פעילות פילנתרופית למען אנשים עם מוגבלות – זווית אישית

המאמר מתאר את פועלה של קרן משפחת רודרמן כדוגמה לפעילות הפילנתרופית בתחום של אנשים עם מוגבלויות. המאמר מתאר כיצד התגבשה האסטרטגיה הפילנתרופית של הקרן, המשלבת פעילות בשלושה מעגלים: עולם הפילנתרופיה, אוכלוסיית בעלי המוגבלויות ושאר החברה וכל זאת במטרה לקדם את שילובם המלא של בעלי מוגבלויות בקהילה.

קרן רודרמן היא קרן משפחתית פרטית שהקים בארצות הברית מורטון רודרמן ז"ל. הקרן פועלת בעיקר בקהילה היהודית באזור בוסטון ובישראל, וכיום עומד בראשה ג'יי רודרמן, בנו של מורטון. ג'יי ואני עלינו ארצה לפני כשבע שנים, ואנו מתגוררים יחד עם ארבעת ילדינו ברחובות. את רוב זמננו ומרצנו אנו מקדישים לפעילות פילנתרופית בישראל ובארצות הברית.

בדומה לקרנות פרטיות רבות, גם קרן רודרמן התנהלה בשנותיה הראשונות ללא אסטרטגיה מוגדרת, ללא מיקוד של משאביה ובכמה ערוצים בו זמנית. בין היתר פעלנו לקידום החינוך היהודי בקהילה היהודית בארצות הברית ותמכנו בפרויקטים של סיוע לבתי חולים ואוניברסיטאות. עבדנו עם המון רגש ומסירות, אך ללא תכנית מגובשת. בתקופה זו התנהלה הקרן בדומה לפעילותם של פילנתרופים מהדור הישן, הרואים בפילנתרופיה לא עיסוק עיקרי דווקא, אלא חובה מוסרית וערכית מצד אחד וזכות גדולה מן הצד האחר. אנחנו, בני הדור הצעיר, רצינו להתנהל אחרת, וניגשנו לעשייה כמו שמפתחים עסק: למדנו את תחום העיסוק מתוך הקשבה רבה לכל הגורמים והתעמקנו בנעשה בשטח. עם הזמן גם החלטנו לשנות את דפוס פעולתה של הקרן במטרה להשיג תוצאות מרביות, וכך חתרנו לבניית רשת רחבה ויעילה של עמיתים ושותפים ושאפנו להשפיע.

בשנים האחרונות הקרן השתנתה. מצד אחד הרחבנו את פעילותנו בישראל, פועל יוצא של החלטתנו לגור ולגדל את ילדינו בארץ, ומן הצד האחר ריכזנו את פעולותינו ומיקדנו אותן. כיום משאבי הקרן ומאמציה מכוונים לחזון אחד: קידום שילובם המלא של בעלי מוגבלויות בחברה, בישראל ובארצות הברית. שינוי זה לא התרחש בין לילה, אלא בהדרגה, אבל נדמה לי שאת רגע הולדתו של החזון אני יכולה לזהות.

בשנת 2003 השקנו מיזם גדול בקהילה היהודית בבוסטון והסביבה שנועד לקדם מצוינות בחינוך היהודי. שלושה שותפים, השקעה של 45 מיליון דולר -- היכן מתחילים? השיחות הארוכות שקיימנו בניסיון להגדיר לעצמנו מהי מצוינות הבהירו לי שאנו נבדלים בינינו מאוד בכמה נקודות: ההתייחסות לשותפות אחרת וגם דרך הפעילות אינה זהה. התברר שעל אף המוטיבציה הרבה, כדי שנצליח לעבוד יחד איננו זקוקים רק לתכנית עסקית, אלא גם להבנה עמוקה של תהליכים בתוך הקהילה היהודית ובתוך עולם החינוך.

אנו בקרן האמנו, אז וגם היום, שמצוינות מתבטאת ביכולתה של החברה לקבל כל אחד ולאפשר לו לממש את מרב יכולתו האישית. מצוינות איננה שייכת אפוא רק לתלמידים הטובים מלכתחילה. מכאן עלתה השאלה היכן נמצאים התלמידים שאינם מגיעים לחינוך היהודי ומדוע? מה עושים כדי ליצור הזדמנות שווה לכל אחד ואחד? המסורת היהודית גדושה ערכים של קבלת השונה, וסברנו שמערכת החינוך היהודי חייבת לאמץ ערכים אלה להלכה ולמעשה. עם זאת היישום היה מאתגר. משהוחלט לפנות לדרך זו החלה עשייתנו בעולם המוגבלויות. זהו עולם מורכב, מרתק ומאתגר, והצרכים אדירים. תחום זה אינו נחשב מלהיב ועל כן אין בו קרנות ותורמים רבים, וחשנו בודדים בעשייה חשובה.

תוך כדי הדיונים עם התאגדות הפילנטרופים היהודים (CJP - Combined Jewish Philanthropies), שהייתה המטרייה לפרויקט זה, וההתעמקות בנושא גיבשנו כמה עקרונות שהנחו אותנו בהמשך הדרך. כך למשל הבנו את החשיבות של עשייה רוחבית וקהילתית, יצירת תשתית חזקה ובת קיימא ושיתופי פעולה מיטביים. נודע לנו שבאזור בוסטון יש שני ארגונים קטנים המסייעים לבעלי מוגבלויות בקהילה היהודית. ביקשתי להכיר אותם ואת פעילותם מקרוב. ב-2004, בסיוע מענק מטעם קרן רודרמן, אוחדו שני ארגונים אלה והוקם הארגון Gateways: Access to Jewish Education (שערים: גישה לחינוך יהודי) מתוך האמונה שחינוך יהודי מוכרח להיות נגיש לכולם. מטרתו של הארגון לאפשר לתלמידים בעלי מוגבלויות לקבל חינוך יהודי ולקחת חלק בחיי היומיום של הקהילה בלי שמוגבלויות פיזיות, נפשיות או אחרות יהיו מכשול לכך. לנושא הליווי של מיזוג ארגונים אפשר להקדיש מאמר שלם; כאן אציין רק שלקחנו אחריות רבה על המהלך, ושהצלחתו דרשה מעורבות רבה שלנו מול הקהילה והארגונים הפועלים בה. כיום הארגון החדש, שהיינו שותפים לבנייתו, פועל ומפיץ את בשורתו בכמה קהילות, והדגם שהוא פועל על פיו משמש דוגמה והשראה לבתי ספר רבים ברחבי ארצות הברית.

אחרי שנתיים של עיסוק בתחום החינוך המיוחד, נוסף לפעילותנו פן אישי: אחד מנכדינו אובחן כאוטיסט. ברגע זה התחזקה במשפחה התחושה של ייעוד, והתחלנו ליישם בתוך הקרן תהליך של התכנסות ומיקוד בתחום אחד עיקרי. עקב בצד אגודל פרשנו מתחומי עיסוק שחרגו מהמסגרת שהגדרנו לעצמנו והתחלנו להעמיק ולהרחיב את פעילות הקרן בתחום החדש שבחרנו להתמקד בו.

ההחלטה לעלות ארצה, כאמור, הייתה גם הזדמנות להרחיב את פעילותנו בישראל, ורצינו להשתמש בידע ובניסיון שרכשנו כדי להניע שינוי גם בארץ. גם כאן בחרנו ללמוד תחילה את הצרכים, הארגונים, השירותים הקיימים והתשתיות המוצעות לבעלי מוגבלויות ומשפחותיהם. נפגשנו עם מנהלי ארגונים ועמותות, גורמים רלוונטיים במשרדי הממשלה והתחלנו לזהות את הארגונים שיוכלו להיות שותפים לחזון. למרבה הצער תחום המוגבלויות אינו נחשב כאמור מפתה ואטרקטיבי במיוחד בקרב פילנתרופים: העלויות גבוהות, הארגונים הפועלים בשטח רבים והלקויות שיש לטפל בהן מגוונות. מכאן ששאלות כגון "היכן מתחילים?" ו"מה עושים?" אינן פוסקות לרגע.

כפילנתרופים קל מאוד לתמוך תמיכה סבילה, כלומר להחליט שפרויקט מסוים ראוי לתמיכתנו, לרשום המחאה בתחילת השנה ולקבל דו"ח פעילות בסופה. אבל דרכנו בקרן רודרמן אחרת. אנו מאמינים במעורבות ובעבודה קשה כדי להוביל תהליכים אמיתיים, לשנות את המפה ולהעלות את המודעות הציבורית והלאומית לנושא של בעלי המוגבלויות. מולנו עומדת מטרה אחת ברורה: שילוב מלא של בעלי מוגבלויות בחברה הישראלית. אבל איך יוצרים שינוי? במה מתבטאת השפעה? איך נמדדת הצלחה? שאלות רבות שלא מעט קרנות מתחבטות בהן התרוצצו בראשנו.

מתחילת הדרך הבנו שהמרשם להצלחה צריך לכלול אורך נשימה ואמונה לצד רכישת ידע וניסיון. הפילנתרופיה היא תחום דעת מקצועי, ולכן גיבשנו את הכלים המקצועיים המתאימים בכללם תכניות עבודה ואסטרטגיה. התייעצנו עם אנשי מקצוע ואימצנו גישה המבוססת על יצירתיות ופתיחות. במקביל זיהינו שלושה מעגלי עשייה והתנהלנו במקביל מול כל אחד ואחד מהם: עולם הפילנתרופיה, אוכלוסיית בעלי המוגבלויות והאוכלוסייה ללא מוגבלות, קרי שאר החברה. מול כל מעגל אנו פועלים באסטרטגיה שונה, אבל המטרה היא אחת: שילובם המלא של בעלי מוגבלויות בקהילה.

במעגל הראשון, הפילנתרופים, בחרנו לשתף ידע ולרכז מאמץ. מכיוון שברור שהמשאבים מוגבלים, זמננו יקר והצרכים גדולים מאתנו, קיימנו כצעד ראשון כנס לתורמים בתחום המוגבלויות. המפגש זימן הזדמנות ייחודית לשיתוף של ידע, שיטות, צרכים ומודלים ובמקביל יצר פלטפורמה זמינה ונוחה לרישות חברתי ומקצועי ולבניית שיתופי פעולה. עד הכנס הראשון של Advance, שהתקיים בניו יורק ב-2010, מעולם לא התכנסו תורמים וגורמים אחרים כדי לדון בסוגיה חברתית ובחזון משותף. הרעיון של שיתוף ידע וניסיון ואיחוד משאבים בתחום זה היה חדש, אבל התקבל באהדה ובברכה על דעתם של העוסקים בו.

עוד הקמנו קבוצות עמיתים (peers) פילנתרופים בארץ ובארצות הברית. לכל קבוצה אמנם אופי ומטרות משלה, אך העשייה המשותפת – החלפת המידע, סיעור המוחות ושיתופי הפעולה - מחזקת ומעשירה את כולם ומביאה לידי עשייה משמעותית. כיום דגם זה משמש מגוון של תחומי דעת וקרנות, ואנו רואים בכך הישג חשוב.

במעגל השני, אוכלוסיית בעלי המוגבלויות, בחרנו ליצור שותפויות עם משרדי ממשלה וארגונים גדולים כמו ג'וינט ישראל נוסף על גורמים מקצועיים אחרים. הצבנו לעצמנו מטרה לקדם את התחום כולו, ולא להתרכז רק במוגבלות אחת. כחלק מתפיסה זו השקנו בשנת 2011 את התחרות הבינלאומית "פרס קרן רודרמן למוגבלויות" במטרה לעודד את החדשנות שאנו מיישמים בחשיבה האסטרטגית שלנו. מספר הארגונים הגדול שהתמודד על הפרס מעיד על עשייה מרשימה ועל הישגים לא מבוטלים. בשנת 2012, לאחר בחינה של יותר מ-170 מועמדים, הכרזנו על עשרה זוכים, בכללם ארבעה ארגונים ישראליים: אקים ישראל – אגודה לאומית לקימום אנשים עם פיגור שכלי בישראל, עמותת ורטיגו למחול, בית ספר ראשית, המשלב ילדים מחינוך מיוחד בכיתות ובהן ילדים לא מוגבלים, ושלוה - שחרור למשפחה ולילד המוגבל. כל אחד מהזוכים קיבל 20,000$ להמשך תפעול הפרויקט הזוכה ותמיכה בפעילות הארגון בכלל. עוד זכו ארגונים הפועלים ברוסיה, במקסיקו, בבריטניה ובארצות הברית.

במעגל השלישי - האוכלוסייה ללא מוגבלויות, אנו פועלים בראש ובראשונה להעלאת המודעות הציבורית וליצירת שינוי באמצעות מגוון שותפויות, החל בפרויקט תעסוקה המשלב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה, וכלה ביוזמה להגדיל את מספר בעלי המוגבלויות המשרתים שירות צבאי או לאומי. כמו כן התחלנו לדרוש ממארגני כנסים לעסוק בנושא של מוגבלויות ולוודא שהכנסים יהיו נגישים לכול. במקרה הצורך נתנו חסות כדי שיתקיים דיון מיוחד בסוגיה. הרגשנו ששינוי אמיתי צריך להתחיל בנו, ולכן לא היססנו ליזום ולהפעיל גם גורמים רלוונטיים אחרים.

זאת ועוד, לא פעם אנו נתקלים בארגונים שאינם מצליחים לראות מעבר לצורך הנקודתי של לקוחותיהם. הם אינם תופסים את התמונה הגדולה, את הממד הגלובלי של הסוגיה. תפקידנו לדרוש זאת מהם, לאפשר להם לעשות זאת ולעודד אותם. לא פעם התנינו את תמיכתנו בכך שחלק מהמימון יתועל לפעילויות שמטרתן העלאת המודעות בציבור הרחב. כבר מתחילת עבודתנו בארץ היה חשוב לנו שהארגונים ילמדו להסתכל החוצה, ולא רק פנימה, שישאפו לחלוק את הידע שלהם עם אחרים בתחום ושייצרו שיתופי פעולה כדי למקסם את משאביהם והשפעתם.

במשך הזמן הגענו גם למסקנה שכדי לשנות שינוי של ממש, לעתים צריך לפעול דווקא מחוץ לתחום עצמו, ומכאן המגמה של קרן רודרמן לזהות שותפים אסטרטגיים שאינם פועלים בתוך זירת הצרכים המיוחדים, אלא בזירות המשיקות לה, ולחבור אליהם. כך יצרנו שיתוף פעולה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה בנוגע לפרויקט שבו נבחן הקשר בין עקרונות זכויות האדם ובין המסורת היהודית מתוך שימת דגש מיוחד על מעמדם בחברה ועל זכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלויות במדינה יהודית ודמוקרטית.עוד דוגמה לשיתוף פעולה אסטרטגי שתוצאותיו משפיעות ישירות על החברה היא תמיכתנו בעמותות "גוונים" ו"בת עמי", הפועלות להגדיל את מספר התקנים המוקצים לאנשים עם מוגבלויות הרוצים לתרום למדינה דרך שירות לאומי. פעילות זו עולה בקנה אחד עם שאיפתנו להגביר את המודעות הממשלתית והציבורית לצורכיהם של בעלי המוגבלויות תוך כדי שילובם בכל המסגרות הפתוחות לאנשים שאינם מוגבלים. באמצעות פרויקט אחר שאנו שותפים לו - "מסד נכויות" של הג'וינט - אנו מבטיחים שילוב ועצמאות מרבית למספר הולך וגדל של אנשים עם מוגבלויות בארץ. במקום להתמודד עם הבעיה ברמת הפרט, מיזם זה משפיע במעגלים רחבים יותר על ידי יצירת תשתית ארגונית משותפת לכמה משרדי ממשלה, רשויות וגורמים מקצועיים אחרים האמונים על פיתוח שירותים ותכניות בשביל אנשים עם מוגבלויות.

אסיים בנימה אישית. בניגוד לתחומים חברתיים אחרים, תחום המוגבלויות הוא גורף וכוללני. כולם מוכנים ונעתרים לשבת סביב השולחן ללא קשר למוצא, למין, למצב כלכלי ולסממנים חיצוניים אחרים. הגורם המאחד הוא החוויה הרגשית והנפשית, הצורך בתמיכה ובכלים להתמודדות, הרצון להשתייך לחברה, להתנהל מתוך עוצמה וחוזק, מתוך זכות ולא מתוך חסד. לפני ארבע שנים יזמתי את הקמתה של קבוצת מנהיגות הורים בעיר רחובות, ואני מלווה אותה באופן אישי. זכור לי איך בפגישה הראשונה משכה את תשומת לבי אחת המשתתפות, אם לשני ילדים, שהייתה כעוסה, מלאת ספקות ונטולת ברק בעיניים. שמענו ממנה תביעות על שמגיע לה ותלונות על שהמערכת לא בסדר. כיום, לאחר מסע ארוך ומרגש של העצמה ויצירת קבוצת מנהיגות, גיבוש שפה חדשה ותחושת שייכות, נעשתה אישה זו חייכנית ובעלת עיניים בורקות, היא פועלת לגיוס הורים ומשפחות נוספות וחולקת את האחריות עם המערכת - מנהיגה לכל דבר. זה בדיוק המסר שאני מקפידה להעביר לילדיי בכל יום מחדש: תפקידנו כחברים בקהילה לשאוף ולפעול ליצירתה של חברה מתוקנת, הרואה את הפרט באשר הוא ומאפשרת לו לחיות בכבוד בזכות ולא בחסד.

אנו בעולם הקרנות מצויים בצומת שבו אנו יכולים להיות עצמאיים מצד אחד ולשתף פעולה מן הצד האחר, להאיץ תהליכים ברשויות ובמשרדי הממשלה ולעודד למצוינות בקרב הארגונים. עלינו מוטלת האחריות לפעול נכון ולהשפיע כך שהמשאבים יתועלו וינוצלו נכון. אל לנו לחשוש מלומר את דעתנו – כך היינו פועלים בעולם העסקים, שמטרתו רווח כספי; קל וחומר בעולם החברתי, שתשואתו תשפיע עלינו לחיים שלמים ולדורות. זה החזון של קרן רודרמן.