עידוד ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות

שיעור ההשתתפות הנמוך בבחירות לרשויות המקומיות עורר דאגה במערכת הפוליטית ובקרב האזרחים. אכן זו תופעה מדאיגה, המצביעה על בעיה של מימוש אחד מערכיה המרכזיים של הדמוקרטיה -- השתתפות האזרחים בקביעת איוש הגופים שיקבלו החלטות הנוגעות להם. תופעה זו הובילה את חבר הכנסת מאיר שטרית (ליכוד) להציע חובת הצבעה בבחירות אלו. כפי שאנו למדים מן הכתבה "להצביע -- זכות או חובה", זהו אמצעי אפקטיבי להבטחת הצבעה. אולם עשויות לנבוע ממנו בעיות. ראשית, אם אמנם אי-הצבעה היא ביטוי לחוסר שביעות רצון, ולא לחוסר אכפתיות גרידא, הרי שאלה שיחויבו לבוא להצביע עשויים לנקוט הצבעת מחאה נגד המערכת כולה -- פתקים לבנים ופסילת קולות מכוונת. מחאה כזו עלולה לאיים על יציבות המערכת הפוליטית יותר מאשר אי-השתתפות. שנית, בקביעת חובת הצבעה יש משום פגיעה בעיקרון הליברלי שהשתתפות פוליטית היא וולנטרית. לפיכך, מן הראוי לשקול אמצעים אחרים לעידוד הצבעה, מבלי לחייב הצבעה בחוק ולנקוט סנקציות נגד מי שבוחר שלא להצביע.

ראשית, אפשר להשתמש בשיטה של תגמול ולא של סנקציה. אפשר למשל לקבוע הנחה בארנונה לכל מי שיטרח ויבוא להצביע. מחד גיסא, זהו תגמול "לא מוסרי", משום שאזרחים בעלי תודעה דמוקרטית אמורים לבוא להצביע "לשם שמים". מאידך גיסא, מגזרים מסוימים שחבריהם באים להצביע בהמוניהם משיגים על ידי כך עוצמה פוליטית המאפשרת השגת הנחות ופטורים מארנונה. מתוך נקודת מבט זו של הפער בין הרצוי למצוי, הנחה שחלה על כל האזרחים אינה מהווה פגיעה אנושה בדמוקרטיה.

שנית, אפשר לחזור ולהצמיד את הבחירות לרשויות המקומיות לבחירות הכלליות. רובם המכריע של האזרחים שיבואו להשתתף בבחירות הכלליות יצביעו באותה הזדמנות למועמדים ולרשימות המקומיות. בעבר, לפני 1978, נערכו הבחירות הכלליות והמקומיות באותו יום ושיעורי ההשתתפות בהן היו דומים. כיום עומד שיעור ההשתתפות בבחירות הכלליות על כ-80 אחוזים, בעוד ששיעור ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות עומד על כ-50 אחוזים. להצמדה זו יש כמובן מחיר שראוי לשקול אם כדאי לשלמו -- חיבור של הפוליטיקה המקומית לזו הלאומית. יש לזכור כי ניתוק הבחירות הכלליות והמקומיות נעשה בשם הרעיון של הפרדת הפוליטיקה הלאומית מזו המקומית. כמו כן, יש היום אינטרסים חזקים של הרשימות המקומיות ושל המפלגות הקטנות, שצפוי שימנעו יישום רעיון כזה.

שלישית, אפשר לחזור ולקבוע כי יום הבחירות לרשויות המקומיות, כמו יום הבחירות לכנסת ולראש הממשלה, יהיה יום שבתון. כך יקל מאוד על אזרחים עובדים להגיע ולממש את זכות ההצבעה. עיקר ההתנגדות לצעד כזה תבוא מהכיוון הכלכלי -- עלותו של יום שבתון למשך הישראלי. אפשר כמובן לאזן בין "מחיר הדמוקרטיה" לבין צורכי המשק בקביעה של חצי יום שבתון, דוגמת זו הנהוג בערבי חג.
רביעית, שינוי שיטת הבחירות למועצה עשוי לעודד השתתפות בבחירות. ניתוח שיעורי ההצבעה מורה על כך שככל שהיישוב הנבדק גדול יותר, שיעורי ההצבעה קטן יותר. משמע, ככל שהמשקל היחסי של הבוחר קטן, גדלה הסבירות כי יימנע מלבוא להצביע. אפשר להגדיל את תחושת השפעת הבוחר באמצעות הקטנת המרחק בינו לבין המועמדים. קביעת בחירות אזוריות בערים הגדולות היא דרך אחת אפשרית. דרך שנייה, רדיקלית יותר, היא בחירת מועמד יחיד בכל אזור. בדרך זו יהיו הבחירות תחרותיות יותר ויעוררו יותר עניין. מחיר רפורמה זו עשוי להיות פגיעה ביחסיות הייצוג, עיקרון כמעט מקודש בפוליטיקה הישראלית. עם זאת, אפשר לשלב בחירות יחסיות ואזוריות, וממילא כשרוב האזרחים לא באים להצביע, יש ליחסיות משמעות ומשקל פחותים.

חמישית, אפשר לשלב בבחירות המקומיות גם משאלי תושבים בנושאים מקומיים. אלו עשויים להגדיל את תחושת ההשפעה של האזרחים ולמשוך אותם לבוא ולהביע דעתם בנושאים הנוגעים ישירות לכיסם ו/או לאיכות החיים שלהם. גם כאן יש מחיר, כשהכרעת הרוב בנושא שנוי במחלוקת עלולה לפגוע בציפור הנפש של המיעוט, ויש לדאוג להגביל את ההצבעה לנושאים שאין להם גוון סקטוריאלי ברור.
חמשת הרעיונות שהועלו כאן צפויים להעלות את שיעור ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות באמצעות יצירת תנאים נוחים להשתתפות ותמריצים שונים. לכל אחד מהם, כאמור, יש מחיר. מכל מקום, אלו נראים אמצעים תוקפניים פחות מחקיקה של חובת הצבעה, תושב הרשות המקומית עשוי להפוך ל"חיה פוליטי" גם אם לא יאלפו אותו בשוט, או לפחות הוא ראוי להזדמנות להוכיח שהוא מסוגל לכך לפני קביעת החובה שסנקציה בצדה.

 גידי רהט הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.