חקיקה נגד טרור בבריטניה ובארצות הברית לאחר אירועי 11 בספטמבר

מדינות דמוקרטיות רבות מגלות היום נכונות הולכת וגוברת לנקוט אמצעים חריפים נגד הטרור הבין-לאומי המתגבר. התקפות הטרור ב-11 בספטמבר 2001 והתקפות טרור קשות אחרות שהתרחשו ברחבי העולם מלמדות כי במאה העשרים ואחת סכנות הטרור נהפכו לממשיות ואקוטיות וכי מדינות אינן יכולות להרשות לעצמן להתעלם מהן. עובדה זו מציבה לפני מדינות דמוקרטיות אתגר לא פשוט – כיצד אפשר מחד גיסא להילחם בטרור ביעילות ובלא פשרות, ומאידך גיסא לא לפגוע באופן חריף בזכויות אדם ובחירויות יסוד, שהן נשמת אפה של כל דמוקרטיה. אתגר זה בא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר בזירה המשפטית, בשעה שהרשות המבצעת במדינה דמוקרטית פועלת לשם קבלתם של חוקים המסמיכים את כוחות הביטחון במדינה לנקוט אמצעים קשים וחודרניים במסגרת המאבק בטרור.

מבוא 

מדינות דמוקרטיות רבות מגלות היום נכונות הולכת וגוברת לנקוט אמצעים חריפים נגד הטרור הבין-לאומי המתגבר. התקפות הטרור ב-11 בספטמבר 2001 והתקפות טרור קשות אחרות שהתרחשו ברחבי העולם מלמדות כי במאה העשרים ואחת סכנות הטרור נהפכו לממשיות ואקוטיות וכי מדינות אינן יכולות להרשות לעצמן להתעלם מהן. עובדה זו מציבה לפני מדינות דמוקרטיות אתגר לא פשוט - כיצד אפשר מחד גיסא להילחם בטרור ביעילות ובלא פשרות, ומאידך גיסא לא לפגוע באופן חריף בזכויות אדם ובחירויות יסוד, שהן נשמת אפה של כל דמוקרטיה. אתגר זה בא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר בזירה המשפטית, בשעה שהרשות המבצעת במדינה דמוקרטית פועלת לשם קבלתם של חוקים המסמיכים את כוחות הביטחון במדינה לנקוט אמצעים קשים וחודרניים במסגרת המאבק בטרור.

בחיבור זה בחרתי להתמקד בסקירת דברי החקיקה המרכזיים נגד טרור שהתקבלו בבריטניה ובארצות הברית מאז אירועי 11 בספטמבר ועד לימים אלו. הבחירה להתמקד דווקא במדינות אלו נעוצה בהיותן ניצבות היום בחזית המאבק הבין-לאומי בטרור בצד היותן בעלות מסורת דמוקרטית ארוכת שנים. לפיכך סקירת הכלים המשפטיים למאבק בטרור שפותחו בהן, על יתרונותיהם וחסרונותיהם, עשויה לעזור לנו הישראלים לפתח בעתיד כלים משפטיים חדשניים נגד טרור, וכאמור כלים אלו יאפשרו להילחם בטרור ביעילות מבלי לפגוע מעבר לנדרש בזכויות אדם.

התפתחויות בחקיקה נגד טרור בבריטניה משנת 2000 ואילך

התמודדותה של בריטניה עם התקפות טרור אשר בוצעו נגדה לאורך השנים באה לידי ביטוי לא אחת בקבלת חקיקה המיועדת למאבק בטרור. במאה העשרים חוקקה בריטניה חקיקת חירום שכוונה בעיקר להתמודדות עם העימותים האלימים בין פרוטסטנטים לקתולים שהתרחשו בצפון אירלנד ועם התקפות הטרור של הצבא הרפובליקני האירי (IRA). אולם משנת 2000 ואילך, ובמיוחד לאחר התקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001, תשומת הלב של בריטניה הופנתה להתמודדות עם הטרור הבין-לאומי המתגבר. בשנת 2000 קיבל הפרלמנט הבריטי את ה-Terrorism Act, 2000. חוק זה ביטל את חקיקת החירום הבריטית, אשר כוונה בעיקר להתמודדות עם הטרור האירי, והסדיר מחדש ובאופן מקיף את הכלים המשפטיים למאבק בטרור בבריטניה. החידוש הראשון שכלל ה-Terrorism Act, 2000 הוא הגדרה של המונח 'טרור' בסעיף 1 לחוק, שם נקבעה הגדרה כללית: מעשה טרור הוא מעשה שהוא עברה (או איום לעשות כן) אשר נעשה או תוכנן להיעשות כדי להשפיע על עניין מדיני, אידאולוגי או דתי, או תוכנן להיעשות במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לכפות על ממשלה, או רשות שלטון אחרת, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה, הכולל שימוש באלימות נגד אדם, פגיעה חמורה ברכוש, שיבוש חמור של תשתיות, מערכות או שירותים חיוניים, או מעשה אחר המסכן את בריאות הציבור או את ביטחונו. נוסף על כך בחוק קבועות עברות מיוחדות הקשורות לטרור, ועונש כבד בצדן, לרבות חברות בארגון טרור (סעיף 11 לחוק), מתן סיוע לארגון טרור (סעיף 12) ועברות הקשורות במימון טרור (סעיפים 15-18). ה-Terrorism Act, 2000 כולל אף הוראות בעניין מעצר של חשודים במעורבות בטרור והוראות בנוגע לסמכויות חיפוש ועיכוב. בין היתר, החוק מעניק סמכות לעצור בני אדם החשודים במעורבות בטרור לתקופה של עד 48 שעות בטרם הגשת כתב אישום, ותקופה זו אף ניתנת להארכה על ידי צו של שופט לשבעה ימים נוספים.

יש לציין כי ה-Terrorism Act, 2000 הוא דבר החקיקה המרכזי נגד טרור שחוקקו הבריטים בשנים האחרונות, ומכוח הוראותיו נעצרו מאות חשודים במעורבות בטרור בבריטניה וכמה עשרות בני אדם הורשעו בעברות הקבועות בו; אך אין הוא דבר החקיקה היחיד נגד טרור שהתקבל בבריטניה. מיד לאחר התקפות הטרור של ב-11 בספטמבר פנתה בריטניה לגיבושם של כלים משפטיים נוספים המיועדים להתמודד עם טרור בין-לאומי חוצה גבולות. בדצמבר 2001 קיבל הפרלמנט הבריטי את ה-Anti-Terrorism, Crime and Security Act (להלן: ATCSA), ובו הוא הרחיב באופן משמעותי את הסמכויות הניתנות לשירותי הביטחון הבריטיים במגוון רחב של תחומים הקשורים למאבק בטרור, ובכלל זה בתחום המעצרים, בתחום החקירה והמעקב ובתחום המאבק בטרור לא קונוונציונלי. בתחום המעצרים, פרק 4 לחוק יצר מנגנון חדש אשר הסמיך את שר הפנים הבריטי להורות על מעצר מנהלי של נתינים זרים (לא אזרחים או תושבים בריטים), החשודים בהיותם טרוריסטים בין-לאומיים המסַכנים את ביטחונה הלאומי של בריטניה ואי-אפשר לגרשם למדינת מוצאם.מעצר מנהלי הוא מעצר מניעתי מטעמי ביטחון המתבצע בלא משפט ובלא הגשת כתב אישום, להבדיל ממעצר פלילי, המותנה בקיומו של הליך פלילי נגד העצור ובקיומם של חשדות לביצוע עברה פלילית.

בשנים 2001-2003 עצרה בריטניה מכוח ה-ATCSA 16 אזרחים זרים. שניים מהם הורשו לעזוב את בריטניה למרוקו ולצרפת. ואילו תשעה עצורים אחרים הגישו בשנת 2004 ערעור על מעצרם לבית המשפט של בית הלורדים (הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר בבריטניה), ובו הם טענו לאי חוקתיותו של ה-ATCSA. בדצמבר 2004 פסקו השופטים בדעת רוב כי יש לבטל את הוראות החוק העוסקות במעצר של חשודים במעורבות בטרור, מאחר שהן מפלות בין אזרחים זרים לבריטים, שכן הן מאפשרות החזקה במעצר מנהלי של אזרחים זרים בלבד, אך אינן מאפשרות מעצר מנהלי של אזרחים בריטים גם אם הם מסכנים את ביטחונה של בריטניה באותה מידה. נוסף על כך קבעו השופטים בדעת רוב כי הרשויות הבריטיות לא הצליחו להוכיח כי לא היה מקום במקרים המסוימים לנקוט נגד העצורים אמצעים חמורים פחות ממעצר מנהלי, כגון תיוג אלקטרוני, צווי הגבלה ופיקוח וכיוצא באלה.

בעקבות פסק הדין ביטל הפרלמנט הבריטי את הוראות החוק ב-ATCSA העוסקות במעצר של חשודים במעורבות בטרור וקיבל תחתן חוק חדש בשם Prevention of Terrorism Act 2005. חוק זה, הנמצא בתוקף גם בימים אלו, מאפשר הוצאת צווי הגבלה ופיקוח נגד חשודים במעורבות בטרור, כגון צווי מעצר בית וצווי הגבלת תנועה, במקום צווי מעצר מנהלי, בלא הבחנה בין אזרחים בריטים לאזרחים זרים.יש לציין כי מחלוקת דומה התעוררה בישראל בשנת 2005 בנוגע לתיקון חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), אשר ביקש להחמיר בפרוצדורת המעצר ובזכויות הניתנות לחשודים בעברות ביטחון, לרבות חשודים במעורבות בטרור. תחילה הצעת החוק קבעה כי הוראות החוק יחולו רק על מי שאינו תושב או אזרח ישראל. ראו הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון - הוראת שעה), תשס"ו-2005. אולם בעקבות ביקורת קשה על הצעה זו נמנע משרד המשפטים מלכלול בה הבחנה על בסיס לאום. ראו חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירות ביטחון) (הוראת שעה), תשס"ו-2006. יש לציין כי בית המשפט של בית הלורדים פסל בשנה שעברה צווי הגבלה אחדים שהוצאו מכוח חוק זה, בשל חומרת הפגיעה בחירות העולה מהן ובשל פגמים שנפלו בהליך הוצאת הצווים.

חשוב להדגיש כי אף שהבריטים זנחו (נכון לימים אלו) את מסלול המעצר המנהלי של חשודים במעורבות בטרור, סמכות המעצר הקבועה ב-Terrorism Act, 2000 נותרה בתוקפה. יתרה מזאת, תקופות המעצר הנקובות ב-Terrorism Act, 2000 הוארכו בשנת 2003 משבעה ימים ל-14 יום, ובשנת 2006 ל-28 יום. צעדים אלו עוררו מחלוקת קשה בבריטניה בין הדורשים לנקוט אמצעים חריפים נגד הטרור לבין הטוענים כי אמצעים אלו אינם נחוצים והם מקריבים את זכויות הפרט על מזבח ביטחון המדינה.

התפתחות נוספת בחקיקה נגד טרור אירעה לפני כשנתיים, עם קבלתו של ה-Terrorism Act, 2006 בפרלמנט הבריטי. חוק זה ערך תיקונים אחדים ל-Terrorism Act, 2000 והוסיף עברות חדשות לרשימת העברות הקשורות לטרור, לרבות איסור על הסתה לביצוע מעשי טרור והפצה של פרסומים הקשורים לטרור (סעיפים 1-4), איסור על ביצוע הכנות למעשי טרור ועל אימון טרוריסטים (סעיפים 5-8), איסור על עברות הקשורות להחזקת חומרים רדיואקטיביים וגרעיניים ולשימוש בהם (סעיפים 9-12); כמו כן הוא הוסיף עונשים כבדים יותר בגין ביצוע עברות הקשורות לטרור (סעיפים 13-15). בנובמבר 2007 הורשעה בפעם הראשונה מכוח החוק החדש אזרחית בריטית בשם סמינה מליכ (Samina Malik) בגין החזקת הקלטות אשר עלול להיעשות בהן שימוש לביצוע מעשי טרור.

ההתפתחות האחרונה בחקיקה נגד טרור התרחשה ממש בעת האחרונה. בהצעת חוק חדשה משנת 2008 המכונה Counter-Terrorism Bill 2008, מנסחיה מבקשים להעניק סמכויות נרחבות יותר לכוחות הביטחון הבריטיים בתחום המאבק בטרור. בהוראותיה המרכזיות נכללת הוראה המבקשת להאריך את תקופת המעצר של חשודים במעורבות בטרור ל-42 יום, וכן הוראות המבקשות להקל על כוחות הביטחון הבריטיים להשיג מידע הקשור לטרור. אולם יש לציין כי בהצעת חוק זו עוד עשויים לחול שינויים רבים בטרם ייקבע נוסחה הסופי, בשל מחלוקות רבות שנתגלעו בפרלמנט הבריטי על רקע הפגיעה בזכויות אדם העולה מן הסמכויות הנקובות בה.

התפתחויות בחקיקה נגד טרור בארצות הברית לאחר אירועי 11 בספטמבר

בעקבות התקפות הטרור של 11 בספטמבר אימצה ארצות הברית כלים חריפים למאבק בטרור על ידי קבלתם של דברי חקיקה חדשים ועל ידי תיקון דברי חקיקה קיימים. דבר החקיקה המרכזי נגד טרור שהתקבל בארצות הברית לאחר אירועי 11 בספטמבר הוא ה-USA Patriot Act. דבר חקיקה מקיף זה התקבל בקונגרס האמריקני ב-26 באוקטובר 2001, וערך רפורמה משמעותית בעשרות חוקים אמריקניים קיימים על מנת לאפשר לרשויות הביטחון בארצות הברית לנקוט אמצעים חודרניים במסגרת המאבק בטרור, שלא היו מצויים בסמכותם בטרם חקיקתו, בשל הפגיעה בזכויות אדם ובחירויות יסוד הכרוכה בהפעלתם, ובכלל זה סמכויות חיפוש ומעקב חודרניים, מעצר, תפיסת נכסים והחרמתם.

למשל, סעיף 412 ל-USA Patriot Act תיקן את ה-Immigration and Nationality Act והוסיף לו הוראה חדשה שעניינה מעצר של חשודים במעורבות בטרור. הוראה זו מסמיכה את התובע הכללי של ארצות הברית להורות על מעצרם של אזרחים זרים אשר יש לו יסוד סביר להניח כי הם חשודים במעורבות בטרור או בפעילות אחרת המהווה סכנה לביטחון הלאומי של ארצות הברית. תקופת המעצר מכוח עילה זו הוגבלה לשבעה ימים, ובמהלכם על התובע הכללי להחליט אם יש להמשיך בהליכי גירוש או לנקוט הליכים פליליים נגד העצור, שאם לא כן ישוחרר העצור ממעצרו. עם זאת, הוראת החוק החדשה מאפשרת להחזיק במעצר מנהלי אדם שנעצר מכוחה גם במקרה שלא נראה כי גירושו מארצות הברית יתבצע בעתיד הנראה לעין, לתקופות של עד שישה חודשים בכל פעם, במקרה שהתובע הכללי סבור כי שחרורו של אותו אדם יסכן את ביטחונה הלאומי של ארצות הברית, ביטחון הציבור או ביטחונו של כל אדם. חשוב לציין כי נכון לימים אלו לא נעשה שימוש בהוראת חוק זו כדי לעצור חשודים במעורבות בטרור.

נוסף על ה-USA Patriot Act, פעל הממשל האמריקני לקבלתם של דברי חקיקה חדשים המאפשרים החזקה במעצר של מאות לוחמי הטליבאן וחברי ארגון אלקאעידה שנתפסו במהלך הלחימה באפגניסטן ועל העמדתם לדין בגין ביצוע פשעי מלחמה. ב-13 בנובמבר 2001 פרסם נשיא ארצות הברית צו נשיאותי (Military Order no. 1) המסמיך אותו להורות על מעצרם של חברי ארגון אלקאעידה ושל כל מי שלקחו חלק, נתנו מחסה, סייעו, או קשרו קשר בכל הנוגע לביצוע מעשי טרור בין-לאומיים, וכן להורות על העמדתם לדין בבתי דין צבאיים מיוחדים שיוקמו לשם כך. מכוח צו זה עצרה ארצות הברית מאות בני אדם במהלך הלחימה באפגניסטן. רובם המוחלט היו לוחמי הטליבאן וחברי ארגון אלקאעידה. עצורים אלו נלקחו בחשאי למתקן כליאה של חיל הים האמריקני הממוקם במפרץ גוונטנמו (Guantánamo) שבקובה והוחזקו שם במעצר לתקופת זמן בלתי קצובה, בלא ביקורת שיפוטית ומבלי שניתנה להם האפשרות להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ עמו. לטענת הממשל האמריקני עצורי גוונטנמו הם 'לוחמי אויב בלתי חוקיים' אשר, בדומה לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים בישראל, אינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה ואף לא להגנות הקבועות בחוקה ובמשפט הפלילי האמריקני (או בחוק הישראלי), ולכן מותר להחזיקם במעצר מנהלי בלא משפט לתקופת זמן בלתי מוגבלת.

אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בעניין זה היא אם עצורי גוונטנמו זכאים לפנות אל בתי המשפט הפדרליים בארצות הברית בבקשה שיבחנו את חוקיות מעצרם במסגרת עתירות הביאס-קורפוס. ביוני 2004 פסק בית המשפט העליון בפרשת Rasul v. Bush כי לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית נתונה הסמכות לדון בעתירות הביאס-קורפוס שמגישים אזרחים זרים שהוכרזו 'לוחמים בלתי חוקיים' ומוחזקים במעצר בגוונטנמו. בתגובה לפסק הדין הקים הממשל האמריקני, שלא חפץ בפנייה של עצורי גוונטנמו אל בתי המשפט הפדרליים בארצות הברית במסגרת עתירות הביאס-קורפוס, את ה-Combatant Status Review Tribunals (CSRT) - בתי דין צבאיים שכל תכליתם היא לבחון את סיווגם של עצורי גוונטנמו כ'לוחמי אויב בלתי חוקיים', ובתי דין אלו משמשים חלופה לביקורת שיפוטית מטעם בתי המשפט הפדרליים בארצות הברית.

הטעם לכך ברור: בניגוד להליך שנערך לפני בתי המשפט הפדרליים בארצות הברית, ההליך ב-CSRT מתנהל בלא הגנות פרוצדורליות משמעותיות. בין היתר, במסגרתו נשללת מן העצורים גישה לעורך דין ולראיות הנמצאות בתיק ומוגדרות חסויות, המדינה רשאית להציג ראיות שאינן קבילות בהליך פלילי רגיל, לרבות ראיות שהושגו בעינויים או בדרכי כפייה אחרות, ומן העצורים נמנעת הזכות לחקור בחקירה נגדית את העדים מטעם הרשויות המופיעים בתיק. יתרה מזאת, בשנת 2005 קיבל הקונגרס האמריקני חוק חדש, The Detainee Treatment Act 2005 (DTA), השולל מבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית את הסמכות לדון בעתירות שעצורי גוונטנמו מגישים. תחולתן של ההגבלות שהטיל ה-DTA נדונה בעקיפין בפסק דין Hamdan v. Rumsfeld, ובו פסק בית המשפט העליון בארצות הברית בדעת רוב כי הוראות ה-DTA אינן מונעות מבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית לדון בעתירות הביאס-קורפוס שהיו תלויות ועומדות כאשר חוקַק החוק בדצמבר 2005. עוד פסקו השופטים בפסק הדין כי הפרוצדורה המתנהלת לפני בתי הדין הצבאיים המיוחדים שהקים הנשיא בוש בשנת 2001 לשם העמדה לדין של נאשמים בביצוע פעולות טרור אינה עולה בקנה אחד עם הדין האמריקני והמשפט הבין-לאומי.

בתגובה לפסק הדין קיבל הקונגרס את ה-Military Commissions Act of 2006 (MCA), אשר הקים בתי דין חדשים להעמדה לדין של נאשמים בביצוע פעולות טרור. עוד נקבע בסעיף 7 לחוק כי לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית אין סמכות שיפוט גם בנוגע לעתירות ביאס-קורפוס תלויות ועומדות שהגישו עצורי גוונטנמו. אולם בפסק דין תקדימי (Boumediene v. Bush) שניתן ביום 12 ביוני 2008 קבעו שופטי בית המשפט העליון בארצות הברית בדעת רוב כי עצורי גוונטנמו זכאים לעתור לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית בבקשה לשחרורם ממעצר ולפיכך יש לבטל את סעיף 7 ל-MCA, שכן הוא מפר זכות זו בניגוד לחוקה האמריקנית. נראה כי בכך באה מחלוקת זו לסיומה.

עוד סוגיה השנויה במחלוקת בציבור האמריקני היא סוגיית החזקתם של אזרחים אמריקנים במעצר מנהלי בשל סיווגם כ'לוחמים בלתי חוקיים'. סוגיה זו הגיע לפתחו של בית המשפט העליון האמריקני בפרשת Hamdi v. Rumsfeld. בפרשה זו פסק בית המשפט בדעת רוב כי הנשיא רשאי להורות על מעצרו של אזרח אמריקני כ'לוחם בלתי חוקי'. עם זאת, שופטי הרוב פסקו כי חמדי, שהוא אזרח אמריקני, זכאי מכוח החוקה להליך הוגן במסגרת ההליך לקביעת מעמדו כ'לוחם בלתי חוקי', ובכלל זה הוא זכאי לקבל מידע בדבר הבסיס העובדתי למעצרו, לגישה לעורך דין ולמתן אפשרות לתקוף באופן יעיל את חוקיות המעצר לפני גורם ניטרלי.

עוד פרשה שהגיע לפתחם של בתי המשפט הפדרליים בארצות הברית נגעה בחוקיות החזקתו של חוזה פדייה (Padilla), אזרח אמריקני שנעצר בשנת 2002 על אדמת ארצות הברית (בניגוד לחמדי, שנעצר במהלך הלחימה באפגניסטן) במעצר מנהלי בבסיס צבאי למשך שלוש שנים, בחשד למעורבות בטרור כ'לוחם בלתי חוקי' מבלי שהוגש נגדו כתב אישום. בספטמבר 2005 פסק בית המשפט בעקבות הלכת Hamdi v. Rumsfeld כי לנשיא נתונה הסמכות להחזיק את פדייה במעצר מנהלי, בלא משפט, מאחר שהוכח כי פעל נגד כוחות אמריקניים באפגניסטן. עם זאת, יש לציין כי סוגיית החוקיות של מעצרם של אזרחים אמריקנים שנחשבים 'לוחמים בלתי חוקיים' ונתפסו על אדמת ארצות הברית לא זכתה להכרעה סופית, שכן בית המשפט העליון האמריקני לא נתן את דעתו בעניין זה.

סיכום

למרות המרחק הגאוגרפי והנסיבות השונות שהביאו את ארצות הברית ובריטניה לפעול לשם קבלתה של חקיקה נגד טרור, אפשר למצוא דמיון ביניהן. בשתי המדינות דברי החקיקה נגד טרור שהתקבלו מעניקים סמכויות נרחבות לרשויות הביטחון במדינה לנקוט אמצעים חודרניים בשם המאבק בטרור, כגון חקירה, מעקב, פיקוח, מעצר, תפיסת נכסים והחרמתם, וכן הם קובעים עברות מיוחדות הקשורות לטרור, ועונש כבד במיוחד מוטל בגין ביצוען.

עם זאת, ראוי לציין הבדל משמעותי בין דברי החקיקה נגד טרור שהתקבלו בארצות הברית לבין דברי החקיקה שהתקבלו בבריטניה. בניגוד לארצות הברית (ולישראל), בריטניה לא אימצה דברי חקיקה המתירים החזקה במעצר של חשודים במעורבות בטרור בהיותם 'לוחמים בלתי חוקיים'. נכון לימים אלו, בריטניה רואה בחשודים במעורבות בטרור פושעים אשר יש לנקוט נגדם אמצעים מנהליים ופליליים מכוח חקיקה מיוחדת נגד טרור הנמצאת מחוץ למשפט הפלילי הרגיל, ואילו ארצות הברית (וכמותה גם ישראל) רואה בחשודים במעורבות בטרור שנתפסו במהלך לחימה 'לוחמים בלתי חוקיים', שאינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה ולהגנות הקבועות במשפט הפלילי הרגיל.

לבסוף, יש לציין כי הן בארצות הברית הן בבריטניה החקיקה נגד טרור שהתקבלה שנויה במחלוקת ציבורית קשה, שכן לעתים קרובות היא שוללת הגנות מהותיות של המשפט החוקתי והפלילי. מתנגדיה של חקיקה זו אף טוענים כי הסיכון הנובע ממנה לערכי היסוד שהדמוקרטיה מושתתת עליהן במדינות אלו גדול לאין שיעור מסכנות הטרור המאיימות עליהן. אין להקל ראש בטענה זו. טענות מסוג זה נשמעות חדשות לבקרים גם בישראל בהקשר של החקיקה נגד טרור שקיבלה הכנסת. לפיכך יש לבחון טענות אלו בקפידה, ולהבטיח שהחקיקה נגד טרור הן בישראל הן במדינות דמוקרטיות אחרות לא תפגע מעבר לנדרש בזכויות אדם ובחירויות יסוד.