מעמדה הקונסטיטוציוני של מגילת העצמאות

בישראל, מעמדה של מגילת העצמאות כמסמך בעל ערך מוסף חוקתי הוא סוגיה מורכבת. על אף שבהצהרת העצמאות עצמה נאמר כי השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה יוקמו "בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ - 1 באוקטובר 1948", הרי שגם יובל שנים לאחר הקמתה עדיין אין למדינת ישראל חוקה. בהעדר חוקה ולאור קיומם של חוקי יסוד במדינת ישראל מתעוררת ביתר שאת שאלת מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות וכן מעמדה ביחס לחוקי היסוד וחוקים אחרים.

בארה"ב, להצהרת העצמאות, שהוכרזה ב - 1776 , ובמרכזה ניצבת הקריאה לשחרור מעול הכתר הבריטי, אין שום תוקף משפטי והיא הצהרתית גרידא. היות שכך בית המשפט בארה"ב אינו מכיר בזכויות הנתבעות מתוקף הכרזת העצמאות. הצהרת העצמאות של ארה"ב היא מסמך היסטורי, בעל ערך סנטימנטלי, אך היא נעדרת תוקף משפטי משום שלאחריה כוננה החוקה (1789) ומגילת הזכויות (1791) שהעניקו קרקע משפטית מוצקה לאומה האמריקאית.

בישראל כאמור לא כוננה חוקה עד היום, מה שמחדד את סוגיית מעמדה הנורמטיבי והחוקתי של מגילת העצמאות. יש להבחין בין תוקפם המשפטי של חלקי ההכרזה השונים. כך למשל בפסיקה ישנה התייחסות לחלק ההיסטורי של הצהרת העצמאות כמלמד על אופייה היהודי של המדינה. הקביעות במגילת העצמאות הנוגעות לכינונן של רשויות השלטון הראשונות מוכרות כ"אקט מדיני בעל משמעות משפטית, הן לפי עיקרי המשפט הבינלאומי הפומבי והן לפי המשפט  המוניציפלי". בהכרזה נקבע כי מועצת המדינה הזמנית היא הפרלמנט הראשון של המדינה העצמאית, ומנהלת העם  מהווה את הממשלה הזמנית של מדינת ישראל עד לכינון המוסדות הנבחרים והסדירים.

חלקה המרכזי של מגילת העצמאות מצייר את דיוקנה הדמוקרטי של מדינת ישראל. בחלק זה נקבע כי " מדינת ישראל...תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.." . בשנים האחרונות חל שינוי במעמדו המשפטי של חלק זה של ההצהרה. עד ל"מהפכה החוקתית" שכוננה ב - 1992, בה נחקקו שני חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, שמשה מגילת העצמאות כלי פרשני ללימוד ערכיה ואופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. התפישה המשפטית המקובלת היתה כי מגילת העצמאות היא "מסמך, המבטא את חזון העם ואת ה'אני מאמין' שלו, אבל אין בה משום חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או ביטולם". בית המשפט נקט בתפישה לפיה המגילה מהווה "נורמה משפטית המבטאת את מגילת ערכיה של האומה".

כאמור, בחוקי היסוד שזכו לכינוי "המהפכה החוקתית"  - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק - נכללה הוראה המתייחסת למגילת העצמאות . כך קובע סעיף 1 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי: " זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". סעיף זה (המופיע כלשונו גם ב"חוק יסוד: חופש העיסוק") קובע כי את זכויות-היסוד יש לכבד ברוח עקרונותיה של הכרזת העצמאות.

הצהרת מבוא זו שבחוקי היסוד באה לבטא, לא כמשאלת לב וכ"אני מאמין" מופשט, כי מגילת העצמאות הפכה לעקרון יסוד חוקתי מחייב. מכאן שסעיפי מבוא אלה חוללו "מהפך" במעמדה הנורמטיבי של מגילת העצמאות שהפכה ממקור פרשני למקור עצמאי לזכויות אדם. מעיון בחוקי יסוד אלה עולה כי המחוקק נתכוון לעגן את זכויות האזרח בישראל ברמה חוקתית על-חוקית. על כן, ניתן לקבוע כי עקרונות היסוד המוגדרים בשני חוקי היסוד הנ"ל, שעוגנו בערכים של מדינת  ישראל הם בבחינת "חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או  ביטולם".

שינוי זה מעיד על המהפך שחל, לא רק בדפוסי המחשבה, אלא במבנה המשפט בישראל שכן זכויות היסוד של האדם ברוח הכרזת מגילת העצמאות הפכו לעקרון חוקתי מחייב. לפנינו, איפוא, שינוי מהותי במעמדה המשפטי של הכרזת העצמאות.