שולחן עגול: החנינות הכלליות

"... חנינה כללית בשנת החמישים תהווה שימוש לרעה במוסד החנינה..."

סוגיית החנינות הכלליות הנה סוגיה מורכבת ושנויה במחלוקת, אשר עולה על סדר היום הציבורי לקראת שנת היובל למדינת ישראל. פורום 'השולחנות העגולים' של המכון הישראלי לדמוקרטיה התכנס ב-1 באפריל 1997 על מנת לדון בסוגייה זו. בדיון עלו שאלות אחדות הנגזרות מסוגיית החנינות, ביניהן: האם ראוי לכרוך את החנינה בחגיגות כגון שנת היובל? מתי יש מקום לחנינה ועל מה? מה בין חנינה המוענקת על ידי הכנסת לבין חנינה המוענקת על ידי הנשיא? מהן ההשלכות הפוליטיות-החברתיות הצפויות ממתן חנינה כללית?

פרופ' שלמה זלמן פלר פתח את הדיון בסקירה היסטורית ומושגית, תוך הצגת עמדתו האישית. פרופ' פלר הגדיר את החנינה הכללית כפעולה פוליטית הנותנת ביטוי לעמדת החברה בשעה שהיא עוברת שינוי רדיקלי. שינוי כזה הנו מהפך חברתי ופוליטי שבו כל אדם השייך לחברה עורך חשבון נפש אמתי, מעמיד לפניו את העתיד לאור העבר ואומר כי חל שינוי מהותי. לטענת פרופ' פלר, שתי החנינות שניתנו על ידי הכנסת בשנים 1040 ו-1967 באו מתוך התלהבות ונאיביות, והוכחו במהרה כטעות וככישלון צורב. חנינה בשנת החמישים למדינה, כאשר בחברה הישראלית לא מתרחש כל מהפך או שינוי רדיקלי, תהיה טעות גדולה עוד יותר.

המשפטנים פרופ' קרמניצר ופרופ' מעוז הצטרפו לדעתו של פרופ' פלר. קרמניצר טען כי חנינה כללית בשנת החמישים תהווה שימוש לרעה במוסד החנינה. ההיגיון שעומד מאחורי מוסד החנינה הכללית הוא שקיים יסוד חזק להניח שהאנשים לא ישובו לחטוא, תוך התחשבות באופי העבירה ובאופי המהפך שחל בהם. יסודות אלה אינם קיימים כלל במלאת 50 שנה למדינת ישראל. פרופ' קרמניצר התייחס גם לחוסנה של מדינת ישראל כמדינת חוק, וטען כי אינו יציב במידה המאפשרת לנו להפגין זלזול בחוק.

עו"ד ששי גז הביע תמיכה עקרונית בהענקת חנינה כללית בכלל, ובשנת החמישים בפרט. לדעתו, שנת היובל למדינה היא אירוע לאומי בעל חשיבות המהווה, יחד עם הסכמי השלום, סיבה מספקת ועיתוי הולם למתן חנינה כללית. את תהליך החנינה הבא יש ללוות בפעולת של פסיכולוגים וועדות מקצועיות, אשר יפקח על השחרור ויתמכו בשיקום האסירים. לדעתו, עבריינות ופשע הנם תולדה של התנהגות החברה, מדיניות קיפוח וחבלי קליטה קשים. בפעולת החנינה ניתנת הזדמנות לחברה לכפר על שגיאות העבר.

ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, בחן את הסוגיה מן ההיבט המשטרי. לטענתו, קיים מתח מהותי בין חובתה של החברה להשתמש במנגנונים מרתיעים לבין הרצון הפנימי ומחויבות החברה לשיקום האקט הומני. למוסד החנינה ישנו מקום חשוב במחויבות לשיקום. כרמון הציע שבמקום לדבר על חנינה גורפת, יש למיין את הסוגים השונים של העבירות, להגדירן לפי דרגות חומרה ולתת חנינה מוגבלת. כדאי לחשוב על הקמת ועדות שיקבעו פרמטרים לחנינה, אשר לפיהם ייבחנו התיקים השונים באופן יסודי.

בדיון עלתה גם סוגיית החנינה על ידי הנשיא, תוך התייחסות להגדרות בחוק ולנאים לחנינה. כל המשתתפים הסכימו כי סמכות המחילה של הנשיא יכולה לבוא בחשבון רק לאחר מתן פסק דין סופי, ושללו את החנינה כאקט מונע חקירה.