"עתיד הדמוקרטיה"

מצבה הטבעי של מערכת דמוקרטית הוא שינוי מתמיד, כך קובע נורברטו בוביו, מחשובי הפילוסופים בני זמננו בתחום המדינה והמשפט באיטליה. תחת הכותרת 'עתיד הדמוקרטיה' מכונסים כמה ממאמריו הדנים בטבעה המשתנה של הדמוקרטיה מתוך ניסיון לשרטט את דמותה המודרנית של צורת משטר זו.

בפרק הראשון עוסק בוביו בפער שבין אידיאלים של דמוקרטיה לבין דמוקרטיה מצויה, מה שמכונה בפיו "מציאות גסה". הבעיות שהוא מונה מטרידות כל מי שחרד לגורלה של דמוקרטיה הנאבקת על קיומה, אך הן מאפיינות גם דמוקרטיות מבוססות: הישרדותן של אליטות, התבססותם של אינטרסים יחודיים, אדישות אזרחית, עצמה סמויה (פשע מאורגן, שירותי ביטחון והיעדר שקיפות של פעולות השלטון) וגידול המנגנון הביורוקרטי.

חשיבותו של הדיון ניזונה גם מן העובדה כי בוביו גוזר הרבה מהנחותיו מן הסביבה בה הוא חי - הדמוקרטיה האיטלקית. הרקע המחקרי הזה של דמוקרטיה למודת זעזועים היא כלי רב ערך ומעורר השראה עבור חוקרי דמוקרטיות לא יציבות בעולם כולו.

הניתוח אינו מוליד מסקנות אפוקליפטיות. נקודת המוצא היא אופטימית וכופרת בתחזיות על ניוונה של הדמוקרטיה. חלקו הראשון של הספר מבקש להסביר מדוע היו כמה מן האידיאלים הדמוקרטיים בלתי מציאותיים ולכן בלתי ניתנים למימוש. רעיון אחד כזה הוא הדמוקרטיה הישירה המקודמת כתחליף לדמוקרטיה הייצוגית. בוביו מסביר מדוע לא תיתכן דמוקרטיה ישירה בחברה גדולה המתמודדת עם בעיות סבוכות. בתוך כך, הוא אינו נרתע מלקדש את ההיבט המוסדי, המתווך של הדמוקרטיה המנוהל על ידי קבוצות אינטרס, מפלגות ושלטון החוק.

בוביו מעיד על עצמו כמי שחותר להגדרה מצומצמת ופורמליסטית של הדמוקרטיה, אך הוא מחייב גם הכרה חוקתית בחרויות בסיסיות כתנאי מוקדם לקיומה של דמוקרטיה מודרנית. בעיניו זוהי הדרך היחידה ליישב את המתח בין האינדיבידואליזם הליברלי לבין הקהילתיות הדמוקרטית. צעד נוסף הוא צועד בתצפיות שהוא עורך על הליברליזם והסוציאליזם ובמחויבות שהוא מחייב חברה טובה לצדק חברתי ולרווחה.

בתוך הדיון מציע המחבר כלים אמפיריים לבחינת איכותה של הדמוקרטיה. בעיניו נמדדת איכות דמוקרטית במידת התפשטותה מן המדינה לחברה. השאלה הרלוונטית היום היא לא עוד "מי בוחר" אלא היכן בוחרים, עד כמה פתוחים המוסדות החברתיים, עד כמה מגוונת החברה האזרחית ומה מידת הדמוקרטיזציה של מרכזי העצמה הלא דמוקרטיים כמו המנהל הציבורי?

בחלקו השני של הספר עוסק בוביו בהרחבה בטיבו של השוק הפוליטי והחברתי: התפתחויות היסטוריות בעיצובם של הסכמים פוליטיים, תפיסות כלכליות ואמנות חברתיות. גם כאן הוא מבקש להדגיש את חשיבות שימורם של כללי משחק מקובלים ולהצביע על פערים קטנים במציאות בין רעיונות מנוגדים לכאורה.

בפרק האחרון שנקרא 'הדמוקרטיה ומערכת בין לאומית', עוסק בוביו בבעיות המסעירות היום את העולם כולו ומאיימות למוטט בריתות בין יבשתיות. מנקודת ראות מקומית מרתקת במיוחד התייחסותו של המחבר למצבי חירום של דמוקרטיות ולעקרון ההישרדות המתואר שם כעקרון מנחה להתנהגותה של מדינה.

נורברטו בוביו, עתיד הדמוקרטיה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003.