משאל עם: מיתוס ומציאות

תכליתו של נייר עמדה זה היא לעורר את השיח הציבורי סביב שימוש במשאל עם ככלי לקבלת הכרעות גורליות במדינת ישראל.
נייר העמדה מלמד שלא זאת בלבד שמנגנון משאל העם פגיע למניפולציות של בעלי עניין, אלא יש בו רכיבים שכל הכרעה לגבי אופיים - אפילו היא נעשית בידי גוף ניטרלי, בתום לב ומשיקולים ענייניים ומקצועיים - יש לה השלכה על התוצאות הצפויות של ההצבעה. אין כל דרך להבטיח שמשאל העם ייתן ביטוי נאמן לחלוטין לעמדות הציבור בסוגיה העומדת להכרעה.

נייר העמדה מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון מנתח את מגוון האפשרויות לעיצוב מנגנון משאל העם על רכיביו השונים, ועומד על ההשפעות האפשריות של שימוש באלה בהקשר הישראלי. הוא משתמש בדוגמאות ממשאלי עם שנערכו בעולם הדמוקרטי, לשם ניתוח הרכיבים השונים והדגמת השפעתם. כמו כן יש התייחסות לרכיבים אלה כפי שהם מופיעים בחוק ובהצעות חוק שעלו בישראל בנושא זה. בין הרכיבים שהחלק הראשון דן בהם: המעמד החוקתי של משאל עם ומקור היזמה, ניסוח השאלה, סוגיית הרוב הדרוש לשם אישור ההכרעה ומימון מסע ההסברה.
החלק השני מציג את משאל העם בהקשר הדמוקרטי, הכללי והישראלי. במוקד חלק זה עומדים הנושאים הבאים: הוויכוח בין חסידי הדמוקרטיה הייצוגית לבין חסידי הדמוקרטיה הישירה כפי שהוא משתקף בשימוש במשאל עם ביזור וריכוז עצמה ומשאל העם השפעת אימוץ מנגנון זה על היחסים בין רשויות השלטון השפעת משאל העם על מעמד המפלגות, והשפעת כינונו של משאל עם על יחסי הגומלין בין הפוליטיקה לבין החברה הישראלית המשוסעת.

בהקשר הישראלי נטען שקיימת סכנה שמשאל העם רק יחריף את השסעים, ועלול להוות תקדים בנושאים אחרים החוצים את הציבור הישראלי. בנוסף, המחברים מציינים שהכנסת הכלי של משאל עם למערכת הפוליטית כמעין "רשות רביעית" עלול לערער את מערכת האיזונים והבלמים הקיימת בין הרשויות האחרות. משאל עם מהווה מכה נוספת שתספוג הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית: בצד הבחירה הישירה של ראש הממשלה והבחירות המוקדמות כפי שהתנהלו במערכות האחרונות, הכנסת והמפלגות הפוליטיות מתרוקנות מתוכן ממשי, ונגזלת מהמפלגות האפשרות למלא את פונקציות התיווך והאגרגציה של תביעות הציבור. משאל עם, ככלי הכרעה חותך ולא כמנגנון ייצוגי, אינו משאיר מקום לעמדות ביניים. במצב זה המפסיד נמחק והמנצח זוכה בכול, ומתקבלת הכרעה שאי-אפשר לערער עליה.

בחלק השלישי של נייר העמדה מוצעות חלופות אפשריות למשאל העם, כגון הכרעה של הכנסת ברוב מיוחד או עריכת בחירות חדשות.
נייר העמדה מציג גם את היתרון שבשימוש במשאל עם (השגת כר לגיטימציה רחב להחלטת הממשלה) וגם את נקודות התורפה (הטיות מובנות בכלי, ואופי ההכרעה הבלתי-מתפשר). המחברים מדגישים כי כל מנגנון דמוקרטי - בין אם המדובר בשיטת בחירות ובין אם המדובר במשאל עם - אינו פועל בחלל ריק אלא בחברה ובתרבות פוליטית קיימת. יש לשקול היטב אימוץ כלים ממערכות פוליטיות של מדינות אחרות, משום שאותו כלי בהקשר פוליטי, חברתי ותרבותי שונה, יכול לשמש חרב פיפיות. חשוב להעריך את ההבטחות והסכנות הטמונות בשימוש במשאל עם בישראל.
נייר העמדה מתמקד במשאל עם בנושא טריטוריאלי אך לפי דעת המחברים תהא זו טעות חמורה לחשוב כי השימוש במשאל עם הכרח שיהיה חד-פעמי. השימוש במשאל עם עלול להוות תקדים, ואפשר שיזמות לשימוש בו בנושאים אחרים יטילו צל על הדמוקרטיה הישראלית. האם הכרעות בנושאי יחסי דת ומדינה צריכות לעמוד למשאל עם? האם נראה בעתיד מצעד של "עתירות" למשאל עם ("רפרנדומיזציה של הפוליטיקה") בנושאים העומדים בלב המחלוקת בחברה הישראלית, כשם שאנו עדים היום ל"משפטיזציה של הפוליטיקה"? הפשרה היא ליבת הדמוקרטיה, והמנגנונים המתווכים את רצונו של הציבור חשובים ובישראל על אחת כמה וכמה, משום שהם מווסתים ומרסנים את המתחים והקונפליקטים.

המחברים מסכמים באומרם שאם ייערך משאל עם, יש לתת את הדעת לאופן שבו מותווים רכיביו השונים, שכן עשויה להיות לאלה השפעה רבה על מידת הלגיטימיות של ההכרעה המתקבלת. משאל עם עשוי להיות בעל השלכות מרחיקות לכת על מעמדן של קבוצות שונות בחברה הישראלית, על מאזן העצמה במערכת הפוליטית ועל אבני היסוד הדמוקרטיות שמדינת ישראל מושתתת עליהן. אם יתקיים משאל עם, יש לדעת כיצד להתייחס אליו ולתוצאותיו כדי למזער את נזקיו. מחד גיסא, תוצאות המשאל מחייבות, בהיותו חלק מכללי המשחק הדמוקרטי שאומצו בידי באי כוח הריבון, נציגיו של הציבור בכנסת. מאידך גיסא, אין לייחס להכרעה יותר ממה שיש בה: זוהי הכרעה על-ידי מנגנון קבלת החלטות הרחוק מלהיות אופטימלי. לדעת המחברים, אין זה המנגנון המועדף לקבלת הכרעות בכלל ובישראל בפרט.

• תקציר מתוך: בלאנדר, דנה וגדעון רהט, משאל עם: מיתוס ומציאות, נייר עמדה מס' 20, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000.