השפעתה של ההתנהלות התקציבית על סיכויי הבחירה מחדש של מנהיגים

ב-15 השנים האחרונות השתפרה במידה ניכרת התנהלותן התקציבית של הרשויות המקומיות. על רקע הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2013 מאמר זה בוחן אם קיים קשר בין ההתנהלות התקציבית של ראש הרשות במהלך כהונתו בכלל ובשנת הבחירות בפרט ובין סיכויי ההיבחרות שלו, והאם קשר זה תורם לשיפור בהתנהלותן התקציבית של הרשויות. שאלה זו נבחנת מתוך פרספקטיבה מחקרית רחבה הבוחנת את הקשר בין התנהלות תקציבית לסיכוייהם של מנהיגים וממשלות להיבחר מחדש.

התנהלות תקציבית והצלחתם של מנהיגים להיבחר מחדש: תאוריה וממצאים מהעולם

השפעת התנהלותם התקציבית של מנהיגים בדמוקרטיות על סיכוייהם להיבחר מחדש נידונה בספרות הכלכלית בעיקר בהקשר של תופעת "כלכלת הבחירות", המתבטאת בשני אופנים הקשורים זה לזה. הראשון הוא האצה של הפעילות הכלכלית בשנות בחירות כדי ליצור בקרב הבוחרים תחושת רווחה זמנית שתגרום להם להצביע למנהיגים המכהנים. האופן השני הוא הגדלה של הוצאות הממשלה או הפחתת מסים בסמוך לבחירות במטרה להעביר לבוחרים מסר של רווחה והצלחה ובכך לשכנעם לבחור במנהיגים לתקופת כהונה נוספת. שני האופנים מתבססים במידה רבה על ההנחה שאפשר להשפיע על הצבעת הבוחרים באמצעות אחיזת עיניים כלכלית קצרת טווח, שכן הם אינם רציונליים בהצבעתם ו\או סובלים מחוסר מידע ולכן מתקשים להחליט בצורה המיטבית בשבילם. מחקרים רבים בחנו את שכיחותן של תופעות אלה ואת ההיגיון שבעזרתו אפשר להסבירן ושאלו אם ההנחות שביסוד האמונה בקיומן מתקיימות במציאות.

את הטענה בדבר קיומם של "מחזורי עסקים פוליטיים"  הציג לראשונה במודל כלכלי מלא נורדהאוס (Nordhaus, 1975). מודל זה מתבסס על ההנחה שלבוחרים זיכרון קצר והם אינם יכולים לחזות על בסיס המידע בהווה את התפתחות הכלכלה בעתיד הקרוב. במצב כזה מנהיג יכול להפחית את האבטלה באמצעות הרחבה מוניטרית אף שהתוצאות האינפלציוניות של המהלך יתבטאו רק אחרי הבחירות. מכיוון שהבוחרים מייחסים משקל יתר להווה לעומת העבר, הם מעריכים את יכולתו של המנהיג לנהל את הכלכלה ואינם זוכרים כי במשך כל תקופת כהונתו, פרט לתקופה הסמוכה לבחירות, הייתה האבטלה גבוהה. הם גם אינם מבינים כי אחרי הבחירות יהיה צורך לתקן את השלכות המדיניות באמצעות צמצום מוניטרי שיגדיל את האבטלה. זו גישה פסימית בכל הנוגע להערכת תחכומם של הבוחרים, שכן על פיה במקום להיות חשדנים בנוגע להתפתחויות חיוביות בשנות בחירות דווקא, הם נופלים בפח. רוגוף (Rogoff, 1990) מציע גרסה אחרת להתנהגות הבוחרים. לטענתו בהינתן המידע החלקי שהם חשופים לו בנוגע ליכולות הניהול הכלכלי של המנהיג, התבססותם על מצב הכלכלה בסמוך לבחירות עשויה להיות רציונלית.

האם התופעה של "כלכלת בחירות" באמת קיימת? במחקרים נמצאו עדויות מעטות לכך, בייחוד במדינות מפותחות.לעיקר הממצאים בנושא ראו Alesina, Roubini, and Cohen, 1997  יתר על כן, גם העדויות שהבוחרים מגיבים בחיוב לשיפור בתנאים הכלכליים (צמיחה ואבטלה) לפני בחירות הן מועטות, ומתייחסות בעיקר לארצות הברית. ברנדר ודרייזן (Brender and Drazen, 2008) בחנו את השפעתן של צמיחה והאצה כלכליות לפני הבחירות על סיכויי הבחירה מחדש של מנהיגים במדגם רחב של מדינות מפותחות ומתפתחות. הם מצאו כי במדינות מפותחות לצמיחה הכלכלית השפעה מועטה על החלטות הבוחרים. במדינות מתפתחות לעומת זאת יש לצמיחה בתקופת הכהונה השפעה גדולה ומובהקת סטטיסטית על סיכויי הבחירה מחדש, אך השפעתה של הצמיחה בסמוך לבחירות קטנה דווקא מזו של הצמיחה בשנים האחרות. נתון זה מבטא חשדנות של הבוחרים בנוגע לצמיחה המופיעה בתקופה התואמת את צרכיו הפוליטיים של המנהיג. עוד נמצא במחקר כי במדינות המתפתחות הפרידו הבוחרים בין צמיחה שמקורה בשינויים בכלכלה העולמית לשינויים שהיו ייחודיים למשק המקומי, ותמכו בממשלה רק על בסיס האחרונים. גם נתון זה מדגים שהבוחרים אינם נאיבים כמו שנוטים להניח לעתים.

לנוכח הקשיים במציאת עדויות לקיומם של מחזורי עסקים פוליטיים או להשפעתם בכיוון הצפוי על החלטות הבוחרים, התמקד המחקר במדידה של כלי המדיניות עצמם, ובייחוד הגירעון התקציבי. גם ספרות זאת התבססה על התפיסה שמנהיגים מעריכים שמניפולציות תקציביות לפני הבחירות מסייעות להגדיל את התמיכה בהם, ולכן עוסקים בהן. מחקרים אחדים אף מצאו עדויות שיטתיות לכך שממשלות מגדילות את הוצאותיהן או מפחיתות מסים לפני בחירות ובכך מגדילות את הגירעון התקציבי. רוב המחקרים הללו עסקו במדינות מתפתחות, אבל אחדים מצאו עדויות לתופעה גם בכלכלות מפותחות.הבולט במחקרים בכלכלות מפותחות הוא מחקרם של Persson and Tabellini (2003

במחקר מקיף שבחן מדגם של 68 דמוקרטיות מצאו ברנדר ודרייזן (Brender and Drazen (2005 כי התופעה של כלכלת בחירות קיימת ברמה הלאומית רק בדמוקרטיות חדשות, וכי כשהתהליך הדמוקרטי מתבסס (כ-15 שנים לאחר המעבר לדמוקרטיה) התופעה אינה קיימת עוד. הם גם הראו כי כאשר בוחנים את ממצאי המחקרים שזיהו כלכלת בחירות בניכוי הדמוקרטיות החדשות התופעה אינה קיימת. את שכיחותה של התופעה בשנים הראשונות לביסוסה של הדמוקרטיה הם מסבירים בכך שבשנים אלה המנהיגות צריכה לבסס את אמונו של הציבור בכך שהמערכת הכלכלית יכולה לתפקד במשטר דמוקרטי, ולא - הדמוקרטיה תקרוס, וכן ששנים של בחירות הן שנים עם סיכון גדול במיוחד לקריסת הדמוקרטיה. תקופה זאת מסתיימת לאחר שהבוחרים לומדים להכיר את הסביבה הפוליטית-כלכלית החדשה, ובנייתו של מערך המידע הדרוש לציבור כדי לנתח את מצב הכלכלה מושלמת (Brender and Drazen, 2007, 2009). ממחקרים עולה עוד כי התופעה של כלכלת בחירות מצטמצמת ככל שהשקיפות, חופש התקשורת וערוצי המידע הנגישים לציבור עולים (Akhmedov and Zhuravskaya, 2004; Alt and Lassen, 2006; Shi and Svensson, 2006). בדוח בנק ישראל לשנת 2005 נמצא שגם בישראל אין עדויות לקיומה של כלכלת בחירות בעשורים האחרונים.

הדיון בקיומה או אי-קיומה של כלכלת בחירות מתייחס רק בעקיפין לשאלה אם הבוחרים עצמם תומכים במנהיגים המשתמשים בכלכלת בחירות. לכאורה תמיכה כזאת אינה רציונלית, שכן בוחרים המבינים את השלכותיה של מדיניות כזאת על המסים שישלמו בעתיד ועל רמת השירותים שיקבלו מהממשלה אינם צפויים לתמוך בה. אך האם ייתכן כי קיימים כשלים במערכת הפוליטית המאפשרים למנהיגים ליצור מצגי שווא של הצלחה או איכות שירותים טובה בשנת הבחירות ובאמצעותם לזכות בתמיכה פוליטית? האם ייתכן כי הבוחרים מעדיפים מסים נמוכים ותוספת שירותים ציבוריים בטווח הקצר ומתעלמים מהשלכתם העתידית על התקציב? מהמחקרים המעטים שעסקו בסוגיה זו עולה שהבוחרים דווקא נוטים לתמוך במנהיגים ובממשלות "אחראים", המקטינים את הגירעון באמצעות הפחתת הוצאות הממשלה או העלאת מסים (Peltzman, 1992; Alesina et al., 1997).

במחקר שהקיף 65 דמוקרטיות חדשות וותיקות מצאו ברנדר ודרייזן (Brender and Drazen, 2008) שהבוחרים במדינות מפותחות הענישו מנהיגים שהגדילו את הגירעון במהלך כהונתם, ובייחוד את אלו שהגדילו את הגירעון בשנות הבחירות. ההשפעה של הגדלת הגירעון בשנת בחירות על הסיכוי להיבחר מחדש הייתה ניכרת: הגדלה של הגירעון באחוז תוצר אחד הקטינה את סיכויי הבחירה מחדש בכ-8 נקודות אחוז. גם במדינות המתפתחות ובדמוקרטיות החדשות לא נמצא שגירעונות מסייעים לבחירה מחדש של המנהיגים, אם כי שם לא זוהה אפקט מובהק של הענשה בעקבות הגירעונות.
הממצאים לעיל תואמים את התפיסה כי הבוחרים נוהגים באופן רציונלי: הם מבינים שגירעונות תקציביים עשויים לייצר מצג שווא של רווחה כלכלית, אך אינם משקפים נכונה את יכולותיהם של המנהיגים לנהל באופן יעיל ובן קיימא את הממשלה ואת המדינה ועלולים להתבטא בהגדלת הנטל העתידי על הציבור. אחדים מהמחקרים הדגישו את חשיבות זמינותו של המידע הכלכלי לציבור כדי שהתהליך הדמוקרטי אכן ישקף את ההתנהלות הכלכלית והתקציבית.

את המסקנות העולות מממצאים אלה, המתארים בחירות כלליות, קשה להשליך על הבחירות בשלטון המקומי, שכן בין שני מוסדות השלטון הללו קיימים כמה הבדלים בסיסיים. הבדלים אלה עשויים לייצר מוטיבציות שונות בקרב הבוחרים ונבחרי הציבור, ולכן כדי לזהות את התנאים שבהם ינהגו הבוחרים בבחירות לשלטון המקומי באופן דומה לבוחרים בבחירות הכלליות דרושה בחינה נפרדת של הסוגיה בשלטון המקומי.

התנהלות תקציבית בשלטון המקומי: אחריות מול תמריצים לגירעונות

מבנה התמריצים לנבחרי ציבור בשלטון המקומי שונה במידת מה מזה שבשלטון המרכזי. רשות מקומית יכולה לעתים להעביר את נטל ההחזר של גירעונות שצברה לשלטון המרכזי, אפשרות שאינה זמינה לרוב המדינות, וכך להביא את הציבור לתמוך בהתנהלות תקציבית אחראית פחות. משום כך יש טעם לבחון בנפרד את יחסם של הבוחרים בבחירות בשלטון המקומי לניהול תקציבי גירעוני בשנות בחירות ובכלל. יתר על כן, הקשר בין תוצאות הבחירות להתנהלות התקציבית של ראשי רשויות מקומיות הוא אינדיקטור עיקרי ליכולתו של השלטון המרכזי לבזר סמכויות תקציביות. אם הבוחרים נוטים לתמוך בראשי רשויות הפועלים לצמצום הגירעון ("שמרנות פיסקלית") במידה הדומה לזו שנמצאה ברמה הלאומית, יתמוך הדבר בהגדלת העצמאות הניהולית של הרשויות המקומיות ובצמצום המעורבות והפיקוח של השלטון המרכזי על התקציב, שכן המשוב האלקטורלי של הבוחרים יכול לשמש גורם מרסן בכל הנוגע להתנהלות התקציבית של הרשות. לעומת זה, תמיכה של הבוחרים בראשי רשויות המנהלים את התקציב באופן לא יעיל ו\או גירעוני תצביע על צורך בפיקוח הדוק ובניהול השירותים הציבוריים בידי השלטון המרכזי.

בסעיף זה מתוארים בקצרה הטיעונים לכך שהבוחרים בבחירות לשלטון המקומי תומכים בדרך כלל באחריות תקציבית, ובהמשך הדברים הטיעונים התומכים בגישה ההפוכה. על בסיס אותם טיעונים ייסקרו התפתחויות רלוונטיות במבנה השלטון המקומי בישראל וביחסיו עם השלטון המרכזי, בעיקר בשנות התשעים של המאה העשרים. בהקשר זה תוצג הטענה ששינויים אלה תמכו בשינוי התנהגותם של הבוחרים לכיוון תמיכה רבה יותר באחריות תקציבית של הרשות המקומית. בסעיף הבא יובא ניתוח של תוצאות הבחירות מ-2013 התומך בהשערות אלה.

מכיוון שהתושבים ביישובים השונים נבדלים ברצונותיהם וביכולותיהם הכלכליות, שלטון מקומי יכול לשפר את רווחת תושביו על ידי אספקת מוצרים ציבוריים התואמים את טעמם ואת יכולותיהם הכלכליות וגביית המסים הדרושים לאספקתם על בסיס ההליך הדמוקרטי המקומי. כאשר השלטון המרכזי מקיים "מגבלת תקציב קשיחה", שמשמעותה שתשלומי ההעברה מהממשלה ליישוב מתבססים על קריטריונים קבועים, שאינם תלויים בהתנהלותו השוטפת של היישוב ובמידע שהוא מספק, נוצר תמריץ לתושבים לתמוך בניהול אחראי ובגירעונות נמוכים, שכן מתקיים קשר ישיר בין איכות הניהול של היישוב לשירותים שתושביו מקבלים. כך גירעונות בהווה ישתקפו בצבירת חוב ובפגיעה בשירותים בעתיד או בהעלאת מסים. מכיוון שהציבור מעדיף בדרך כלל לשמור על רמה אחידה של כמות ואיכות השירותים המסופקים לו במשך הזמן, ומפני שהמיסוי העתידי והפגיעה הצפויה בשירותים גם צפויים להתבטא בירידה בערך בתיהם של התושבים (כך שאי-אפשר "לברוח" מהיישוב בלי לשאת בנטל), ניהול גירעוני ייענש בקלפי.

לצד הפוטנציאל לפיקוח הדוק של הבוחרים על התקציב שהשלטון המקומי מציע, הפיצול השלטוני-כלכלי הנובע ממנו עשוי לטענת כמה חוקרים לעודד התנהלות תקציבית לא אחראית דווקא, שתתבסס על הבאתה של הממשלה לידי נשיאה בכמה מהעלויות של פעילות הרשות המקומית.ראו סקירה אצל Ter-Minassian, 1997 במילים אחרות, השלטון המקומי עשוי לראות בשלטון המרכזי רשת ביטחון תקציבית בנסיבות מסוימות, ולכן יש סכנה שינהג בחוסר אחריות תקציבית. המקור לאפשרות זו הוא הצורך בהעברות כספים מהממשלה לרשויות מקומיות משלוש סיבות עיקריות:

השפעות חיצוניות. יש יישובים שנוח להם להתעלם מההשפעות של התנהלותם על יישובים סמוכים. דוגמאות לכך הן סוגיות של ניקיון, מפגעי רעש וביוב והסדרת התחבורה. פתרונות המתחשבים ביישובים הסמוכים עלולים להיות יקרים יותר ולכן מוצדק שהממשלה תשתתף בכיסוי העלויות כך שיאומץ הפתרון המיטבי לסביבה כולה.

מוצרים בעלי ערך חברתי. קיימים שירותים הנתפסים כזכות בסיסית לכל אזרח. ביישוב שבו יש תושבים שאינם יכולים לשאת בעלות השירותים האלה, הנטל עלול ליפול על שכניהם, ואלו יבחרו שלא לספק את השירות אלא לרוכשו באופן פרטי. במקרה זה נדרשת התערבות של הממשלה כדי לאכוף את אספקת השירות ולהשתתף בעלותו בהתאם.

חלוקת הכנסות (כולל השפעתה על הגירה). בשל סטנדרטים של שוויון וכדי למנוע הגירה פנימית משיקולים תקציביים, הממשלה שואפת לרוב להבטיח מינימום של שירותים מוניציפליים לתושבים בכל יישוב, גם אם הכנסתם נמוכה. לכן היא תומכת ישירות בתקציביהם של יישובים חלשים כדי להבטיח לאותן רשויות יכולת לספק רמה בסיסית של השירותים שתושביהן יבחרו.

תשלומי השלטון המרכזי לשלטון המקומי יכולים להביא לידי כמה תופעות שליליות: דרישת יתר לשירותים שמקורה בכך שחלק מהעלות איננה נדרשת מתושבי היישוב (תופעת ה Common pool); אספקת חסר של המוצרים שהשלטון המרכזי מעדיף (כלומר שימוש בתקציב למטרות אחרות מתוך הבנה שבסופו של דבר השלטון המרכזי יממן את אספקת המוצרים החשובים לו); דיווח מוטה של מידע הנמצא בשליטת הרשות המקומית כדי לקבל תמיכה נוספת מהממשלה. במערכת יחסים כזאת יצירת גירעונות בתקציב עשויה להגדיל את המקורות שהרשות מקבלת מהממשלה, ולכן לחזק את תמיכתו של הציבור בניהול כזה. נוסף על שיקולים אלה קיימת הטענה כי בשל חולשתם של מערכי הפיקוח והדיווח המקומיים, לבוחרים אין מידע אמין על תפקודה של הרשות המקומית, ולכן הם לא יבחינו בבעיות מתפתחות ולא יוכלו להתייחס אליהן בהצבעתם. עוד נטען כי ברשויות מקומיות רבות ההצבעה אינה מתמקדת כלל בניהול המקומי, אלא מתבססת על זיהוי פוליטי או על שייכות משפחתית (ראו בן בסט ודהן, 2013).

מסקירת שתי הגישות המנוגדות עולים כמה תנאים שקיומם או היעדרם ישפיעו על יחסם של הבוחרים להתנהלות התקציבית של נבחריהם: תהליך פוליטי מקומי המבוסס על נושאים מקומיים (אך לא על נאמנויות בלתי תלויות בתפקוד); אכיפה של מגבלת תקציב חיצונית קשיחה; קיומם של מידע אמין ואמצעים להביאו לידיעת הציבור. קיומם של תנאים אלו יסייע לכך שהבחירות המקומיות ישקפו את תפקודם של נבחרי הציבור, ומדיניות תקציבית אחראית תתוגמל. בהיעדרם, לעומת זאת, הבוחרים צפויים להיות אדישים להתנהלות גירעונית ולעתים אף לתמוך בה.

כמה תהליכים שהתבצעו בישראל בשנות התשעים היו בעלי משמעות רבה לסוגיות שהובלטו לעיל. ראשית, דוח ועדת סוארי (1993) ובהמשך נוסחת גדיש לקביעת מענק האיזון קבעו כללים אובייקטיביים (יחסית) להקצאתו, כך שצומצם מאוד הקשר בין גודל המענק לגירעון של הרשויות. גם תכניות הסיוע (הבראה) לרשויות הוקשחו, ולמן 1997 הן כוללות דרישה, שבניגוד לעבר נאכפת, לעמוד בקריטריונים שנקבעו מראש. גם מבנה התכניות עצמן נעשה תובעני יותר ומכביד את הנטל על התושבים במונחי תוספת תשלומים ופגיעה בשירותים המקומיים.

במקביל להקשחת מגבלת התקציב שופר מאוד גם המידע שנאסף על הרשויות. בשנת 1994 החל אגף הפיקוח במשרד הפנים למנות רואי חשבון עצמאיים לכל רשות מקומית, והודות לכך התקצר במידה ניכרת הפיגור בדיווח על תקציבי הרשויות ואיכותו השתפרה. דוחות הביקורת מוגשים למועצת העיר ומפורסמים לציבור, ומכיוון שהפרסום נעשה בו זמנית בכל הרשויות, אפשר להשוות ביניהם. במקביל לשינויים אלה, ובאופן בלתי תלוי בהם, התפתחה בתקופה זו גם התקשורת המקומית ויצרה אפיק נוח להעברה של מידע לציבור גם על רשויות קטנות.

השפעת ההתנהלות התקציבית של ראש הרשות המקומית על הסיכויים לבחירתו מחדש
על פי התאוריות שנסקרו לעיל, השינויים שחלו בסביבת הפעולה של השלטון המקומי בשנות התשעים תמכו בחיזוק הקשר בין ניהול תקציבי לבחירה מחדש של ראשי רשויות. כדי לבדוק אם תהליך כזה אכן התקיים, בחן ברנדר (Brender, 2003) את ההתפתחויות התקציביות בשלטון המקומי מתחילת משנת השמונים ועד שנת 1998 לצד נתונים על מערכות הבחירות שהתקיימו באותה תקופה ומדדים נוספים לביצועי הרשויות. בפרט נבחן הקשר בין המשתנים התקציביים והפיננסיים של הרשות המקומית ובין סיכויי הבחירה מחדש של ראש הרשות במערכות הבחירות שנערכו בשנים 1988, 1993 ו-1998. שתי מערכות הבחירות הראשונות התנהלו לפני השינויים בקשרי השלטון המרכזי והמקומי ובזמינות המידע שתוארו לעיל, ואילו השלישית אחריהם.

התוצאות מלמדות על שינוי מהותי בהתנהגות הבוחרים במהלך התקופה. בשתי מערכות הבחירות הראשונות לא נמצא קשר בין ההתנהלות התקציבית של הרשות לסיכויי הבחירה של העומד בראשה. לעומת זאת בבחירות שנערכו ב-1998 נמצאה השפעה חזקה ומובהקת של ההתנהלות התקציבית על הסיכויים להיבחר מחדש.בניתוח דומה שערכתי נמצא שגם בבחירות 2008 סיכויי הבחירה של ראשי רשויות שצברו חובות במהלך הקדנציה – כלומר ניהלו תקציב גירעוני – נפגעו מכך במידה ניכרת.  בפרט נמצא כי גירעונות והגדלת החוב של הרשות במהלך תקופת הכהונה פוגעים במידה ניכרת בסיכויים אלה.הניתוח כלל בקרה על התנאים הראשוניים שבפניהם ניצב ראש הרשות כגון גודל החוב בעת כניסתו לתפקיד, רמת ההכנסה של התושבים או המעמד החברתי-כלכלי של היישוב. עוד נמצא כי לסממנים של ניהול תקציבי לא איכותי כגון תשלום תוספות שכר חריגות או שיעורי גבייה נמוכים של מסי הארנונה (מתוקנים ליכולת התשלום של התושבים, על פי מאפייני היישוב) השפעה דומה. נמצא גם כי התושבים מייחסים חשיבות לביצועי הרשות המקומית בתחום החינוך כמו שהתבטאו בשינוי בשיעור התלמידים שנכנסו לכיתה י' בשנתיים הראשונות של הקדנציה וזכו לתעודת בגרות. התושבים גם הבחינו בין גירעונות שמקורם בהוצאות שוטפות – שפגעו בסיכויי הבחירה מחדש – ובין השקעות, שלא פגעו בהם.

בהקשר של הביזור התקציבי מעוררת עניין השאלה האם הבוחרים העדיפו, בהתחשב במשתנים האחרים, ראשי רשויות שבתקופת כהונתם הגדילו את המימון שקיבל היישוב מהממשלה. התשובה לכך שלילית. נראה שהקשחת הקריטריונים של הממשלה להענקת הסיוע הביאה לידי כך ש"המחיר" להשגתו - במונחים של שיבוש השירותים ביישוב עד קבלת התמיכה – הביאה לידי יחס דו-ערכי של התושבים לראש הרשות שהשיג את התוספת. ייתכן גם שבעיני התושבים הצורך במימון הממשלתי היה עדות לחוסר המסוגלות של הרשות המקומית לתפקד באופן עצמאי.

מהמחקר גם עולה שבהינתן הגורמים לעיל גידול בגירעון בשנת הבחירות אינו מסייע כלל לבחירה מחדש. כלומר, הטענה כי ראשי רשויות (או מדינות) יכולים לשפר את סיכויי בחירתם מחדש באמצעות מניפולציות תקציביות בשנת הבחירות אינה זוכה לתמיכה גם במחקר זה. יתר על כן, תוצאה זו גם שוללת את האפשרות שגירעונות נמוכים במשך הקדנציה מסייעים לבחירה מחדש משום שהם מפנים מקורות להגדלת ההוצאות בשנת הבחירות.

איור 1 מדגים כי השפעתם של המשתנים הפיסקליים על סיכויי הבחירה מחדש של ראש הרשות אינה רק מובהקת סטטיסטית, אלא גם חשובה כמותית. האיור מציג את סיכויי הבחירה מחדש של 144 ראשי הרשויות שנכללו בניתוח בחלוקה לפי 7 קבוצות על פי סיכויי הבחירה שנאמדו בשבילם בעזרת המשתנים שנכללו במחקר. על הציר האנכי מופיע שיעור הנבחרים בפועל. המתאם בין הניבוי על פי המשתנים הפיסקליים לבחירה בפועל הוא גבוה מאוד ומצביע על קשר חזק בין התנהלות תקציבית אחראית ובין בחירה מחדש.

 

ממצאי המחקר מלמדים כי בבחירות לשלטון המקומי בישראל, כמו שנמצא ברמה הלאומית בעולם וברמת המדינות (states) בארצות הברית, הבוחרים "מענישים" מנהיגים המגדילים את הגירעון מתוך הכרה שגירעונות אלה ישיתו עליהם בעתיד נטל של החזר החובות ופגיעה בשירותים שמומנו באמצעותם. הממצאים הם מקור לאופטימיות למי שמאמין בהליך הדמוקרטי ככלי ליצירה ולביסוס של אחריות תקציבית וניהולית. עם זאת חשוב לזכור כי התנאים המקדימים להשגת תוצאה זו הם מגבלת תקציב קשיחה, הליך דמוקרטי ממוקד ביצועים וזמינות של מידע מספק כך שהציבור יוכל להעריך את ביצועי נבחריו. ביסוס יסודות אלה יתרום רבות לשיפור איכותו של הניהול בשלטון המקומי.

מקורות

בן בסט, א' ומ' דהן, 2013. "מדוע תושבים מצביעים בבחירות המקומיות?", בתוך א' בן בסט, מ' דהן וא' קלור, ייצוגיות ויעילות ברשויות המקומיות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

Akhmedov, A. and E. Zhuravskaya, 2004. "Opportunistic Political Cycles: Test in a Young Democracy Setting", Quarterly Journal of Economics 119: 1301-1338.

Alesina, A., Roubini, N., with G. Cohen, 1997. Political Cycles and the Macroeconomy, Cambridge MA: MIT Press.

Alt, J. and D. Lassen, 2006. "Transparency, Political Polarization, and Political Budget Cycles in OECD Countries", American Journal of Political Science 50 (3): 530-550.

Brender, A., 2003. "The Effect of Fiscal Performance on Local Government Election Results in Israel: 1989-1998", Journal of Public Economics 87: 2187-2205.

Brender, A. and A. Drazen, 2005. "Political Budget Cycles in New Versus Established Democracies", Journal of Monetary Economics 52: 1271-95.

Brender, A. and A. Drazen, 2007, "Eectora Fiscal Policy in New, Old, and Fragile Democracies", Comparative Economic Studies 49: 446-466.

Brender, A. and A. Drazen, 2008. "How Do Budget Deficits and Economic Growth Affect Reelection Prospects?" American Economic Review 98 (5): 2203–2220.

Brender, A. and A. Drazen, 2009. "Consolidation of New Democracy, Mass Attitudes and Clientelism", American Economic Review: Papers & Proceedings, 99 (2): 304–309.

Nordhaus, W., 1975. "The Political Business Cycle", Review of Economic Studies 42: 169-190.

Peltzman, S., 1992. "Voters as Fiscal Conservatives", Quarterly Journal of Economics 107: 327-361.

Persson, T. and G. Tabellini, 2003. The Economic Effects of Constitutions, Cambridge, MA: MIT Press.

Rogoff, K., 1990. "Equilibrium Political Budget Cycles", American Economic Review 80: 21-36.

Shi, M. and J. Svensson, 2006. "Political Budget Cycles: Do They Differ Across Countries and Why?" Journal of Public Economics 90 (8-9): 1367-1389.

Ter-Minassian, T., 1997. Fiscal Federalism in Theory and Practice, Washington DC: International Monetary Fund, Chapter 1.