מאמר מערכת - תחת ערפילי בחירות 2009

תוצאות מערכת הבחירות של 2009 זרעו תחושה של מבוכה בציבור ובמערכת הפוליטית שכן הן לא הצביעו על הכרעה ברורה. בסופו של דבר בנימין נתניהו, שעומד בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת, הוא המועמד שנבחר להקים את הממשלה, ולא ציפי לבני, שמפלגתה קדימה זכתה במספר המנדטים הגדול ביותר.

המבוכה בנוגע לתוצאות הבחירות באה לידי ביטוי בשני מישורים: במישור האחד היא העלתה שאלה בנוגע לאופי הקואליציה שתוקם. האפשרויות העיקריות שעומדות על הפרק הן ממשלת אחדות בהשתתפות שתי המפלגות הגדולות  - הליכוד וקדימה, או ממשלה בעלת רצף אידאולוגי ימני - הליכוד, מפלגות הימין והדתיים. המאמר הראשון "מי יֵשב ליד מי? על קואליציות תאורטיות ומעשיות" בוחן את סוגיית אופייה של הקואליציה על רקע תאוריות של קואליציות וקואליציות עבר בישראל.
ואולם המבוכה באה לידי ביטוי גם במישור אחר. בעקבות תוצאות הבחירות החל להתפתח שיח על שינוי שיטת הבחירות או אפילו שיטת הממשל, ובין היתר הוצע לחזור לשיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה. המאמר "שובה של הבחירה הישירה" מפזר כל ענן נוסטלגיה מעל שיטה זו ומזכיר את חולייה ואת השלכותיה ההרסניות על המערכת הפוליטית.

מבחינת זהות המפלגות בכנסת נוצרה תחושה שאין חדש תחת השמש. זהות המפלגות המיוצגות בכנסת נותרה כמעט בעינה (למעט מפלגת הגמלאים, שלא עברה את אחוז החסימה) וניסיונן של כמה מפלגות לחדש את פניהן עלו בתוהו. המאמר "ביחד או לחוד: שיתופי פעולה בין מפלגות" סוקר את ההיסטוריה של האיחודים בין המפלגות בישראל והשינויים שהן עברו, ומתייחס לכישלונן של שתי מפלגות שבבחירות האחרונות ניסו לשנות את פניהן - הבית היהודי-מפד"ל ומר"צ-תנועת השמאל החדשה.

שיעור ההשתתפות בבחירות האחרונות היה גבוה במעט מזה שבבחירות 2006 (65% מול 63%), אבל הוא ממשיך לבטא מגמה של ירידה בהשתתפות הפוליטית. אחד מכל שלושה אזרחים ישראלים לא מימש את זכותו הדמוקרטית, ובקרב הציבור הערבי היה שיעור ההצבעה נמוך עוד יותר - מחצית מבעלי זכות ההצבעה העדיפו שלא לממשה. המאמר "השתתפות, הימנעות והחרמה" סוקר מגמות בהשתתפותם של הערבים אזרחי ישראל בבחירות לכנסת ומצביע על מגוון גורמים שתורמים לתחושת הניכור של רבים מאזרחים אלה כלפי המערכת הפוליטית.

המאמרים בגיליון זה מצביעים על כך שבחירות 2009 סיפקו עוד הוכחה למצבה העגום של המערכת הפוליטית בישראל. נראה שתחושה זו משותפת לרבים בציבור ובמערכת הפוליטית, אך קובץ המאמרים שלהלן מראה שבקרב הציבור ובמערכת הפוליטית רווחת שוב הנטייה לחפש את המזור לחוליים בפתרונות שווא שאינם מתאימים למערכת הפוליטית ולתרבות הפוליטית בישראל. הכול מסכימים שיש למנוע את אי-הוודאות בנוגע לקואליציות, להעלות את שיעור ההשתתפות בבחירות ולייצב את מעמדן של המפלגות, אך באשר לשאלה מהי הדרך הטובה לתקן את הדרוש תיקון בלי לערער לחלוטין את הדמוקרטיה הישראלית יש מחלוקת. למטרה זאת שוקד המכון הישראלי לדמוקרטיה על המצאה מחדש של הדמוקרטיה הישראלית בלי לערער את יסודותיה.