טרור- כואב, אבל עמום
מבוא
טרור הוא מונח עמום ועצם הגדרתו היא מעשה פוליטי שיש לו השלכות על הלגיטימציה של הפעולה, על מעמדה המשפטי ועל היכולת להתמודד עם התופעה. ההגדרה המילונית היא הטלת אימה על ידי מעשי אלימות. המילה 'טרור' הופיעה בפעם הראשונה בהקשר של המהפכה הצרפתית ושימשה לתיאור משטר הפחד שניהלה הממשלה בראשות רובספייר נגד אויביה מבפנים, שכלל בעיקר הוצאות פומביות להורג בגיליוטינה. מאז המהפכה הצרפתית התרחב השימוש במילה, והיום נעשה בה שימוש לא מובחן ונדמה שהיא משמשת מילה נרדפת לכל מקרה של רוע. באופן כללי, המונח 'טרור' נוגע ל'שימוש שיטתי ומכוון או איום להשתמש באלימות כדי להשיג מטרות פוליטיות', אולם הגדרה פשוטה זו אינה מכילה היבטים בעייתיים של התופעה (למשל כלפי מי הפעולה מכוונת) והיא כללית מכדי להבחין בין מעשי טרור ובין צורות אחרות של אלימות פוליטית, כמו מהפכה, מרד ומלחמת גרילה.
במאמר אציג את הדילמות הכרוכות בניסיון להגדיר מהו טרור, אתאר את מאפייניהן של פעולות הטרור ואדון בהיקף הטרור הבין-לאומי ובאיום שרובץ לפתחן של המדינות הדמוקרטיות בשל הטרור. אך קודם שאפנה להגדרת הטרור אסקור צורות טרור לאורך ההיסטוריה.
צורות של טרור לאורך ההיסטוריה
- טרור על ידי המדינה - המדינה עשויה להפעיל טרור באופן ישיר או עקיף וכלפי איומים מבפנים או מבחוץ. באופן ישיר מדובר במשטר אימה שהמדינה מנהלת ומטרתו להרתיע גורמים המאיימים עליה מבפנים על ידי העלמת אזרחים, ענישה ברוטלית והוצאות להורג. כך לדוגמה היה נהוג במשטרים הטוטליטריים בגרמניה וברוסיה בתקופה שבין מלחמות העולם.
צורה אחרת היא כאשר מדינה מפעילה טרור כנגד אויבים מבחוץ, למשל על ידי התנקשות במנהיגים או במפקדים צבאיים.
מדינה עשויה אף לתמוך בטרור באופן עקיף: מדינות תומכות טרור הן מדינות שמסייעות לארגוני טרור בדרך של גיבוי, תמיכה ועידוד על רקע הזדהות אידאולוגית וכן באספקת תמיכה כלכלית, צבאית ומבצעית. ישנם ארגוני טרור שמשמשים מעין 'זרוע מבצעת' של המדינות ופועלים על פי הכוונתן כדי להשיג הישגים פוליטיים ולהגביר את השפעתן של מדינותיהם בקרב מדינות ריבוניות אחרות ולחזק את שליטתן באוכלוסייה. מנקודת מבטה של ארצות הברית, אירן, סוריה ולוב הן מדינות תומכות טרור, ובהתאם לכך מוטלות עליהן סנקציות פוליטיות וכלכליות. - טרור כאמצעי להבעת התנגדות לשלטון או לקידום מטרות של עצמאות לאומית - קבוצות של מהפכנים, לוחמי חופש ומחתרות לאומיות אימצו את הטרור כאמצעי להשגת מטרותיהן הפוליטיות. כבר בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים השתמשו מהפכנים רוסים בהתנקשויות במנהיגים כדי להפיל חתיתם על השלטון.
בשנות הארבעים פעלו מחתרות יהודיות בארץ ישראל כנגד המנדט הבריטי, והקיצוניות שבהן נקטו פעולות טרור כדי לקדם את עצמאותה של המדינה. פעולות הטרור כללו התנקשויות בדיפלומטים (לורד מוין והרוזן ברנדוט) ופיצוץ במלון המלך דוד.
בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים השתמשו בטרור תנועות שחרור לאומי אשר לחמו נגד המשטר הקולוניאלי, למשל בקפריסין ובאלג'יריה.
בשנות השבעים התגבר השימוש בטרור גם במערב אירופה ואומץ אצל תנועות שחרור לאומי, כגון המחתרת הבסקית בספרד והמחתרת האירית (Irish Republican Army).
במשך השנים נדד הטרור מאירופה לאפריקה. לדוגמה, במהלך שנות השמונים והתשעים פעלה תנועת השחרור של הנמרים הטמילים בסרילנקה. במזרח התיכון ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) וארגוני טרור פלסטיניים אחרים נקטו פעולות טרור כנגד ישראל בשטחה ומחוצה לה.
הפיגוע בספורטאים מנבחרת ישראל לאולימפיאדת מינכן 1972 העלה את סוגיית הטרור וסכנותיו לתודעה הבין-לאומית. במקביל להתקדמות תהליך המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים באמצע שנות התשעים הוקצנו פעולות הטרור נגד אזרחים ישראלים, והן נמשכות בתדירות משתנה גם היום. - טרור פונדמנטליסטי כביטוי למאבק בין דתות ותרבויות - בשלהי המאה העשרים התחזק הטרור הדתי-פונדמנטליסטי (לדוגמה של ארגון אלקאעידה בראשות בן לאדן) שאינו קשור בהכרח לתביעות פוליטיות מסוימות אלא שם לו למטרה לקעקע את התרבות המערבית ובפרט את ארצות הברית בהיותה ראש החץ של התרבות המערבית. זהו טרור גלובלי שאינו קשור לטריטוריה מסוימת אלא נאבק למען מטרות סמליות כגון 'שחרור מסגד אלאקצה' ו'הסרת האיום נגד המוסלמים' (דבריו של בן לאדן, מצוטטים אצל Pojman, 2003: 138).
טרור זה מאיים יותר מטרור של קבוצות הפועלות למען עצמאות ושחרור לאומי משום שהוא אינו מתיימר לקדם מימוש של שאיפה מציאותית בעתיד ולכן אין יעד לסיומו.
נסיונות להגדיר טרור
מצד אחד נראה שאין קושי לזהות מהו מעשה טרור, כפי שיש הטוענים, 'מה שנראה כמו מעשה טרור, פוגע ומאיים כמו טרור הוא טרור'. מצד אחר יש אי-הסכמה בין מדינות וארגונים בין-לאומיים בנוגע לשאלה מה נכלל תחת הכותרת טרור ומה לא נחשב פעולת טרור אלא סוג אחר של אלימות פוליטית. לעתים מעשים דומים נקראים בשמות שונים בהתאם לצדדים הפועלים: פעולות, בעיקר של מדינות הנלחמות בטרור, שעונות באופן חלקי על הגדרת הטרור (מיועדות להפחיד ולהרתיע ופוגעות בחפים מפשע) אינן נקראות טרור, ואילו פעולות דומות שפוגעות במטרות צבאיות נקראות מעשי טרור. פעולות שמכונות בצד אחד פעולות טרור מוגדרות בצד האחר מאבק לגיטימי לשחרור לאומי, ומי שנחשב טרוריסט בצד אחד מועלה על נס כלוחם חופש בצד השני.
כדי לעמוד על מורכבות הבעיה נעקוב אחר הניסיונות של הקהילה הבין-לאומית להגדיר מהו מעשה טרור. הגדרה זו חשובה לא רק לצרכים פוליטיים ולשיח הציבורי אלא גם מבחינה משפטית: הגדרה משפטית של טרור על פי החוק הבין-לאומי עשויה לאפשר להילחם במגוון ערוצים המסייעים לטרור להתעצם על ידי שיתוף פעולה בין-לאומי (דרכי התמודדות עם מדינות תומכות טרור, צמצום יכולת של ארגוני טרור להעביר כספים, הסגרה של טרוריסטים, גיוס פעילי טרור ועוד) וליצור תשתית לעיגון מערכת חוקית נורמטיבית שתגדיר את המותר והאסור, הלגיטימי והלא לגיטימי בכל מאבק פוליטי (גנור, 2003: 25).
החלטות של גופים בין-לאומיים, ובראשם מוסדות האו"ם, מבטאות את העמדה הבין-לאומית שהטרור פוגע בזכויות אדם ובחירויות, ובראשן הזכות לחיים, לחופש ולביטחון, מסכן את קיומן של מדינות ושל פוליטיקה דמוקרטית מתונה ומאיים על השלום והביטחון הבין-לאומי (Saul, 2006: 27-38).
משנות השבעים ואילך היו ניסיונות לגבש הסכמה בין-לאומית סביב הגדרה של טרור. האי-הסכמה נסבה על השאלה אם לוחמי חופש הפועלים במסגרת תנועות לשחרור לאומי נחשבים טרוריסטים, ואם השיח הבין-לאומי על טרור וההגדרות המשפטיות שייגזרו ממנו צריכים להתעמק בשורשי התופעה או שיש לגנות כל טרור מכל סוג שהוא ובכל הקשר ולראות בו בכל מקרה עברה על החוק הבין-לאומי (Cassese, 2006: 3).
כתוצאה מאי-הסכמה זו לא נחקקו אמנות המפרטות הגדרה כוללת של התופעה. אולם בפועל, ככל שהטרור מילא מקום חשוב יותר בדעת הקהל העולמית, התגבשה הגדרת עבודה של 'טרור' מתוך חקיקה של מדינות והחלטות של גופים אזוריים, כגון האיחוד האירופי, וגופים בין-לאומיים, כגון עצרת האו"ם ומועצת הביטחון (ראו החלטות ואמנות של האו"ם בנוגע למלחמה בטרור).
הגדרת הטרור והדילמות הנובעות ממנה
התנאים המצטברים להגדרת מעשה טרור:
- אופי המעשה: ביצוע או איום לבצע מעשה פלילי חמור ואלים שמטרתו לגרום מוות או פגיעה גופנית חמורה או לסכן חיים כולל פגיעה ברכוש
- הֶקשר: מבוצע שלא במסגרת עימות מזוין (רכיב זה בעייתי, ועל כך ראו דיון להלן).
- מטרות: הפעולה מבוצעת לשם השגת מטרות פוליטיות, אידאולוגיות, דתיות או אתניות.
- השלכות:
- נועד להטיל פחד קיצוני על אדם, קבוצה או כלל הציבור.
- מכוון להכריח ממשלה או ארגון בין-לאומי לפעול או להימנע מפעולה.
- עלול לערער את המבנה החברתי, הכלכלי, החוקתי והפוליטי של מדינה או ארגון בין-לאומי.
(מבוסס על Saul, 2006; Cassese, 2006; EU decision on combating Terrorism [June 2002], § 2, אתר האו"ם; ועל החלטות של גופי האו"ם שם.)
הגדרה זו מעוררת דילמות אחדות:
- טרור במסגרת עימות מזוין. ההגדרה אינה כוללת מעשי טרור שנעשים במסגרת מאבק מזוין, כלומר לפי ההגדרה מעשי טרור מתקיימים רק במצב של אי-לוחמה (אף שיש איסור על טרור גם במסגרת דיני המלחמה). אולם כפי שאנו למדים ממציאות הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך, במקביל למצב הלוחמה, ארגוני טרור פלסטיניים פוגעים באוכלוסייה האזרחית בישראל באמצעים טרוריסטיים, דוגמת מחבלים מתאבדים. ואמנם, מדינות מסוימות, למשל מדינות ערב התומכות בטרור הפלסטיני נגד ישראל, טוענות ללגיטימציה של פעולות טרור במסגרת מאבק לחופש לאומי.
- קרבנות. מקובל לומר שטרור מכוון למטרות לא צבאיות, אך אין הסכמה בעניין ההגדרה: יש הטוענים שטרור הוא פעולה שמכוונת לפגוע ב'חפים מפשע', אך הגדרה זו בעייתית, שכן לא ברור מה הכוונה ב'חפים מפשע'. למשל, בעיני ארגון טרור הפועל להשגת עצמאות נגד ממשל כיבוש, כל אחד מאזרחי המדינה הכובשת נושא באשמה למצב הכיבוש. יתרה מזו, גם מבצעי הטרור עצמם אינם מבחינים בהכרח בין מטרות אזרחיות וצבאיות, כפי שעולה מדבריו של בן לאדן מנהיג אלקאעידה: 'הציווי להרוג אמריקנים ובני בריתם - אזרחים וחיילים - הוא חובה אישית של כל מוסלמי [...] בכל מדינה' (מצוטט אצל Pojman, 2003: 138).
הגדרות אחרות מנסחות את מטרתה של פעולת הטרור כמכוונת לפגוע במי שאינו נושא באחריות, אך הגדרה מעין זו מוציאה מתוך מעשי הטרור התנקשויות באישים, אף שלעתים מדובר במעשי טרור במוצהר. במסגרת האמנה לדיכוי מימון הטרור נאמר שטרור פוגע באזרחים או בכל אדם שאינו לוקח חלק פעיל בעוינות במסגרת קונפליקט מזוין, כלומר הגדרה זו מרחיבה את הגדרת הטרור ומכלילה בה גם פגיעה באזרחים בזמן עימות מזוין. דילמה אחרת קשורה למטרות שהטרור מכוון אליהן את חציו: האם גם פעולות נגד מוסדות מדינה הן פעולות טרור?
בשיח הביטחוני והציבורי בישראל הגדרת מעשה טרור אינה תלויה בזהות הקרבנות או באופי המטרות (אזרחיות או צבאיות) אלא בזהות המבצע. בדרך כלל לכל אירוע שמעורבים בו פעילים של ארגוני הטרור קוראים פיגוע טרור, גם אם הוא מכוון למטרות צבאיות.
כלומר למרות ייחודם של מעשי הטרור, יש קושי להגיע להגדרה בין-לאומית מקובלת ולהבחין בינם ובין פשעים אחרים. ההגדרות הקיימות נובעות מאינטרסים פוליטיים ותלויות בזהות הגוף המגדיר יותר מבמהות התופעה עצמה, ועל כך מעידה המחלוקת בשאלה אם פעולות שמבצעים כוחות סדירים של המדינה צריכות להיחשב פעולות טרור.
פעולות טרור
בדרך כלל פעולות הטרור פרובוקטיביות, ראוותניות ודרמטיות. עצמתו של הטרור נובעת לא רק מהאימה שהוא מטיל בשל השרירות בבחירת הקרבנות ולא רק בשל הטראומה המועצמת בשל החשיפה התקשורתית של האירוע, אלא גם מהעובדה שלשם ביצוע מעשה טרור לעתים כלל לא נדרש נשק אלא רק כוונה אכזרית (למשל הפלת אוטובוס לפי תהום, יידוי אבנים על מכוניות, הצתה), והיום, לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות, קיים גם הסיכון של השימוש בכלי נשק מתקדמים, בלוחמה כימית וביולוגית, ושימוש בטרור דרך האינטרנט (ראו המאמר 'פני הטרור העתידיים - סייבר-טרור').
מטעני חבלה ופצצות במקומות הומי אדם
המצאת הדינמיט הייתה ככל הנראה נקודת מפנה בהיסטוריה של הטרור משום שהיא אפשרה לקומץ אנשים לזרוע הרס רב באמצעים פשוטים ונגישים. גם היום השימוש בפצצות הוא כלי הנשק השכיח ביותר במעשי הטרור: כמחצית מאירועי הטרור בעולם מבוצעים באמצעות הטמנת פצצות. צורה של שימוש בפצצות, השכיחה במאבק בפלסטיני, היא שימוש במחבלים עצמם כמטעני חבלה, דהיינו 'מחבלים מתאבדים' הנושאים על גופם חגורות נפץ ומתפוצצים במקומות הומי אדם.
התנקשויות באנשי ממשל, צבא ותקשורת
התנקשות היא צורת הטרור העתיקה ביותר, וראשיתה עוד בימי הסיקריקים, שדקרו בחרב קטנה (סיקה) את מי ששיתף פעולה עם האימפריה הרומית. התנקשויות בבעלי תפקידים מובילות לא פעם למשברים דיפלומטיים ואף משמשות עילה לפריצת סכסוכים אלימים. המקרה הידוע ביותר הוא רצח הארכי-דוכס האוסטרי פרנץ פרדיננד ב-1914 על ידי בדלנים סרבים, והוא נחשב לאירוע שהצית את מלחמת העולם הראשונה.
חטיפת בני ערובה
בשנות השבעים השתנה אופיין של פעולות הטרור, ותנועות מהפכניות בדרום אמריקה וארגוני טרור פלסטיניים החלו בחטיפת בני ערובה כדי לקדם מטרות פוליטיות. כאמור, החטיפה והטבח של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972 על ידי אנשי ארגון ספטמבר השחור, זרוע של אש"ף, מסמלים את הפיכת הטרור לתופעה בין-לאומית.
חטיפת מטוסים וכלי תחבורה אחרים
ארגוני הטרור אימצו שיטה של חטיפת מטוסים בתור אחת מדרכי הפעולה שבאמצעותן הם מפעילים לחץ על ממשלות להיכנע לדרישותיהם. אירועים לדוגמה: ב-1969 וב-1970 חטפו אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין, זרוע של אש"ף, מטוסים ולקחו בני ערובה כדי להפעיל לחץ על ממשלות ישראל וירדן. ב-1972 חטפו אנשי הארגון ספטמבר השחור מטוס של חברת התעופה סבנה ודרשו לשחרר מאות אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל. המטוס שוחרר במבצע של סיירת מטכ"ל. באסון 11 בספטמבר המטוסים החטופים שימשו כלי נשק להרג המוני בהתרסקותם על בנייני התאומים והפנטגון.
פגיעה בתשתיות
הפרעה ושיבוש באספקת מים, חשמל וכל משאב טבעי אחר שיכול לגרור סכנת חיים.
פגיעה במערכות תקשורת
שיבוש של מערכות תקשורת ומידע שעלול לסכן חיים, כגון פגיעה במערכות הבקרה והפיקוח של תנועת מטוסים ורכבות.
שימוש בנשק כימי, ביולוגי, גרעיני
שחרור של חומרים מסוכנים, הפצת חיידקים ווירוסים באוויר או במי השתייה. מקרה כזה התרחש בעת מה שכונה 'מתקפת האנטרקס' (בארצות הברית בשנת 2001) שבה על ידי מעטפות נגועות בנבגי אנטרקס הודבקו כמה אנשים במחלה. אף שהרקע להתקפה לא היה ברור היא סימלה את הסכנה שטמונה בשימוש בנשק ביולוגי בכלל ובפרט בהיותו אמצעי טרור.
מגוון אמצעי הנשק העומדים לרשות הטרוריסטים והעובדה שבהשתלטות על טכנולוגיה הם עלולים לזרוע הרס רב בעולם מעידים שהטרור, אף שהיום עדיין אינו איום קיומי על העולם, יכול בקלות רבה להיהפך לכזה.
היקף הטרור ושכיחותו
הטרור הוא צורת אלימות ייחודית משום הפער העצום בין הנזק שהוא גורם בפועל לבין השלכותיו מרחיקות הלכת על חיי האזרחים ועל הפוליטיקה והחלטות המדיניות של המדינות שהוא מופעל נגדן. היום הטרור, בעיקר בעקבות אירועי 11 בספטמבר 2001, נחשב לאיום עולמי ועומד בראש סדר היום של ממשלות רבות, אולם מבחינת היקפו אין הוא (עדיין) איום קיומי.
משנות השמונים ועד שנת 2003 נהג משרד החוץ האמריקני לפרסם דוח שנתי (Patterns of Global Terrorism) ובו נתונים בעניין מספר אירועי הטרור הבין-לאומיים ומספר הנפגעים. למרות המתודולוגיה הבעייתית של הדוח, שנובעת מהאופן שבו הוא מגדיר מהי פעולת טרור, אפשר לזהות בו מגמה של ירידה במספר מעשי הטרור (2001 יוצאת דופן מבחינת היקף הנפגעים בגלל אירועי 11 בספטמבר) (ראו התרשים להלן).
תרשים: התקפות טרור בין-לאומיות ומספר ההרוגים בהן, 1982-2003
(על פי משרד החוץ האמריקני)
מקור: Patterns of Global Terrorism, אתר משרד החוץ האמריקני.
בישראל הטרור משפיע מאוד על תחושת הביטחון האישית של האזרחים והוא נושא ראשון במעלה בדאגות הביטחון של הממשלה. הטרור שזור בסיפור הציוני מראשיתו. מאז ראשית ההתיישבות הציונית (1840) ועד ערב יום הזיכרון בשנת 2008 נהרגו 3,933 תושבים ואזרחים בפעולות איבה. מתוכם, מאז קום המדינה, 1,634 אזרחים. אף שהטרור אינו מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, המורא שהוא מטיל מערער את תחושת הביטחון הבסיסית של האזרחים, והיכולת של המדינה להתמודד עמו היא מבחן ליכולתה של המדינה לעמוד בהתחייבותה החשובה ביותר לאזרחיה: להגן על ביטחונם. באופן עקיף היכולת להתמודד עם איום הטרור משפיעה על האמון של האזרחים בדמוקרטיה הישראלית משום שחוסר יכולת להתמודד עם איום ביטחוני מערערת את הלגיטימציה של השלטון ואת האמון של האזרחים במוסדות המדינה.
ההשלכות של השימוש בטרור
הפגיעה בחיי אדם היא ההשלכה הישירה החמורה ביותר של הטרור. אולם עצמתו של הטרור בהיותו אמצעי של אלימות פוליטית נובעת מתחושת האיום שהוא יוצר - זהו אויב בלא גבולות ובלא פנים אשר בוחר את קרבנותיו באופן שרירותי. תיירים בבאלי ובשארם א-שיח', ילדים בדיסקוטק בתל אביב, אזרחים ברכבת התחתית בלונדון או מדריד ואנשי עסקים בלב מנהטן - כולם קרבנותיו של הטרור. אבל הטרור מכה גלים לא רק במי שהוא פוגע בו פגיעות ישירות. תקשורת ההמונים מאפשרת לטרור להפוך לטראומה ויזואלית שהיא מנת חלקו של כל אדם בעולם.
התהודה של אירועי 11 בספטמבר מחדדת את עצמתו של הטרור בהיותו אסטרטגיה פוליטית - אסונות גדולים בהרבה אינם זוכים לחשיפה כזו ואינם משפיעים באופן כזה על הסדר העולמי. דרידה הסביר את האפקט הפסיכולוגי של הטרור המועצם באמצעות התקשורת:
"פעולות 'טרור' מנסות להשיג תוצאות פסיכולוגיות ותגובות סימבוליות וסימפטומטיות בעלות נתיב עקלקל שאינו ניתן לחישוב. האיכות או האינטנסיביות של הרגשות המעורבים [...] לא תמיד תואמת את מספר הקורבנות או כמות הנזק. בסיטואציות ובתרבויות שבהן אמצעי התקשורת לא עושים מהאירוע מחזה מרהיב, ההרג של אלפי אנשים בזמן מאוד קצר יוצר פחות תגובות פסיכולוגיות ופוליטיות מאשר רצח של פרט אחד בארץ או תרבות עם אמצעי תקשורת מאוד מפותחים" (דרידה, 2004: 125-126).
פעולות טרור עלולות להסלים קונפליקטים קיימים ולהשפיע על דעת הקהל, אך ההשפעה היא בדרך כלל לטווח הקצר, ולמרות הפחד שהטרור מטיל על האזרחים בדרך כלל החיים שבים למסלולם זמן קצר לאחר האירוע.
גם מנקודת מבטם של ארגונים המאמצים את הטרור ומשתמשים בו להשגת מטרות פוליטיות, כמו שחרור לאומי, השימוש בטרור הוא רק שלב בדרך להשגת מטרותיהם או רק היבט אחד של פעילותם. היום כמעט אין ארגונים שכל פעילותם מתמצה בפעולות טרור.לארגוני הטרור יש מערך של קשרי חוץ, גיוס מקורות מימון, ארגונים במסגרת החברה האזרחית ולעתים גם ייצוג פרלמנטרי (לדוגמה חזבאללה בלבנון). יש דוגמות בהיסטוריה של ארגונים טרוריסטיים שנטשו את דרך הטרור ונהפכו לגורם קונסטרוקטיבי. ולראיה, שלושה אישים שעברם נקשר בצורה ישירה או עקיפה במעשי טרור זכו בפרס נובל לשלום: מנחם בגין, נלסון מנדלה ויאסר ערפאת.
סיכום: הטרור הוא איום על הדמוקרטיה
הטרור מאיים באופן גלוי וסמוי על הדמוקרטיה. האיום הגלוי נובע מהעובדה שפעולות טרור מערערות את יכולתן של המדינות ושל הארגונים הבין-לאומיים לספק ביטחון בסיסי לאזרחים, שהיא אבן יסוד בלגיטימיות של המשטר. הטרור גם פוגע פגיעה ישירה בזכויות אדם: בזכות לחיים ולקניין. אולם האיום הסמוי של הטרור על הדמוקרטיה הוא המסוכן יותר. המאבק בטרור מציב לפני המדינות אתגרים שמעמידים במבחן את מידת הדמוקרטיות של המדינה ואת יכולתה לדאוג לביטחון אזרחיה ולשלומם מבלי לפגוע בחפים מפשע בדרך של מעצרי שווא, הגבלות לא מחויבות המציאות של חופש התנועה וההתארגנות ואף פגיעה בחייהם של אנשים. אירועי 11 בספטמבר לא רק מסמלים נקודת מפנה בעניין מוראות הטרור אלא הם גם תמרור אזהרה בנוגע ליכולתה של דמוקרטיה נאורה להתמודד במסגרת המשטר הדמוקרטי עם איום הטרור. המאבק בטרור מטשטש את גבולות החוק ועלול לעודד שימוש לא מבוקר בכוחה של המדינה. לכן יש הטוענים שחשוב להגדיר את הטרור ולהבחינו מעברות אחרות, בין השאר כדי שגורמים (למשל מדינות תומכות טרור) לא יוכלו להסתתר מאחורי הגדרה מעורפלת של טרור לשם הכשרת מעשיהן. אולם נשמעת גם טענה הפוכה, ש'מסגור' הטרור והפיכתו לעברה ייחודית עלולים להכשיר פגיעה קשה בזכויות אדם של מי שנחשדים בטרור ושל המעגלים הקרובים להם.
תהא ההגדרה אשר תהא, שומה על המדינות הדמוקרטיות להישמר פן המאבק בטרור ייהפך מאמצעי להגן על הדמוקרטיה לגורם שחותר תחת אושיות הדמוקרטיה.
מקורות
Cassese, Antonio, 2006. 'The Multifaceted Criminal Notion of Terrorism in International Law', Journal of International Criminal Justice, 4 (5): 1-26.
Crenshaw, M., 2001. 'Terrorism', International Encyclopedia of the Social & Behavioral Sciences: 15,604-15,606.
Pojman, Louis P., 2003. 'The Moral Response to Terrorism and Cosmopolitanism', in: James P. Sterba (ed.), Terrorism and International Justice, Oxford: Oxford University Press: 135-157.
Saul, Ben, 2006. Defining Terrorism in International Law, Oxford: Oxford University Press.
Sterba, James P., 2003. 'Introduction', in: Sterba (ed.), Terrorism and International Justice, Oxford: Oxford University Press: 1-27.
Tilly, Charles, 2004. 'Terror, Terrorism, Terrorists', Sociological Theory, 22, 1: 5-13.
בוראדורי, ג'יובנה, 2004. 'חיסון עצמי: התאבדויות ממשיות וסימבוליות', שיחה עם ז'אק דרידה, בתוך: פילוסופיה בזמן טרור: שיחות עם הברמאס ודרידה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד: 99-158.
גנור, בועז, 2003. מבוך הלוחמה בטרור: כלים לקבלת החלטות, הרצליה: הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי.
אתר משרד החוץ האמריקני: http://www.state.gov/s/ct/rls/crt/
אתר האו"ם: http://www.un.org/terrorism/instruments.shtml
Global Terrorism Database, start: http://www.start.umd.edu/data/gtd/