התאמת חוקים לחוקי היסוד

המפגש שיזם המכון הישראלי לדמוקרטיה בין יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ויו"ר ועדת הכנסת לבין עמיתים בכירים במכון, בהשתתפות אנשי משפט מהאקדמיה ומהזרוע המבצעת, הוקדש לסוגיה קונסטיטוציונית בעלת חשיבות רבה. במהלך המפגש הוצגו שתי גישות עיקריות לסוגיית תהליכי חקיקה בעידן חוקי היסוד:
א. אין זה תפקידו של בית מחוקקים לעסוק בהתאמת החקיקה לחוקי היסוד, ועליו להותיר את המלאכה הזו לבית המשפט.
ב. בית הנבחרים הוא שצריך לדאוג להתאמת החוקים לחוקי יסוד, מבלי לגרוע מכוחו של בית המשפט למלא את תפקידו לאחר שהושלמה מלאכת החקיקה.
מטרת המפגש הייתה להעשיר את הדיון ולאפשר למשתתפים להיחשף למידע השוואתי בנושא ממדינות דמוקרטיות בעולם.

ח"כ דדי צוקר, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, טען כי כדי שחקיקה רגילה תתיישב עם פסקת ההגבלה של חוקי היסוד יש צורך להתאים את דפוסי העבודה בוועדות הכנסת ובמליאה ולקבוע בכל שלב משלבי החקיקה הליך שיאפשר ללהן את העניין, במקרה שבו קיימת טענת סתירה. ח"כ צוקר וח"כ חגי מרום, יו"ר ועדת הכנסת, הסכימו ביניהם כי ההכרעה חייבת להיות בידי חברי הכנסת אבל נחלקו בנוגע לשלב הקודם לקריאה השנייה והשלישית - מי יקיים את הדיון בטענת הסתירה? לדעתו של ח"כ צוקר, כל ועדה בכנסת תקיים את הדיון בהתאמה לחוקי היסוד בתחומה, גישה המחייבת התאמה של התקנון בכמה סעיפים; ואילו ח"כ מרום טוען כי את מלאכת ההתאמה יש להפקיד בידיה של ועדת חוקה, חוק ומשפט, מכיוון שזוהי, למעשה, תכליתה של הוועדה. כמו כן, הציע ח"כ מרום כי כל טענת ניגוד וסתירה לחוק יסוד תועבר ישירות לוועדת חוקה, חוק ומשפט, וכי במקרה של טענת ניגוד, מן הראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יציג עמדה מנומקת של הממשלה, והיועץ המשפטי לכנסת או היועץ המשפטי לוועדת חוקה, חוק ומשפט, יתייחס לטענה.

פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מיקד את הדיון בשאלה - האם הכנסת צריכה להתייחס לחוקי יסוד או לא? פרופ' קרמניצר אינו מצדד בגישה לפיה המחוקק אינו צריך לקחת בחשבון את חוקי היסוד. לטענתו, המשמעות של המהפכה החוקתית היא הפיכת העקרונות שבחוקי היסוד לחלק מהשפה של החברה. לא ניתן להצליח בכך, אם המחוקק לא יתייחס לחוקי היסוד. מטרת חקיקת היסוד היא קודם כל ריסון עצמי של המחוקק עצמו, ולשם כך עליו להתחשב בחוקי היסוד. אחרת לא תהיה הצדקה לכך, שבית המשפט ינהג ריסון עצמי בעניין זה ויפסלו חוקים רבים. הוא הביע הסכמה עם גישתו של ח"כ מרום כי אם מותירים את ההתאמה בידי ועדת חוקה, חוק ומשפט בלבד, גוברים אמנם הסיכויים לכך שבטווח הקצר תהיה איכותם של החוקים תואמת יותר לחוקי היסוד, מנגד, אם יופקד השיקול בידיהן של הוועדות השונות, כל אחת לפי תחומה, לא יישאר השיח החוקתי מוגבל למעגל צר ומקצועי, אלא יקבל ממדים של שיח חברתי כולל, שבו משתתפים כל חברי הכנסת. זאת ועוד, ועדה משפטית שמקבלת את ההחלטות, לא תוכל לשקול את השיקולים הענייניים המחייבים היכרות עם התחום הנדון, היכרות שיש לחברי ועדה תחומית. פרופ' קרמניצר המליץ שהדיונים בכנסת יהיו פתוחים במידת האפשר, ושנוסף ליועץ המשפטי לממשלה, יישמעו מומחים מתחומים שונים ובעלי השקפות עולם שונות. מר שלמה גוברמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הסתייג מגישתו של פרופ' קרמניצר. לדבריו אל לו לגוף פוליטי לעסוק בשאלות מקצועיות, כשם שמצפים מגוף מקצועי כמו בית משפט שלא יעסוק בפוליטיקה. בחינת החוקתיות על ידי הכנסת בשלב החקיקה עלולה למנוע מהמחוקק לתת ביטוי לרצונו, ולכן יש להימנע ממנו.

ח"כ רן כהן בחן את הסוגיה מנקודת מבט שונה: לטענתו, יש לחזק את הכנסת מול הזרוע המבצעת באמצעות טיפול של הכנסת בממד החוקתי. בית המשפט העליון יהיה, לדעתו, הפוסק האחרון, אבל המליאה תכריע בשלב של החקיקה. ח"כ דן מרידור הסכים אף הוא לרעיון של קביעת החוקתיות בכל ועדות הכנסת, אבל הדגיש כי יש להציג בפני המליאה את דעת המיעוט, ולהניח חומר כתוב על שולחנם של חברי הכנסת, במקרה שבו עולות שתי דעות או יותר בנוגע לחוקתיות. ח"כ יצחק לוי הציע כמה הצעות: להסתייגות או לטענה של סתירה לחוקי היסוד יינתן מעמד בתוך הוועדה; אם תעלה טענת סתירה, תיקבע הודעה מיוחדת בסדר יום; הסתייגויות העוסקות בסתירה יועלו ראשונה ויוכרעו בהצבעה. צבי ענבר, היועץ המשפטי לכנסת, הציע להכניס שינוי בתקנון כדי שחברי הכנסת יוכלו להציע הסתייגות השוללת את עצם החוק על בסיס טענה שהוא אינו תואם חוק יסוד.

בתום הדיון הציע ח"כ חגי מרום להקים ועדה מיוחדת לדיון בסוגיות של ניגוד וסתירה לחוקי יסוד במטרה לקבוע מעמד להליך.