בחירות בעולם

שינוי שיטת הבחירות בבריטניה

שיטת הבחירות הנהוגה בבריטניה מעוררת במשך שנים רבות ביקורת מצד גורמים שונים ובעיקר מצד אנשי אקדמיה ועיתונאים, שחושפים את הבעייתיות שבה. השיטה הנהוגה כיום היא שיטת בחירות רובית חד-נציגית המכונה גם "המנצח לוקח הכול" או בלעז: First Past the Post, על פי שיטה זו, המדינה מחולקת למחוזות בחירה, ובכל מחוז האזרחים בוחרים מועמד יחיד לנציגות בפרלמנט באמצעות פתק הצבעה אחד. המועמד שמקבל את מרבית הקולות -- זוכה.
אחת הבעיות הידועות של השיטה היא חוסר צדק שנעשה למפלגות שעשויות לקבל שיעור גבוה של קולות, אך בפועל זוכות רק למספר מועט של מקומות בפרלמנט. דוגמה למצב כזה אפשר היה לראות בבחירות 1992: המפלגה הליברל-דמוקרטית זכתה ב-17.8 אחוזים מן הקולות בבריטניה, אך קיבלה רק 3.1 אחוזים מן המושבים בפרלמנט. היו גם מצבים קיצוניים שנוצרו בבחירות 1947 ו-1951, שבהם מפלגה שקיבלה שיעור קולות נמוך יותר ממפלגה אחרת זכתה ברוב מושבי הפרלמנט והרכיבה בסופו של דבר את הממשלה. מצבים כאלה עוררו ספקות גלויים באשר לידת הדמוקרטיות של השיטה.

רבים בבריטניה סברו שהסיכויים קלושים שמפלגות ישנו שיטה שזיכתה אותם בשלטון. שינוי שיטת הבחירות היה, בדרך כלל, תחום עיסוק של מפלגות שנחלו תבוסה, של מבקרי השלטון ושל אנשי אקדמיה. בדצמבר 1997 החליטה ממשלת בריטניה, בראשותו של טוני בלייר, להקים ועדה לבחינת אפשרויות לרפורמה בשיטת הבחירות. הוועדה, שבראשה עמד הלורד ג'נקינס, נתבקשה להציע חלופות לשיטת הבחירות הקיימת, שתעמוד להכרעת הבוחרים במשאל עם. ההנחיות שניתנו לוועדה כללו תנאים מסוימים כדי למנוע אפשרות של תיקון ליקויים קיימים והחלפתם בליקויים אחרים, המוכרים משיטות בחירות שונות. הם כללו את הדרישה להציע שיטה חלופית שתיתן ייצוג רחב ופרופורציונלי להעדפת האזרחים, אולם זו הוגבלה בשני תנאים: שמירה על יציבות הממשלה הנבחרת, ושימור הקשר הקיים בין הנבחרים לפרלמנט לבין מחוזות הבחירה שלהם. ההגבלה הראשונה מובנת בוודאי לאזרח הישראלי, כיוון שמטרתה למנוע מצבים המוכרים בין היתר מן הפוליטיקה הישראלית, שבה מצוי כוח לא פרופורציונלי בידי מפלגות המייצגות מגזרים קטנים של בוחרים.

ליקוי נוסף שעלול להיווצר עם שינוי שיטת הבחירות, המקבל גם הוא ביטוי בפוליטיקה הישראלית, הוא ריבוי מפלגות באופן שיוצר בעיה של "משילות", כלומר -- קושי למפלגה השלטת, למשול בפרלמנט המורכב מריבוי מפלגות קטנות.

לוועדה ניתן פרק זמן של עד שנה להגשת הרפורמה המוצעת שתועמד להכרעת הציבור. דוח הוועדה הוגש ב-29 באוקטובר השנה, כעשרה חודשים בלבד לאחר שהוקמה.
המלצות הוועדה ומסקנותיה, כפי שהוצגו בדוח שהגישה הוועדה, כוללות ראשית את השיטה שעליה ממליצה הוועדה כתחליף לשיטת ה-First Past the Post. השיטה שעליה הומלץ היא שיטת בחירות מעורבת שכונתה בדוח: Two-Vote Mixed System. בהתאם לשיטה זו ימשיכו הבוחרים לבחור את מרבית חברי הפרלמנט (בין 80 ל-85 אחוזים) בשיטה האישית, על בסיס אזורי בחירה. שאר חברי הפרלמנט ייבחרו על פי סדר הרשימה בשיטה המכונה Top-Up, באופן שיתקן את עיוותי היחסיות בהתאם לשיעור הקולות שקיבלו הרשימות באזורי-העל. בשיטה זו מחולקת בריטניה ל"אזורי על", הגדולים מאזורי הבחירה, בהם ייבחרו חברי הפרלמנט בהצבעה "פתוחה", שכן הבוחרים יוכלו לבחור את דרך ההצבעה הנוחה להם הצבעה בעבור מפלגה או הצבעה בעבור מועמד מסוים מתוך הרשימות שיפורסמו מבעוד מועד על ידי המפלגות. הצבעה עבור מועמד מאפשרת דירוג העדפות. כלומר, כל אזרח יבחר פעמיים, הצבעה אחת בעבור מועמד לפרלמנט מתוך רשימות המפלגות באזורי-העל. המלצה נוספת של הוועדה היא הפחתת מחוזות הבחירה מ-659 הקיימים כיום ל-500 מחוזות בחירה בלבד. על פי הערכות שונות, לביצוע משימה זו תידרש עבודה יסודית של ועדה במשך שנה עד שנתיים.

עם הגשת הדוח הבהיר הלורד ג'קינגס כי אינו רוצה שהדוח שהגיש "יעלה אבק מעל גבי המדף", אלא הוא מקווה לראות אותו מיושם. אמנם, לפי הדוח עצמו משך הזמן המשוער הדרוש ליישום הרפורמה הוא כשמונה שנים, אך בינתיים החלו אנשי אקדמיה לנסות וליישם את המלצותיו על בחירות קודמות בבריטניה, ולבדוק אם הרפורמה המוצעת הייתה משנה את תוצאות הבחירות. המומחים איתרו שלוש מערכות בחירות קודמות שתוצאותיהן היו משתנות עם שינוי שיטת הספירה: 1970, 1979, 1992. בבחירות אלה ייתכן שהייתה מתבקשת הרכבת קואליציה, משפר מושביהן של מפלגות מסוימות היה קטן, ואולי אף היו משתנות תופעות משמעותיות בפוליטיקה הבריטית כגון ה"תאצ'ריזם".

המשוכות שהדוח צריך לעבור עתה הן שכנוע הממשלה להציע משאל עם (שכן הממשלה אינה מחויבת לעשות זאת בקדנציה זו), שכנוע הפרלמנט להצביע בעד קיום המשאל, ורק לאחר מכן -- הכנת תכניות הסברה לקהל שיתבקש להצביע במשאל.

ראש הממשלה, טוני בלייר, קידם בברכה את הגשת הדוח, אך עם זאת לא התחייב להעלות אותו למשאל עם לפני הבחירות הבאות. יתר על כן, היות שחישובי המומחים הצביעו בין היתר על פגיעה במושבי מפלגת הלייבור, קשה להעריך שהרפורמה תתקבל בהתלהבות על ידי חברי הממשלה הנוכחית, וששלבי הבאתו בפני הכרעת הציבור יתבצעו במהירות. כל זאת עוד בטרם תחל העבודה הקשה של הבנת השטח לביצוע הרפורמה.

* מאמר זה מבוסס על מאמרים וקטעי עיתונות מחו"ל, וכן על חומר מהאינטרנט.