ונצואלה - האם המטרה מקדשת את האמצעים?

"האספה החוקתית בוונצואלה ביטלה את סמכויות הקונגרס" "הקונגרס של ונצואלה הופשט משארית סמכויותיו", "האספה החוקתית הכריזה על מצב חירום חקיקתי". . . כותרות מעין אלה הופיעו בעיתונות העולמית בסוף חודש אוגוסט השנה. הן מבטאות פרק נוסף ב"מהפכה החוקתית השקטה" שמקדם הנשיא מאז היבחרו בדצמבר 1998, וביתר שאת מאז היכנסו לתפקידו בפברואר השנה.

ראשיתו של הסיפור בכינון אספה חוקתית על-ידי נשיאה החדש של ונצואלה, הוגו צ'אווס. תכלית הקמת האספה הייתה שינוי החוקה, ואחד הצעדים הראשונים שנקטה האספה היה ביטול סמכויות הקונגרס בוונצואלה. צ'אווס, מנהיגה של מהפכה צבאית כושלת ב-1992, זכה בבחירות לנשיאות שנערכו בדצמבר ברוב של 56.5 אחוז.

כבר במסע הבחירות שלו הכריז צ'אווס שהוא מתעתד לקדם "מהפכה דמוקרטית שקטה". הוא הצהיר שהוא מתכוון לבער את השחיתות הפושה בביורוקרטיה, וכי הוא נושא את נס המרד של העניים. בוונצואלה חיים קרוב ל-23 מיליון אזרחים, ולמרות היותה יצואנית הנפט הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון, כ-80 אחוז מאזרחיה חיים בעוני.

מיד לאחר היכנסו לתפקידו בפברואר השנה עורר צ'אווס מחלוקות וספג ביקורת מצדן של המפלגות הוותיקות בוונצואלה. זאת כאשר נקט צעדים שיצרו רושם של מיליטריזציה של החברה, כמו העסקת הצבא בביצוע עבודות ציבוריות ומינוי קציני צבא מקורבים לו למשרות ממשלתיות בכירות. כשהוא נישא על כנפי תמיכה ציבורית רחבה, לפחות לפי משאלי דעת הקהל המתפרסמים בעיתוני העולם, יזם הנשיא משאל עם בנושא הקמת אספה חוקתית שתכונן חוקה חדשה.

חוקת ונצואלה, שצ'אווס והאספה מתעתדים לשנותה, כוננה ב-1961. השיטה הקיימת בוונצואלה היא דמוקרטיה נשיאותית, ובה הנשיא נבחר בבחירה ישירה אחת לחמש שנים. לפי החוקה הקיימת הנשיא אינו יכול להגיש מועמדות לתקופת כהונה נוספת אלא לאחר שעברו שתי קדנציות (כלומר, רק לאחר עשר שנים מתום הקדנציה). צ'אווס הכריז על רצונו לשנות את החוקה ובפרט את הסעיפים הנוגעים לכהונת הנשיא (הארכת תקופת הכהונה לשש שנים, וביטול האיסור על רצף כהונות) ולמינוי שופטים (שייבחרו בבחירה ישירה על-ידי הציבור, ולא על-ידי הקונגרס). אולם נראה כי צ'אווס נטל לעצמו את היזמה לשינוי חוקתי שלא לפי בהתאם לחוקה. לפי חוקת ונצואלה שינוי כולל של החוקה אפשרי רק באמצעות המהלך הבא: היזמה לשינוי כולל צריכה לבוא משליש מחברי הקונגרס או מרוב מוחלט של המועצות המחוקקות (של המדינות השונות בפדרציה), כאשר בכל אספה יש רוב מוחלט, ונערכו לפחות שתי ישיבות בנושא.

במידה שהיזמה אושרה על-ידי 2/3 מחברי הקונגרס, ינקטו ההליכים הנדרשים להצעת חוק. הטיוטה של הצעת החוק תועמד למשאל עם, והשינויים יתקבלו רק אם יתמכו בהם רוב של בעלי זכות ההצבעה (סעיף 246).

משאל העם, שהתקיים ב-25 באפריל 1999, הכריע לטובת הקמתה של אספה חוקתית. שיעור ההשתתפות במשאל העם היה נמוך, ועמד על כ-38 אחוז, אולם רוב מכריע של המצביעים (80 אחוז) תמך במשאל העם. מאה שלושים ואחד חברי האספה, שרובם ככולם מתומכי צ'אווס, נבחרו לתקופת של חצי שנה בבחירות ישירות שנערכו בסוף יוני 1999. האספה, שהחלה לפעול בראשית חודש אוגוסט, הכריזה על מצב חירום חקיקתי ובמסגרתו החלה להרחיב את מעגל סמכויותיה תוך כדי כרסום בסמכויות של זרועות השלטון, ובפרט בסמכויות הרשות המחוקקת.
האספה נטלה לעצמה את סמכויות הקונגרס כגון חקיקת חוקים ופיטורי שופטים. לקראת סוף חודש אוגוסט הגדילה האספה לעשות כאשר אסרה על הקונגרס להתכנס. צעד קיצוני זה הביא להתנגשויות אלימות בין תומכיו של צ'אווס לבין האופוזיציה.

האופוזיציה מבית, והדאגה שהביעו משקיעים זרים ושותפות הסחר של ונצואלה בעקבות צעדים שנקט צ'אווס בחברת הנפט הלאומית, הביאו לרגיעה יחסית של הסערה הפוליטית. בראשית ספטמבר נחתם הסכם "חלוקת כוחות" בין הקונגרס לבין האספה החוקתית. ההסכם מאפשר, לפחות למראית עין, את המשך תפקודם של המוסדות הקיימים, ולפיו יוכל הקונגרס להתכנס מחדש באוקטובר ולהישאר על כנו לפחות עד שהחוקה החדשה תאושר במשאל עם. במקביל להסכם זה המשיכה האספה החוקתית במהלכיה ואף פיטרה שמונה שופטים שנחשדו בשחיתות.
צ'אווס מבטיח כי החוקה החדשה תועמד למשאל עם כבר בחודש נובמבר, וכי במהלך חודש דצמבר תיערכנה בחירות למוסדות הנבחרים ואולי אף בחירות חדשות לנשיאות, במידה שהאספה החוקתית תחליט על כך.

תהא תוצאת משאל העם ודמותה של החוקה החדשה אשר תהא, מהלך עניינים זה מעורר שאלות הנוגעות לליבתה של הדמוקרטיה. מתחים הקיימים בדרך כלל מתחת לפני השטח בדמוקרטיה צפו ועלו בוונצואלה.
אחת השאלות המתעוררות היא מה משמעותו של "קול העם" בדמוקרטיה. צ'אווס מצהיר שהוא חותר תחת האליטות הקיימות שנתפסות כמושחתות בעיניו ובעיני השכבות החלשות. גם רבים מבני העם בוונצואלה אינם נותנים אמון במוסדות הקיימים כולל ברשות השופטת וברשות המחוקקת. ואכן, צ'אווס, שמצהיר כי הוא פועל לכינונה של ונצואלה דמוקרטית, זוכה לתמיכה עממית רחבה. האם די ברטוריקה דמוקרטית ובתמיכה פופולרית כדי להעניק לצעדים חוקתיים חותמת לגיטימית של מהלך דמוקרטי? האם המוסדות הדמוקרטיים לגיטימיים גם כאשר הציבור אינו מביע אמון בהם, וכאשר ישנן עדויות לשחיתות בקרב זרועות השלטון? או, לחלופין, מתי נשמטת הלגיטימיות מתחת רגליהם של מוסדות דמוקרטיים, אם בכלל? ומהי הדרך הדמוקרטית הלגיטימית להחליף מוסדות דמוקרטיים שאינם מתפקדים? התשובה לשאלות אלה היא פשוטה למדי: החוקה היא המספקת את התשובות הלגיטימיות מצִדה של הדמוקרטיה למקרים קיצוניים מעין אלה.

שאלה מרכזית נוספת היא האם הדמוקרטיה באה לידי ביטוי בתהליך או בתוצאה. האם אפשר להגיע לתוצאה דמוקרטית בתהליך לא-דמוקרטי? ולהפך, האם אפשר לקדם בכלים דמוקרטיים צעדים אנטי-דמוקרטיים. דמוקרטיה ניכרת הן בתהליך והן בתוצאה. הנחת היסוד של המהלך הדמוקרטי היא שצעדים בעלי אופי דמוקרטי יניבו, בהסתברות גבוהה, תוצאות דמוקרטיות. שיח ציבורי פתוח, דבקות במנגנונים הדמוקרטיים הקיימים הלגיטימיים (למשל, חוקה), הפרדת רשויות וחלוקת העצמה בין זרועות הממשל הם נר לרגליה של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה היא צורת משטר שברירית, הדורשת איזונים ובלמים מתמידים. ערעור של אחד הרכיבים עלול לגרור קריסה של המערכת. ראוי שמהלכיו של צ'אווס, שכוונו לריכוז העצמה בידיו ובידי האספה המחוקקת שרובה ככולה מורכבת מאנשי שלומו,ישמשו לנו נורת אזהרה.