שולחן עגול: גבולות הציות לפקודה

"... בחברה הישראלית המשוסעת, החוט היחיד המחבר את כולנו הוא החוק..."

במסגרת פורום 'השולחנות העגולים' של המכון הישראלי לדמוקרטיה התקיים ביום 18 בנובמבר 1996 דיון מקיף בסוגיית גבולות הציות לפקודה. המושב הוקדש לבחינה עקרונית של גבולות הציות מנקודת מבט משפטית, חברתית ומוסרית. השתתפו בו משפטנים, היסטוריונים, עיתונאים, נציגי תנועת בני עקיבא, חברי כנסת ועמיתים בכירים של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הדיון התקיים לציון 40 שנה לפרשת כפר קאסם; ולאור הוצאת פסק הלכה על-ידי רבים שיש לסרב לפקודות לפינוי יישובים מצד אחד, והחתמה של מאות צעירים על עצומה שפירושה סירוב לשרת בשטחים בתנאים מסוימים על-ידי תנועת 'יש גבול' מצד שני.

פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, פתח את הדיון בהציגו את ההבחנה המשפטית בין 'פקודה בלתי חוקית' לבין 'פקודה בלתי חוקית בעליל'. חילוקי הדעות בין המשפטנים נסבו על חיוניות ההגדרות המשפטיות של פקודות בלתי חיוניות ההגדרות המשפטיות של פקודות בלתי חוקיות והשפעתן על התרבות בישראל. הפרופסורים קרמניצר ושחר טענו כי העובדה שהחוק קובע כי מי שאיננו מבצע פקודה בלתי חוקית הוא עבריין, מעמידה את עיקרון המשמעת בחשיבות העולה על זאת של שלטון החוק. גישה כזאת מהווה נדבך משמעותי ביצירת אווירת הזלזול בחוק. לכן, לדעתם, יש לפעול לשינוי החוק. עו"ד צבי ענבר התנגד ואמר כי אין פתרון חוקי טוב למצב אלא רק פתרון של הרע במיעוטי. דרך הביניים הנהוגה אצלנו היא הדרך היחידה בה נוכל לנהל את צה"ל על אלפי חייליו. ח"כ אורי אור הסכים לדבריו של ענבר, וטען כי בחברה הישראלית המשוסעת, החוט היחיד המחבר את כולנו הוא החוק. הבעיה של ציות לפקודה בלתי חוקית היא משנית, לדעתו, לעומת הבעיה של הימצאות פרצות רחבות בחוק ואי שמירתו.

הדיון עבר בהמשך מן הרמה העקרונית אל המציאות הפוליטית העכשווית. הרב אלישע וישליצקי, נציג תנועת בני עקיבא, התייחס להחלטת הנהגת התנועה בה נקבע כי פקודות הנוגדות את ההלכה הנן פקודות בלתי חוקיות בעליל. הרב וישליצקי טען כי אסור להוציא סעיף בודד מן ההקשר הכללי. השמירה על עקרון ה'יחד' ושותפות הגורל היא העומדת מעל לכל החלטה, וכך הוא מציג את הדברים לתלמידיו. לטענתו, הסעיף הנדון איננו ציבורי כי אם קריאה להחלטה מצפונית ואישית של כל חייל.

ח"כ רן כהן הציע הבחנה בין 'סרבנות פוליטית' לבין 'סרבנות מצפונית'. סרבנות מצפונית היא תוצאה של חשבון נפש אישי של האדם בינו לבין עצמו. כל חברה אנושית חייבת לכבד הכרעה כזאת. סרבנות פוליטית היא סרבנות קבוצתית המתארגנת על-ידי גורמים חיצוניים. ההחלטה של בני עקיבא מעמידה את הרב כמקור הסמכות וההנחיה של החייל, המשתמשת במצפון האישי ככלי פוליטי.

פרופ' רות גביזון טענה כי החלטת הרבנים חמורה ביותר. פקודה הנה בלתי חוקית בעליל רק על פי אמות-מידה אוניברסליות, ולעולם לא על פי אמות-מידה פרטיקולריות. היא תהיה מוכנה להכיר בסרבנות מצפונית בגבולות מסוימים. במצב הרגיש של חברון יהיה נכון לא לחייב חיילים להיכנס לעימות ממשי, ולהציב למשימת הפינוי חיילים המוכנים לעשות זאת.

הפרופסורים ליסק, אזרחי וון-קרפלד דיברו כל אחד מנקודת מבטו על החשש לעתידו של צה"ל. אזרחי טען כי בכדי לשמור על יכולת התפקוד של צה"ל כצבא מודרני, חובה להשאיר בידיו את משימת ההגנה היסודית ולא להעמיס על כתפיו משימות כבדות הקשורות במונחים ערכיים של אידיאולוגיה ודת.