אום אל-פחם כמשל
המאמר מנתח את פרישתו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מהמירוץ לבחירות המקומיות בעיר אום אל-פחם, מעוז הכוח שלו. הטעם לפרישה הוא הטענה כי הפעילות המוניציפלית פוגעת במימוש התכליות האידאולוגיות של התנועה, ונראה שהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מבקש למנף את נסיגתו מפעילות פוליטית מקומית ליצירת דימוי של ארגון המגלה אחריות לאומית לכלל הציבור הערבי.
עובדה ידועה היא כי ביישובים הערביים שיעורי ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות גבוהים במידה ניכרת משיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת. אחד ההסברים לכך הוא תחושתם של האזרחים הערבים כי במישור הלאומי רגליהם נדחקות ממוקדי קבלת ההחלטות, ואילו בזירה המקומית, הנוגעת לחיי היומיום שלהם, יש להם יותר השפעה. הסבר אחר קשור למבנה החמולתי של היישובים הערביים, ולפיו הנאמנות לחמולה והציפייה לקבלת הטבות כלכליות ואישיות תורמות לשיעורי ההצבעה הגבוהים.אבי בן בסט ומומי דהן, "מדוע תושבים מצביעים בבחירות המקומיות?", בתוך: אבי בן בסט, מומי דהן ואסטבן קלור (עורכים), ייצוגיות ויעילות ברשויות המקומיות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013. תהא הסיבה אשר תהא, ברור כי ציבור המצביעים הערבי מגלה במערכת הבחירות המוניציפליות עניין רב מזה שהוא מגלה במערכת הבחירות הארצית. ניר אטמור במאמרו בגיליון זה מציג נתון מעניין שעל פיו במערכת הבחירות ב-2013 נרשמו באום אל-פחם שיעורי ההצבעה הנמוכים ביותר מקרב היישובים הערביים.ניר אטמור, "ההשתתפות בבחירות המקומיות 2013: ממצאים וסיכום", פרלמנט 77 (גיליון זה) (2013), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. אבל אין זה הנתון המעניין היחיד הנוגע לעיר ולבחירות; מעניינת לא פחות העובדה שהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בחר שלא להתמודד בבחירות המקומיות בעיר על אף היותו הכוח הפוליטי המשמעותי והחזק ביותר בה.
החלטה זו מלמדת על הדרך שהפלג הצפוני רואה את מעמדו של השלטון המקומי ואת תפקידו בכל הנוגע למשימתה האידאולוגית של התנועה. מהלך זה ומניעיו המוצהרים והסמויים יכולים גם ללמד על האתגרים הנובעים מפעילותה של תנועה אידאולוגית בזירה של פוליטיקה יומיומית ועל הלכי הרוח בתנועה.
בחודש אוקטובר 2012, כשנה לפני מועד הבחירות לרשויות המקומיות, פורסמה הודעה מפתיעה: לאחר בדיקה מעמיקה החליט הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית להימנע מלהשתתף בבחירות לראשות עיריית אום אל-פחם ומועצתה.גילוי הדעת פורסם באתר فلسطينيو48 (להלן פלסטינֵי48) המזוהה עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. "الحركة الاسلامية في ام الفحم لن تخوض الانتخابات البلدية ", فلسطينيو48, وثائق وبيانات, 11.10.2012 ("התנועה האסלאמית באום אל-פחם לא תשתתף בבחירות המוניציפאליות", פלסטינֵי48, מסמכים וגילויי דעת, 11.10.2012) במונחים מוניציפליים ביישובים יהודיים אפשר להשוות זאת להחלטה של אגודת ישראל להימנע מלהתמודד על ראשות עיריית בני ברק או להודעה של מרצ על פרישתה מהבחירות למועצת עיריית תל אביב. דהיינו, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בחר שלא להשתתף בבחירות ביישוב שבו הוא כוח פוליטי משמעותי וחזק. ההודעה המעניינת לא זכתה להתייחסות מיוחדת בישראל הן בשל חוסר העניין בפוליטיקה המקומית בכלל ובפוליטיקה הערבית בפרט, הן מכיוון שהיא פורסמה ימים ספורים לפני פיזור הכנסת השמונה עשרה ונבלעה בבליל האירועים ברמה הפוליטית הארצית. כדי להבין מה מיוחד בהחלטה ומדוע אין מדובר בעוד ידיעה על מאבקי כוח ושליטה ברשויות המקומיות, אלא במהלך מרתק האמור לעניין אותנו, יש לחזור שנים אחדות לאחור ולהיזכר כיצד הגיעה התנועה להנהגתה של אום אל-פחם ולבחון את הסיבות לפרישתה מהמערכת הפוליטית המקומית כיום.
התנועה האסלאמית הפציעה בישראל כגוף מאורגן ופעיל בשנות השבעים כחלק מההתעוררות הדתית האסלאמית שפקדה את המזרח התיכון באותן שנים. כתנועה דתית, ששורשיה נטועים בהגות "האחים המוסלמים", היא התמקדה ב"דָעְוַה", קרי פעילות רוחנית-חינוכית של הכשרת הלבבות והכנת החברה למהפכה האסלאמית העתידה לבוא. פעילות זו, שלא בכדי מרבים להשוותה לפעילותה של תנועת ש"ס, התנהלה ביישובים הערביים בסמוי מן העין הציבורית הכלל-ישראלית. בשנת 1989 החליטה התנועה בצעד נועז לצאת מאחורי הקלעים ולהתמודד באופן רשמי בבחירות לרשויות המקומיות. בכל היישובים שבהם בחרה התנועה להתמודד היא זכתה להישגים נאים, ובחמישה מהם אף כבשה בסערה את כיסא ראש הרשות. בכלל אלה ראוי לציין את כפר קאסם, מקום מושבו של מנהיג התנועה ומייסדה, השיח' עבדאללה נמר דרויש, והעיר אום אל-פחם, שם זכה בבחירות מועמד צעיר בשם ראא'ד צלאח, לימים ראש הפלג הצפוני. בכך הושם הקץ לשליטתה רבת השנים של המפלגה הקומוניסטית בעיר. הניצחונות המפתיעים ברשויות המקומיות הערביות עוררו חשש בציבור היהודי כי זו ראשיתה של מהפכה אסלאמית מקומית העתידה לשטוף את הארץ.ראו בין היתר ציטוטים במאמרו של אסעד גאנם, "תפיסתה של התנועה האסלאמית בישראל את השלום באיזור", בתוך: אילן פפה ושרה אוסצקי-לזר (עורכים), אסלאם ושלום, גבעת חביבה: המכון לחקר השלום, 1992, עמ' 83-99.
שבע שנים לאחר מכן החליט מנהיג התנועה, השיח' דרויש, לעשות עוד צעד נועז והתיר לתנועה להתמודד בבחירות לכנסת. מהלך זה הביא לידי פילוגה של התנועה לשני ראשים: הדרומי, המיוצג בכנסת מאז שנת 1996 בדמות מפלגת רע"מ; והצפוני, השולל את ההשתתפות בבחירות לכנסת ומחרימן. בעקבות הפילוג הפכה אום אל-פחם, כור מחצבתו של צלאח, לסמלו המובהק של הפלג הצפוני וכן של הרדיקליות האסלאמית בישראל.
כרבע מאה לאחר אותו מהפך יצאה ההודעה המפתיעה מטעם הפלג הצפוני בדבר פרישתה של התנועה מהמערכת הפוליטית המוניציפלית. אין מדובר בצעד ראשוני; כבר בבחירות המוניציפליות של שנת 2003 נמנעו בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מלהתמודד בבחירות המקומיות ברוב היישובים, למעט באום אל-פחם, ספינת הדגל. הפעם הוחלט לוותר גם על ספינת הדגל, אף שעל פי ההערכות עתידים היו ראש העיר המכהן ח'אלד חמדאן ורשימתו לזכות בניצחון ברור בבחירות. אנשי הפלג אמנם הדגישו כי אין בכוונתם להחרים את הבחירות המקומיות (בניגוד לבחירות לכנסת), אך סירבו לתמוך במועמד או ברשימה כלשהם.
בסופו של דבר בחר בכל זאת ראש העיר חמדאן להעמיד עצמו לבחירה בראש רשימה עצמאית ואף זכה לניצחון סוחף.בהתייחס לנתון המובא במאמרו של ניר אטמור ואוזכר לעיל, מעניין לבדוק אם יש קשר בין החלטתה של התנועה האסלאמית לא להתמודד ובין שיעורי ההצבעה הנמוכים. כך למשל אפשר לבחון את דפוסי ההצבעה בקלפיות הממוקמות באזורים המזוהים עם התנועה דוגמת שכונת מחאג'נה. את ההתמודדות הצדיק בטענה כי הוא עושה זאת למען העיר ומתוקף אחריותו לעתידה, ואת תנועתו ביקר ביקורת נוקבת על שבחרה להפקיר את העיר לגורל לא ידוע."عاصفة سياسية بام الفحم:حمدان يُعلن ترشحه للرئاسة", panet, أخبار محلية, 7.2.2013 ("סערה פוליטית באום אל-פחם: חמדאן מכריז על מועמדותו לראשות [העיר]", פאנט, חדשות מקומיות, 7.2.2013 לאחר שכשלו הניסיונות להניא את חמדאן מלהתמודד הודיעה התנועה האסלאמית על סילוקו משורותיה, ואילו חמדאן מיהר לפרסם כי החליט לעזוב את התנועה מיוזמתו. אמנם לא הייתה זאת הפעם הראשונה שבה סולקו פעילים משורות התנועה האסלאמית, אך הפעם היה מדובר באחד מבכירי בניה. אנשיה, בתורם, הסבירו את הצעד הדרסטי בכך שההחלטה לא להתמודד התקבלה בדרך דמוקרטית ועל כן חובה לכבד אותה." قرار الحركة الإسلامية بخصوص الشيخ خالد حمدان", فلسطينيو48, وثائق وبيانات, 28.2.2013. ("החלטת התנועה האסלאמית בעניין השיח' ח'אלד חמדאן", פלסטינֵי48, מסמכים וגילויי דעת, 28.2.2013); "الحركة الاسلامية وانتخابات بلدية ام الفحم", فلسطينيو48, 28.2.2013 ("התנועה האסלאמית והבחירות לעיריית אום אל-פחם", ריאיון עם דובר התנועה באום אל-פחם, פלסטינֵי48, 28.2.2013).(להלן פוא'ד).
דוברי התנועה האסלאמית סירבו להרחיב את הדיבור על הפרישה מההתמודדות באום אל-פחם, ובהתייחסויותיהם המועטות למהלך, בכלי התקשורת בשפה הערבית, הוצגה העמדה הרשמית כי לאחר 24 שנים וכצעד מוסרי למען רענון המערכת, על התנועה להעביר את רסן השלטון לגופים פוליטיים אחרים. טיעון זה נשמע זר לחלוטין למערכת פוליטית; קשה להאמין כי תנועה פוליטית תוותר מיוזמתה על מוקד כוח חשוב, למענו ולא לטובתה היא. ואכן ההסבר למהלך נעוץ, ככל הנראה, בסיבות אחרות.
התנועה האסלאמית, ככל תנועה אידאולוגית, נעה בין שני קטבים: מחויבותה לאידאולוגיה ולערכים הטבועים בה ומהווים את חוט השדרה שלה מכאן; ומחויבותה ואחריותה לחברה שבמסגרתה היא פועלת מכאן. במילותיו של הסוציולוג מקס ובר התנועה חיה בין הקטבים של המוסריות של הערכים המוחלטים והמוסריות של האחריות.אצל מתי שטיינברג, עומדים לגורלם, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008. עמ' 16, 182.
בפלג הצפוני היו שהאמינו כי ההשתתפות בחיים הפוליטיים המקומיים, קרי הנטייה אל הקוטב האחד – מחויבות ואחריות לחברה – פגעה במחויבותה של התנועה לערכיה. אין פלא בכך; העיסוק בחיי היום-יום המוניציפליים הוא קשה ומתסכל ולא אחת אף מביא עמו כישלונות ואכזבות. ומכיוון שבעיר התקיים זיהוי חד-משמעי בין העירייה לתנועה האסלאמית, פגעו כישלונותיה של הרשות המוניציפלית והעימותים בינה ובין תושבי המקום - תופעה שכיחה במחוזותינו - במוניטין של התנועה ובשמה הטוב. בו בזמן התקשו לא פעם מנהיגי התנועה להסתגל למעבר מהעיסוק הדתי-תאורטי לפרקטיקת היום-יום המוניציפלית. במילים פשוטות, אין דין סוגיות תאולוגיות ודיונים דתיים-לאומיים כדין בעיות מחלקות המים והחינוך.نظرة من الداخل, حلقة رقم 130, تلفزيون فلسطين, 2.3.2013 ("מבט מבפנים", תוכנית מספר 130, תחנת הטלוויזיה "פלסטין", 2.3.2013). رأس برأس, الحلقة الثالثة, بكرى ("ראש בראש", התוכנית השלישית, אתר האינטרנט בכרא).
אפשר לשער שגם שיתוף הפעולה בין העירייה ובין המדינה ומוסדותיה, כמתבקש מניהול מערכת מוניציפלית, תרם להחלטה לפרוש. בשיתוף פעולה זה טמון כשל לוגי: מצד אחד התנועה מתנגדת לממסד הציוני, אבל מן הצד האחר כמי שעומדת בראש רשות מוניציפלית היא חייבת להישען עליו. אין לשלול כי הכשל בא לידי ביטוי בייחוד בשנים האחרונות, שבהן מנהיג הפלג הצפוני, ראא'ד צלאח, מוביל את מגמת ההתנתקות מישראל.בעניין זה ראו למשל מאמריי "המאבק על לוח השנה", פרלמנט 76 (2013), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה; "המדיניות המעשית", העין השביעית, 9.2.2013.
בסיכומו של דבר, אל מול הפיתוי לשמור על מוקדי הכוח המקומיים בעיר גברה דעתם של הסוברים כי ההשתתפות במערכת המוניציפלית איננה משרתת עוד את התנועה אלא להפך, פוגעת ב"דעוה", פעילותה החינוכית ברוח האסלאם. אלה הזכירו לצאן מרעיתם כי הפעילות המוניציפלית איננה תכלית, אלא כלי בלבד בדרך להגשמת החזון. כלומר, הפעילות המוניציפלית נועדה לשרת את הדעוה ולא להפך, ולפיכך כשהפעילות המוניציפלית מתנגשת עם מטרות התנועה, יש לוותר עליה.פוא'ד, לעיל הערה 6. בהערת אגב נציין כי אנשי הפלג הדרומי של התנועה ממשיכים להשתתף בבחירות המוניציפליות ברשימות שונות, וערב הבחירות אף פרסם השיח' חמאד אבו דעאבס, ראש הפלג הדרומי, מאמר בשבחן ובחשיבותן.الشيخ حماد ابو دعابس, "العيد يجمعنا ....... والانتخابات لن تفرِّقنا", الميثاق, 12.10.2012 (השיח' חמאד אבו דעאבס, "החג מאחד אותנו והבחירות לא מפרידות בינינו", אל-מית'אק, 12.10.2012).
ההיסטוריה הקדומה והמודרנית של תנועות דתיות אידאולוגיות מספרת כי מקצתן בחרו להתנתק מהחברה, לנדוד לשוליים ולפעול משם.עמנואל סיון, התנגשות בתוך האסלאם, תל אביב: עם עובד, תשס"ה, 2005. האם החרמת הבחירות באום אל-פחם מעידה כי לשם פניה של התנועה האסלאמית? התשובה לשאלה זו היא באופן חד-משמעי – לא! התנועה האסלאמית אינה מתכוונת להתנתק מהחברה הערבית בישראל. על כך העיד ראש התנועה באום אל-פחם, השיח' נאא'ל פואז, באומרו כי "התנועה האסלאמית היא תנועה מתחדשת, שמפתחת את כלי עבודתה הציבוריים בכל תקופה [...] היא איננה שבויה בדרך פעולה מסוימת אלא מנסה לשרת את החברה שלה באמצעות כל הכלים הלגיטימיים שאנו רואים כהולמים, בהתאם לעדיפויות שהתנועה האסלאמית קובעת לעצמה".פוא'ד, לעיל הערה 6. השלכות מעשיות לגישה זו ניתן היה לראות בשני מישורים: המישור האקטיבי והמישור התאורטי.
במישור האקטיבי, עם פרישתה הזכיר ראש התנועה באום אל-פחם כי התנועה כבר פעלה בעיר לפני שהתמודדה על הנהגתה ותמשיך לפעול בה.שם, שם. יתרה מזו, דובר התנועה העריך כי דווקא מחוץ למערכת הפוליטית תוכל התנועה להפעיל מוסדות שיתפקדו כ"עיריית צללים" ובאמצעותם היא תוכל להתמודד טוב יותר עם הבעיות החברתיות-כלכליות של העיר.אע'בריה, לעיל, הערה 6. דוגמה לכך כבר נראתה במערכת הבחירות כשהתנועה יזמה טקס חתימה על "אמנת כבוד" שכללה התחייבות של המתמודדים על ראשות העיר אום אל-פחם לשמור על מערכת בחירות הגונה, להקפיד על טוהר הבחירות ולקבל את דין הבוחר. אנשי התנועה גם התחייבו לפעול להבטחת תנועת המכוניות והשמירה על הסדר בעיר ביום הבחירות.ابراهيم ابو عطا, "مرشحو القوائم الإنتخابية في أم الفحم يوقّعون على ميثاق شرف", Al-arab, 6.10.2013 (אבראהים אבו עטא, " מועמדי הרשימות המתמודדות בבחירות באום אל-פחם חותמים על אמנת כבוד", אל-ערב, 6.10.2013). גם אנשי התנועה צילמו את הטקס והעלו אותו לאתרם. מיד בתום מערכת הבחירות הגיעה משלחת מטעם התנועה בעיר לברך את הזוכה חמדאן ולהביע נכונות לסייע לו בתפקידו. מאוחר יותר גם הגיעה משלחת של בכירי התנועה ובראשם השיח' ראא'ד צלאח לברך את חמדאן בביתו, בצעד שנראה כמכיל את מרידתו. על כך תעיד העובדה ששני הביקורים תועדו, צולמו והועלו לאתר התנועה. הנהגת הפלג הצפוני לא הסתפקה בביקור באום אל-פחם; המשלחת הבכירה ביקרה ובירכה את נבחרי הציבור ביישובים ערביים נוספים, בשני יישובים מעורבים (רמלה ולוד) וכן ביישובים בדואיים ודרוזיים. בביקורים אלה ביקשה התנועה האסלאמית לשוות לעצמה תדמית של בעלת אחריות לאומית לכלל הציבור הערבי בישראל ולהציג את העומד בראשה, השיח' ראא'ד צלאח, כאב רוחני הפורש כנפיו על נבחרי הציבור ומעניק להם את ברכת הדרך.
ובאשר למישור התאורטי - בטרם הבחירות כבר החל להתנהל בשורות התנועה האסלאמית דיון בשאלת עתידו של השלטון המקומי ביישובים הערביים. גוף המחקרים של הפלג הצפוני, "המרכז למחקרים בני זמננו", פרסם מסמך שנועד לפתוח דיון ציבורי בנושא. במסמך מוצגת העמדה כי השלטון המקומי הוא כלי לשמירה על הזהות הלאומית הפלסטינית, ולכן יש לבחון כיצד מעלים את איכות המתמודדים בבחירות וכיצד ניתן להפוך את ההתגייסות לבחירות המוניציפליות (בניגוד לבחירות לכנסת) למנוף להנעת אנשים לפעילות בנושאים לאומיים.ابراهيم خطيب, "كــلام ومقترحات لانتخابات السلطات المحلية!" مركز الدراسات المعاصرة, 20.10.2013. (אבראהים ח'טיב, "דברים והצעות לבחירות לרשויות המקומיות", המרכז למחקרים בני זמננו, 20.10.2013 במקביל מבקשת הנהגת התנועה לבחון את תוצאות הבחירות, את משמעותן לחברה הערבית וכן את השלכותיהן של תופעות שנראו בבחירות הללו כדוגמת היחלשות המפלגות הממסדיות, התחזקות "שלטון החמולות" והיווצרות גורמי כוח חדשים בחברה. לצדו של הדיון התאורטי נרשמה שמחה לאיד על תוצאות הבחירות לראשות עיריית נצרת: האחוזים הספורים שלהם זכתה נציגת הפאן-ערביות המקומית, חה"כ זעבי, שהתמודדה על ראשות העירייה, ובעיקר כישלונה של חד"ש, שנכון לכתיבת שורות אלה איבדה את ראשות העיר, ספינת הדגל שלה זה ארבעה עשורים.חד"ש ערערה על תוצאות הבחירות ומכיוון שהפער בין המנצח למפסיד עמד על כ-20 קולות, ייתכן שהתוצאה תשתנה. יש לזכור כי חד"ש נתפסת כסוכנת ה"ישראליזציה" של הציבור הערבי, ולפיכך היא האויבת הגדולה של הפלג הצפוני.ראו حامد اغبرية "رؤساء جدد وهموم قديمة مزمنة", فلسطينيو48, مقالات وآراء, 25.10.2013. (חאמד אע'בריה, "ראשים חדשים ודאגות ישנות ומתמשכות", פלסטינֵי48, מאמרים ודעות, 25.10.2013), וכן סדרת המאמרים בנושא של הפובליציסט עבד אל-חכים מפיד, ממנהיגי הפלג הצפוני וחבר הלשכה המדינית של התנועה: عبد الحكيم مفيد, "انتخابات السلطات المحلية: 'الناصرة الثانية' تنفجر، الأحزاب 'ملثمة' والحمائل 'تنقسم'", "المصدر نفسه" 30.10.2013. (עבד אל-חכים מפיד, "הבחירות לרשויות המקומיות: 'נצרת השנייה' מתפוצצת, המפלגות 'רעולות פנים' והחמולות מתפלגות" שם, 30.10.2013). عبد الحكيم مفيد, "أميل حبيبي يعود مجددا ليفسر 'واقعة الناصرة'", "المصدر نفسه", 6.11.2013. (עבד אל-חכים מפיד, "אמיל חביבי יחזור מחדש להסביר את 'אסון נצרת'", שם, 6.11.2013), ובייחוד המאמר שבו הוא רומז כי על חד"ש להתנתק מהגורמים הישראליים שבה, ראו: عبد الحكيم مفيد, "الأفضل للجبهة أن تتخلص من الحزب", "المصدر نفسه", 17.11.2013. (עבד אל-חכים מפיד, "מוטב לחזית כי תחלץ עצמה [מידי] מהמפלגה'", שם, 17.11.2013).
מפרשיית חמדאן אפשר ללמוד כמה דברים: ראשית, בתנועה האסלאמית פועלות כמה מגמות ביחס לשלטון המקומי, אם משיקולים אידאולוגיים (שירות לקהילה) ואם משיקולים אחרים המתלווים לשליטה במוקדי כוח בשלטון המקומי; שנית, אין להוציא מכלל אפשרות כי מרידתו של חמדאן מעידה על משבר בשורות התנועה. חמדאן יצא בגלוי נגד החלטת התנועה ופרש ממנה - כלומר ויתר על הגב הארגוני ועל התנועה שהייתה חלק ממנו ומאישיותו הציבורית במשך עשרות שנים - ובינתיים נראה כי דרכו צלחה; שלישית, ההתארגנות לקראת יום הבחירות והפעילות בימים שלאחריו מראות כי מבחינת התנועה הוויתור על ההתמודדות באום אל-פחם אינו מסמל אובדן מוקד כוח או את סופו של הפלג הצפוני. הנהגתו ממשיכה להתמודד עם אתגרי החברה הערבית ובייחוד עם משבר ההנהגה והריק המנהיגותי;על משבר המנהיגות בחברה הערבית והריק המנהיגותי ראו סמי סמוחה, לא שוברים את הכלים: מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל 2012, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת חיפה, 2013, עמ' 103-140. האמצעים אולי השתנו, כמו שמסבירים דוברי התנועה, אך לא המטרה. ברם, הפרישה מדגימה היכן טמונים כשלי התנועה, מגבלותיה ונקודות החולשה שלה.