השתתפות בבחירות המקומיות
ממצאים וסיכומים
המאמר סוקר מגמות בדפוסי ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. מניתוח הממצאים עולה כי במגזר הערבי שיעור ההצבעה גבוה בהרבה מזה שבמגזר היהודי, הפוך מהדפוס המאפיין את הבחירות לכנסת. במאמר מוצגים עוד ארבעה משתנים המסבירים את השונות בשיעורי ההצבעה בין היישובים: גודל הרשות, הרמה החברתית-כלכלית של תושביה, מיקומה הגאוגרפי וצביונה הדתי. מכל אלה מצטיירת תמונה מורכבת ולפיה שיעור ההצבעה נמוך בערים מרכזיות וביישובים ברמה כלכלית-חברתית גבוהה דווקא, וגבוה יותר ביישובים פריפריאליים, ביישובים מאשכולות כלכליים-חברתיים נמוכים וביישובים בעלי צביון דתי.
ב-22 בנובמבר 2013 התקיימו הבחירות ב-187 רשויות מקומיות.בישראל 256 רשויות מקומיות, 55 מהן הן מועצות אזוריות, שהבחירות בהן נערכות במועד אחר. רשויות אחרות (כמו ערד או ירוחם) קיימו בחירות במועדים מיוחדים בשלוש השנים האחרונות (עקב פרישת ראש רשות וכד'), ובארבע רשויות, למשל כפר שמריהו, הייתה רשימת מועמדים אחת מוסכמת ולכן בפועל לא התקיימו בהן בחירות. אחת הסוגיות שעמדו במוקד הדיון התקשורתי והציבורי הייתה שיעור ההשתתפות הנמוך ביום הבחירות. בשבועות האחרונים החלו להתפרסם בילקוט הפרסומים של משרד המשפטים הנתונים הרשמיים על ההצבעה בבחירות (הכוללים למשל את קולות החיילים).נכון לזמן כתיבת שורות אלה לא פורסמו התוצאות הרשמיות של 15 יישובים יהודיים (אורנית, אלפי מנשה, אלקנה, אפרתה, אריאל, בית אל, בית אריה, ביתר עלית, גבעת זאב, הר אדר, מודיעין עילית, מעלה אדומים, עמנואל, קרית ארבע, קרני שומרון). להרחבה ראו ילקוט הפרסומים, 2013. עתה, משפורסמו חלק מהנתונים הרשמיים של תוצאות הבחירות, אפשר לסכם את מאפייני ההשתתפות בבחירות המקומיות ב-100 רשויות יהודיות ומעורבות וב-72 רשויות ערביות.
המפקח על הבחירות פרסם באתר משרד הפנים כי שיעור ההשתתפות בבחירות המקומיות של 2013 עמד על 51.1%, נמוך בפחות מאחוז משיעור ההשתתפות שנרשם בבחירות 2008 (51.9%). מהתבוננות בשיעורי ההשתתפות בבחירות עולה כי בין היישובים קיימת שונות גדולה כך שבאחדים מהם נרשמו שיעורי השתתפות גבוהים מהממוצע, ובאחרים – נמוכים מהממוצע. מהן הסיבות להבדלים אלו?
מאמר זה יסקור תחילה את שיעורי ההשתתפות ביישובים הערביים לעומת היישובים היהודיים והמעורבים. לאחר מכן יוצעו ארבעה הסברים להבדלים בשיעורי ההשתתפות: גודל הרשות המקומית (מספר התושבים), מצבם החברתי-כלכלי של תושביה, מיקומה הגאוגרפי (מרכז או פריפריה) של הרשות וצביונה הדתי. לבסוף יועלו כמה מסקנות וסיכומים.
בבחירות המוניציפליות האוכלוסייה הערבית מצביעה בעקביות בשיעורים גבוהים: מקרב 623,988 בעלי זכות הבחירות ב-72 הרשויות הערביות הנסקרות כאן, הצביעו 529,352 שהם 84.8%.ברשות ערבית אחת – ע'ג'ר – אושרה רשימת מועמדים אחת, כלומר התמודדה מפלגה אחת בלבד. שיעור ההצבעה הממוצע של כלל הרשויות הערביות היה גבוה מעט יותר ועמד על 87%, כששיעור ההשתתפות הנמוך ביותר נרשם באום אל-פחם (66.7%) והגבוה ביותר בסאג'ור (95.9%) (ראו לוחות 1 ו-2).
לוח 1: חמשת היישובים הערביים שבהם שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר, 2013
| שם היישוב | בעלי זכות הבחירה | מספר המצביעים | שיעור ההשתתפות |
| אום אל-פחם | 30,305 | 20,201 | 66.7 |
| נצרת | 53,934 | 38,890 | 72.1 |
| עילוט | 4,452 | 3,260 | 73.2 |
| ערערה-בנגב | 6,617 | 4,993 | 75.5 |
| יפיע | 11,611 | 8,828 | 76.0 |
מקור: משרד המשפטים, 2013
לוח 2: חמשת היישובים הערביים שבהם שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר, 2013
| שם היישוב | בעלי זכות הבחירה | מספר המצביעים | שיעור ההשתתפות |
| סאג'ור | 2,661 | 2,551 | 95.9 |
| בית ג'ן | 7,827 | 7,499 | 95.8 |
| דייר חנא | 6,460 | 6,145 | 95.1 |
| שעב | 4,242 | 4,036 | 95.1 |
| כפר מנדא | 10,440 | 9,922 | 95.0 |
מקור: משרד המשפטים, 2013
מהתבוננות בשיעורי ההשתתפות ניכר כי רק ברשות אחת (אום אל-פחם) הייתה השתתפות נמוכה מ-70%;על הבחירות באום אל-פחם ראו גם "אום אל-פחם כמשל" בגיליון זה (דסקל, 2013). בשמונה יישובים היה שיעור ההשתתפות בין 70% ל-80%; ב-35 יישובים בין 80% ל-90%; וב-28 יישובים מעל 90%.
מעמדן הכלכלי של כמעט כל הרשויות המקומיות הערביות נמוך, והן ממוקמות באשכול החברתי-כלכלי שבין 1 ל-4.יוצאות מכלל זה ארבע רשויות: ג'ש (גוש חלב), כפר כמא ופסוטה, הממוקמות באשכול 5, ומעיליא, הממוקמת באשכול 6. ההבדלים הקטנים במצבן הכלכלי של הרשויות אינם מלמדים על השונות בשיעורי ההשתתפות בבחירות ברשויות הערביות. לעומת זה, כמו שעולה מתרשים 1, לגודלה של הרשות המקומית יש השפעה מסוימת: ככל שמספר התושבים ברשות המקומית קטן יותר, כך שיעור ההשתתפות בבחירות המקומיות עולה, ולהפך: רשויות ערביות גדולות מתאפיינות בשיעורי השתתפות נמוכים יותר (r=-.295, p=0.01).
תרשים 1: שיעורי השתתפות ממוצעים ברשויות ערביות 2013 לפי גודל הרשות
מקור: מעובד על בסיס נתונים מתוך משרד המשפטים, 2013.
את שיעורי ההשתתפות הגבוהים במגזר הערבי נהוג להסביר בטענה שהבוחרים הערבים מייחסים לבעיותיהם המקומיות חשיבות רבה משהם מייחסים לנושאים לאומיים, ואף רואים בהן בעיות הנוגעות להם באופן אישי (לנדאו, 1993). ואולם אחרים שוללים הסבר זה: ממאמר שפרסמו לאחרונה בן בסט ודהן עולה ששיעורי ההשתתפות מושפעים גם מהשיוך החמולתי של המצביעים: ברשויות שבהן קבוצות החמולה גדולות שיעורי ההשתתפות נמצאו גבוהים. נראה שקרבת המשפחה, הנאמנות לחמולה ואף מתן הטבות אישיות וכלכליות בתמורה להצבעה הם הסיבה לשיעורי ההשתתפות הגבוהים (בן בסט ודהן, 2013; Ben-Bassat and Dahan, 2012.
בבחירות המקומיות ביישובים היהודיים הייתה נמוכה גם הפעם במידה ניכרת מזו שנרשמה בבחירות במגזר הערבי. מקרב 4,705,766 בעלי זכות הבחירה ב-100 הרשויות המקומיות היהודיות הנדונות כאן,בנוגע ל-15 הרשויות שעליהן טרם התקבלו נתונים ראו לעיל הערה 2. הצביעו 2,214,652 בוחרים (כולל קולות החיילים), כלומר שיעור ההשתתפות עמד על 47.1% מסך המצביעים. כשאנו מחשבים את הממוצע המשוקלל של שיעור ההשתתפות באותם יישובים יהודיים (כלומר את הממוצע של שיעור ההצבעה בכל רשות ורשות) עולה שהוא גבוה יותר ועומד על 58.9%. ואולם יש לזכור כי נתון זה אינו מציג את ההבדלים בשיעורי ההשתתפות בין הערים הגדולות, שבהן שיעורי ההשתתפות היו נמוכים במידה ניכרת מהממוצע הארצי, ובין הרשויות הקטנות, שבהן היו שיעורי ההשתתפות גבוהים ממנו. שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר נרשם בעיר קרית ים (31%) והגבוה ביותר ביישוב אלעד (87.8%) (לוחות 3 ו-4).
לוח 3: חמשת היישובים היהודיים והמעורבים שבהם שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר, 2013
| שם היישוב | בעלי זכות הבחירה | מספר המצביעים | שיעור ההשתתפות |
| אלעד | 16,987 | 14,920 | 87.8 |
| יבנאל | 2,404 | 2,030 | 84.4 |
| נתיבות | 19,182 | 15,934 | 83.1 |
| אליכין | 2,421 | 1,972 | 81.5 |
| חריש | 629 | 502 | 79.8 |
מקור: משרד המשפטים, 2013
לוח 4: חמשת היישובים היהודיים והמעורבים שבהם שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר, 2013
| שם היישוב | בעלי זכות הבחירה | מספר המצביעים | שיעור ההשתתפות |
| קרית ים | 36,758 | 11,397 | 31.0 |
| בת ים | 129,545 | 42,303 | 32.7 |
| תל אביב – יפו | 411,141 | 143,336 | 34.9 |
| חיפה | 250,108 | 90,711 | 36.3 |
| חולון | 158,422 | 59,397 | 37.5 |
מקור: משרד המשפטים, 2013
המקור להבדלים בשיעורי ההשתתפות
מלבד ההבדלים על רקע מגזרי אפשר להצביע על עוד ארבעה הסברים לפערים בין היישובים:
א. גודלה של הרשות המקומית
ב. מעמד חברתי-כלכלי
ג. הצביון הדתי של הרשות המקומית
ד. מידת הפריפריאליות
א. גודלה של הרשות המקומית
מהמחקרים עולה שגודלה של הרשות הוא ההסבר העיקרי להבדלים בשיעורי ההשתתפות בבחירות: ברשויות גדולות שיעור הלא-מצביעים גבוה מברשויות קטנות. נראה שביישובים גדולים התושב הממוצע אנונימי יותר, מאמין שהשפעתו הפוליטית קטנה יותר ולכן נוטה פחות להשתתפות פוליטית בכלל ובבחירות בפרט (הוריקן, כ"ץ ומבורך, 1998; בריכטה, 2005). בבחירות 2013 ניכר כי מאפיין זה חזר על עצמו. בערים הגדולות היו שיעורי ההשתתפות נמוכים במידה ניכרת מהממוצע הארצי: 35% מתושבי תל אביב הגיעו להצביע (ב-2008 – 36%); בירושלים 39% מהתושבים (ב-2008 – 43%) ובחיפה 36% (ב-2008 – 39%). ככלל ביישובים גדולים עם יותר מ-50,000 בעלי זכות בחירה עמד שיעור ההשתתפות הממוצע על 47%, לעומת כ-71% ברשויות הקטנות מ-5,000 בעלי זכות בחירה.
תרשים 2: שיעורי השתתפות ממוצעים ברשויות המקומיות 2013, לפי גודל הרשות
מקור: מעובד על בסיס נתונים מתוך משרד המשפטים, 2013.
ב. מעמד כלכלי-חברתי
מצבם הכלכלי של תושבי הרשות הוא עוד מדד מקובל בספרות המלמד על השונות בשיעורי ההשתתפות בבחירות. בכל הנוגע לבחירות לשלטון המרכזי מחקרים מלמדים כי תושבים אמידים נוטים להשתתף בבחירות יותר מתושבים שמצבם הכלכלי חלש (Goodin and Dryzek, 1980; Powell, 1982). בדומה, במדינות שבהן האי-שוויון גדול שיעורי ההשתתפות בבחירות הכלליות נוטים להיות נמוכים יותר ממדינות מפותחות ומבוססות מבחינה כלכלית (Blais, 2006). גם בישראל היישובים נבדלים ביניהם בכל הנוגע לשיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת, הבדלים שניתן להסביר על בסיס מצב חברתי-כלכלי: ברשויות שתושביהן ממעמד כלכלי-חברתי נמוך שיעורי ההשתתפות נוטים להיות נמוכים מברשויות שתושביהן ממעמד כלכלי-חברתי גבוה יותר (אטמור, 2013). על בסיס היגיון זה היינו מצפים ששיעורי ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות האחרונות יגדלו ככל שמצבם הכלכלי של תושבי הרשות טוב יותר. ואולם ההפך הוא הנכון: שיעורי ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות מלמדים כי ככל שמצבם החברתי-כלכלי (הכולל מדדים של השכלה, הכנסה וכדומה) של תושבי הרשות נמוך יותר, כך שיעורי ההשתתפות גבוהים יותר, ולהפך: ככל שמעמדם של התושבים טוב יותר, כך שיעורי ההשתתפות בבחירות המקומיות נמוכים יותר. נראה שבבחירות המוניציפליות בישראל שיעורי ההשתתפות הפוכים מהמגמה הרווחת בבחירות לכנסת ומהמקובל במדינות אחרות (שבהן שיעורי ההשתתפות בבחירות המקומיות נמוכים מאלה שבבחירות הכלליות).
כעולה מתרשים 3, ככל שהרשות ממוקמת גבוה יותר באשכול החברתי-כלכלי, כך שיעורי ההשתתפות הממוצעים בה נמוכים יותר."אשכול חברתי-כלכלי" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבטא את הרמה החברתית-כלכלית של כל רשות מקומית. לפי מדד זה כל היישובים בישראל (ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) מדורגים לפי עוצמתם החברתית-כלכלית. הדירוג מורכב מ-16 פרמטרים בתחומים האלה: דמוגרפיה, השכלה וחינוך, תעסוקה, שכר וגמלאות ורמת חיים. היישובים מחולקים לעשרה אשכולות: האשכול הראשון כולל את הרשויות בעלות הערכים הנמוכים ביותר בכל התחומים, כלומר יישובים חלשים מאוד מבחינה חברתית-כלכלית (בית"ר עילית ומודיעין עילית); ומנגד האשכול העשירי כולל את הרשויות בעלות הערכים הגבוהים ביותר מבחינה חברתית-כלכלית (סביון ועומר). יש לציין כי באשכולות הנמוכים רוב היישובים הם ערביים ומקצתם גם חרדים (כגון אלעד, עמנואל ורכסים), ולכן קיימת במידה רבה חפיפה בין ההסבר המגזרי וההסבר הדתי ובין שיעורי ההשתתפות הגבוהים.
תרשים 3: שיעורי ההשתתפות ממוצעים בבחירות המקומיות לפי אשכול חברתי-כלכלי
(1 - תחתון, 10 - עליון), 2013
מקור: מבוסס על נתונים מתוך משרד המשפטים, 2013; למ"ס, 2011.
ג. הצביון הדתי של הרשות המקומית
דפוסי ההתנהגות הפוליטית בקבוצת הדתיים-ציונים מתאפיינת במידה רבה במעורבות ובלכידות, בסולידריות, בקהילתיות ובאזרחות פעילה הניתנת לאפיון במשפט: "דתי בביתך – ישראלי בצאתך" (שלג, 2000). גם דפוסי ההתנהגות הפוליטית בקבוצת החרדים מתאפיינת במעורבות רבה, אך זו נעשית מטעמים אחרים – מחויבות להלכה ולאוטוריטות המוסמכות במסורת היהודית, ומתוך כך מילוי אחר הוראת הרבנים לצאת ולהצביע כדי לחזק את עולם התורה ולקדם אינטרסים מגזריים מובהקים (פרידמן, 1991).
דפוסים אלה בלטו בהשתתפות בבחירות 2013. בבני ברק עמד שיעור ההצבעה על 67.2% וברכסים על 79%. נכון לזמן כתיבת שורות אלה לא התקבלו נתונים בנוגע ל-15 יישובים, שחציים בעלי צביון דתי וחרדי (אלקנה, אפרתה, בית אל, בית אריה, ביתר עילית, מודיעין עילית, עמנואל וקרית ארבע), ולכן התמונה כאן איננה שלמה.
ד. פריפריאליות
ההסבר האחרון להבדלים בשיעורי ההשתתפות הוא מקומה הגאוגרפי של הרשות המקומית. תרשים 4 מציג את שיעורי ההצבעה בבחירות 2013 בחלוקה לפי מידת הפריפריאליות של הרשויות.לצורך קביעת מקומה הגאוגרפי של כל רשות מקומית נעשה שימוש במדד הפריפריאליות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008 בהזמנת משרד הפנים. מדד הפריפריאליות נבנה ל-252 רשויות מקומיות בישראל - 198 עיריות ומועצות מקומיות ו-54 מועצות אזוריות - לפי מעמדן המוניציפלי המעודכן לסוף שנת 2004. המדד מסווג את הרשויות המקומיות לפי מקומן הגאוגרפי וקרבתן לגבולות מחוז תל אביב, שבו מתקיימת עיקר הפעילות הכלכלית והעסקית. למדד הפריפריאליות חמישה ערכים: הערך 1 מציין רשות מקומית פריפריאלית מאוד, והערך 5 - רשות מקומית מרכזית מאוד. כך למשל היישובים אילת, מצפה רמון וקריית שמונה מקבלים את הערך 1 במדד, ואילו רמת גן, הרצליה ותל אביב מקבלות את הערך 5. בניתוח להלן קודד המדד מחדש לשלוש קטגוריות: 1 - רשות מקומית פריפריאלית ופריפריאלית מאוד (ערכים 1 ו-2); 2 - רשות מקומית בעלת פריפריאליות בינונית (ערך 3); 3 - רשות מרכזית ומרכזית מאוד (ערכים 4 ו-5). להרחבה ראו למ"ס, 2008. מהנתונים עולה שב-88% מהרשויות המקומיות הפריפריאליות והפריפריאליות מאוד היה שיעור המצביעים גבוה מ-60%, ורק ב-44% מהרשויות המרכזיות או המרכזיות מאוד היו שיעורי ההשתתפות גבוהים מ-60% (מתוך 172 הרשויות, היהודיות, המעורבות והערביות). לעומת זאת, ב-56% מהרשויות הממוקמות במרכז הארץ היו שיעורי ההשתתפות נמוכים מ-60%.
תרשים 4: שיעורי השתתפות ממוצעים ברשויות מקומיות לפי מיקום גאוגרפי, 2013
מקור: מבוסס על נתונים מתוך משרד המשפטים, 2013; למ"ס, 2011.
מניתוח תוצאות הבחירות המקומיות של 2013 עולה השאלה מדוע ביישובי הפריפריה שיעורי ההשתתפות גבוהים יותר מאלה שביישובי המרכז? ההסבר העיקרי נוגע לשיעורי ההשתתפות הגבוהים במגזר הערבי (Ben-Basat and Dahan, 2012). רוב היישובים הערביים הם יישובים פריפריאליים, וכמו שטענו בן בסט ודהן, שיעורי ההשתתפות הגבוהים בהם קשורים להתאגדות החמולתית, המבוססת על קרבת משפחה, וכן על הרווח ועל התועלת שחברי הקבוצות מפיקים מההצבעה בבחירות המקומיות. ניתן לשער כי גם באחדים מהיישובים היהודיים בפריפריה, בעיקר הקטנים והמבוססים על קשרים אישיים, קיימים דפוסי התנהגות דומים המביאים לידי שיעורי השתתפות גבוהים יחסית בבחירות המקומיות.
בהקשר זה ראוי לציין תופעה מעניינת: כשבוחנים באילו יישובים שיעורי ההשתתפות בבחירות המקומיות של 2013 גבוהים יותר משיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת עולה כי מדובר בתופעה המאפיינת בעיקר יישובים בפריפריה. כפי שעולה מלוח 5, מתוך 20 הרשויות היהודיות שבהן נרשמו שיעורי השתתפות גבוהים יותר בבחירות המקומיות, רובן פריפריאליות או פריפריאליות מאוד.בסך הכל יש 30 יישובים יהודיים כאלה. ביתר עשרת היישובים הפערים קטנים יותר. מדובר בממצא מרתק, שכן דפוס ההצבעה המקובל בעולם, ולרוב גם בישראל, הוא ששיעורי ההשתתפות בבחירות הארציות תמיד גבוהים יותר מבחירות מדרג שני, כלומר מבחירות מקומיות.
לוח 5: יישובים שבהם שיעורי השתתפות בבחירות לרשויות המקומיות גבוהים משיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת, 2013
| יישובים | בחירות לכנסת 2013 | בחירות מקומיות 2013 |
פער |
| 1. מגדל | 62.5 | 78.1 | 15.6 |
| 2. מצפה רמון | 58.7 | 73.6 | 14.9 |
| 3. אור עקיבא | 52.5 | 66.8 | 14.3 |
| 4. שדרות | 55.6 | 68.8 | 13.2 |
| 5. יבנאל | 73 | 84.4 | 11.4 |
| 6. שלומי | 64.9 | 75.8 | 10.9 |
| 7. חריש | 69.7 | 79.8 | 10.1 |
| 8. חצור הגלילית | 65.8 | 75.7 | 9.9 |
| 9. נתיבות | 73.3 | 83.1 | 9.8 |
| 10. אליכין | 73.6 | 81.5 | 7.9 |
| 11. בית שאן | 63.3 | 70.7 | 7.4 |
| 12. קרית שמונה | 54.8 | 61.7 | 6.9 |
| 13. אופקים | 59.2 | 65.7 | 6.5 |
| 14. צפת | 60.9 | 66 | 5.1 |
| 15. בית שמש | 64.5 | 69.6 | 5.1 |
| 16. קרית עקרון | 65.4 | 69.5 | 4.1 |
| 17. טירת כרמל | 61.5 | 65.3 | 3.8 |
| 18. דימונה | 53 | 56.5 | 3.5 |
| 19. קרית מלאכי | 61.2 | 64.7 | 3.5 |
| 20. יסוד המעלה | 73.6 | 76.8 | 3.2 |
מקור: מעובד על בסיס נתונים מתוך משרד הפנים, 2013; ועדת הבחירות המרכזית, 2013.
ממצאים אלה מסבירים, ולו באופן חלקי, מדוע שיעורי ההשתתפות בבחירות המקומיות נמוכים כל כך. הממצא המעניין בהקשר זה הוא הקשר בין מצבה החברתי-כלכלי של הרשות ומקומה הגאוגרפי ובין שיעור ההשתתפות. רבים מאוד מתושבי יישובי הפריפריה חשים על בשרם את הפער הגדול בינם ובין תושבי יישובי המרכז, הבא לידי ביטוי לא רק במרחק הגאוגרפי, אלא גם בהשקעה נמוכה יותר בתשתיות, בחינוך והשכלה, בבריאות, ביצירת מקורות תעסוקה ובנגישות למקבלי ההחלטות. לכך מתלוות תחושות של קיפוח, ניכור, וסלידה מהפוליטיקה, והתוצאה היא הימנעות רחבת היקף מהשתתפות בבחירות לכנסת, אך לא בבחירות לרשויות המקומיות. כאן הם מרגישים כי בכוחם להשפיע, ויחסם הספקני לבחירות הכלליות איננו מלווה את הרמה המקומית הפריפריאלית: לא במגזר הערבי ולא במגזר היהודי.
אטמור, ניר, 2013. "שיעורי ההשתתפות בבחירות 2013 מנקודת מבט מקומית", פרלמנט, 75, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בן בסט, אבי, ומומי דהן, 2013. "מדוע תושבים מצביעים בבחירות המקומיות?", בתוך אבי בן בסט, מומי דהן ואסטבן קלור (עורכים), ייצוגיות ויעילות ברשויות המקומיות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בריכטה, אברהם, 2005. "מבוא", מדינה וחברה 5 (1): 977-984.
דסקל, שלומי, 2013. "אום אל-פחם כמשל", פרלמנט 77 (גיליון זה), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
הוריקן, אמיר, יצחק כ"ץ וברוך מבורך, 1998. גיבור מקומי: הבחירות לרשויות המקומיות בעידן הבחירה הישירה, תל אביב: רמות ואוניברסיטת תל אביב.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2008. הודעה לעיתונות: "מדד פריפריאליות של רשויות מקומיות 2004 – פיתוח חדש", ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל 2011, אתר למ"ס.
ועדת הבחירות המרכזית, 2013. תוצאות האמת של הבחירות לכנסת ה-19, אתר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19.
לנדאו, יעקב מ', 1993. המיעוט הערבי בישראל, 1967-1991: היבטים פוליטיים, תל אביב: עם עובד ומכון אשכול.
משרד המשפטים, 2013. ילקוט הפרסומים, התשע"ד, תוצאות הבחירות, אתר משרד המשפטים, 14 25 בנובמבר.
משרד הפנים, 2013. "בחירות ברשויות המקומיות", אתר משרד הפנים.
פרידמן, מנחם, 1991. החברה החרדית: מקורות, מגמות ותהליכים. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל.
שלג, יאיר, 2000. הדתיים החדשים: מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, ירושלים: כתר.
Ben-Bassat, Avi, and Momi Dahan, 2012. "Social Identity and Voting Behavior," Public Choice, 151 (1): 193-214.
Blais, André, 2006. "What Affects Voter Turnout?" Annual Review of Political Science 9: 111-125.
Goodin, Robert, and Dryzek, John, 1980. "Rational Participation: The Politics of Relative Power", British Journal of Political Science 10 (3): 273-292.
Powell, Bingham, G., 1982. Contemporary Democracies: Participation, Stability and Violence, Cambridge: Harvard University Press.