הספריה הדמוקרטית - פרסום חדש

בחירות מקדימות ("פריימריס") ושיטות אחרות: בחירת מועמדי המפלגות לכנסת/ עליזה בר

המלה "פריימריס" מקורה בשיטת הבחירות המקדימות הנהוגה בארצות הברית. השיטה האמריקאית התפתחה בתקופה שבה היו המפלגות בראש ובראשונה ארגונים לבחירת מועמדים לשירות הציבורי, והפריימריס נועדו להחליש את עוצמתם של ה"בוסים" שהשתלטו על מינוי המועמדים. אכן, שיטת הפריימריס השיגה את מטרתה, אבל בד בבד גדלה עלותה של הפוליטיקה הדמוקרטית, נחלשה הזיקה בין המועמדים למפלגתם, ונוצרה אווירה של מילוי משאלות מקומיות ומפלגתיות, בעוד הצרכים האוניברסליים נדחקו למקום השני.

בספרה על בחירת מועמדים לכנסת מזהירה עליזה בר כי שיטה הנהוגה במקום אחר אינה מתאימה בהכרח לתנאי הדמוקרטיה בישראל. הספר פורסם כדו"ח ביניים במטרה לתרום לדיונים הפנימיים במפלגות השוקלות להנהיג את שיטת הבחירות המקדימות. הסיכונים והיתרונות הגלומים בשינוי השיטה לבחירת מועמדים לכנסת מתוארים בספר על בסיס השוואתי.
הפריימריס נמצאים על סדר היום של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-1991, אז החל המכון לעקוב אחר הדיונים במפלגת העבודה על הנהגתם של פריימריס לקראת הבחירות. המכון התבקש לחוות את דעתו על המגמה לשריין 20% מן המקומות הריאליים לנשים, ולהציע חלופות לשילוב הנבחרים בבחירות המקדימות ברמה הארצית עם הנבחרים במחוזות. בד בבד החל המכון לבחון נתונים השוואתיים מדמוקרטיות אחרות.

כאשר התבקש לייעץ למפלגות אחרות בעניין הנהגת שיטת הפריימריס, הנחתה את המכון הישראלי לדמוקרטיה הנחת היסוד, שלפיה רצוי לרסן את המגמה להנהגת שיטות בחירה ישירות. עבודת המחקר ההשוואתית העלתה כי רוב המפלגות במשטרים דמוקרטיים פרלמנטריים אינן בוחרות את מועמדיהן בבחירות ישירות. גם כאשר נהוגה בחירה ישירה, מופעלים במקביל מנגנוני סינון ובקרה. צוות המכון מזהיר מפני השלכות מרחיקות לכת על המפלגות ועל הדמוקרטיה הישראלית.

במבוא לספר מציין ד"ר דן אבנון, שהנחה את הפרוייקט מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, כי שיטת בחירות שבה הגוף הבוחר את נציגי המפלגה הוא בפועל כלל חברי המפלגה היא יישום מעשי של עקרון ההשתתפות הישירה, עיקרון מרכזי בדמוקרטיה המודרנית. ואולם, כאשר רשימת המועמדים מוכרעת בלי תיווך מוסדות המפלגה, עולה הסיכון לביטול תפקידה החשוב ביותר של המפלגה במשטר הפרלמנטרי: השיטה עלולה לשלול מן המפלגה את התפקיד המתווך. וכך, הוצאתו של מוסד מפלגתי מרכזי מתהליך הקביעה של מועמדי המפלגה לכנסת פוגעת בעקרון הייצוג העקיף.

בחלקו הראשון של הספר נדונים העקרונות לבחירת מועמדים במדינות דמוקרטיות, ונקבעת מרכזיותה של המפלגה במשטרים דמוקרטיים. החלק השני מוקדש לניתוח שיטת הפריימריס כפי שהונהגה במפלגת העבודה, והשוואתה לשיטות לבחירת מועמדים באירופה ובארצות הברית. הצעתו של צוות המכון לחלופות בשילוב מוסדות המפלגה בתהליכים של בחירת מועמדים משקפת את גישתו של המכון בנוגע לחשיבותן של המפלגות בתהליך הדמוקרטי בישראל. שיטות שונות לבחירה עקיפה של מועמדים מתוארות בחלק השלישי. פרק מיוחד מוקדש לשיטת ה"שביעיות" בליכוד, וכן מובאים תיאור וניתוח של הרכבת רשימות המועמדים במפלגות הקטנות. בנוסף מתוארות השיטות העקיפות לבחירת המועמדים בנורבגיה ובגרמניה.

במשטר פרלמנטרי, שיטת הבחירות המקדימות גורמת להחלשתה של הסיעה הפרלמנטרית. "המליאה נעשית לזירת מאבקם של הנבחרים על תשומת לבם של אמצעי התקשורת, ופעילות זו באה במקומה של עשייה פרלמנטרית". כל דיון על הנהגת שיטה זו חייב להתחשב גם בסוגיית יציבותה של השיטה הפרלמנטרית בישראל. זאת ועוד, על רקע שינויים מרחיקי לכת במערכת יחסי החוץ של ישראל, מוטב לדחות את שינוי השיטה לקבלת ההחלטות עד לסיומו של התהליך המדיני.