האם קיים 'קול נשי' בפוליטיקה?

מחקרים רבים העוסקים בסוגיית השוויון בפוליטיקה מוקדשים לשאלת ייצוגן של הנשים במוסדות הארציים והמקומיים. מחקרים אלו מצביעים שוב ושוב על תת-ייצוג של נשים בממשלה, בכנסת,בתפקידים בכירים, בשירות הציבורי ובמשק בכלל, ועל ייצוג רב יותר אך לא מספק במוסדות ברמת הפוליטיקה המקומית.

מבוא: האם קיים 'קול נשי' בפוליטיקה?

מחקרים רבים העוסקים בסוגיית השוויון בפוליטיקה מוקדשים לשאלת ייצוגן של הנשים במוסדות הארציים והמקומיים. מחקרים אלו מצביעים שוב ושוב על תת-ייצוג של נשים בממשלה, בכנסת, בתפקידים בכירים, בשירות הציבורי ובמשק בכלל, ועל ייצוג רב יותר אך לא מספק במוסדות ברמת הפוליטיקה המקומית (ראו המאמר 'האם קיים שוויון מגדרי הלכה למעשה בישראל?'). מחקרים בוחנים את הצד השני של המטבע - רמת ההשתתפות (Yishai, 1997 מעטים בלבד (למשל הפוליטית של נשים בצורות שונות של מעורבות אזרחית, כמו הצבעה וחברות במפלגות; עניין בפוליטיקה; פעילות בארגונים וולונטריים ובתנועות חברתיות חדשות; והשתתפות בפעולות מחאה. העובדה שמעט מחקרים הוקדשו לנושא מצביעה לא על חוסר בתשומת לבם של החוקרים אלא על העובדה שכשנבדקו הבדלים בין גברים לנשים מצאו החוקרים שבניגוד לעולם, בישראל אין הבדלים משמעותיים בדפוסי ההצבעה, ובאופן מפתיע אין הבדלים בעמדות בנושאי חוץ וביטחון. עם זאת מידת ההשתתפות של נשים בישראל בפעילויות שדורשות השקעה, כמו פעילות במפלגות ופעילות מחאה, נמוכה ממידת השתתפותם של גברים, בדומה לדמוקרטיות אחרות.

'הקול הנשי' בעולם

מחקרים השוואתיים מלמדים שאופני ההשתתפות הפוליטית של גברים ונשים שונים זה מזה במדינות פוסט-תעשייתיות, אך גם במדינות מתפתחות ולא מפותחות ( Inglehart and Norris, 2003 ).

דפוסי הצבעה: האם קיים פער מגדרי?

כשנשים קיבלו את זכות ההצבעה בארצות הברית ובחלק גדול ממדינות אירופה בראשית המאה העשרים היו ציפייה או חשש שיתהווה 'קול נשי' שישנה את מאזן הכוחות הפוליטיים, אף שהמגדר לא נחשב למשתנה בעל השפעה רבה כמו מעמד ודת. הציפייה הזאת לא התממשה, אם כי במהלך התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד ראשית שנות השמונים הסתמן 'פער מגדרי במערב אירופה ובארצות הברית - אף שלא נמצא הבדל (traditional gender gap) ' מסורתי גדול בהצבעה בין המינים, הסתמנה נטייה של נשים לתמוך במפלגות שמרניות (ימין-מרכז). באיטליה, בגרמניה ובבריטניה הפער התבטא בתמיכה של נשים במפלגות הימין בכ-10% יותר מהתמיכה במפלגות שמאל. הסיבות לכך היו שנשים החזיקו בערכים שמרניים יותר והיו דתיות יותר. באיטליה ובצרפת למשל נשים נטו ללכת יותר לכנסיות, שהיו קשורות למפלגות מרכז-ימין, וכך עוצבה העדפתן האלקטורלית.

בארצות הברית כבר בשנות השבעים התהפך הפער המגדרי ונשים נטו לתמוך יותר בשמאל (במפלגה הדמוקרטית). במדינות אירופה במהלך שנות השמונים עדיין הייתה תמונה מעורבת - בחלק מהמדינות הנשים היו שמרניות יותר ובאחרות נטו יותר לשמאל. בהדרגה הפער המגדרי המסורתי נעלם. במהלך שנות התשעים ובראשית שנות האלפיים היה אפשר לזהות 'פער מגדרי מודרני', שבו הנשים נוטות להצביע יותר למפלגות השמאל. אף שהפער אינו גדול מדובר בתופעה יציבה. בעוד בראשית שנות השבעים עמדותיהן של נשים במדינות אירופה המערבית התעצבו מימין לעמדותיהם של הגברים על הציר ימין-שמאל, הרי באמצע שנות התשעים נשים הביעו עמדות משמאל לעמדות הגברים, ועמדותיהם של הגברים נשארו במקומותיהם. הנטיות השמאליות של הנשים באות לידי ביטוי בעובדה שב-64 מתוך 70 מדינות (בעולם המערבי, אך גם במדינות לא מפותחות) נשים תומכות יותר מגברים ברעיונות כלכליים המזוהים עם השמאל, כמו הגברת מעורבותה של הממשלה בכלכלה, שליטת הממשלה בתעשייה ותמיכה סוציאלית.

השינוי מתרחש בעיקר בקרב הנשים הצעירות. בקרב הנשים המבוגרות עדיין יש נטייה לשמרנות, ואילו בקרב נשים מהדור הצעיר יש תמיכה רבה יותר במפלגות שמאל ובתפיסה כלכלית-חברתית שמאלית. שינוי זה בולט במיוחד בחברות בתר-תעשייתיות שהתחוללו בהן תהליכי מודרניזציה, ותהליכים אלו הביאו לשינוי משמעותי בסגנון חייהן של הנשים ובתפיסה החברתית והאישית שלהן בעניין תפקידים מגדריים.

באופן כללי הנטייה שמאלה מתחזקת ככל שהנשים צעירות יותר, משכילות יותר, ועובדות, ואילו הנטייה השמרנית בולטת יותר בקרב נשים משכילות פחות, מבוגרות יותר, שאינן עובדות מחוץ לבית, בנות המעמדות הנמוכים, גרושות ודתיות (בעיקר קתוליות ויהודיות). התופעה הזאת משותפת לכל סוגי החברות, אם כי היא בולטת יותר במדינות בתר-תעשייתיות. מכאן נובע שככל שתהליכי המודרניזציה יתרחבו מגמה זו תהיה משמעותית יותר. מדינות שהחברה בהן דתית-מסורתית, כמו מדינות אסלאמיות, שבהן הנשים עסוקות בעיקר בתחום הפרטי, אינן שותפות בינתיים למגמה זו, אם כי גם בהן חלים שינויים במעמדן של הנשים.

הסברים אפשריים ל'פער המגדרי המודרני'

• תהליכי חילון - בעבר עמדתן האלקטורלית של נשים במדינות מערב אירופה הושפעהבעיקר מזיקתן לדת. ככל שהחברות הפכו חילוניות נחלשה הזיקה לכנסיות ולמפלגו  הימניות הנוצריות המזוהות עמן.
• שינוי בתפקידים של נשים במשפחה, בשוק העבודה וברמת ההשכלה - השינויים הולידו סדר עדיפויות שונה, בעיקר בקרב נשים משכילות ומבוססות, והוא בא לידי ביטוי בהעדפותיהן האלקטורליות.
• צמיחת 'הפוליטיקה החדשה' - הפוליטיקה החדשה דחקה את השסעים המסורתיים בחברה (מעמד ודת) והעלתה אל פני השטח נושאים חדשים, ובהם איכות הסביבה, זכויות נשים ואיכות חיים. העניין בנושאים אלו עודד שינוי ערכים בחברה המודרנית, בעיקר בדור הצעיר, המבוסס והמשכיל שאימץ ערכים פוסט-מטריאליסטיים של חירות, מימוש עצמי ושוויון בין המינים. מפלגות השמאל נתנו ביטוי לשינוי ערכים זה, ולכן המעבר לתמיכה בערכים פוסט-מטריאליסטיים לווה בתמיכה במפלגות השמאל. מפלגות השמאל, הדוגלות בקידום רעיונות של מדינת הרווחה, אטרקטיביוֹת יותר בעיני הנשים, שמתוקף תפקידיהן המשפחתיים ומעמדן הכלכלי-חברתי הן הנתמכות העיקריות בשירותי הרווחה (למשל בטיפול בילדים ובתחומי הבריאות והחינוך). מפלגות השמאל גם פועלות לקידום שוויון בין המינים באופן אקטיבי על ידי שִריון מקומות לנשים וקביעת מכסות ייצוג לנשים. לעומת זאת מפלגות הימין השמרניות תומכות בתפקידיה המסורתיים של האישה בבית ובמשפחה, מתנגדות להעדפה מתקנת ושואפות להתערבות מינימלית של הממשלה בתחומי הרווחה.

עוד צורות של השתתפות פוליטית

מחקרים קלסיים על אודות השתתפות פוליטית משנות השבעים ואילך קבעו באופן חד-משמעי שבכל הדמוקרטיות המערביות מִגְדר קשור לפעילות פוליטית - גברים פעילים יותר מנשים. ההבדל המגדרי הזה נותר בעינו עד היום למרות השינויים שחלו במעמדן של הנשים בחברה והוא בולט במיוחד בצורות השתתפות פוליטית לא קונוונציונליות, כמו פעילות מחאה, ופחות בפעולות קונוונציונליות, כמו הצבעה בבחירות.

שיעור ההשתתפות בבחירות

מחקרים שנערכו בשנות השבעים בארצות הברית ובמערב אירופה מצאו ששיעור ההצבעה של נשים נמוך יותר, אך משנות השמונים ואילך פער זה נעלם, ובמקרים מסוימים אף התהפך ושיעור ההשתתפות של נשים עלה על שיעור ההשתתפות של הגברים.

נתונים ממדינות בעולם מלמדים:

• בחלק מהמדינות אין פער בהצבעה בין נשים לגברים: בבריטניה שיעור ההשתתפות הכללי 61% מהנשים ו- 62% מהגברים הצביעו; בשוודיה - בבחירות לפרלמנט ב- 2005 היה  61% כבר משנות השבעים אין פערים, ובחלק ממערכות הבחירות שיעור ההשתתפות של נשים היה מעט גבוה יותר. ב- 1998 הצביעו כמעט 83% מהנשים לעומת 81.5% מהגברים.
• בבחירות לנשיאות בארצות הברית היה פער בשנות השבעים לטובת הגברים, אך משנת 60% מהנשים דיווחו 1984 הפער התהפך ויותר נשים הצביעו. בבחירות לנשיאות ב- 2004 שהצביעו לעומת 56% מהגברים. ראו-
  http://www.cawp.rutgers.edu/Facts5.html 
• במדינות אחרות היה פער בעבר, אך הוא הצטמצם עם השנים. לדוגמה בפינלנד בשנת 1945 שיעור הגברים המצביעים היה גבוה ב- 9% משיעור הנשים המצביעות, ופער זה הצטמצם בראשית שנות השבעים, אם כי בבחירות לפרלמנט בשנת 2003 הצביעו 72% מהגברים לעומת 68% מהנשים.
• בחלק ממדינות דרום אמריקה ומרכזה (צ'ילה, אקוודור ופורטו-ריקו) שיעור הנשים המצביעות גבוה משל הגברים.
• בהודו עדיין קיים פער משמעותי, ושיעור ההצבעה בקרב הגברים גבוה בהרבה, אם כי הפער 11% משנות השבעים עד - נמצא במגמת צמצום (פער של 16% בשנות השישים, 10% ראשית שנות השמונים, ו- 8% - 9% בסוף שנות התשעים.

היעדר פער בשיעורי ההצבעה בדמוקרטיות המערביות עשוי להיות מוסבר בהיות ההצבעה צורת השתתפות פוליטית שדורשת מעט מאמץ והשקעה. בהתאמה גם במדינות אלו נשים משתתפות פחות בכל ההיבטים הנלווים לבחירות, כמו תעמולה, יצירת קשר עם נציגי ציבור וחברות בארגונים פוליטיים.

חברות במפלגות

גברים נוטים יותר להצטרף למפלגות פוליטיות ולהיות פעילים בהן, אם כי הדבר משתנה בהתאם לאופי המפלגה: שיעור הנשים במפלגות ירוקות ושמאליות גבוה יותר, ובמפלגות אלו יש מדיניות של קביעת מכסות ייצוג לנשים כדי לעודד את השתתפותן. (ראו פרלמנט, גיליון 35 , מרץ 2002) לעומת זאת גברים חברים יותר באיגודים מקצועיים.

עניין בפוליטיקה

בסקרי דעת קהל שיעור הגברים שמדווחים שהם מתעניינים בפוליטיקה (למשל צפייה בחדשות) ומדברים על נושאים פוליטיים עם בני משפחה וחברים גבוה משיעור הנשים.

פעילות בארגונים וולונטריים ובתנועות חברתיות חדשות

הציפייה היא שהתחזקות החברה האזרחית והתרחבותה יעצימו את השפעתן של הנשים משום שנשים קשורות יותר לקהילה ונגישותן לפוליטיקה הממוסדת מוגבלת בשל חסמים תרבותיים, מבניים ואישיים. אולם מחקר שבחן את השתתפות הנשים בארגונים וולונטריים ובתנועות חברתיות חדשות מצא שהחלוקה המגדרית הסטראוטיפית משועתקת גם בחברה האזרחית (ראו להלן לוח 1): נשים פעילות יותר בארגונים שקשורים לתפקידיהן המסורתיים - תחומי החינוך, האמנות, הדת, ארגוני רווחה וארגוני נשים. בניגוד לציפיות, נשים לא פעילות יותר מגברים בתנועות החברתיות החדשות שעוסקות בנושאי הגנה על הסביבה ואיכות חיים, אם כי רמת ייצוגן שם דומה לרמת ייצוגם של הגברים, ואילו הן פעילות פחות בתנועות שלום (פער של 16% בין גברים לנשים).

לוח 1: ארגונים 'גבריים' ו'נשיים' בחברה האזרחית

ארגונים שבהם שיעור דומה של נשים וגברים	ארגונים שבהם נשים פעילות יותר	ארגונים שבהם גברים פעילים יותר
איכות סביבה וזכויות בעלי חיים	חינוך, תרבות ואמנות	מפלגות וקבוצות פוליטיות
זכויות אדם (פער קטן לטובת הנשים)	ארגונים דתיים וכנסיות	ספורט
----	ארגונים וולנטרים בתחומי הבריאות, הרווחה, עזרה לקשישים ולנכים	תנועות שלום
----	ארגוני נשים (87% נשים מול 13% גברים)	איגודים מקצועיים והתאגדויות מקצועיות

לפי הנתונים המוצגים שם מתבססים על סקר עולמי. .Inglehart and Norris, 2003: 113

פעילות מחאה

במהלך שנות השבעים נמצא שבמדינות מערב אירופה נשים משתתפות פחות מגברים בפעולות מחאה. פער זה קיים גם בשנות האלפיים בכל המדינות: 40% מהנשים דיווחו שהשתתפו לפחות בהפגנה אחת לעומת 49% מהגברים. הפער גדול בחברות תעשייתיות (פער של 5% לטובת הגברים) וטרום תעשייתיות (פער של 8% ), והוא מצטמצם בחברות בתר-תעשייתיות ( 3% ). בכל החברות הפער מצטמצם בהתאם לגיל - בקרב צעירים ההבדלים בהשתתפות בפעילות מחאה בין המינים קטנים יותר Inglehart and Norris, 2003: 117.

למרות השינויים מרחיקי הלכת שהתחוללו במעמדן של נשים, הן עדיין נוטות להיות מעורבות פחות בחיים הפוליטיים. הפער אמנם לא גדול, אך הוא עקיב: גברים ממשיכים לשלוט בצורות המקובלות של השתתפות פוליטית וגם בחלקים של החברה האזרחית. עם זאת הפער מצטמצם ככל שהחברה מודרנית יותר ובדור הצעיר.

בניגוד לדפוסי ההצבעה שניכר בהם הבדל בין-דורי, המצביע על מגמת שינוי, בעניין מעורבות פוליטית לא נראית שום מגמת שינוי: בקרב נשים צעירות אין סימן להשתתפות פוליטית רבה יותר בשום אפיק, והדבר נכון גם בחברות פוסט-תעשייתיות ובחברות תעשייתיות וטרום-תעשייתיות.

'הקול הנשי' בישראל

נשות ישראל יוצאות דופן בהשוואה לשאר נשות העולם - בישראל אין דפוסי הצבעה אופייניים לנשים ואין הבדלים בין נשים לגברים בעמדות בנושאי כלכלה, חוץ וביטחון. לעומת זאת נשות ישראל דומות לשאר נשות העולם ברמה הנמוכה של ההשתתפות הפוליטית והעניין בפוליטיקה בהשוואה לגברים.

בסדרת סקרים שנערכה עם קום המדינה במכון למחקר חברתי שימושי (היום מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה) לא נמצאו הבדלים רבים בין גברים לנשים בעמדות בנושאים שעמדו אז על הפרק, ובהם הזרמים בחינוך והגבלת העלייה, למעט סוגיות אחדות שבהן התפלגות העמדות בקרב הנשים הייתה שונה במקצת משל שאר הציבור: בסקר שבחן את עמדת הציבור בנוגע למדיניות הצנע, שיעור הנשים שהביעו עמדה שלילית בעניין המדיניות היה גבוה משל הגברים. בסקר שבחן שיווי זכויות לנשים היו עמדות הנשים והגברים דומות בנוגע לגיוס נשים לצבא (כמחצית תמכו), שיעור התמיכה בשיווי הזכויות היה גבוה (92%),ושיעור הנשים התומכות היה גבוה אך במעט משיעור הגברים התומכים.

דפוסי הצבעה: מדוע אין בישראל 'פער מגדרי מודרני'?

בבחירות בישראל אין 'קול נשי'. כלומר הנשים אינן שונות מהגברים בהעדפות ההצבעה שלהן, או כפי שניסח זאת אריאן ( 1998 ): מגדר מעולם לא היה קשור להעדפות הצבעה בבחירות בישראל באופן מובהק סטטיסטית. במילים אחרות, כאשר בוחנים דפוסי הצבעה לימין ולשמאל בישראל לא משנה אם הבוחר הוא גבר או אישה. משתני הרקע המשמעותיים ביותר בקביעת העדפות ההצבעה בישראל הם מידת הדתיות, שיוך עדתי וגיל. עם זאת במערכת בחירות אחת, ב- 1996, שנערכה בשיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה נמצא הבדל מגדרי: נשים נטו יותר מגברים לתמוך בשמעון פרס לראשות הממשלה, ופחות בבנימין נתניהו, ותמכו במפלגת העבודה יותר מבליכוד.

עמדות בנושאי חוץ וביטחון

מחקרי דעת קהל בארצות הברית ובמדינות אירופה המערבית מצאו שנשים נוטות לתמוך יותר מגברים בעמדות פציפיסטיות בנוגע לשימוש בכוח צבאי. בחברה מיליטריסטית כמו ישראל היה אפשר לצפות שנשים, אולי מתוקף היותן אימהות, ייטו לאמץ עמדות יוניות יותר. אך באופן מפתיע ניתוח אמפירי של ממצאים מסקרי דעת קהל בארץ מלמד שאין הבדל של ממש בין עמדות גברים לעמדות נשים בנושאים הקשורים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובדרכים לפתרונו. תהליכי התזוזה בכיוון הכוחני ניכרים בשני המינים באותה מידה, אם כי נשים פעילות יותר בתנועות שלום (הרמן, 2002).

מהם ההסברים האפשריים להיעדר הבדלים בנטייה פוליטית בין נשים לגברים בישראל?

כאמור, במדינות רבות בעולם קיים 'פער מגדרי מודרני' שבו נשים תומכות יותר מגברים במפלגות שמאל. בישראל לא מסתמנת נטייה כזו - לא בנוגע לשמאל כלכלי ולא בנוגע לשמאל ביטחוני (עמדות
יוניות).

• הסבר אפשרי אחד הוא שלנשים אין קול עצמאי, דהיינו הן מצביעות כפי שבני זוגן והוריהן מצביעים. אולם בסקר שבו נשאלו נשים וגברים אם הצבעתם מושפעת מהצבעתו של בן הזוג 75% ענו שלא.
• הסבר אפשרי אחר הוא שהפוליטיקה החדשה בישראל עדיין בחיתוליה הן משום שנושאים    של פוליטיקה ישנה עדיין שולטים בכיפה (בעיקר ביטחון) הן משום שחלק מהחברה הישראלית עדיין משתייך לחברות מסורתיות (דתיים וחרדים). לכן נושאים פוסט- מטריאליסטיים כמ איכות סביבה וזכויות נשים אינם שיקול בקביעת העדפות ההצבעה. ולכן מפלגות שמאל שמקדמות ערכים כאלה עדיין לא צוברות עצמה פוליטית ותמיכה בקרב נשים.
• הסבר אפשרי להיעדר הבדלים בענייני חוץ וביטחון: דווקא משום שהתחום הביטחוני נחשב לתחום גברי, נשים מנסות להיות 'גבריות' יותר מגברים ולהפגין עמדות ביטחוניות ומיליטריסטיות יותר.

השתתפות פוליטית

שיעור ההשתתפות בבחירות: בסקרים שבדקו את ההשתתפות בהצבעה לא נמצאו הבדלים בין שיעורי ההשתתפות של גברים ונשים. בשנים האחרונות חלה ירידה כללית בשיעור ההצבעה בישראל, ככל הנראה גם בקרב נשים. מעניין לבחון אם שינוי זה מתבטא באופנים שונים בקרב נשים ובקרב גברים, כלומר אם בקרב נשים יש ירידה גדולה יותר בהשתתפות בבחירות בהשוואה לגברים.

חברוּת במפלגות: שיעור הנשים שמדווחות שאינן אוהדות מפלגה מסוימת ואינן פעילות במפלגות הוא 70% (לעומת 60% מהגברים). רק 25% מהנשים אוהדות מפלגה מסוימת (לעומת 33% מהגברים). כ- 3% מהנשים חברות במפלגה (גם בקרב הגברים השיעור נמוך - 4%). פחות מחצי אחוז מהנשים (וגם מהגברים) הן בעלות תפקידים במפלגה (לפי נתוני מדד הדמוקרטיה 2006).

עניין בפוליטיקה: ידוע שישראלים מגלים עניין רב בפוליטיקה. ב- 2005  81% דיווחו שהם מתעדכנים מדי יום ביומו או כמה פעמים בשבוע בעניינים פוליטיים, 71% דיווחו על עניין בפוליטיקה, ו- 65% דיווחו שהם דנים בעניינים פוליטיים עם חברים ובני משפחה (ראו מדד הדמוקרטיה הישראלית 2005). עם זאת נמצא שנשים מתעניינות בפוליטיקה פחות מגברים: שיעור נמוך יותר של נשים מדווחות שהן מתעניינות בחדשות ומדברות עם חברים ובני משפחה על עניינים פוליטיים.

השתתפות בארגונים וולונטריים: בישראל, כמו בעולם, נשים פעילות יותר בארגונים וולונטריים הקשורים לחינוך ורווחה ובארגוני נשים. פעילות בארגונים וולונטריים הייתה למעין 'שמורת טבע' של פעילות נשית, שהיא אמנם חלק מהספרה הציבורית, אך עדיין משמרת את הדימוי המסורתי של (Herzog, 1999: 98-109) תפקידים נשיים ומרחיקה אותן מעמדות בעלות עצמה פוליטית (ראו המאמר 'נשים וחברה אזרחית').

השתתפות בפעולות מחאה ובתנועות שלום: באופן כללי נמצא שנשים בישראל, כמו בעולם כולו, נוטות להשתתף פחות מגברים בהפגנות ובצורות אחרות של פוליטיקת מחאה. אולם בישראל קיימת תופעה מעניינת של פמיניזציה של תנועות השלום. הרמן ( 2002 ) טוענת שריבוי נשים והדימוי הנשי של תנועת השלום מזיקים לכושר הגיוס של התנועה, שכן הלגיטימציה להתבטא בענייני ביטחון היא נגזרת של שירות צבאי בכלל וקרבי בפרט (ראו דוגמות לתנועות שלום במאמר 'נשים וחברה אזרחית').

מי משתתפת?

פרופיל הנשים שמשתתפות השתתפות פוליטית בישראל שונה מהמקובל בדמוקרטיות אחרות: בעולם ככל שנשים משכילות יותר, צעירות יותר וממעמד כלכלי מבוסס יותר הן משתתפות יותר, ואילו בישראל נמצא שדווקא נשים ממעמד נמוך יותר, מבוגרות ונשואות משתתפות יותר מנשים ממעמד גבוה, צעירות ורווקות. שי ( 1997 ) מראה שבישראל בניגוד לשאר העולם ככל שנשים משכילות ומבוססות יותר הן מתרחקות מהשתתפות פוליטית אזרחית, אם כי הפרופיל הדמוגרפי של נשים הממלאות תפקידים פוליטיים - ראשי ערים, חברות מועצה וחברות כנסת - הוא של נשים משכילות, מבוססות וממוצא אשכנזי (Herzog, 1999: 112-132).

מה ההסברים האפשריים לעובדה שנשים משתתפות פחות מגברים בפוליטיקה?

• לנשים יש פחות משאבים להשתתפות פוליטית: השתתפות פוליטית דורשת זמן, כסף והשכלה. נשים רבות ממלאות תפקיד כפול: הן נשים עובדות ואימהות, ולכן יש להן פחות זמן להקדיש לפעילות פוליטית. שכרן של נשים, גם אם הן עובדות, נמוך משכרם של גברים (ראו המאמר 'האם קיים שוויון מגדרי הלכה למעשה בישראל?'); ורמת ההשכלה של נשים, אף שהיא במגמת עלייה מתמדת, עדיין נמוכה מרמת ההשכלה של הגברים (ראו המאמר 'האם קיים שוויון מגדרי הלכה למעשה בישראל?'). לפיכך לנשים יש פחות משאבים הדרושים להשתתפות פוליטית. משום כך אין הבדלים בין גברים לנשים בשיעור ההצבעה, שכן היא פעולה פוליטית שדורשת מעט זמן ומשאבים לעומת פעילות במפלגות או השתתפות בפעולות מחאה, אלו דורשות יזמה והשקעה מרובה של משאבים. למרות השתלבותן של נשים בשוק העבודה והשינוי במעמדן החברתי עדיין נשים עסוקות יותר במרחב הפרטי - המשפחה והקהילה - בעניינים שנוגעים לתחומי אחריותן במשפחה (ילדים), ולכן יש להן פחות זמן ומשאבים להשתתף בפוליטיקה. עם זאת הממצא שבישראל נשים רווקות פעילות עוד פחות מחליש השערה זו.
• ההתמקדות בתחום הפרטי עשויה להיות קשורה גם לעובדה שנשים רבות בישראל משתייכות לחברות מסורתיות (חרדים וערבים), שבהן לא חלו שינויים מפליגים במעמדן של הנשים. עניינים פוליטיים משתייכים לספרה הציבורית, שלנשים בחברות מסורתיות אין נגישות אליה או עניין בה. עם זאת במחקר שערכה ישי ( 1997 ) נמצא שנשים ערביות מביעות עניין בפוליטיקה ושעמדותיהן קיצוניות יותר מעמדותיהם של הגברים הערבים.

סיכום

בישראל אין 'קול נשי' בפוליטיקה ולא מסתמנת הנטייה לשמאל כלכלי שמאפיינת את הנשים בשאר המדינות הדמוקרטיות. נשים בישראל גם אינן מביעות עמדות יוניות יותר מגברים. בעניין ההשתתפות הפוליטית, הקול הנשי חלש מקולם של הגברים, כלומר נשים, בישראל ובעולם, נוטות פחות להשתתפות פוליטית. תמונת מצב זו מלמדת שלמרות ההתקדמות הרבה לעבר שוויון קיימים פערים בחברה אשר מתבטאים בהשתתפות פוליטית מצומצמת של נשים. 

מקורות

Arian, Asher, 1998. The Second Republic: Politics in Israel, New Jersey: Chatham House Publishers.

Gratch, Haya, 1973. Twenty-Five Years of Social Research in Israel, Jerusalem: Jerusalem Academic Press.

Herzog, Hanna, 1999. Gendering Politics: Women in Israel, Michigan: The University of Michigan Press.

Inglehart, Ronald, and Pippa Norris, 2003. Rising Tide: Gender, Equality and Cultural Change around the World, Cambridge: Cambridge University Press.

Yishai, Yael, 1997. Between the Flag and the Banner: Women in Israeli Politics, Albany, N.Y.: State University of New York Press.

Center for American Women and Politics (CAWP), Eagleton Institute of Politics, Rutgers University
http://www.cawp.rutgers.edu/Facts5.htm

ארגון http://www.idea.int/gender/vt.cfm :IDEA 

אריאן, אשר, ניר אטמור, ויעל הדר, 2007 . מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007 , ירושלים: המכון
הישראלי לדמוקרטיה.

אריאן, אשר, ניר אטמור, ויעל הדר, 2006 . מדד הדמוקרטיה הישראלית 2006 , ירושלים: המכון
הישראלי לדמוקרטיה.

אריאן, אשר, פזית בן-נון, שלומית ברנע, רפאל ונטורה, ומיכל שמיר, 2005 . מדד הדמוקרטיה
הישראלית 2005 , ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הרמן, תמר, 2002 . 'תנועת השלום הישראלית: תמונת מצב והערכת סיכויים'
http://www.shatil.org.il/data/tamar_herman_research.doc