הספרייה לדמוקרטיה: "הבחירות בישראל - 2001"

ספר זה עוסק בהיבטים שונים של הבחירות שנערכו בישראל ב-6 בפברואר 2001. בחירות אלה היו ייחודיות, היות ולראשונה נקראו הבוחרים לקלפיות כדי לבחור ראש ממשלה בלבד, בלי לבחור רשימה לכנסת. שלוש עובדות הזדקרו מתוצאות הבחירות: הפער הגדול שבו ניצח ראש הממשלה הנבחר אריאל שרון (62.4 אחוזים מהקולות הכשרים) את ראש הממשלה היוצא אהוד ברק (37.6 אחוזים) שיעור ההצבעה שרשם שפל של כל הזמנים - 62.3 אחוזים בלבד מבעלי זכות הבחירה טרחו לבוא לקלפיות ולממש את זכותם הדמוקרטית וההימנעות המסיבית בקרב המגזר הערבי, שבחר ברובו המכריע שלא להשתתף בבחירות.

במאמר "הימנעות והצבעה בבחירות 2001", אריאן ושמיר מצביעים על התפקיד החשוב שמילאו רגשות בבחירות 2001. המאמר מנפץ את הדעה שרווחה לאחר הבחירות כאילו מרבית הנמנעים בבחירות היו מצביעי שמאל. מהנתונים עולה כי מחצית מן הנמנעים מיקמו עצמם במרכז המפה הפוליטית. הנמנעים היו צעירים יותר מהמצביעים, משכילים פחות וחילוניים יותר. הנמנעים היו מודאגים מן המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה יותר מאשר מסוגיות הקשורות לעימות הישראלי-ערבי (ובכלל זה הטרור).

במאמר "הימנעות מהשתתפות: על תעתועי הפוליטיקה הערבית בישראל" מאת אמל ג'מאל נטען כי בעבור האוכלוסייה הערבית היו בחירות 2001 קו פרשת מים. המצביעים הערבים חצו את מחסום הפחד והרתיעה הפסיכולוגית, תוך שהם מגלים נכונות לנקוט צעדים מאוד לא-שגרתיים כדי להשיג את יעדיהם הקולקטיביים. לפי ג'מאל, שיעורי ההצבעה הגבוהים שאפיינו את המצביעים הערבים בעבר עשויים שלא לחזור על עצמם. עלולה להיווצר התדרדרות נוספת של אמונו של הציבור הערבי בזירה הפרלמנטרית אם לא יינקט מהלך מונע על-ידי מנהיגי המפלגות הערביות וקברניטי הממסד הפוליטי.

במאמרם "התעמולה שלא שינתה דבר", גבי וימן וגדי וולפספלד קובעים כי בהבדל ממערכות בחירות קודמות, בבחירות 2001 לא הייתה לתעמולת הבחירות כל השפעה על אופן ההצבעה. הם טוענים כי ממצאי המחקר, המצטרפים לממצאי מחקרים של שתי מערכות הבחירות הקודמות, מעלים ספקות קשים באשר לצורך בשידור תעמולת בחירות במתכונת הקיימת היום, ומצביעים על צורך להעריך מחדש את מתכונתה של תעמולת הבחירות.

המאמר החותם את הספר הוא זה של דוד נחמיאס ודורון נבות, המנתחים את ההשלכות הישירות והעקיפות שהיו לבחירה הישירה על אופן הרכבת הקואליציה, ואת הסיבות לכך שממשלת שרון היא הגדולה בממשלות שהוקמו אי פעם בישראל. המחברים קובעים כי ביטול הבחירה הישירה מחזיר את ישראל למשפחת הדמוקרטיות הפרלמנטריות הטהורות. סביר להניח שכוחן האלקטורלי של המפלגות הגדולות יעלה, ומידת הפיצול בכנסת תרד.

אשר אריאן ומיכל שמיר (עורכים), הבחירות בישראל - 2001, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.