פרלמנט במוקד

החיים לאחר משאל העם - התמורות הצפויות באיטליה

במשאל העם שנערך באיטליה ב-18 באפריל השנה בנושא שינוי שיטת הבחירות לסנאט, שעיקרו מעבר משיטה יחסית לשיטה אזורית רובית, הביעו יותר מ-30 מיליון מבין 48 מיליון בעלי זכות בחירה (82%) את רצונם בשינוי.

הנצחון למצדדים בשינוי שיטת הבחירות הוא תולדה של עייפות האזרחים מאופן ניהול המדינה, ומגילויי השחיתות אשר שבו והתגלו באחרונה. בנוסף להצבעה בעד שינוי שיטת הבחירות לסנאט (הבית העליון), הצביעו האיטלקים בעד ביטול המשרד למעורבות ממלכתית בכלכלה, ביטול המימון הציבורי למפלגות ונושאים נלווים אחרים. רוב קטן יותר תמך במתן סמכויות נוספות לרשויות המחוזיות ובביטול משרדי החקלאות והתיירות ברמה הארצית.

משאל העם בא גם בעקבות מעצרם של יותר מ-1,400 איש ב-17 החודשים האחרונים, במסגרת מבצע "ידיים נקיות" (MANI PULITE). יותר מ-1,000 פוליטיקאים ואנשי עסקים נחקרו בשנה שעברה, מתוכם 45 כבר נשפטו וכ-120 ממתינים למשפטם. בין הבכירים שהואשמו בשחיתות ולקיחת שוחד ישנם חברי הפרלמנט בטינו קראקסי, בעבר ראש ממשלה וראש המפלגה הסוציאליסטית; ראש הממשלה לשעבר ג'וליו אנדריאוטי; שר ההגנה האיטלקי אנדו סאלוו, מזכירו לשעבר של קראקסי; מזכיר העיתונות לשעבר של הנוצרים-דמוקרטים, אנצו קארמה; והמנהל הפיננסי של פיאט, פרנצ'סקו מאטיולי. אנדריאוטי אף חשוד במעורבות בשלושה מקרי רצח.

מאז תום מלחמת העולם השנייה התחלפו באיטליה 52 ממשלות, שהורכבו בעיקר על-ידי הנוצרים-דמוקרטיים והסוציאליסטים. במשך עשרות שנים יכלו מפלגות אלה, לבטוח כי יעלה בידן להקים ממשלות קואליציה ולהחליף משרות בין מקורבים פוליטיים. בכל פעם ערכו המפלגות חלוקה מחודשת של השלל מהסקטור הציבורי ושל דמי שוחד מהסקטור הפרטי. אין מדינה אחרת במערב שבמשך תקופה כה ארוכה לא חל בה שינוי פוליטי ממשי.

מבצע "ידיים נקיות" העמיד את הפוליטיקה האיטלקית על ראשה, והציג את המעמד הפוליטי הישן כמורכב ברובו מאוסף של נוכלים. בסקר שערך כתב-העת האיטלקי "אספרסו", 62% מהנשאלים השיבו כי מרבית הפוליטיקאים אינם ישרים.

שר החוץ לשעבר, דה מיקליס, הודה בראיון לשבועון האמריקאי ניוזוויק: "קופת המפלגה מולאה במשך 20 שנה בדרכים לא חוקיות, אבל זה היה הכרחי כדי להילחם במיליטנטים שהועסקו ע"י המפלגה הקומוניסטית. מחירה של הפוליטיקה באיטליה גבוה בהרבה מאשר במדינות מערביות אחרות, כי במשך 45 שנים פעלה אצלנו המפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר מחוץ לאימפריה הסובייטית". כל האמצעים היו כשרים במאבק למניעת השתתפות המפלגה הקומוניסטית בשלטון.

לדעת רבים, תוצאות משאל העם ישנו את פרצופה של הפוליטיקה האיטלקית. גיובאני סרטורי, פרופ' למדע המדינה, משווה את המצב באיטליה לזה שבצרפת ב-1958. אז, בעקבות משאל עם דומה הוחלפה השיטה היחסית בשיטה רובית. "הפרלמנט הצרפתי סבל מאותו סוג של פרגמנטציה. שינוי השיטה אז גרם להחלפת 80% של הפרלמנט. באיטליה ישנו גם ההיבט המוסרי, אז אולי יפלו יותר חברי פרלמנט". על פי שיטת הבחירות המוצעת, 238 מתוך 315 חברי הסנאט ייבחרו בבחירות איזוריות רוביות. שאר חברי הסנאט יוסיפו להבחר בבחירות יחסיות. למרות שהשינוי נוגע רק לסנאט, תומכיו טוענים כי יהיה צורך לשנות את שיטת הבחירות גם לבית התחתון, מפני ששימוש בשתי שיטות בחירות שונות עבור שני בתי הפרלמנט, עלול להביא לתוהו ובוהו.

תוצאות משאל העם הובילו להתפטרותו של ראש הממשלה, ג'וליאנו אמאטו. לאחר התייעצויות עם הסיעות השונות, הפתיע הנשיא סקאלפארו כשהטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על קארלו צ'אמפי, נגיד הבנק המרכזי של איטליה. צ'אמפי אינו חבר פעיל באף מפלגה, והוא ראש הממשלה הראשון בימי הרפובליקה האיטלקית שאינו חבר פרלמנט. צ'אמפי הצליח להרכיב בזמן קצר ממשלה בעזרת תמיכתן של המפלגה הדמוקרטית של השמאל (לשעבר המפלגה הקומוניסטית), והמפלגה הרפובליקאית, שעד כה היו באופוזיציה. צ'אמפי זכה גם לתמיכתם של הירוקים.

צ'אמפי הקפיד לבחור אנשים שהוכיחו את עצמם בממשלות קודמות או כאנשי מקצוע. כמו כן, הקפיד צ'אמפי להמנע מלכלול בממשלתו אנשים ששמותיהם היו מעורבים בפרשות השחיתות או בקשרים עם המאפיה. רשימת השרים כוללת בפעם הראשונה שלושה חברים במפלגה הקומוניסטית לשעבר, ושלושה פרופסורים לכלכלה.

בינתיים, פועל צ'אמפי לפתרון המשבר הכלכלי, ומנסה למגר את המאפיה. בחירות כלליות צפויות באיטליה עוד הקיץ, ויש תקווה בקרב רבים במדינה כי יקום דור חדש של פוליטיקאים.

(מאמר זה חובר על סמך ידיעות שהופיעו ב"הארץ", ה-EUROPEAN, והשבועון ניוזוויק)