שחיקתו של הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה

גם בשנת השבעים למדינה נרשמו דפים בתולדות מלחמות הדת ומדינה בה. יותר משבעים שנה לאחר שהתגבש הסטטוס קוו בנושא של דת ומדינה, הוא עדיין מצוי בלב השיח הציבורי, והשאלה אם פעולה, חוק או פסק דין משנים אותו נתונה שוב ושוב לוויכוח

גם בשנת השבעים למדינה נרשמו דפים בתולדות מלחמות הדת ומדינה בה. יותר משבעים שנה לאחר שהתגבש הסטטוס קוו בנושא של דת ומדינה, הוא עדיין מצוי בלב השיח הציבורי, והשאלה אם פעולה, חוק או פסק דין משנים אותו נתונה שוב ושוב לוויכוח. במאמר קצר זהמאמר זה הוא חלק ממחקר נרחב יותר שכותרתו "שחיקת הסטטוס-קוו בסוגיות דת ומדינה" שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה. אני מבקש לעמוד על שורשיו ההיסטוריים, ובאמצעות בחינה של סוגיה אחת - מנוחת השבת – להראות כיצד במרוצת השנים נשחק הסטטוס קוו עד שלא נותר ממנו אלא סמל שמאפשר לפוליטיקאים ניצים להיתלות בו בלי להידרש לפשרות ובלי לפתור את הקונפליקטים בסוגיות אלה.

הסוגיות הכוללות מפגש בין דת ומדינה רבות, וכוללות בין היתר נושאים כגון שמירת שבת, נישואין וגירושין, זרמים בחינוך, גיור, כשרות, שירותי דת, קבורה, גיוס בני ישיבות, תכנים דתיים במוסדות החינוך, הדרת נשים במרחב הציבורי ועוד.

לסטטוס קוו רובד סמלי ורובד קונקרטי. ברובד הסמלי הסטטוס קוו התיאור המקובל לנקודת האיזון שיחסי דת ומדינה נמצאים בו, הוא "יצור חי בסביבתו" ומשתנה כל העת. ברובד הקונקרטי, ההסדרי, מדובר בתוצאה של הטלאה נורמטיבית, הסדרים אד הוק, פשרות פוליטיות ארציות ומקומיות, פסיקה של בית המשפט והתפתחויות במציאות שלעיתים מכרסמים בהסדרים האלו.

כמו שנראה במאמר זה, עם קום המדינה כוננו ההסדרים המכוננים את הסטטוס קוו, בהתבסס על חלק מההסדרים שהיו נהוגים בתקופת המנדט. כך נוצר הסטטוס קוו הראשוני. מאז חלה שחיקה בהסדרים הללו, והם השתנו ללא הרף.

יסודותיו של הסטטוס קוו

למונח סטטוס קוו בענייני דת ומדינה, וכן להסדריו הראשוניים, שלושה מקורות: (א) "מכתב הסטטוס קוו" שכתב דוד בן גוריון לנציגי אגודת ישראל;מבחינה כרונולוגית קדם מכתב הסטטוס קוו לתזכיריו של ורהפטיג, אבל השימוש במונח "'מכתב הסטטוס-קוו" בנוגע למכתב זה מקורו נראה במאמרו של פראגר משנת 1964 והוא מאוחר לשימוש שטבע ורהפטיג במונח בתזכיריו עוד טרם הקמת המדינה. ראו: משה פראגר, "ואלה תולדות ה'סטאטוס קבו', בית יעקב 62–63 (תשכ"ד), עמ' 18. (ב) הסדרים בענייני דת ומדינה בארץ ישראל קודם הקמת המדינה כמו שבאו לידי ביטוי בתזכירים של מנהל מחלקת החוק בהנהלת הוועד הלאומי זרח ורהפטיג; (ג) נוהג והסכמות לא מפורשות.

א. מכתב הסטטוס קוו
המכתב ששלח דוד בן גוריון בשנת 1947 עוסק בארבע הסוגיות שהטרידו את אגודת ישראל בנוגע למקומה של הדת היהודית במדינה שתקום: שבת, כשרות, הדין האישי וחינוך. בשני הנושאים הבעייתיים יותר - שבת ואישות – נוסח המכתב מעורפל למדי. בעניין השבת נאמר רק כי "יהיה זה יום המנוחה החוקי של מדינת ישראל". לא נאמר אם יחוקק חוק שבת ומה יהיה תוכנו, ויש רמז שהטעם למנוחת השבת סוציאלי ולא בהכרח דתי.

בענייני הדין האישי מציין המכתב כי הנהלת הסוכנות מכירה בקשיים שיוצר הדין הדתי ובצורך העמוק "למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשנים", אבל אין פירוט מעשי של ההסדרים, אף לא של אלה שהיו קיימים באותה עת. גם בעניין הכשרות הסתפקה הנהלת הסוכנות בהבטחה לזמינות של אוכל כשר במוסדות המדינה, אבל לא התייחסה לסוגיה בכללותה. כמה נושאים שקשורים בסוגיות של דת ומדינה שכבר היו נתונים באותם ימים בדיון ציבורי - כגון התרבות, שירותי הדת, מיהו יהודי - אינם מוזכרים במכתב.ראו: אליעזר דון-יחיא, "דת, זהות ולאומיות בפוליטיקה", בתוך: מרדכי בר-און וצבי צמרת (עורכים), שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 175; אביעד הכהן "מדינת ישראל – כאן מקום קדוש" שם, עמ' 88.

מסמך זה משקף את הכרתו של היישוב היהודי, של הסוכנות היהודית ולאחר מכן של ממשלת ישראל בחשיבותן ובמורכבותן של סוגיות דת ומדינה ובצורך להגיע להסכמות עם הציבור הדתי.

ב. הסדרי חקיקה טרם הקמת המדינה
על הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה השפיעו גם ההסדרים שנהגו בתקופת המנדט הבריטי. סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, קלט לתוך המשפט הישראלי את המשפט שנהג בארץ טרם קום המדינה בשינויים המחייבים, וכך נמנע ואקום משפטי לא רצוי עד לשלב שבו יוסדרו דברי החקיקה של המדינה הצעירה.

כר לפני הקמת המדינה עמד ורהפטיג - ממכונניה של פקודת סדרי השלטון והמשפט - על הקושי הגדול שהסדרי דת ומדינה מעוררים מבחינה פוליטית וחוקתית, ועל כן הציע לדבוק בסטטוס קוו בנושאים אלו.על כן יש הרואים בו את אבי הסטטוס קוו, ראו: אליעזר דון יחיא, הפוליטיקה של ההסדרה: ישוב סכסוכים בנושאי דת ומדינה בישראל, מקום: הוצאה, 1997, עמ' 32–33. ואכן כבר בתקופת המנדט היו דברי חקיקה שהסדירו את ענייני האישות של יהודים וקבעו כי הם ינהגו על פי הדין האישי;סעיפים 51, 53 ו-59 לדבר המלך במועצה, שעל פיהם הותקנו תקנות כנסת ישראל (1928) שהסדירו את סדרי הדין בבתי הדין. דבר חקיקה שהסדיר (בעקיפין) את שאלת יהודיותו של אדם שרוצה להתגייר;פקודת ההמרה הקובעת כי ראש העדה הדתית יהיה מוסמך לאשר המרה, וראש העדה הדתית היהודית הם הרבנים הראשיים. דברי חקיקה שהסדירו את מנוחת השבת; וחקיקה שהסדירה את שירותי הדת.פקודת העדות הדתיות (ארגון), 1926. 

ג. נוהג והסכמות לא מפורשות
בסטטוס קוו יש הסדרים שמקורם בהסכמות שהפכו לנוהג וקשה להצביע על המקור שהסדיר אותן או מחייב אותן. כך למשל הסטטוס קוו בתחום מנוחת השבת אינו מוסדר על כל רכיביו בחקיקה, וכמה רכיבים חשובים בו מקורם בנוהג. הדוגמה המובהקת לנוהג כזה - שאין לו מקור נורמטיבי ברור, אבל נחשב חלק אינטגרלי מהסטטוס קוו - היא השבתת התחבורה הציבורית בשבת חוץ מאשר בחיפה ובאילת. דוגמה נוספת לסטטוס קוו שנוצר כהסכמה לא מפורשת הוא שאלת מיהו יהודי. שאלה זו אמנם עלתה כבר לפני הקמת המדינה ובראשית ימיה, אבל הייתה הבנה כי תקופה לא ארוכה לאחר השואה אין לחטט בכך יותר מדי, ועל כן במהלך החקיקה של חוק השבות, תש"י-1950, לא ניכרת התנגדות עזה של סיעות דתיות או ניסיונות להגדיר בחוק מיהו יהודי. על פי ורהפטיג, לו ולחבריו היה ברור כי אז שררה הבנה כי יהודי הוא יהודי על פי ההלכה (אף שכבר אז היו כאלה שערערו על כך).לעמדתו של ורהפטיג ראו: זרח ורהפטיג, חוקה לישראל דת ומדינה, ירושלים (1988), עמ'  154. השאלה התעוררה כבר בעת חקיקת חוק השבות, אבל בן-גוריון הבין את הרגישות הרבה ועל כן העדיף שלא להתמודד עימה בתקופה זו ראו: דון-יחיא, "דת, זהות  ולאומיות בפוליטיקה", עמ' 90–93. הסכמות מעין אלה הן אמנם קוד לא כתוב, אבל מרגע שיצרו נוהג שנתפס כחלק מהסטטוס קוו, הן המחוקק והן בית המשפט התחשבו בהן.

שחיקתו של הסטטוס קוו

הסטטוס קוו החל את דרכו הציבורית והמשפטית כמערכת מורכבת של איזונים, הסכמות ודברי חקיקה שנוצרו בזמנים שונים, ובסופו של דבר התגבשו לכדי פקעת של הסדרים. עם השנים השתנה הסטטוס קוו, החליף צורה ולעיתים אף התעבה, אבל דומה כי מאז אמצע שנות השמונים וביתר שאת מסוף שנות ה-90, הוא הולך ונשחק בכל הסוגיות העיקריות. לשחיקה זו כמה גורמים עיקריים: (א) שינויים דמוגרפיים: האוכלוסייה היהודית בישראל גדלה במידה ניכרת, והרכבה והיחסים המספריים בין הקבוצות (ובלשון עכשווית: שבטים) המרכיבים אותה השתנו מאוד באופן שהזהות המסורתית-דתית רווחת יותר ; (ב) שינוי ערכי: כיום החברה הישראלית פתוחה, ליברלית וגלובלית יותר מזו של ראשית ימי המדינה; (ג) צרכנות: בחברה הישראלית ניכר מעבר מחברה ערכית לחברה צרכנית וחומרית יותר ; (ד) מעורבות בית המשפט העליון: במרוצת השנים נעשה בית המשפט העליון אקטיביסטי יותר, והוא נוטה, גם אם בעל כורחו, להתערב בסוגיות של דת ומדינה. למעשה, רוב השינויים החשובים בהסדרים של דת ומדינה ראשיתם בפסקי דין של בית המשפט; (ה) עליית החברה האזרחית: מאמצע שנות השמונים גדלה במידה ניכרת פעילותה של החברה האזרחית, ובכלל זה גם פעילותם של גופים ששמו להם למטרה להגביר את הפלורליזם בביטוייה של היהדות במרחב הציבורי ובהסדרים חוקיים; (ו) כינון שירותי דת מתחרים: ארגונים מהחברה האזרחית מקדמים גם שירותי דת מתחרים לאלו של המדינה; (ז) עליית המודעות: ישראלים שאינם אורתודוקסים מגלים מעורבות רבה יותר בשירותי הדת שהם צורכים, במידה רבה כתוצאה מהמודעות שמעוררים לכך הארגונים. כדי להדגים כיצד התפורר הסטטוס קוו, נבחן בקצרה את שחיקתו של הסטטוס קוו בנושא של פעילות מסחרית בשבת. 

הסטטוס קוו בנושא המסחר בשבת

נקודת המוצא
הסדרת המנוחה בשבת ברמה הארצית: במסמך הסטטוס קוו נאמר במפורש כי השבת תהיה יום המנוחה בישראל, אבל לא נקבעו בו גדרים ברורים באשר למסגרת של מנוחת השבת ולתוכן ההתחייבות. גם פקודת ימי המנוחה, התש"ח-1948 - שצורפה רטרואקטיבית כסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט - מציינת רק כי השבת ומועדי ישראל יהיו ימי מנוחה, אבל לא מגדירה את אופיים.גם כאן הייתה העמימות בכוונת מכוון, ראו: אביעד, הכהן, "מדינת ישראל, כאן מקום קדוש!", בתוך: מרדכי בר-און וצבי צמרת (עורכים), שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2002, עמ' 156–157, 165. הצעד הבא לעיגון מנוחת השבת היה חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, שעד היום הוא היסוד להסדרה של מנוחת השבת בישראל. חוק זה הוא חוק סוציאלי מובהק, שלא היה בו כמעט סממן יהודי לשמירת השבת מלבד העובדה (החשובה כשהיא לעצמה) שהשבת היא שנקבעה ליום המנוחה של היהודים. דברי ההסבר לחוק מבטאים זאת היטב בהתעלמם מהשבת כערך יהודי מרכזי, ובקביעתם כי תכליתו לעמוד באמנות בינלאומיות שעוסקות בזכויות עובדים. החוק התקבל בכנסת הראשונה למרות התנגדותן של הסיעות הדתיות, ששאפו לחוקק "חוק שבת" שיהיה הצהרה של המדינה היהודית בדבר קדושת השבת.

הסדרת המנוחה בשבת ברמה המקומית: לפני קום המדינה הוסדרה מנוחת השבת באמצעות חוקי עזר עירוניים. עם קום המדינה נקלטה פקודת העיריות בחוק הישראלי ועמה ההסמכה שסעיף 98(23) לפקודה נתן לרשויות המקומיות "להסדיר את פתיחתם וסגירתם של חנויות [...] ולקבוע [...] את פתיחתם וסגירתם ביום מסוים כלשהו".פקודת העיריות, 1934. מכוח הפקודה אסרו רשויות מוניציפליות בחוקי העזר שלהן פעילות עסקית בשבת. בעת קום המדינה היו חוקים כאלה בערים שבהן היה יישוב יהודי גדול, אבל עם השנים הצטרפו אליהן ערים נוספות. חוקי עזר אלו היו הבסיס העיקרי למניעת מסחר בשבת.

למרות עימותים פוליטיים וניסיונות משפטיים לתקוף את הסטטוס קוו בנושא של מנוחת השבת,ראו למשל הניסיון לתקוף אי-מתן אישורים לעבודה בשבת על פי סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה. כאן פסק בית המשפט כי דבר "חיוני" בחוק כוונתו "דבר שהחיים תלויים בו". בג"ץ 201/68 קמינצקי נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד כב(2) 1113. עד שנות השמונים לא חלה בו נסיגה ניכרת. אין בנמצא נתונים באשר להיקף הפעילות המסחרית, אבל מסקירה של העיתונות בעשורים הראשונים של המדינה ומבחינה של פסקי דין ומאבקים מאוחרים יותר עולה כי זו הייתה מוגבלת ביותר. עם זה העדר עיגון של גבולות מנוחת השבת בטעמי דת (ולא בטעמים סוציאליים) אפשר עם הזמן את חוסר הבהירות ואת הפרשנויות שניתנו לסטטוס קוו עד כדי שחיקה ממשית שלו.

שחיקת הסטטוס קוו

מאמצע שנות השמונים ועד היום הסטטוס קוו בנושא המסחר בשבת הולך ונשחק. כך למשל בירושלים, בתל אביב, ברמת גן ובעוד ערים רבות פועלות כיום מאות חנויות קטנות ללא שראשי הערים אוכפים את חוקי העזר העירוניים האוסרים פעילות זו, ובשנים האחרונות החלה גם פעילות מסחרית מובהקת בקניונים במרכזי הערים. גם מחוץ לערים, על יד קיבוצים ובמקומות אחרים, נפתחים בכל שבת מרכזי קניות ענקיים, שאליהם נוהרים רבבות.ראו למשל: צבי בראל, "מרד חילוני צנוע בזכרון יעקב", הארץ, 15.6.1997; שחר אילן "פתח תקוה מציגה: מלחמת השבת 2", הארץ, 15.6.1999. נתונים עדכניים מראים ש-98% מבתי הקולנוע בישראל, 65% מהמוזאונים, 83% ממוסדות התרבות העיקריים וכ-20% מהקניונים פועלים בשבת,אריאל פינקלשטיין, השבת בישראל: תמונת מצב, ירושלים: המכון לאסטרטגיה ציונית, תשע"ו, עמ' 4; וכן, נדב אליאש, אביעד הומינר, אייל ברגר ואראיאל פינקלשטיין, שבת ישראלית: הצעה להסדרת מעמד השבת בישראל ברוח אמנת גביזון-מידן, ירושלים: המכון לאסטרטגיה ציונית, 2014, עמ' 36 והלאה. וההיצע משפיע על הרגלי הקנייה של האזרחים. ממחקר שנערך ב-2017 עלה כי כ-40% מתושבי ישראל נוהגים לעשות קניות בשבת, חלקם (כ-22%) בתדירות שלפעם בחודש ואחרים בתדירות נמוכה יותר. התמריץ הכלכלי לפתיחת עסקים בשבת גדול. עסקים שפתוחים בשבת מדווחים על עלייה ניכרת בפדיון השבועי שלהם ובתנועת קונים גדולה יותר במוצאי שבת ובימי ראשון.ראו: עדי דברת מזריץ ומוטי בסוק, "עסוקים באמצע השבוע: כמה ישראלים עושים קניות בשבת?", דה-מרקר, 30.1.2017.

הגורם העיקרי הדוחף לשינוי זה הוא רצונם של בעלי העסקים להגדיל את המכירות ועליית התרבות הצרכנית בישראל. ואולם הגורמים המאפשרים את השינוי הם: פסיקת בתי המשפט ובעקבותיהם השינויים בחוקי עזר עירוניים; ואכיפה חלקית של החוק הארצי והמקומי.

א. פסיקת בתי המשפט
דומה שראשיתו של תהליך שחיקת מנוחת המסחר בשבת במאבק סביב פתיחתו של קולנוע "היכל" בפתח תקווה בשנת 1984, שלאחר מאבקים משפטיים ואלימים נשאר פתוח אף שחוק העזר העירוני לא שונה.ראו: בג"ץ 347/84 עיריית פתח תקוה נ' שר הפנים, פ"ד  לט (1), 813, שם קובע בית המשפט כי חוק עזר עירוני לא יכול להסמיך את ראש העיר להחליט על פתיחת עסקים בשבת. שנים אחדות לאחר מכאן זכה המאבק המקומי לפתיחת פעילות של מוקדי בילוי ותרבות בשבת גם לתמיכתו של בית המשפט. בשנת 1987, בפרשת מ"י נ' קפלן קבעה השופטת איילה פרוקצ'יה כי האיסור על פתיחת בתי עינוגים מכוח חוק עזר אינו תקף, שכן הוא סותר את רוחו של סעיף 9א לחוק שעות עבודה ומנוחה וממילא בהיותו חקיקת משנה – הוא בטל.ת"פ (ירושלים) 3471/87 מ"י נ' קפלן, פס"מ תשמ"ח ב', 265, 274. עוד הוסיפה השופטת כי נראה לה שחוק העזר אינו סביר גם מטעמים של פגיעה מהותית בחירות הפרט. בדבריה גילתה פרוקצ'יה את העדפתה לזכותו של היחיד ל"חופש בענייני דת ואמונה",שם, עמ' 271 שנפגע מהכפייה הנכפית עליו שלא לעבוד בשבת, על פני החשיבות המעטה, אם בכלל, שייחסה לערך הדתי של מנוחת השבת. בעקבות פסק הדין נוסף לפקודת העיריות סעיף שמסמיך אותן להתקין בחקיקת המשנה חוקי עזר שנוגעים לאיסור על פתיחת בתי עסק בשבת ("סעיף ההסמכה").חוק לתיקון פקודת העיריות (מספר 40), תשנ"א-1991. חרף התיקון מצא בית המשפט את הדרך להתיר פעילות פנאי בשבת גם ברשויות שלא רצו בכך. כך למשל התיר בית המשפט את פתיחת בתי הקולנוע בקניון השרון בנתניה, על אף התנגדותה של העירייה.בג"ץ 5073/91 תיאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה פ"ד מז(3), 192, 197.  
בית המשפט העליון המשיך מגמה זו בהצהירו כי מסחר בשבת יכול להיתפש גם כחלק מרקמת החיים ועיצוב השבת של חלק מאזרחי מדינת ישראל.בג"ץ 5026/04 דיזיין 222 - שארק דלוקס רהיטים בע"מ ועוד 18 אח' נ' רוזנצווייג צביקה, רע"נ היתרי עבודה בשבת - אגף הפיקוח משרד העבודה והרווחה ואח', עמ' 65 בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה ובאוביטר (פורסם בנבו). לכן טען, שאף שחוק שעות עבודה ומנוחה חוקתי ועומד במבחניה של פסקת ההגבלה, כדי לצמצם את הפגיעה החוקתית יש מקום ששר העבודה יפעיל את סמכותו וייתן היתרי עבודה בשבת גם למי שעובדים בתחום המסחר.ראו גם: רע"פ 10687/02 הנדימן עשה זאת בעצמך בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (3)1, עמ'

פסיקה נוספת שפתחה פתח חשוב למסחר בשבת עסקה בחוקיות פעולתן בשבת של אגודות שיתופיות. בסוף שנות התשעים פתחו כמה קיבוצים מרכזים מסחריים בתחומם וטענו כי לקונה בחוק שעות עבודה ומנוחה מאפשרת להם לעשות זאת. בית המשפט העליון קיבל בסופו של דבר את הטענה, גם אם במשתמע, כשקבע כי מכיוון שפרשנות מקלה של החוק אכן אפשרית, אין להפליל את חברי האגודה השיתופית שהתבססו עליה.רע"פ 731/07 קיבוץ צרעה, אגודה שיתופית ואח' נ' מדינת ישראל תק-אר 2006(4) בעמ' 690. בכך הותרה למעשה פעילותם של חברים באגודות שיתופיות בשבת. פתיחתם של מרכזים מסחריים אלה פרצה את הדרך להקמתם של מרכזים מסחריים נוספים מחוץ לערים, בתחום השיפוט של אגודות שיתופיות או מועצות שלא אכפו את חוקי העזר העירוניים שלהם בתחום השבת או שפשוט לא היו להם כאלה.

לפסיקות אלה ולשורה של פסקי דין נוספים הצטרף ב-2017 פסק הדין בנושא חוק העזר העירוני בתל אביב. לאחר שבשני העשורים האחרונים פועלות בתל אביב רשתות קמעונאיות שדלתותיהן פתוחות בשבת, קבע בית המשפט העליון - בעקבות עתירה של בעלי מכולות קטנות - כי על העירייה להפעיל את אמצעי האכיפה העומדים לרשותה באופן שיביא לידי סגירת הפעילות הלא-חוקית או לשנות את חוק העזר העירוני.עע"מ 2469/12 מוריס ברמר ואח' נ' עירית תל-אביב יפו ואח' העירייה אכן אימצה את הצעתו של בית המשפט ובחוק העזר החדש קבעה כי בתל אביב תותר פעילות מסחרית בהיקף מצומצם, בכלל זה פעילות של חנויות נוחות, בתי קפה ופעילות מסחרית לכל גווניה בשלושה מתחמי מסחר מוגדרים. לאחר שבמשך שלוש שנים נמנעו שרי הפנים מלאשר את חוק העזר העירוני, קבע בית המשפט כי החוק ייכנס לתוקף גם חרף התנגדותו של שר הפנים.לדיון הראשון ראו: בג"ץ 6322/14 התאחדות הסוחרים והעצמאים הכלכלית נ' שר הפנים, מקוון. לדיון הנוסף: דנג"ץ 3660/17 התאחדות הסוחרים והעצמאים הכלכלית נ' שר הפנים, מקוון. בפסק דינה פתחה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור פתח רחב ליצירתם של הסדרים מקומיים מגוונים בנושא פעילות עסקים בשבת והותירה שיקול דעת נרחב לרשות המקומית לקביעת הסדרים בהתאם לאופי התושבים.

בעקבות פסק הדין יזם שר הפנים אריה דרעי תיקון לפקודת העיריות שמבקש לעקוף את פסיקת בג"ץ ("חוק המרכולים"). החוק קובע כי הסמכות לאשר חוק עזר עירוני שמבקש לאפשר פתיחה של עסקים בשבת נתונה לשר הפנים, שיאשר אותו רק אם לדעתו הוא מתיר פתיחת עסקים שנדרשים "לספק [...] צרכים חיוניים". תיקון חקיקהסעיף 258א לפקודת העיריות (ס"ח תשע"ח מס' 2681 מיום 10.1.2018 עמ' 110). זה הבעיר מחדש את מלחמת השבת, אבל למעשה לא שינה את המצב הקיים.

ב. אכיפה חלקית
היעדרו של "חוק שבת" וההסדרה של מנוחת השבת והאיסור על פעילות בשבת באמצעות שכבות נורמטיביות יוצר תוהו ובוהו ברמה הארצית והמקומית כאחד. אף שברשויות מוניציפליות רבות חוקי עזר עירוניים אוסרים פעילות מסחרית בשבת, ובחלקן אסורה גם פעילות פנאי ("בתי עינוגים"),יוצאות מכלל זה המועצות האזוריות, שברבות מהן אין חוק עזר שקובע איסור על פעילות מסחרית בשבת (ראו: גדעון זעירא, אוריאנה אלמסי, איתי פידלמן, אורי טל-ספירו ופלורה קוך דבידוביץ, אכיפת ההוראות בדבר פתיחת עסקים וסגירתם בימי המנוחה על ידי  הרשויות המקומיות, הכנסת: מרכז המידע והמחקר, 2014, עמ' 9. איסורים אלה לרוב אינם נאכפים או נאכפים באופן חלקי.

ברמה הארצית אחראי על אכיפת החוק מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה. אף שעל פי הערכות זהירות מדי שבת מועסקים בניגוד לחוק יותר מ-150,000 עובדים,לנתונים בדבר היקף העבודה של יהודים בשבת והיקף האכיפה ראו: שוקי פרידמן וגלעד וינר, "תעסוקה בשבת: תמונת מצב", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 27.12.2017. מספר הקנסות והתיקים הפליליים שנפתחים נגד מעסיקים מוגבל. כך עולה למשל מדו"ח מבקר המדינה ב-2006 ומנתוני משרד הכלכלה מהשנים האחרונות. דו"ח מבקר המדינה, 58(ב) (1986), ביקורת על משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, עמ' 1134, ובהמשך לכך דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 26.2.2008 בנושא "בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא: אי אכיפת חוקי עבודה ורישוי עסקים (פתיחת עסקים בשבת)" (https://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/.../2008-02-26.rtf). מנתוני משרד הכלכלה, שעד 2015 היה אמון על אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, עולה כי בשנים 2013–2015 נפתחו בכל שנה בגין הפרת החוק כ-230 תיקים מינהליים ועוד כמה עשרות של תיקים פליליים. https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03638.pdf. 

במישור המקומי המצב כאוטי עוד יותר. הסדרת האיסור על פתיחת עסקים בשבת ואכיפתו - המוטלים על הרשויות המקומיות - יוצרים פערים ניכרים באכיפה, וממילא בהיקף הפתיחה של העסקים בפועל, בין רשות לרשות. כך אף שחוקי העזר הקובעים סגירת עסקים בשבת דומים,הדמיון בין חוקי העזר העירוניים רב על השוני. למעט חוק העזר המתוקן בתל אביב, רוב חוקי העזר העירוניים מנסחים באופן רחב את איסור המסחר וחלקם גם את איסור הפתיחה של בתי העינוגים. בפועל כל רשות מקומית עושה שבת לעצמה.גדעון זעירא ואחרים, אכיפת ההוראות בדבר פתיחת עסקים וסגירתם בימי המנוחה על ידי הרשויות המקומיות, עמ' 15. במענה לפנייה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת השיבו ערים רבות כי הן אינן אוכפות את איסור המסחר בשבת (למשל אילת, הוד השרון, הרצליה, כרמיאל, לוד ונצרת עילית); ואחרות השיבו שהן אוכפות אותו באופן סלקטיבי, כלומר רק כשהדבר מפריע לתושבים (למשל אשדוד, באר שבע ופתח תקווה). למעשה, רק ערים דתיות או חרדיות במובהק הצהירו שהחוק נשמר בתחומן ואין פעילות מסחרית בשבת, ואם תהיה, העירייה תפעל נגדה.שם, עמ' 17 והלאה.

משמעות הדברים היא שלמעשה - ובמובן של היעדר מוצהר של אכיפה גם להלכה - פעילות מסחרית בשבת אפשרית ואף לגיטימית ברוב שטחה של מדינת ישראל.על אופיים של העובדים והעבודה בשבת, כבר לפני כעשור, ראו: מיכל אלפסי, חוק שעות עבודה ומנוחה: שכירים העובדים ביום המנוחה, מינהל מחקר וכלכלה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מאי 2008, פרסום פנימי. מקוון. מצב עניינים זה בא לידי ביטוי גם במספרם הגדול של יהודים שמועסקים בשבת. מנתונים שהוצגו לאחרונה עולה כי בישראל עובדים בשבת כ-400,000 יהודים. מקצתם מועסקים כחוק, אבל רבים מהם - כ-40% - עובדים בניגוד לחוק.פרידמן ווינר, "תעסוקה בשבת: תמונת מצב".

סיכום

כמו בסוגיית המסחר בשבת, גם בסוגיות המרכזיות האחרות הקשורות לדת ומדינה - נישואין וגירושין, מיהו יהודי וגיור וכן כשרות - התחוללו במשך השנים שינויים ניכרים בכיוון אחד: פיחות במעמדם של ההסדרים המבטאים באופן מהותי ומוסדי את היהדות במופעה האורתודוקסי. כמו שראינו, הגורמים שהובילו את השינוי היו היעדר חקיקה קונקרטית, פסיקות של בית המשפט העליון, חוסר רצון של הרשויות לאכוף נורמות שכופות הסדרים דתיים במהותם (במקרים שבהם האכיפה נדרשת) ו"שינוי מלמטה" שעשו החברה האזרחית והציבור. אם מגמת הכרסום בסטטוס קוו תימשך, לא מן הנמנע שבפועל תיווצר בישראל הפרדה גדולה יותר בין דת ומדינה. המצב הנוצר מזמין אפוא חשיבה חדשה והסדרים חדשים בנושא זה. השאלה שלאורה יש לעצב את החדשים היא היכן עובר הגבול בין הדת למדינה, והאם נכון שהמדינה תסדיר נושאים רבים כל כך שמצויים בתחום האמונה הדתית.