ההשכלה הגבוהה

הדיון בנושא ההשכלה הגבוהה שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה הציב על סדר היום את שאלת המחויבות ההדדי של המדינה והסטודנטים, והזיקה שבין ההשכלה הגבוהה לבין הדמוקרטיה.
פרופסור יהודה אלקנה, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הציג את השינוי שחל באופי החשיבה המדעית ובעולמות הידע. לטענתו, על האוניברסיטה לשנות את פניה ולשים דגש רב יותר על ביקורת, על המבנה היסודי ועל חשיבה בין-תחומית. פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, הצביע על ההטרוגניות של המערכת האוניברסיטאית, שבה נתון מעמדה של אוניברסיטת המחקר בסימן שאלה. הוא רמז שיש ליצור הטרוגניות בין מוסדות המצטיינים בתחומים שונים, ולא בתוך המוסדות עצמם.
ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון, התייחס להיבט של הזיקה שבין ההשכלה הגבוהה לבין הדמוקרטיה. הוא הצביע על המתח הקיים בין הקצאת משאבים לאוניברסיטאות לבין השמירה על האוטונומיה של המוסדות. הוא הזהיר כי נתק בין ההשכלה הגבוהה לבין הדמוקרטיה עלול להוביל למשבר חמור. נשיא הטכניון לשעבר, פרופ' תדמור, הצביע על הזיקה הקיימת בין השכלה גבוהה, טכנולוגיה ומדע לבין הדמוקרטיה. פרופ' ירון אזרחי, עמית בכיר במכון לדמוקרטיה, ציין כי קיים קשר הדוק בין ההשכלה הגבוהה ככלי ליצירת ציבור נאור לבין תפקידו של הציבור הנאור כגורם הבולם את כוחו של השלטון. פרופ' גוטפרוינד התייחס להיבט של המחויבות ההדדית. הוא ציין כי בבריטניה הגיעו למסקנה כי הן מקבלי התארים והן החברה צריכים לשאת בנטל הכלכלי של ההשכלה הגבוהה. פרופ' אבי בן-בסט סבר שהסטודנטים צריכים לתבוע מן הממשלה להעניק להם הלוואות לתקופה ארוכה - לשכר לימוד ולמחייה.
פרופ' זהר שביט הציגה תמונה עגומה של מצב תכנית הלימודים ורמת הלמידה באוניברסיטאות. היא הצביעה על הצורך ביצירת זיקה בין שתי מגמות - האחת, הצורך הגובר בהשכלה גבוהה, המהווה את אמצעי הניעות המרכזי בחברה; והשנייה, הצורך העמוק בשמירה על מקומה של אוניברסיטת המחקר. נקודת מבטם של הסטודנטים הוצגה בדיון על ידי ראשי מאבק הסטודנטים. ארז אשל, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, טען כי נקודת המוצא של מאבק הסטודנטים הייתה הטרוגנית על כך שלמעשה לא לומדים באוניברסיטאות בשל הנטל הכלכלי הכבד המונח על כתפי הסטודנטים. ליאור רוטברט, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, טען לקיומו של ניכור חמור בין הסגל האקדמי לבין הסטודנטים. פרופ' שלמה ברזניץ מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ציין שקיימת מידה רבה של עוינות מצד האזרחים כלפי הסטודנטים ומערכת ההשכלה הגבוהה. פרופ' אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, רואה את המפתח לשינוי ביחס של החברה כלפי סטודנטים במעורבות חברתית של הסטודנטים בקרב השכבות החלשות. דוברים שונים הדגישו את הבעיות המבניות והניהוליות של האוניברסיטאות. הם הטעימו כי הרפורמה צריכה להיעשות "מבית", תוך שילוב הסטודנטים, מבלי שהממשלה והמערכת הפוליטית יתערבו בעיצובה.
פרופ' בן-בסט הציג נתונים לפיהם ההשקעה בסטודנט בישראל גדולה פי שלושה מההקצאה לתלמיד בבית הספר היסודי. לפיכך, הוא טען, דרוש שינוי באופי ההקצאה שכן הדרך להשכלה הגבוהה מתחילה בבית הספר היסודי. יו"ר ות"ת (הועדה לתכנון ותקצוב של ההשכלה הגבוהה), פרופ' נחמיה לב-ציון, הציג נתונים לגבי השינויים שחלו בתקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. ההקצאה הראלית לסטודנט עלתה ב-10 אחוז מאז שנת 1990, ומספר הסטודנטים הוכפל, תוך הגדלת חלקן של השכבות החלשות במעגל השכלה הגבוהה.