אסטרטגיות לטלוויזיה ציבורית

הטלוויזיה הציבורית יכולה לקדם ערכים שאינם זוכים למענה בתנאי שוק

מה צופן בחובו העתיד לגבי הטלוויזיה הציבורית? איך מממנים אותה בעידן של תחרות תקשורתית ממוסחרת? מה יהיו תכניה? אלו מקצת השאלות שעלו במהלך שני ימי דיון שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה בימים 22 ו-23 לינואר 1996, במסגרת ביקורו של מר לורנס גרוסמן, נשיא, PBS Horizons Cable Network והנשיא לשעבר של BBC News. ביום הראשון נתן גרוסמן הרצאה על אסטרטגיות לטלוויזיה ציבורית בדמוקרטיות בנות זמננו, ולמחרת נערכה סדנא בהשתתפות נציגי הערוץ הראשון והשני, הכבלים, וחוקרים בתחום, שהתייחסו למודל הישראלי.
גרוסמן הציג שתי בעיות עיקריות העומדות בפני טלוויזיה ציבורית כיום בארצות-הברית ובמדינות אחרות: (1) ממשלות נתונות במצוקה כספית; (2) הטלוויזיה עומדת בפני שינויים טכנולוגיים מהותיים.

לטענתו, האינטרסים של הממשלות בטלוויזיה הציבורית - שליטה במסרים המגיעים לציבור - אינו בר ביצוע לאור השינויים הטכנולוגיים והפוליטיים שהתרחשו בשנים האחרונות. מצד אחד, תקשורת לווינית מערערת גבולות פיזיים, מצד שני - טכנולוגיה דיגיטלית תטשטש גבולות בין אמצעי תקשורת שונים (טלוויזיה-מחשב-טלפון). השליטה במידע תהא, לפיכך, בלתי אפשרית. כמו-כן, הטלוויזיה הופכת למוצר מסחרי, מה שמפחית ממקוריותן ומערכת של התכניות המשודרות. הטלוויזיה הציבורית איננה יכולה להתחרות בתנאי מחירים מאמירים של סרטים, תכניות ספורט, וכדומה, ותצטרך להגדיר עצמה במונחים אחרים. גרוסמן מציע ארבעה תפקידים אפשריים: (1) חינוך - לא רק לילדים; (2) תכניות ילדים איכותיות; (3) תכניות אמנות ותרבות רציניות; (4) שימושים אזרחיים, לדוגמה: זמן פתוח לדיונים פוליטיים.

משתתפי הסדנא התייחסו לממד הישראלי. בין היתר, נחמן שי, מנכ"ל הרשות השנייה, טען כי הפעלת הערוץ השני חוללה רעידת אדמה במערכת התקשורת, ונדרשת הערכת מצב מחודשת. איתמר ברטוב, יועץ שרת התקשורת, התייחס לנושא שילוב מולטי-מדיה בכבלים העומד בפני בעיות קונספטואליות. ד"ר תמר ליבס, מהחוג לקומוניקציה באוניברסיטה העברית, התייחסה לתחרות במערכת וטענה שצופים מעדיפים שידורים מקומיים עם שפה ותרבות מוכרות להם, ולכן מספר הערוצים המתחרים עודנו מצומצם.

פרופ' ירון אזרחי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, גרס כי הרציונל הוא לספק אפשרות בחירה לאזרח ומבחינה זאת הטלוויזיה הציבורית יכולה לקדם ערכים שאינם זוכים למענה בתנאי שוק; אולם כאן עולה בעיה מרכזית של מימון חסר פניות. אפשרות אחת, לפי גרוסמן, היא מימון חלקי מפרסומות בתכניות מבוגרים מסוימות. אפשרות אחרת היא הכנסות ממכירת חלקים מהטווח האלקטרומגנטי, שחשיבות התקשורתית תעלה עוד יותר בעידן הדיגיטלי. זהו מוצר ציבורי, שהרווחים ממנו יושקעו בקרן לטלוויזיה ציבורית.

הצעותיו של גרוסמן חיזקו כיווני מחשבה של חוקרים במכון לגבי תפקידה של הטלוויזיה הציבורית העתידנית בישראל.