסעים וכי הקריאה לצדק חברתי משותפת לכלל הציבור בלי הבדל דת, גזע ולאום. מאמרם של ד"ר נביל חטאב ועמיתיו "'צדק חברתי' במסגרת יחסי יהודים-ערבים בישראל" חושף כי בעבור הציבור הערבי הסולידריות החברתית שהופגנה כביכול היא בגדר אשליה, ולאמיתו של דבר רוב הציבור הערבי חש מנוכר מן המחאה החברתית. המאמר מסביר את שורשי הניכור בכך שמה שמסתתר מאחורי הדרישה ל"צדק חברתי" בקרב היהודים אינו מה שעומד בראש דאגותיהם של הערבים אזרחי המדינה. המאמר משרטט את החסמים העיקריים לצדק חברתי מבחינת הציבור הערבי בישראל ומפרט כמה מן התחומים שבהם אי-הצדק מתמשך וזועק. הפערים ברמות התעסוקה, בשיעורי האבטלה ובשירותי הבריאות מבהירים כי לא ניתן להבטיח את כינונו של צדק חברתי אמיתי בישראל בלי שהציבור הערבי יהיה חלק ממנו.

ולבסוף, ראוי לזכור שצדק חברתי אינו המצאה של העידן המודרני. מערכות חברתיות ולגליות שביקשו לקדם צדק חברתי היו קיימות כבר בעת העתיקה. ד"ר בני פורת במאמרו "צדק חברתי במקרא" מזהה שישה עקרונות מקראיים של צדק חברתי ומסביר כיצד הם משתלבים לכדי מערכת סוציאלית הנשענת על ערך האחווה. בניגוד לערך השוויון או החירות, העומדים ביסוד תורות כלכליות בנות ימינו, האחווה המקראית, מסביר פורת, באה לידי ביטוי ברגישות למצוקתו של האחר המתורגמת לנטילת אחריות - הן אחריות בין-אישית של אדם על רעהו השרוי במצוקה והן אחריות אישית של מקבל העזרה. מאמר זה מעורר מחשבה על האופן שניתן לאמץ עקרונות כביכול מנוגדים של מדיניות כלכלית כדי לכונן צדק חברתי גם בימינו.

למרות חזרתו של המושג "צדק חברתי" לשיח הציבורי וגם לאחר הניסיון להתחקות על משמעותו, במציאות הישראלית הוא נותר במרכאות, ועדיין אין הסכמה גורפת באשר למשמעותו ולאופן שיש לממשו הלכה למעשה. עם זאת, כפי שעולה מהמאמרים בגיליון, יש הכרה בחשיבות הענקת זכויות חברתיות כבסיס לחברה צודקת. המטפורה השכיחה בשיח על זכויות חברתיות - "החכּה" - מבהירה את חשיבותן של זכויות אלה: ההשקעה של המדינה בשירותים חברתיים היא בגדר מתן חכה לאדם כדי שבכוחות עצמו יוכל "לדוג" הזדמנויות במהלך חייו. בהיעדר חכה שכזאת, או אם החכה רעועה, הפרט מתקשה עד מאוד לממש את כישוריו ואת שאיפותיו. מכאן שצדק חברתי הוא בבחינת מצע משותף היוצר תנאי לצמיחת הפרטים בחברה ובילתו לא תיתכן חברה שוויונית ודמוקרטית. היטיב לנסח זאת השופט זמיר:

"זכויות האדם הן, אמנם, ערך עליון, אך לא ערך יחיד. האדם הוא יותר מאשר אגד זכויות. הוא גם אגד של צרכים, נטיות ושאיפות. לפיכך אין לומר כי תפקיד השלטון הוא לכבד את זכויות האדם. נקודה... יש לומר גם, בנשימה אחת, שתפקיד נוסף הוא לקדם את רווחת האדם. כל אדם. ועוד תפקיד הוא לעשות צדק חברתי. צדק לכול. זכויות האדם אינן אמורות להאפיל על רווחת האדם ועל הצדק החברתי. אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע. צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם... בעיניי, הדמות הרצויה של החברה אמורה להבטיח לא רק את זכויות האדם, אלא גם את רווחת האדם ואת הצדק החברתי..." (בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ פ"ד נב (1) )289, פסקה 42)

מקורות

הדר, יעל ואנה קנפלמן, 2009. "בין כלכלה לביטחון: דעת הקהל בישראל 1969 2009", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

זעירא, יוסי, 2011 . "מלכודת כלל ההוצאה", כלכליסט, 2.10.2011.

OECD, 2011. Divided we stand: Why inequality keeps rising.

OECD, 2010. "Government social spending", Social Issues: Key Tables from OECD, No. 1.
doi: 10.1787/20743904-2010-table