"וחי בהם" - רגולציה חכמה תשלב בטיחות בעבודה בזירוז הבניה

במצב הקיים לא מושם הדגש הנדרש על בטיחות העובדים. המרוץ העיקרי הוא להפחתת מחירי הדיור, והקבלנים נדרשים שוב ושוב לצמצם עלויות ולהזדרז בהשלמת העבודות לעיתים זה בא על חשבון בטיחות העובדים

אתר בניה

אחד מיסודותיה של המחאה החברתית בשנת 2011 היה עליית מחירי הדיור והקושי ההולך וגובר לרכוש דירה בהיעדר הון עצמי כמו הון משפחתי. מחויבות הממשלה לטפל בנושאים שהעלתה המחאה החברתית התמקדה בשתי מטרות: "משבר הדיור" ו"יוקר המחייה". מאז התנחלו בחיינו גם מונחים כמו "טיוב רגולציה", "נטל רגולטורי" ו"ניהול סיכונים" ככאלה שנושאים עימם הבטחות לשפר את רווחת הציבור אם רק נפעל למימושם.

אלא שקידומן של מטרות אלה ומימוש המונחים האמורים מתבצע לא פעם בדרכים הכרוכות במחירים חברתיים כבדים, שיש בהם כדי לחתור תחת המטרות המוצהרות. כך לחלק מהמהלכים שנעשו בשמה של המחאה החברתית עלולה להילוות פגיעה בשכבות חלשות ובאוכלוסיות מוחלשות וחשיפה שלהן לסיכונים עודפים.

מחיר כבד במיוחד הנלווה לאופן הקידום של מטרות אלה מומחש בענף הבנייה, ובכלל זה בקידום הבנייה הנרחבת של דירות. את המחיר משלמים ישירות עובדי הבניין, שרבים מהם בני קבוצות מוחלשות בחברה, או אף זרים, שהם מוחלשים עוד יותר. תנאי עבודתם ובטיחותם מוגנים בהסדרים ובמערכות שהם חיצוניים לאלה המקדמים את הבנייה הנרחבת. למעשה, ההסדרים להגנה על בטיחותם של עובדי הבניין מתנהלים ב"יקום מקביל" לזה שבו נספרים התחלות הבנייה, קצב הבנייה, מחירי הדיור, מדדי הדיור ועוד מונחים כלכליים, טכניים, צופים פני תשתיות מתקדמות ודירות חדשות, נקיות, שזיעת בוניהן אינה ניכרת בהן. בעשור האחרון עלה מספרם של ההרוגים בתאונות בנייה במידה ניכרת, כעולה מהטבלה.בין הדוגמאות ניתן להצביע על כאלה שמתחום הפחתת נטל הרגולציה - כדוגמת ההפחתה בחובה להעמיד לצרכנים מידע בעברית כדי להקל על הוצאות יבואנים, או הפחתת החובה לבדוק את התאמתם של מוצרים למפרטיהם. אף שמהלכים אלה נועדו להוזיל את יוקר המחיה, התברר שלא אחת חיסכון ההוצאות של היבואנים לא רק שלא התגלגל אל הצרכנים, אלא שעלול להביא דווקא אוכלוסיות חלשות לרכוש או לצרוך מוצרים שאינם מתאימים לצורכיהם, וכן הביא לידי בלאי של מוצרים טרם זמנם ואף לידי העמדת המשתמשים בסיכון בטיחותי או בריאותי. בכך לא רק שיוקר המחיה לא פחת בטווח הקצר, אלא שבטווח הבינוני והארוך עלולות להגרם הוצאות שניתן היה לחסוך ליחיד ולמשק. ראו - צו הגנת הצרכן (סימון טובין)(תיקון), התשע"ח-2018, קובץ תקנות 8027, 26.6.2018; יעל געתון, "אופנה מחו"ל תוזל? חובת סימון בעברית על בגדים מיובאים – תבוטל", וואלה-news! 20.6.2018.

מספר ההרוגים בתאונות בנייה 2010–2019ראדה חסייסי נתונים על היפגעות פועלי בניין בתאונות עבודה (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2013); גדעון זעירא נתונים על הרוגים בתאונות עבודה בענף הבניין בשנים 2015-2010 (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2016); דו"ח תאונות עבודה ותחלואה תעסוקתית (משרד העבודה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי, דצמבר 2018); נתוני הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה בפייסבוק, דצמבר 2019.

2010	2011	2012	2013	2014	2015	2016	2017	2018	2019
26	38	31	32	31	35	47	35	41	47

אמנם ניתן לטעון כי העלייה משקפת את עצם הגידול בפעילות בתחום, אלא שמדובר בשיעורים חריגים – כך למשל, בשנת 2015 היה 12.1 הרוגים לכל 100 אלף מועסקים בענף. שיעור זה חריג בהשוואה בינלאומית, כמו למשל למדינות האיחוד האירופי.רו כהן, תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה): דו"ח הערכת השפעת נטל רגולטורי, מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, אוקטובר 2019, עמ' 21 (להלן: תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה): דו"ח הערכת השפעת הנטל הרגולטורי). זהו שיעור חריג גם בהשוואה לענפי משק אחרים בישראל – בשנת 2017 הסיכון לקפח חיים בעבודה בענף הבנייה היה גדול פי 3.6 מהסיכון בענפי התעשייה, וכ-60% מכלל תאונות העבודה בישראל היו בענף הבנייה, כ-60% מתוכן – בעבודות בנייה למגורים. אמנם 59% מהעובדים שנהרגו ב-2017 בענף הבינוי הינם תושבי ישראל, אך הסיכוי של העובדים הזרים להיפגע היה פי 3 מזה של הישראלים ותושבי השטחים.שם, עמ' 5 – 7; משרד העבודה הרוחה והשירותים החברתיים והמוסד לביטוח לאומי, דו"ח תאונות עבודה ותחלואה תעסוקתית, תמונת מצב 2013-2017 (דצמבר 2018), עמ' 5-6, 23.

למעשה, משמעותה של מניעת חשיפה מיותרת לסיכונים בטיחותיים של עובדי הבניין – אותה חשיפה שפעמים רבות מדי מסתיימת בפגיעות חמורות – היא עלות נוספת לקבלנים, ומכאן שהיא עשויה להתגלגל לרוכשי הדירות. הסדר רגולטורי מלא, לו היה נקבע בהתאם לניתוח המקובל בתחום הרגולציה, היה כולל את ההפנמה של ההשפעות החיצוניות של הפעילות בענף, כמקובל, בדרך של הטלת עלות מניען על העוסקים בתחום. הדוגמה המוכרת היטב לכך היא "המזהם משלם", שלפיה עלויות ההגנה על הסביבה מוטלות על עוסקים שפעילותם היא בעלת פוטנציאל זיהומי.

אלא שהסדר רגולטורי מלא אינו מתקיים בתחום הבנייה בישראל. למרות שהסיכון הבטיחותי הנלווה לעבודת הבנייה הוא בגדר השפעה חיצונית מובהקת בענף הבנייה ההסדר הראוי מחייב כי מניעת הסיכון הבטיחותי תוטל על העוסקים בתחום, ובכלל זאת היזמים, כחלק מובנה מההסדרה הפוזיטיבית שלו – כלומר כי הם יחויבו באופן מלא, כתנאי לפעילותם, בהקמת הפיגומים הבטיחותיים, בציוד העובדים בציוד הבטיחותי המלא, בהכשרות בטיחותיות חוזרות וכדומה.

במצב הקיים לא מושם הדגש הנדרש על בטיחות העובדים. המרוץ העיקרי הוא להפחתת מחירי הדיור, והקבלנים נדרשים שוב ושוב לצמצם עלויות ולהזדרז בהשלמת העבודות. הרשויות המקדמות את הבנייה פוטרות עצמן מאחריות לנושא כשהן נמנעות מדרישות ספציפיות ומאחריות ישירה לעלות המניעה, והקבלנים נדרשים להצגת "השורה התחתונה" – המחיר ושיווק הדירה במועד. כדי לקדם פרויקטים אלה מעוצבים הסדרים רגולטוריים "יעילים", שבמסגרתם מוסר "נטל רגולטורי עודף", והקבלנים נותרים עם האחריות המלאה "לרבע את המעגל", כלומר למצוא את הדרכים המיטביות לעמוד בדרישות הבינוי. בה בעת, האחריות על הבטיחות מוטלת על הקבלנים מכוח דינים שונים, והם נדרשים להתחייב כלפי היזם בעמידה מלאה בדינים אלה. האכיפה של דינים אלה מצויה בתחום הפעולה של גורמי שלטון אחרים שעמדתם המקצועית בכל הנוגע להשפעתה של מדיניות זו על בטיחות העובדים העוסקים בהקמת הבניינים אינה מתוכללת דיה. אף במקרים בהם היזמים מקיימים פיקוח עליון הרי שאינם נושאים באחריות הישירה להבטחת הבטיחות של העובדים באתר ואינם מפנימים את עלויותיה כרכיב נפרד בהוצאותיהם ובהתחייבויותיהם הישירות כיזמים. רשויות השלטון העוסקות בהגדלה של היקף הדיור אינן מטרידות עצמן ישירות בעניינים אלה, אינן מפקחות על בטיחות העבודה של הקבלנים הנדרשים לאספקת זריזה, במועד, של הדירות, ומדדי ההצלחה שלהן אינם כוללים התייחסות למחירים, ברמה המשקית והאישית, שנגבים בשל מדיניות זו בהקשרים של בטיחות העבודה.

ענף הבנייה: "קטר המשק" או "בן חורג"

דוגמה מובהקת לכך מצויה בימים אלה, בעיצומה של התמודדות המשק עם נגיף הקורונה, בחודשים מרץ-אפריל 2020, כשרובו של המשק נתון בהסגר ובמגבלות למיניהן. בשל חשיבות הבנייה למשק, הוגדר תחום הבנייה כשירות חיוני והמשך הפעילות בו הותרה. שאלה הראויה לדיון נפרד היא האם חשיפתם של העובדים בתחום לסיכוני הנגיף כדי שלא לעצור את הבנייה במשק אמנם מוצדקת, ואם נערכו הענף והמדינה להגנה מתאימה על העובדים בתחום אף שהתירו את המשך העבודה ואף במידה נרחבת מזו שבמצב שגרה.ענף הבינוי קיבל היתר חריג להעסקה במשך 14 שעות ביום, עד 8 פעמים בחודש, ועד 90 שעות עבודה נוספות בשבוע. זאת, על רקע המצב הקיים  בישראל, הגבוה ממילא ביחס למדינות ה-OECD, מתיר עד 12 שעות ביום, ולכל היותר 16 שעות עבודה נוספות בשבוע. ראו הודעה על מתן היתר כללי להעסקת עובדים בשעות נוספות (הוראת שעה - התמודדות עם נגיף הקורונה החדש (Coronavirus Novel 2019 - nCov)) לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ילקוט פרסומים התש"פ, עמ' 5104, 17.3.2020. במסגרת ענייננו כאן נבקש להדגיש את החלטת משרד האוצר, כפי שפורסמה,עדי כהן, "מכה לקבלנים: משרד האוצר קבע כי עיכובים בבנייה לא יוכרו ככוח עליון", דה מרקר, 1.4.2020. כי בשל החרגת הענף מההגבלות החלות על המשק, עיכובים בבנייה ובמסירת הדירות לא יוכרו ככאלה שנגרמו מכוח עליון. הכרעה זאת ניתנה אף שברור כי מצבו של המשק ואופן תפקודו אינו מאפשר פעילות רגילה באתרי הבנייה, שהעבודה בהם היא שרשרת של פעולות מתואמות המותנית באילוצים, שכן לא כל הפעולות יכולות להתבצע כבימים כתיקונם. כך למשל צוטט נשיא התאחדות בוני הארץ באומרו שיש פגיעה של 60% בתפקוד הענף, בין השאר בשל ההקטנה בכוח אדם, מחסור חמור בחומרי גלם מיובאים ומגבלות בתזרים מזומנים של העוסקים בתחום. כיצד יפעל קבלן רציונלי במצב כזה? האם יהיה מוכן לספוג את עלויות האיחור בהספקת הדירות כדי להגן על עובדיו ויאפשר להם להישאר בבית אם הם חשים חולים? האם ישקיע קלה כחמורה בבטיחותם, כשלחץ העבודה גבר והם מחויבים למבחן "השורה התחתונה" בלבד? בה בעת עובדי הפיקוח על הבטיחות בעבודה לא הוגדרו שירות חיוני ועבודתם צומצמה, ומכאן שגם ההרתעה צומצמה והמסר בדבר "מבחן התוצאה" הועצם.

הוראה זו עולה בקנה אחד עם ממצאים ראשוניים ומטרידים של מחקר שערכו ד"ר אשר פרדו מיחידת המחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות וד"ר אורנית רז, מנכ"לית המוסד לבטיחות ולגיהות בשיתוף עם פרופ' מיכל בירון מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת חיפה במסגרתו ביקשו לבדוק את הגורמים לתאונות עבודה באתרי בנייה. בין היתר ציינו שליש מהעובדים שהשתתפו במחקר כי מנהלים מאלצים עובדים לעבוד נגד כללי בטיחות; ושליש טענו שהם נאלצים להתעלם מהוראות בטיחות כדי לעמוד בלוח הזמנים שהוכתב להם.תאונות עבודה בענף הבנייה התמקדות בגורם הארגוני – סיכום מחקר קדם, [ממצאים ראשוניים של מחקר שנערך ע"י ד"ר אשר פרדו מיחידת המחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות וד"ר אורנית רז מנכ"לית המוסד לבטיחות ולגיהות ובשיתוף עם פרופ' מיכל בירון גרא מבית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה], המוסד לבטיחות ולגיהות, תמוז תשע"ט (יולי 2019); גיא ליברמן, "מחקר מדאיג: פועלי בניין טוענים שמאלצים אותם לעבור על כללי הבטיחות", גלובס 18.7.2019.

העלאת המודעות הציבורית ופעולות להרחבת האחריות והגברת האכיפה

בשנים האחרונות גופים אזרחיים וכלי תקשורת עוקבים באופן שוטף אחר תאונות הבנייה ומניעים מחאה ציבורית בנושא. בין היתר פועלים בתחום "קו לעובד" והקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה (ע"ר) וכן העיתונאים לי ירון ואור קשתי (הארץ), גיא ליברמן, הלית ינאי-לויזון ואורי חודי (גלובס), יובל בנגו (מעריב) ואחרים.

גם גופים ממשלתיים וממלכתיים מקיימים פעילות חשובה בתחום זה, ובראשם הגופים האמונים על הבטחת הבטיחות בעבודה, על ההסברה ועל אכיפת הוראות הבטיחות, ובהם המינהל לבטיחות ובריאות תעסוקתית במשרד העבודה והרווחה, המוסד לבטיחות ולגיהות וכן רשם הקבלנים במשרד השיכון. מספר משרדי ממשלה פרסמו בשנים האחרונות הצעות לשינויים ברגולציה, שלוו כנדרש במסמכים מאירי עיניים להערכת השפעותיה של הרגולציה המוצעת. מטרת ההצעות לשינויים ברגולציה לקבוע הסדרים נוספים במטרה להגביר את הבטיחות באתרי הבנייה ולהרחיב את מנעד הגופים האחראים, תוך שמושם דגש על הגברת האכיפה, על הרחבה של כלי האכיפה שבידי הגופים המופקדים על בטיחות, ועל קידום שיתוף הפעולה בין גופי האכיפה השונים.ראו כדוגמה תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה): דו"ח הערכת השפעת הנטל הרגולטורי (לעיל הערה 3); נוריאל כץ ואילן רויזמן חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (תיקון מס' 7) (טיפול בליקויי בטיחות),התשע"ט-2018 – דו"ח הערכת השפעת הרגולציה (RIA), משרד הבינוי והשיכון, 2018; "הליך הערכת השפעות רגולציה (RIA) – שיפור הבטיחות בפיגומים בישראל", משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, נובמבר 2018; דן ורשבסקי, יו"ר ועד המנופאים הארצי: "אי אפשר להאשים את המפקח המסכן של משרד העבודה בשטח, כי אין לו סמכויות מרתיעות, אין לו אמצעי מעקב על יישום הסנקציות ואין לו מטה שמסייע לו במעקב ובאכיפה חכמה. לפקח עירייה יש כבר יותר סמכויות, ככה שהבעיה היא קודם כל אמצעי ההרתעה ורק אחר כך מספר המפקחים. הם לא יכולים להשבית אתר בנייה לחודש ולא לשבוע ואת הקנסות הקבלנים סופגים. דווקא כלפי שר העבודה חיים כץ יש לי פחות טענות כי לפחות יש עם מי לדבר והוא שר העבודה הראשון מזה שנים שלפחות מנסה לעשות משהו". מתוך יובל בנגו, "50 קורבנות בשנה: 'להטיל על הקבלנים אחריות ישירה לתאונות באתרי בנייה' " מעריב, 4.10.2018. כך למשל בסוף שנת 2018 הוקם במשטרה המפלג לחקירת תאונות עבודה - "פלס" (ראשי תיבות של "פועלים ללא סיכון"), יחידה משטרתית משותפת למשטרת ישראל, למשרד לביטחון פנים ולמשרד העבודה והרווחה לחקירת תאונות עבודה.

עם זאת לעתים נדמה שמאמציהם של גופים אלה נתקלים בהתנגדות מצד גופים אחרים בממשלה הרואים עצמם אחראים לקידום הבנייה, לזירוזה ולהוזלתה. כך למשל בשנת 2017 פרסמו לי ירון ואור קשתי מאמר המתאר לחצים שהפעילו, על פי הנטען, משרד האוצר, קבינט הדיור ומשרד ראש הממשלה במטרה למנוע קידום של יוזמות מטעם מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה ומטעם כמה חברי כנסת, שנועדו לחייב מינוי של ממונה בטיחות ייעודי באתרי בנייה גדולים.אור קשתי, לי ירון, "מחירי הדיור יקרים לאוצר יותר מחיי פועלי הבנין", הארץ, 5.1.2017. הטענות נגד היוזמה הועלו בשם עודף רגולציה לכאורה, מחשש שיעכבו את קצב הבנייה, יקשו על הקבלנים ויביאו לידי עלייה במחירי הדיור. עלות המינוי שדובר בו נע בין 10,000 ל-25,000 שקלים בחודש לחברה בנייה – סכום שנחשב נמוך לחברות גדולות במשק, אשר ביחס להן נועד ההסדר לחול. סופו מעיד על תחילתו, כשבנובמבר 2018 אישרה הכנסת תיקון חקיקה המחייב מבצעי עבודות בנייה למנות עוזר בטיחות למנהלי עבודה, אבל כהוראת שעה התקפה לחמש שנים בלבד, שנכנסה לתוקף ביוני 2019, ולא כהסדר של קבע.החוק מעניק לשר העבודה והרווחה את הסמכות להאריך את תוקפו בצו לשנתיים נוספות; ראו סעיף 25 ב (א) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954, שחוקק במסגרת תיקון מס' 11 לחוק.

גם הפעולות ליישום ההתחייבויות שניתנו להסתדרות העובדים הכללית במשק מעידות על הקושי שבהתמקדות במנגנונים להבטחת הבריאות התעסוקתית, בהסברה ובאכיפה. כזכור, בשנת 2018 הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה במשק על רקע העלייה במספר התאונות בענף הבנייה. השביתה הכללית נמנעה על רקע הסיכומים שהתקבלו, בכללם העמקת ההרתעה והאכיפה: הרחבת האחריות הפלילית על אי-עמידה בהוראות בטיחות גם למזמין העבודה; הוספת 60 תקנים למפקחי בנייה; והסמכת רשם הקבלנים לשלול בקלות רבה יותר רישיונות של קבלנים. חלק חשוב אחר בסיכומים כוון לקדם שילוב טוב יותר בין הרגולציה של הבנייה ובין השפעותיה החיצוניות כמו הכללה של סעיפי בטיחות במכרזי בנייה וקריטריונים שנוגעים לרקורד הבטיחותי של הקבלן למכרזים ציבוריים באמצעות קביעת תקן רשמי מחייב לשימוש בפיגומים מתקדמים ומיסוד ענף המנופים.גיא ליברמן והלית ינאי-לויזון, "המאבק החברתי סחף את ההסתדרות, אבל האם הוא גם יעזור לפועלי הבניין", גלובס, 6.11.2018. דא עקא שחלק חשוב מההתחייבויות טרם מומש, ודווקא מבין אלה שיש בהן כדי ליצור שינוי מבני.לי ירון, "חודשים אחרי ההסכם למניעת תאונות בנייה: רוב הסעיפים לא יושמו", הארץ, 17.5.2019; לי ירון, "יו"ר ההסתדרות: אני לא מוכן לקחת על עצמי את האחריות על פועלי הבניין", הארץ, 25.11.2019.

כפי שהוצג לפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, קבלנים פעלו להגיש ערעורים על הקנסות שמשרד העבודה והרווחה החל להטיל על עברות בטיחות באתרי הבנייה, ו"תקעו את המערכת בערעורים" על כל קנס שהתקבל."תאונות עבודה בענף הבניה" – דיון בפעילות משרד העבודה והרווחה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, 13.9.2018; אורי חודי, "במקום לשמור על הבטיחות, חלק מהקבלנים הכריזו מלחמה", גלובס, 13.9.2018. כפי שדווח לאחרונה, בפועל הפסיק משרד העבודה והרווחה את פרויקט הטלות הקנסות כבר באמצע שנת 2018, לנוכח הסרבול המשפטי שנגרם ומגבלות כוח האדם לפיקוח. עם זאת מהמשרד נמסר שהוא נערך להפעלתו מחדש בשנת 2020.לי ירון, "הפרויקט למניעת מחדלים באתרי בנייה הופסק בחשאי, ומספר ההרוגים מטפס", הארץ, 29.12.2019. ראוי לציין כי עד סוף שנת 2019 אוישו רוב משרות המפקחים שהוסכם על הוספתם במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד העבודה והרווחה;הלית ינאי-לויזון, "שנה להסכם הבטיחות בענף הבנייה: רוב הסעיפים לא יושמו, מוביליו עזבו, ומספר ההרוגים ממשיך לעלות", גלובס, 6.11.2019. בד בבד זימן רשם הקבלנים רק קבלנים מעטים לשימוע ופורסם כי הוא בוחן יוזמה של הקבלנים לריכוך הענישה וליצירת מנעד ענישה מקלה במקרים שונים. גם החיוב בפיגומים תקניים על פי התקינה הרשמית נבלם תוך כדי מלחמת גרסאות בנוגע למעבדות הרלוונטיות והתקציב הנדרש.

כאמור, חלק עיקרי מהניסיון ליצור שינוי מתמקד באכיפה ובהרתעה במודל הקיים, שבו העוסקים בהבטחת הבטיחות מטעם המדינה פועלים במסלולים מקבילים לגורמים המקדמים את הבנייה המהירה ואת "מבחן התוצאה" על פי מדדי מחיר בלבד. עם זאת גם בהקשרים אלה נדרש מאבק כדי להבטיח מודעות ושקיפות בכל הנוגע לליקויי בטיחות שמצאו המפקחים ואזהרת הפועלים באתרי הבנייה שבהם נמצאו הליקויים. בית המשפט העליון נדרש לכך בשבתו כבג”ץ בהחלטה על עתירת “קו לעובד” לשקיפות צווי בטיחות, ובאפריל 2019 קבע כי חובה על המדינה, בזמן אמת, לפרסם מידע לעובדים ולציבור המתריע מפני סכנות בטיחותיות במקומות העבודה.בג"ץ 5215/17 קו לעובד - להגנת זכויות העובדים נ' משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (פורסם בנבו, 7.4.2019). עד הגשת העתירה נמנע משרד העבודה מפרסום הצווים בטרם חלפו 45 ימים מיום הטלתם, התקופה שבמסגרתה אפשר לערער על הטלת הצו. עתירת "קו לעובד" ביקשה כי משרד העבודה יפרסם בזמן אמת צווי הבטיחות המוטלים על אתרי בנייה בגין ליקויי בטיחות; כי הפרסום יפרט את הליקויים שהתגלו; כי משרד העבודה יציב שלטים במקום בולט באתרי הבנייה שבהם הוטלו צווים אלו שיתריעו מפני הסכנה במקום; וכי הפרסום יהיה בשפות הערבית והסינית לצד העברית. בהחלטתו של בית המשפט נאמר:

עבודה באתרי בניה כרוכה ביזע, אך אסור שתהא טבולה בדם ודמעות. האחריות למניעת מפגעים ותנאי עבודה קשים רובצת קודם כל לפתחם של המעסיקים. אולם, חובתה של המדינה היא לפקח על האתרים שבהם מתבצעת העבודה, ולהתריע על ליקויים כדי להגן על הציבור. חובת ההתראה והאזהרה היא שעמדה במרכז העתירה.

בפסק דינו לא פסח בית המשפט על המחיר הכבד שתאונות העבודה בענף הבנייה גורמות ועל חובותיה של המדינה לטפל בסוגיה זו:

27. אין צריך לומר, כי ציפייתנו הברורה מהמשיב היא כי ההבטחות שהובעו מטעמו לאורך הדרך, לרבות בהודעת העדכון האחרונה שהגיש, אסור שיסתכמו במילים בלבד. הנושא שהועלה בעתירה הוא נושא מובהק של זכויות אדם. הזכויות לחיים ולשלמות הגוף, העומדות ביסודה של העתירה, הן זכויות ראשונות במעלה, והן עומדות לכל אדם באשר הוא, ללא קשר לאזרחותו, מוצאו ומינו [...]. נכון למועד כתיבתן של שורות אלה, ועל פי נתונים שפרסמה העותרת 1, מאז תחילתה של שנת 2019, שאך החלה, כבר נהרגו 10 עובדים בענף הבניה. אנשים אלה, שכל אחד מהם היה עולם שלם עבור קרוביו ואהוביו, גדוש בעבר והווה וסיפור חיים, מתווספים לכל אותם אלה שהלכו בבוקר לעבודתם באתר בניה בשנים שחלפו ולא שבו ממנה. מצב דברים זה אינו יכול להימשך, וחובה זו אינה מסתכמת כמובן רק בפרסום. המדינה חייבת לעשות כל שביכולתה כדי להגן על חייהם של מי שבונים את החללים המקיפים את שגרת חיינו ומציבים קורת גג מעל ראשינו, רבים מהם כאלה שמשפחותיהם מחכות להם בארצות מולדת רחוקות. יפים לכך דבריו של השופט י' עמית ברע”א 7002/17 פלוני נ’ פלוני, פסקה 31 (21.5.2018):

'התופעה הכואבת של מוות או פציעה חמורה של עובד בניין איננה גזירת גורל, אך היא הפכה זה מכבר לחלק משגרת הידיעות החדשותיות שמגיעות לאזנינו באופן תדיר. לעיתים, היקף הסיקור התקשורתי אף מושפע מכך שהנפגעים משתייכים לקבוצות שנתפסות כשולי החברה הישראלית'."

ונביא גם את המשך דבריו של השופט י' עמית באותה פסקה, המסיימת את פסק הדין:

"אך לאחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה המתריע על עלייה במספר ההרוגים בתאונות עבודה בענף הבנייה, ועל כך ש"גופים ממשלתיים שהופקדו על אסדרת העיסוק בענף לא מימשו את אחריותם" (דו"ח מבקר המדינה 68ג, עמ' 461-455). גם מערכת המשפט נדרשת לתת דעתה לבעיה חברתית זו, והדרך לצמצם את נזקיה הכואבים עשויה לעבור בנתיבי המשפט הפלילי, המשפט המינהלי והמשפט האזרחי, אך לא כאן המקום להרחיב."

מי אחראי – המדינה והיזמים או הקבלנים בלבד?

החובה של המדינה, כמו שתיאר בית המשפט העליון, מוטלת על "המדינה" שהיא גוף גדול ורב-זרועות. לכאורה משרד העבודה והרווחה, משטרת ישראל וגופים אחרים פועלים למלא אחר מחויבותה של המדינה בעניין זה. לעומת אלה, בכנס הנדל"ן של ארגון קבלני תל אביב-בת-ים בסוף שנת 2018 התייחס זאב ביילסקי, יושב ראש מטה הדיור במשרד האוצר,בהחלטת ממשלה 125 מיום 25.6.15, שעסקה בהתאמת מבנה ניהול הנדל"ן בממשלה להתמודדות עם משבר הדיור הוחלט על הקמת מטה הדיור במשרד האוצר. לנושא התאונות באתרי הבנייה, וכפי שצוטט אמר כי "בתחילת השבוע נהרגו 4 פועלים עם משפחות וילדים. אנשים שהלכו לעבוד כדי להביא את הפרנסה הביתה, חלקם באו מחוץ לישראל. כולם עסוקים בהטלת אחריות - אבל האחריות על כולנו".הילה ציאון "יו"ר מטה הדיור לקבלנים: עשו מה שאפשר כדי לשמור על חיי הפועלים", וואלה-news, 18.10.2018. והוא הוסיף ופנה לקבלנים: "אתם הכי קרובים לפועלים האלו - תעשו מה שאפשר לשמור על חייהם".

אלא שמצב הדברים הקיים אינו מספק. הדיכוטומיה בין הגורמים העוסקים בבטיחות ובאכיפתה ובין אלה שעוסקים בקידום הבינוי והדיור מונעת את הפנמתה של השמירה על הבטיחות כתנאי מובנה לפעילות בתחום. לטעמי חייב להתקיים קשר מובנה ואינהרנטי בין השמירה האקטיבית על בטיחות העובדים ומניעה מוקדמת של הסיכונים בענף זה, ובין קידום הבנייה, נתוני הבנייה, קצב הבנייה והאכלוס ושאר הנתונים שיושב ראש מטה הדיור, שר השיכון, שר האוצר ונושאי תפקידים אחרים המקדמים את הנושא מציגים. אי-אפשר לקבל בשוויון נפש את ההפרדה בין הבניינים ובין הליכי הבנייה שלהם ובני האדם הרבים המופקרים לתאונות או "כמעט-תאונות" מדי יום ביומו. למעשה העובדים מופקרים לחסדי יכולות האכיפה ואפקטיביות ההרתעה – ואלה כידוע מטיבן אינן מספקות כשהן רודפות אחר האירועים ומותנות בכוח אדם לפיקוח: הממונים על הבטיחות ועוזרי הבטיחות אינם עצמאים דיים ונתונים לחסדי הקבלנים המעסיקים; המפקחים מטעם משרד העבודה ורשם הקבלנים מעטים מדי ביחס להיקף הבנייה ברחבי הארץ; ופער הזמנים בין הכשל שאותר ובין האכיפה והתמשכות ההליכים הפליליים מגבילים את יכולת האכיפה וההתרעה הממשיים של משרד העבודה ושל רשם הקבלנים במשרד השיכון, ומותירים אותם הרחק מהרמה הרצויה.

כדי להבטיח שילוב מלא בין הגופים העוסקים בזירוז הבנייה ובין הגופים העוסקים באכיפת הבטיחות בבנייה, יש לממש את האינטרס המשולב: בהתאם לעיקרון לפיו רגולציה נכונה כוללת את הפנמתן של ההשפעות החיצוניות – כמוכר בנוסחת "המזהם משלם" – עלינו להבטיח כי בניית הדירות תכלול באופן מובנה את מניעתן של תאונות הבנייה. אין די בהסדרים נפרדים שמופנים כלפי הקבלנים, הנדחקים בתחרות אכזרית לבנות מהר ובזול לטובת פתרון משבר הדיור; אין די בהסדרים שממוקדים בענישה לאחר שקרתה התאונה.

דרך אחת להשיג את ההפנמה של עלויות הבטיחות של העבודה בעלויות הבנייה היא לאפשר תביעות אזרחיות נגד קבלנים, כמו שמציע פרופ' יואב דותן:

מאחר והרגולציה הקיימת והניסיון להילחם בכוחות השוק אינם מועילים, ניתן לנסות ולרתום את כוחות השוק עצמם כדי לפתור את הבעיה. כידוע, הסיבה הנפוצה ביותר, ובפער גדול, למקרי מוות באתרי בנייה היא נפילה מגובה, משום שהמעסיקים מפרים את חובתם לדאוג לקשירה של הפועלים לכבלי בטיחות. המדינה יכולה לאפשר בחקיקה עילות תביעה אזרחיות, למשל חוק שיעניק עילת תביעה אזרחית לכל פועל שמעסיקו מעמיד אותו בסכנת חיים עקב הפרת התקנות. ניתן לקבוע בחוק כי כל פועל שמועמד בסיכון עקב אי-קשירה בגובה יוכל לתבוע את מעבידו בתביעה אזרחית, ללא הוכחת נזק, בסך כמה אלפי שקלים. אם המעסיק לא ידאג לקשירתו של הפועל, גם אם לא נפל ולא נפגע, תהיה לו עילת תביעה בגין העמדתו בסיכון.

מתן אפשרות לתביעת פיצוי אזרחית לכל פועל שהועסק על ידי מעסיק רשלן יביא לכך שקבלן שמפר את תקנות הבנייה ומסכן את הפועלים יידע שהוא עלול למצוא את עצמו מול תביעות בסדר גודל של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים מצד כל פועל עם סיום העסקתו. חקיקה כזו תהווה תמריץ כלכלי אמיתי מבחינתו להבטיח את חיי פועליו. הכשל השוקי הקיים בענף הבנייה יתוקן, משום שמניעת הסיכון לחיי הפועלים תועבר אל מי שיוצר סיכון זה - המעסיקים. בד בבד, תשתנה המציאות שבה השוק מתמרץ קבלנים להתעלם מבטיחות הפועלים.יואב דותן, "תאונות בנייה ככשל רגולטיבי", כלכליסט, 23.8.2018.

זו הצעה חשובה שיש בה כדי להעניק קול ונוכחות לעובדים בתחום, בעיקר מאחר שהיא פונה לפתרון בעיית ההשפעה החיצונית ומעגנת אותה בעולם האינטרסים הישיר של הקבלן. עם זאת אין בה כדי לתת מענה מלא והולם דיו, והוא מתאים לעמדתי כמענה משלים בלבד. ראשית, כמו שמציין דותן עצמו, יישומה של ההצעה מותנה בייצוגם של העובדים שנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות בידי ארגוני חברה אזרחית, ארגונים לסיוע משפטי או גורמים דומים שיסייעו להם בייצוג. חיסרון נוסף, שדותן אינו מציין, מבוסס על הנחות שמוטלות בספק: האמנם אפשר לצפות מפועל הבניין להיות בעל ידע מקצועי מספק, נגישות למידע מפורט ויכולת טכנית ומקצועית לדעת שהפיגומים או כל כלי עבודה אחר אינם עומדים בתקן הנדרש ובהוראות המחייבות את הקבלן, וכי יש בהם כדי לסכנו? ממצא ידוע הוא כי אחד משלושת הגורמים הבסיסיים לקרות תאונות עבודה בבנייה הוא אי-הזיהוי של מצב לא בטיחותי שהיה קיים לפני ביצוע פעילות או התפתח אחרי ביצוע פעילות;ראו המבוא ל-תאונות עבודה בענף הבנייה התמקדות בגורם הארגוני – סיכום מחקר קדם (לעיל הערה 8). ואף אם הוא בעל ידע כאמור - האמנם פועל בנייה יסכן את מקום עבודתו, את מעמדו, ויעמיד עצמו כ"עושה צרות" גם כשלא אירע לו כל רע והוא לא נפגע ואף לא נחשף ל"כמעט-תאונה"? והרי לא אחת מדובר בפועלים קשי יום, שמשפחתם זקוקה להכנסת העבודה לשם קיום, או אף בזרים שמשלמים ערבויות ו"דמי קדימה" כדי לזכות באפשרות העבודה בישראל. במצב דברים זה אי-אפשר לצפות כי ינקטו הליך משפטי אזרחי ארוך שתוצאותיו לא ידועות, ולשם כך יסכנו את מקום עבודתם.

לו היה הפתרון של בעיית ההשפעות החיצוניות קל כל כך, אפשר היה להימנע מרגולציה בתחומים שונים. אלא שגם בתחום זה לא נוכל לברוח מרגולציה מתאימה שאינה מבוססת רק על הרתעה באמצעות ענישה פלילית ופיקוח מינהלי על האתרים; מרגולציה שיש בה כדי להביא להפנמה מראש של ההשפעה החיצונית אל תחום הבנייה באמצעות יצירת תמריצים ממשיים למניעת הסיכון של עובדי הבנייה והמחירים הנוראים שמשלמים הם ומשפחותיהם. עלינו להבטיח כי העלויות הנדרשות להבטחת הבטיחות יכללו לכתחילה כתנאי מוקדם והכרחי בתחשיבי הבניה ובתכנון הבניה.

המלצות

במאמר קצר זה אפרט דוגמאות לשינויים במצב הקיים שיש בהם כדי להבטיח את השינוי המבני הרצוי כל שתובטח ההתייחסות לבטיחות העובדים והעלויות הכרוכה בהבטחתה כחלק מובנה מתכנון פרויקטים של בנייה, תקצובם וביצועם. השינויים המומלצים מתבססים בין היתר על המלצות אנשי מקצוע ובעלי סמכות בתחום, וביישומם יהיה כדי לשנות את מערך השיקולים, המודעות והמעורבות המוקדמת של העוסקים בתחום כדי להבטיח את ההגנה המיטבית על הבטיחות של העובדים בבניין ולמנוע מראש סיכונים העלולים להביא לידי תאונות:

1. להטיל את האחריות על בטיחותן של פעולות הבנייה באתר על גורמים נוספים, בראשם יזם הפרויקט (קרי, "בעל המאה"), כך שמנהל העבודה, מבצע הפרויקט, לא יישא באחריות לבדו . הטלת אחריות על היזם וכן על גורמים נוספים כדוגמת מתכנני הפרויקט או המפקחים עליו תואמת את הדירקטיבה האירופית ומקובלת במדינות רבות ששיעור תאונות הבנייה בהן נמוך יותר, בכללן גרמניה ואנגליה.The Construction (Design and Management) Regulations 2015
   COUNCIL DIRECTIVE 92/57/EEC, of 24 June 1992, on the implementation of minimum safety and health requirements at temporary or mobile constructions sites, Article 7;
   The Construction (Design and Management) Regulations 2007, 2007, no. 320; Legislation.gov.uk שינוי זה מנוי כהמלצה מרכזית לשינוי בדו"ח מקיף שפרסם מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית בעבודה, במשרד העבודה והרווחה, ויש לקוות כי אכן יעוגן בהקדם בתקנות.תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה): דו"ח הערכת השפעת הנטל הרגולטורי (לעיל הערה 2), עמ' 36–38. הטלת האחריות על גורמים נוספים, ובראשם אלה הנהנים כלכלית מהפרויקט ואלה המתכננים אותו, עתידה ליצור בקרבם אינטרס ישיר, ויש להניח כי תניב מעורבות בפועל ופיקוח בשלבים של התכנון, בניית התקציב וביצוע הפרויקט וכן באופי הדרישות שאותם גורמים יפנו למי שמתקשרים עימם לביצוע. יודגש כי נדרש לעסוק באחריות על כלל המתרחש באתר הבנייה, בין שהיזם מעסיק את העובדים ישירות, ובין שהם מועסקים באמצעות קבלני משנה, כמו שמקובל לא אחת.
2. לחייב ביטוח כולל של פרויקט הבנייה בביטוח תאונות עבודה באמצעות מבטחים פרטיים. חובה זו תתווסף לחובת התשלום לביטוח לאומי החלה על מעסיקים ולא תבוא במקומה. יודגש כי בשונה מהתשלום לביטוח לאומי, שהוא תשלום חודשי קבוע שחל רק על המעסיק, ביטוח זה יבוסס על הסיכון בענפים השונים ובסוגי המקצועות במסגרתם, וכן על אופן פעולתו של היזם והגורמים שהוא מתקשר עימם. קרי, מדובר בביטוח דיפרנציאלי שיש בו כדי ליצור מניע כלכלי לשפר את רמת הבטיחות. המלצה זו מבוססת על המלצתה של ועדת אדם שמינה בשנת 2011 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה דאז,בראש הוועדה עמד האלוף (במיל') אודי אדם ומטרתה הייתה לבחון דרכים לקידום הבטיחות בעבודה. ראו: הוועדה הציבורית לקידום הבטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית במדינת ישראל (ועדת אדם): דו"ח והמלצות>, מרץ 2014, עמ' 27; וראו גם מבקר המדינה, דוח שנתי 66ג לשנת 2015 ולחשבונות שנת הכספים 2014, 2016, שביקר את אי-יישום ההמלצות. וכן על המלצתו של המוסד לבטיחות ולגיהות על סמך סקירה השוואתית שעשה בשנת 2017.סקירה ראשונית בנוגע לביטוח תאונות בעבודה, מטעם המוסד לבטיחות ולגהות, הוגש למר אביגדור קפלן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, 7.3.2017. הסקירה הפנתה בין היתר למחקר שנערך בשנת 2011 ובו נבחנו מנגנוני הביטוח של מדינות ה-OECD ביחס לתוצאות של תאונות עבודה באותן מדינות.Ilsoon Shin, Jun-Byoung Oh, and Hyung Kwan Yi, "Workers' Compensation Insurance and Occupational Injuries", Saf Health Work 2 (2) (2011): 148–157 בין היתר עלה מהמחקר כי שימוש בביטוח פרטי הפחית את תאונות העבודה. מכאן הסיק המוסד לבטיחות ולגיהות כי המודל הדיפרנציאלי השכיח כיום בעולם המערבי ונוהג בתחום הבנייה ברוב מדינות ה-OECD, בניגוד לקיים בישראל, יוצר זיקה בין רמת הבטיחות בארגון ובין עלות הביטוח. בישראל לעומת זה אין כל קשר בין היקף התשלום לביטוח הלאומי ובין רמת הסיכון, רמת הבטיחות או היקף ההיפגעות של העובדים בעסק. כתוצאה מכך אף נוצר לא אחת עיוות, שכן במקומות שיש בהם סיכון רב ונפגעים רבים תשלום המעסיק לביטוח הלאומי עשוי להיות נמוך יותר משום ששכר העובדים נמוך יותר, כדוגמת ענפי הבנייה והחקלאות.
   
   הממשלה אמנם קידמה מהלך להטמעת פרמיות דיפרנציאליות בתחום זה,החלטה 3382 של הממשלה ה-32 "תכנית למתן מענקים וסבסוד פיתוח לזכאים לרכישת דירות חדשות בבנייה רוויה ובבנייה עצמית רוויה - קביעת אזור עדיפות לאומית" (11.1.2018) (להלן: החלטת הממשלה 3382). אלא שהמהלך היה משולב באופן הדוק עם הסדרי הביטוח הלאומי הקיימים, ובסופו של דבר לא כללו הסדרי החקיקה את המבטחים הפרטיים. בו בזמן צומצם מאוד פוטנציאל התמרוץ של הקבלן הספציפי לאמץ סטנדרטים גבוהים של בטיחות בעבודתו.ראו פרק ו: "צמצום פגיעות בעבודה" לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018, סעיפים 31–34 לחוק, ס"ח 2713. הואיל והתקנות ליישום החקיקה טרם אושרו, מוצע לשוב ולעצב את ההסדר באופן שיחושבו פרמיות דיפרנציאליות בהתאם לרמת הסיכון של ענף התעסוקה והיסטוריית הבטיחות של העסק עצמו, בדגש על אופן התנהלותו של המעסיק בשנת הביטוח ובאתר הבנייה המסוים. מוצע גם לשוב ולשקול את שילובם של מבטחים פרטיים כך שתיווצר זיקה מתמשכת בין רמת הבטיחות בעסק בפועל ובין עלות פרמיות הביטוח שהעסק, באופן שיבטיח משא ומתן על גובה הפרמיות, תחרות בתחום שתגביר את איכות המידע והפיקוח, ותמריצים לשיפור שוטף של בטיחות העסק באתר הבנייה המסוים. אף כי ניתן לשלב התחשבנות כוללת עם הביטוח הלאומי במקרה של אירוע ביטוח, מוצע לקבוע כי חובת ביטוח הפרטי תחול על היזם והקבלנים במשותף, ותשלום הפרמיות תחול עליהם במשותף, ביחסים שייקבעו ואשר יבטיחו את מעורבותו של היזם בסיכוני הביטוח.
3. ליצור מאגר ממשלתי שמשלב את נתוני הגופים העוסקים באכיפה, בראשם מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, ואת נתוני הביטוח הלאומי בדומה לקבוע בהחלטת הממשלה.סעיף ז להחלטת הממשלה 3382 (לעיל הערה 26). המאגר יונגש לחברות הביטוח ולבנקים הן כדי שיוכלו להשתמש בו כחלק מטיוב מערך הפרמיות הדיפרנציאליות המוצע, והן למען גידור הסיכון הפיננסי הנלקח בהעמדת ליווי בנקאי ליזם הבנייה. מהלך זה עולה בקנה אחד עם ההצעה שפורטה לעיל להטיל את האחריות על היזם, אחריות שבצידה סנקציות משמעותיות במקרה של הפרת ההוראות לבטיחות העובדים. המאגר המוצע יאפשר לבנקים ולחברות הביטוח לקבוע פרמיית סיכון בהתאם לסיכונים שבאותו הפרויקט ולרתום את האינטרסים הכספיים המגוונים של המעורבים בהקמת מבנים כך שהם יתומרצו להביא בחשבון גם את שיקולי הבטיחות במסגרת פעולותיהם למימוש הפרויקט.
4. לחייב את יזם הפרויקט לדרוש שתוכנית הבנייה תפרט את האמצעים להבטחת הבטיחות של עובדי הבניין המבצעים את התוכנית, וכי עלותם המינימלית של אמצעים אלה תוקצה מראש בתוכנית התקציבית – הכול בהתאם למפרט בטיחות ולתקנים ידועים, תנאי מינימום לבטיחות, או בהתאם לשיעור מזערי שייקבע מהעלות המתוכננת של הבנייה. מפרט בטיחות יכול שייקבע כדרישה מחייבת או – בדומה למודל האירופי בתחומי תקינה שונים – כדרישה שעמידה בה פוטרת מאחריות; בחירה של העוסק לפעול על פי מפרט אחר, לעומת זאת, תעביר אליו את נטל הראיה בנוגע לרמת הבטיחות שאותו המפרט מבטיח.
   
   בהקשר זה חשוב לציין כי ממשלת ישראל, על זרועותיה, היא מיזמי הבנייה הגדולים במשק – באמצעות משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל בפרויקטים כדוגמת "מחיר למשתכן", בפרויקטים של תשתיות בענפי משק שונים, בבינוי בעבור משרד הביטחון ועוד. לפיכך, אחריותה הכוללת כיזמית עשויה להיות בעלת השפעה מרכזית גם בנושא זה. אפשר גם להניח כי האתגרים הכלכליים העתידים לעמוד בפני המשק בימים אלה, בין היתר בעקבות משבר הקורונה, אף יעצימו את מעורבות הממשלה ביזמות פרויקטים של תשתית ובנייה למגורים. חשוב לציין שבשנים האחרונות משרד הביטחון מחייב לגבי התקשרויות בנייה כי קבלן יפרט בהצעה שהוא מגיש את הצעדים להבטחת בטיחות העבודה, בהתאם למפרט שקבע המשרד ובמסגרת תכנית לניהול הבטיחות וכן כי יפרט את המשאבים שיקצה לביצועה.ראו פרק 97: בטיחות בעבודות בנייה, ל"ספר הכחול – מפרט כללי לעבודות בנייה", משרד הביטחון (נובמבר 2018) מן הראוי להרחיב מודל זה לכלל המשק, ובראש ובראשונה לשאר מכרזיה של הממשלה באמצעות זרועות אחרות שלה כדוגמת פעילות "מחיר למשתכן".
5. לחייב שהסכומים המוקצים לבטיחות של עבודת הבניין ואשר יפורטו בתוכנית לניהול בטיחות הבנייה כתנאי להשתתפות במכרזים ציבוריים לבנייה, יוגדרו כרכיב הוצאה ייעודי, שעל ביצועו יש לדווח למזמיני העבודה בהתאם לאבני דרך קבועות של התקדמות הפרויקט. הצעה זו משלימה את ההצעות האמורות עד כה, במטרה להבטיח את השילוב המלא של הבטיחות בעבודה בביצוע הפרויקט ואת מעורבות היזמים. מוצע לשקול גם כי דיווחים אלה יהיו תנאי הכרחי כדי שרשויות המס יכירו בהוצאות אלה כהוצאות עסקיות.
6. לחייב את הרשות המקומית – באמצעות עדכון של דיני התכנון והבנייה – לעגן תנאים מינימליים הנוגעים לבטיחות העובדים כחלק בלתי נפרד מהיתר הבנייה שהן נותנות. באופן זה תתאפשר "תנועת מלקחיים" שבה הפרת דינים המחייבים את הקבלן בנוגע לבטיחות עובדיו תוכל להיחשב גם כהפרת היתר הבנייה. הצעה זו הועלתה מטעמו של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ומבוססת על ההבנה שהסנקציות העומדות לרשות מפקחי הרשות המקומית בכל הנוגע להיתר יכולות לשמש כלי הרתעה רב ערך, נוסף על הסנקציות שמפקחי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים יכולים להטיל על הקבלן בשל הפרות אלה.אורי חודי, "משרד העבודה והרווחה דורש מהרשויות המקומיות לאכוף הבטיחות באתרי הבנייה", גלובס, 23.9.2017. קידום הצעה זו משלבת בין הגישה המקדמת את מעורבות היזמים והנהנים מפרויקטים של בניה לבין הגברת האכיפה: מפקחי הרשות המקומית לתכנון ולבנייה, שאף היא גורם בעל אינטרס בקידום הבנייה, לא יפעלו לקידום הבנייה ולעמידתה בהוראות התכנון ותכן הבנייה בלבד אלא יסייעו ויתרמו, מכוח נוכחותם באתרי הבנייה, גם להגנה על העובדים.

המימוש של הצעות אלה – או דומות להן ובלבד שיבטיחו את השינוי המבני, כך שהדאגה לבטיחות העובדים ולמניעת תאונות עבודה תשלב את מכלול הגורמים הנהנים מקידומו של פרויקט הבנייה ותבוא לידי ביטוי כבר בשלבים של התכנון ההנדסי, של התכנון התקציבי ושל תכניות העבודה של הפרויקט ומימונו – הכרחי לשינוי היסודי הנדרש. אין לי ספק כי נוסף על השיקולים הערכיים החשובים המקודמים באמצעותן, לתכנון מוקדם ולזהירות מונעת כמוצע כאן, נודעים בחשבון הכולל גם יתרונות כלכליים ליחידים ולמשק כולו. ההסדרים החשובים האחרים שמשרדי הממשלה מקדמים בשנים האחרונות בתחום הבטיחות, ההדרכה, הפיקוח והאכיפה יהיו השלמה חשובה לכך.

רק באמצעות פעולה משולבת כאמור נבטיח כי מדינת ישראל והחברה הישראלית יוכלו להישיר עיניים לבונים גם בתקופה של בנייה נרחבת, וליהנות ללא מוסר כליות מתוצרי הפעילות המואצת בענף הבנייה.