המשפט המבוים: פוטנציאל לא-ממומש במערכת החינוך הישראלית?

במסגרת הפעילות החינוכית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, נערך לאחרונה בתיכון ע"ש טשרניחובסקי בנתניה משפט מבוים בנושא גבולות חופש הביטוי מול רגשות הציבור ושלום הציבור. תלמידי "קבוצת הדמוקרטיה" של בית הספר, רובם משכבת י"ב, הופיעו במשפט המבוים כעורכי-דין מטעם העותרים והמשיבים, ובמסגרת זו חקרו עדים וטענו טענות שונות. המשפט נערך בחסות הפרויקט החינוכי של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהנהלת דפנה גרובר, במסגרת התכנית "מערכת החינוך כותבת חוקה". תכנית זו נולדה מתוך הפרויקט "חוקה בהסכמה", והיא כוללת בין היתר מערך שיעורים בנושא דמוקרטיה וחוקה כבסיס להרחבת לימודי האזרחות בבתי הספר - מתוך הנחת יסוד שהמתכונת המצומצמת הקיימת של לימודי האזרחות אינה מאפשרת הטמעה מספקת של מושג הדמוקרטיה בקרב התלמידים, למרות הצורך החינוכי הברור בפיתוחו של נושא חשוב זה. בהקשר זה נולד הרעיון לקיים משפט מבוים על אירוע בדוי המעלה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, אשר ישמש כפעילות שיא של השכבה הבוגרת וכמקור השראה לשכבות הצעירות. לקראת המשפט עברו התלמידים המשתתפים תהליך הכנה, שכלל הרצאות ודיונים של מערכת המשפט הישראלית ועל חופש הביטוי; וכן נדרשו לנתח חלקים נרחבים ממספר פסקי דין מרכזיים בנושא חופש הביטוי. בעקבות הצלחתו של התהליך הוחלט במכון הישראלי לדמוקרטיה לבנות מתודולוגיה מנחה לבתי ספר להכנתם של משפטים מבוימים, כחלק מסדרת מערכי שיעור בנושא חופש הביטוי.

מהיכן התפתח המשפט המבוים? מהי תכליתו? באילו תחומים אפשר לעשות בו שימוש? התשובות לשאלות אלה תסייענה להבהיר את הפוטנציאל הרב הטמון בכלי זה. מערכת החינוך הישראלי אינה מרבה להשתמש במשפט המבוים, בהשוואה לשימוש הרב שנעשה בו במדינות אירופה וצפון אמריקה (ישנה הצעה להפעלה מסוג משפט ציבורי באתר של משרד החינוך, אולם הנושא אינו מוטמע במערכת החינוך באופן שיטתי). במדינות הללו מקובל מאוד לקיים משפטים מבוימים ("Mock-Trials"/"Moot-Courts") במסגרות חינוכיות שונות ובנוגע למגוון רחב של סוגיות, ואף לקיים תחרויות אזוריות וארציות של משפטים כאלה. פעילות זו הוטמעה באופן העמוק ביותר (גם בישראל) בלימודי המשפטים, בהכנת משפטנים לתפקידם העתידי כעורכי דין. אכן, מקורו של המשפט המבוים נעוץ במסורת עתיקה של לימודי משפטים באנגליה של ימי הביניים. משפטים כאלה כונו (ועודם מכונים) "Moot-Court" פירושו המילה "moot" הוא דיון ציבורי, אספת ויכוח או נושא שנוי במחלוקת, ומקורה במילה סקנדינבית שפירושה פגישה או כינוס. הכינוסים היו התאספויות של הקהילה למטרות חקיקה או שפיטה (אולם העירייה כונה בעבר "moot house"). במאות המאוחרות של ימי הביניים קיבלה המילה את משמעותה העכשווית בבתי המשפט של אנגליה, כאשר סטודנטים למשפטים הציגו טיעונים משפטיים בפרשה עובדתית בדויה, המדמה מקרה אמתי, בפני משפטנים בכירים. ברם, בעשורים האחרונים (בעיקר מאז סוף שנות השמונים, עד כמה שאפשר להתרשם מן הכתיבה בנושא) התרחב מאוד השימוש בכלי זה מחוץ ללימודי המשפטים, ואף מחוץ למוסדות ההשכלה הגבוהה, לבתי הספר ולמסגרות אחרות; זאת, מתוך הכרה בערך החינוכי המיוחד שהתנסות זאת נושאת בחובה.

"המשפט המבוים משמש כמתודה של למידה פעילה בשונה מלימוד עיוני"

במשפט המבוים מועלות לדיון סוגיות עקרוניות, הצומחות לרוב מתוך אירוע עובדתי מוחשי. המשתתפים פועלים כנציגי הצדדים המתעמתים במשפט (כטוענים במשפט עצמו וכצוות מחקר וכתיבה לקראת המשפט), ולעתים גם ממלאים גם תפקידים של שופטים, עדים וכדומה. באופן זה המשפט המבוים משמש כמתודה של למידה פעילה. בשונה מלימוד עיוני, הנעשה בדרך של קריאה והשתתפות בהרצאות פרונטליות, ההשתתפות במשפט מחייבת דרגת מעורבות גבוהה יותר של המשתתפים. אופייה היישומי של הפעילות - המחייבת ליישם תאוריות ועקרונות כלליים על מקרה נתון - מצריך הפנמה עמוקה של הסוגיה הנדונה. לפיכך, הפעילות מחייבת את המשתתפים לחקור את הסוגיה לעומקה, לקרוא מגוון חומרים, לעבדם, לחלץ מהם טענות רלוונטיות ולבנות טיעונים משכנעים. כל אלה מצמיחים יתרונות חינוכיים מובהקים, כגון שיפור יכולות הקריאה (הבנת הנקרא והבחנה בין עיקר וטפל), הכתיבה והחשיבה הביקורתית. יכולות אלה חשובות לכל אזרח, וממילא לכל סטודנט. היקף ההשקעה הנדרשת והלחץ הכרוך בהופעה מול קהל במשפט עצמו מניבים יתרונות נוספים - שיפור התקשורת הבין-אישית וטיפוח עבודת צוות, העצמת המשתתפים וחיזוק ביטחונם העצמי.

בשל היתרונות האמורים (שנכתב עליהם רבות במדינות בהן נצבר ניסיון משמעותי בתחום זה), התפשט השימוש במשפט המבוים מחוץ ללימודי המשפטים. כך, למשל דווח על שימוש מוצלח במשפטים מבוימים לצורך הוראת כלכלה, לדיון בסוגיות על התפר שבין משפט לבין כלכלה, או בהחלטות מעין-שיפוטיות של גופים אדמיניסטרטיביים; וכן ללימוד ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית באמצעות שיפוט פועלם של תאורטיקנים של הכלכלה (כמו אדם סמית). דווקא על השימוש במשפטים מבוימים לצורך הוראת משפטים, התחום בו נולד המשפט המבוים, נמתחה ביקורת. נטען כי בפועל הפעילות חוטאת (לפחות אופן שבו הוא מיושמת הלכה למעשה) למטרתה המוצהרת - הכשרת סטודנטים למשפטים לתפקידם כעורכי דין. כך למשל נטען כי הדרישה מן המשתתפים לטעון בתחרויות משפט מבוים לגבי אותה סוגיה משני צדי המתרס מנוגדת במהותה לאופן החשיבה הנדרש מעורך דין; כי ההתמקדות בהליכי ערעור (כפי שנעשה בלימודי המשפטים עצמם) המעלים לכאורה, שאלות משפטיות ולא שעלות עובדתיות, יוצרת פיחות במעמדן של העובדות, אף כי בפועל הן בעלות חשיבות מכרעת ברובם המוחץ של ההליכים המשפטיים; וכי העמדת סוגיות מרכזיות מתחום המדיניות (המוכרעות לרוב על-ידי בית המשפט העליון) בבסיס המשפט היא שגויה, שכן סוג התדיינות זה אינו רלוונטי לרובם המכריע של עורכי הדין. בד-בבד, כאמור, יובאה הפעילות לתחומי לימוד אחרים, והוטמעה גם מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה; זאת, עקב זיהוי הפוטנציאל הרב של המשפט המבוים לעורר בתלמידים עניין בחומר הנלמד, להעמיק את הבנתם בנושא, להגביר את מעורבותם בלימודים ולשפר את יכולות הקריאה, הכתיבה והעבודה המשותפת שלהם.

"הידע הקיים בציבור על מערכת המשפט ניזון... מדרמות טלוויזיוניות וקולנועיות".

התחום שבו נעשה השימוש הרב ביותר במשפטים מבוימים (מחוץ ללימודי המשפטים) הוא מדעי המדינה - הן במוסדות ההשכלה הגבוהה והן בלימודי אזרחות ופוליטיקה בבתי ספר. בתחום זה המשפט המבוים מסייע להבהרת תפקידה של הרשות השופטת ביחס לרשויות השלטון האחרות. אופן פעילותה של הרשות השופטת זוכה, מסיבות שונות, לחשיפה נמוכה יותר לציבור הרחב, ולכן רשות זאת נותרת עלומה משהו בעבורו. כך, למשל, בעוד שתלמידי בית ספר עשויים ללמוד באופן מעשי על עבודת הזרוע המחוקקת והזרוע המבצעת מתוך פעילויות כמו בחירות בבית הספר או השתתפות במועצת התלמידים, אין בנמצא מסגרת העשויה ללמדם באורח פעיל על התהליך השיפוטי. הידע הקיים בציבור על מערכת המשפט ניזון בעיקר מדיווחים עיתונאיים לקוניים וחסרים, או מדרמות טלוויזיוניות וקולנועיות אשר נוטות להציג תמונה מעוותת של המציאות (קל וחומר מבחינת הציבור הישראלי, שהרי רובן עוסקות בשיטות זרות). באמצעות העבודה על משפט מבוים אפשר להבהיר את ההבדל בין מוסדות משפטיים ובין הליכים משפטיים שונים, וכן להבין את השוני בין סוגים שונים של חקיקה (חקיקה חוקתית מול חקיקה רגילה או מנהלית), ואת היחס בין חקיקה לבין פסיקה. מדעי המדינה (ולימודי האזרחות) חופפים לתחום המשפט גם במובן זה ששאלות יסוד במחשבה הפוליטית צמחו מן העיסוק המשפטי, או שהם מנהלים עם המשפט יחסים דיאלקטיים. לדוגמה, תפיסות שונות של זכויות אדם ושל יחסים בין היחיד לכלל, כמו גם סוגיות מתחום המשפט הבין-לאומי, מציבות דילמות החודרות לשורש החיים החברתיים. באלה אפשר להעמיק באמצעות משפטים מבוימים. בנוסף, העבודה על משפט מבוים מסייעת להאיר את הדינמיקה של מערכת המשפט ואת ההקשר התרבותי שבו מתקבלות החלטות שיפוטיות. משיקולים נוספים אלה נעשה שימוש במשפטים מבוימים גם לשם הפרכת מיתוסים הקשורים במערכת המשפט, במטרה לפתח בסטודנטים חשיבה מפוכחת וביקורתית יותר לגביה.

תקצר היריעה מלהזכיר כאן את כל סוגי הרווח הטמונים במשפט המבוים (או להציב כללים לשימוש נכון בו). עם זאת, חשוב לציין נקודה נוספת, אשר מוסיפה לחשיבותו של כלי זה באופן מיוחד בראי מערכת החינוך. המשפט המבוים הוא כלי יעיל לפיתוח יכולת הטיעון של התלמידים, כמפתח לבניית כושר מנהיגות ולמעורבות ציבורית. יכולות רטוריות, כמו רהיטות ושכנוע בדרכי נועם תוך שמירה על כללי משחק מוגדרים - כגון מתן זמן קצוב ושווה לשני הצדדים, חובה להעלות טענות ענייניות ככל האפשר, שמירה על סגנון דיבור נאות ועל כללי נימוס - מונחות בבסיס תרבות פוליטית ראויה. לפיכך יש לחתור לפיתוח יכולות אלה בקרב הדור שממנו תצא המנהיגות העתידית של החברה הישראלית. יש להדגיש את הכוח הרב הצפון בנאום קודם כול מצד תוכנו, ורק אחר כך את השימוש באמצעים מתודיים שונים ובכריזמה הטבעית של הדובר; זאת, בתקווה שיהא בכך ללמד את התלמידים להפעיל חשיבה ביקורתית על התכנים שהם נחשפים אליהם, גם אם אלה ארוזים באריזה מפתה. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של שיעור מעין זה במדינה דמוקרטית.

הבחירה בסוגיה מתחום חופש הביטוי כנושא המשפט היא כשלעצמה בעלת חשיבות חינוכית, משום שחופש הביטוי חיוני לפיתוח של פלורליזם וסובלנות, מחשבה ביקורתית ומעורבות אזרחית. יתרה מזאת, המשפט ממחיש כיצד אפשר לקיים דיון פתוח וענייני בכל נושא, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, ולהתמודד עם טענות על-ידי הבאת טענות נגדיות במקום בדרך כוחנית של השתקה. באופן זה המשפט המבוים משמש שיעור חשוב לשומעים. כוחו אינו רק בתוכנו הגלוי, היינו בטיעונים המושמעים, אלא גם במתודה עצמה.

הכתוב מבוסס על:

• Baker, N.V., "Oyez, Oyez, Oyez: The Trials of Teaching the Supreme Court", 27(2) PS: Political Science and Politics (June 1994), 253.

• Clarson, J. Lon, Skaggs, Neil T., "Learning by Trial and Error: A Case for Moot Courts", Journal of Economic Education, (Spring 2000) 145.

• Knerr, C.R., Sommerman, A.B., "Bringing the Courts into the Undergraduate Classroom: Appellate Simulation in American Colleges", Law and Courts (Spring 2001), 4.