תעודות זהות בארץ ובעולם - מבט משווה
תעודת הזהות, המסמך הנפוץ והמקובל ביותר בהוויה הישראלית, אינה נתפסת במדינות רבות כדבר מובן מאליו. תעודות, או כרטיסי זהות, נמצאים בשימוש של כמאה מדינות ברחבי העולם. במסגרת האיחוד האירופי, 11 מדינות מתוך ה-15 עושות שימוש בתעודות זהות, אשר משמשות גם כתעודות מעבר בין מדינות האיחוד. באותן מדינות אפשר למצוא מגוון רחב של סוגי תעודות ושל תפקידים שהן ממלאות. תעודת הזהות מכילה לרוב סוגי מידע שונים: שם האזור; מגדר; מען; תאריך לידה; תאריך ההוצאה ומספר התעודה. בחלק מהתעודות נמצאות תמונה, חתימה של בעל התעודה ולעתים גם טביעות אצבע.
תעודת הזהות, המסמך הנפוץ והמקובל ביותר בהוויה הישראלית, אינה נתפסת במדינות רבות כדבר מובן מאליו. תעודות, או כרטיסי זהות, נמצאים בשימוש של כמאה מדינות ברחבי העולם. במסגרת האיחוד האירופי, 11 מדינות מתוך ה-15 עושות שימוש בתעודות זהות, אשר משמשות גם כתעודות מעבר בין מדינות האיחוד. באותן מדינות אפשר למצוא מגוון רחב של סוגי תעודות ושל תפקידים שהן ממלאות. תעודת הזהות מכילה לרוב סוגי מידע שונים: שם האזור; מגדר; מען; תאריך לידה; תאריך ההוצאה ומספר התעודה. בחלק מהתעודות נמצאות תמונה, חתימה של בעל התעודה ולעתים גם טביעות אצבע.
במדינות מפותחות רבות אין תעודות זהות, כמו לדוגמה בריטניה, ארצות הברית, קנדה, ניו-זילנד, אוסטרליה, יפן, אירלנד והמדינות הנורדיות. יחד עם זאת, במרבית המדינות המפותחות נהוג סוג מסוים של מסמך ממשלתי מזהה, שלרוב מונח ברמה האזורית או המקומית. אין חוקיות שלפיה אפשר לחזות את קיומה של תעודת זהות במדינה, גם לא לפי התפתחות פוליטית או כלכלית. מעניין לציין כי מדינות בעלות מסורת בריטית (בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד) נמנעות באופן עקבי משימוש בתעודות זהות.
לאור אירועי 11 בספטמבר בארצות הברית והחשש מפני הגירה בלתי-חוקית של עבריינים וגורמי טרור, מתחדש הדיון בדבר נחיצותן במדינות שבהן אין תעודת זהות ברמה הלאומית.
במאי 2005 הגישה ממשלת בריטניה הצעת חוק לפרלמנט, שעוסקת בהנפקת כרטיס מזהה לאזרחי בריטניה. הצעת החוק, שהוגשה עוד טרם מתקפת הטרור בלונדון, מעוררת דיון רחב בבריטניה, שמאפיין לבטים של מדינות וחברות שונות. מעניין לגלות כי קיים דמיון בין טיעוני התומכים והמתנגדים לתעודות הזהות במדינות השונות.
טיעוניי התומכים
צמצום הגירה בלתי-חוקי ומאבק בטרור
היעדר תעודות מזהות מאפשר למהגרים בלתי-חוקיים להיכנס למדינה ולהיטמע באוכלוסייה. תעודות זהות אמורות לסייע לשלטונות החוק לאתר מהגרים בלתי-חוקיים. כמו כן, התעודות (במיוחד אלה הכוללות תביעת אצבע ו/או רשתית) אמורות להקשות על ארגוני טרור ופשע לעשות שימוש בזהויות מזויפות המאפשרות להם לפעול מתוך המדינה.
המתנגדים לתעודות זהות טוענים כי יכולתן של אלה למנוע הגירה בלתי-חוקית מוגבלת למדי. בפועל, הן יגבירו את תופעת זיוף התעודות ואת אי-השוויון והאפליה כלפי מיעוטים במדינה, שיעברו מסכת בדיקות מורחבת ומוגברת. גם יכולתן של התעודות למנוע טרור בין-לאומי נראית מוגבלת למדי. ראשית, מכיוון שאינה מגנה מפני אנשים המתכננים פעילות טרור בפעם הראשונה ואין מידע קודם לגביהם. שנית, אפשר לזייף תעודות זהות, משוללות ככל שיהיו. שלישית, מערכת משוכללת של תעודות מזהות עלולה להפוך בעצמה ליעד מרכזי לטרור, מתוך מטרה להביא לשיתוקה של המדינה.
שמירת החוק והסדר
תעודות הזהות משמשות כאמצעי לשיפור הסדר הציבורי, על-ידי כך שהן יוצרות מודעות בקרב אנשים בדבר היותם במעקב. בבריטניה הונהג שימוש בכרטיסים מגנטיים מזהים בכניסה למגרשי הכדורגל, במטרה לצמצם את האלימות. צעד זה הרתיע מתפרעים, שידעו כי פרטיהם מצויים בידי השלטונות. ה"יציאה מאנונימיות" הביאה לצמצום האלימות במגרשים. עם זאת, מומחים שונים בגרמניה ובריטניה טוענים כי יכולתן שלתעודות הזהות לסייע במאבק בפשיעה מוגבלת ביותר. הקושי העיקרי במאבק בפשיעה אינו נובע מהיעדר תעודות זהות, אלא מקשיים באיסוף ראיות ובתהליכי התביעה.
המתנגדים לתעודות הזהות טוענים כי השימוש בהן מגביר את עצמתה של המשטרה ומתיר לכוחות השיטור לעצור ואף לכלוא את "מחוסרי התעודה".
טיעוני המתנגדים
פגיעה במיעוטים ואפלייתם
שימוש בתעודות זהות כרוך באפליה של מיעוטים, כתוצאה מהבדיקה המוגברת שייאלצו לעבור. לא חסרות דוגמאות מסוג זה. בצרפת, שאימצה בשנות השבעים תעודות מזהות, האוכלוסייה האלג'ירית נבדקת בתדירות גבוהה יותר מאשר הציבור בכללו. גם בגרמניה המשטרה נוהגת לדרוש את הצגתן של תעודות זהות מאנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט ולא מכלל הציבור, דבר המגביר את המתח על רקע גזעי/אתני ואת המתיחות בין המשטרה לבין אותן קבוצות.
התומכים בהנהגת תעודות מזהות מצביעים על סקרים שנערכו ביזמת הממשל, שלפיהם היקף ההתנגדות לתעודות הזהות בקרב מיעוטים אינו שונה מזה של כלל האוכלוסייה. על-פי הסקרים, המיעוטים חוששים בעיקר מפני יחסה של המשטרה בעת בדיקת התעודות. תומכי תעודות הזהות טוענים כי תעודת זהות אינה פוגעת מטבעה במיעוטים (בדומה לבדיקת רישיונות נהיגה). אם הבעיה נובעת מהתנהגות המשטרה כלפי מיעוטים, אזי יש לטפל בבעיה זאת ולא לפסול את תעודות הזהות.
פגיעה בפרטיות ובזכות לאנונימיות
הטיעון המרכזי נגד תעודות הזהות מתמקד במחיר החברתי והאישי שכל אחד יצטרך לשאת, עקב פגיעה בפרטיות ואבדן הזכות הליברלית לשמירה על אנונימיות. פגיעה בפרטיות נוצרת כתוצאה מכך שתעודות הזהות מאפשרות לשלטון ולבאי כוחו לקבל מידע אישי על אודותינו בכל רגע נתון; זאת, מבלי לקבל את הסכמתנו ומבלי לאפשר לנו לשמור על הזכות הבסיסית לאנונימיות.
אין כל רע בהצעת תעודה מזהה בבנק, בקופת חולים, בעת יציאה מהמדינה, בדואר וכדומה. אך שימוש בתעודה אחת לכל הצרכים הללו הוא עניין שונה לגמרי, מכיוון שהוא דורש מערכת ארצית המאגדת את פרטי הזהות של אזרחי המדינה ומאפשרת נגישות למוסדות המדינה, או חמור מכך לחברות מסחריות, למאגרי מידע המכילים פרטים אישיים על כל אחד מן האזרחים.
"במדינות שונות נתפסת תעודת הזהות כגורם העלול לפגוע בזכויות אדם בסיסיות"
בנוסף, קיים חשש מפני הרחבת השימוש בתעודות הזהות ובפרטים המצויים בה. במדינות שנהוגות בהן תעודות מזהות אפשר לראות כי השימוש בהן מתרחב לתחומי חיים רבים.
תומכי המהלך בבריטניה טוענים כי יישום הרפורמה בחיים הציבוריים יהיה הדרגתי וילווה בדיון ציבורי ביקורתי ובפיקוח צמוד של הפרלמנט. יישום הדרגתי, תוך בחינה ובקרה על הרפורמה, אמור לאפשר הטמעה הדרגתית ומבוקרת של שימוש בתעודה, תוך מניעת מעשים העלולים לפגוע בפרט ובזכויותיו.
במדינות שונות נוצרה התנגדות פוליטית וציבורית לשימוש בתעודות זהות ברמה הלאומית.
באוסטרליה נרשמה התנגדות חזקה ליזמת הממשל (בשנת 1986) להנהיג במדינה כרטיב זהות (The Australia Card). רבבות יצאו לרחובות בקריאה לביטול הגזרה, ובכך גרמו לנפילת הרעיון ב-1987. בשנות התשעים כשלה ממשלת ניו-זילנד להנהיג תעודות זהות במדינה עקב התנגדות ציבורית רחבה. ב-2002 ניסו שלטונות יפן להנהיג תעודות זהות; אך הניסיון נתקל בהתנגדות רחבה של האוכלוסייה מתוך נימוקים של חדירה לפרטיות, פגיעה בזכויות הפרט וחשש מתסמונת "האח הגדול". לאור התנגדות הציבור, שלוותה גם בתמיכת התקשורת, בוטלה היזמה הממשלתית.
בארצות הברית ובקנדה קיימת התנגדות ציבורית עקבית להנהגת אמצעי זיהוי ברמה הלאומית, עקב החשיבות של שמירת האוטונומיה האישית. במדינות אלה משתמשים בכרטיסים מזהים שונים לצורך קבלת שירותים מהמדינה. כך, בארצות הברית נהוג שימוש בכרטיס "ביטוח חברתי" (Social Security Card), המכיל פרטים בסיסיים ומשמש למציאת תעסוקה ולקבלת הטבות סוציאליות.
בבריטניה, במלחמת העולם השנייה היה נהוג שימוש בתעודות זהות. לאחר המלחמה בוטלו תעודות הזהות עקב התחושה כי בימי שלום שוב אין בהן צורך. ב-2004 עוררה ממשלת הלייבור התעניינות מחודשת בנושא בעקבות חוק שיזמה, שלפיה אזרחי בריטניה יקבלו תעודות זהות חכמות. ההצעה עברה את הקריאה הראשונה והשנייה, אך עוררה דיון ציבורי רחב וזכתה להתנגדות ציבורית ופוליטית. בנוסף להתנגדות האופוזיציה להצעת החוק, גם 20 חברי פרלמנט ממפלגת השלטון הצביעו נגדה. על-פי ההערכה, ככל שתגבר ההתנגדות הציבורית סיכוייה של הצעת החוק להתקבל נמוכים למדי. במידה והצעת החוק תתקבל, אזרחי בריטניה צפויים לקבל תעודות זהות ב-2008.
"העלות המשוערת של ייצור תעודות זהות חכמות בבריטניה נעה בין 10ל-20 מיליארדי לירות שטרלינג"
בנוסף לטיעוני הנגד שהוזכרו, עלתה בבריטניה ביקורת בדבר העלות הגבוהה של תעודות הזהות. מתוך שאיפה למנוע זיופים, הבריטים מתכננים לייצר כרטיס מזהה חכם, הכולל טביעת אצבע או רשתית, שעלות ייצורו גבוהה. ההערכה מדברת על עלות ייצור ראשונית שנעה בין 19.2-0.6 מיליארד לירות שטרלינג. בנוסף לעלות הייצור הראשונית יש להביא בחשבון גם את עלויות התחזוקה, ההנפקה והעדכון של כלל המערכת. כתוצאה מכך יידרשו אזרחי המדינה להשתתף במימון הכרטיס. מנגד טען הממשל כי עלותן הגבוהה של התעודות משתלמת בטווח הארוך, מכיוון שהן יחסכו למדינה הוצאות רבות העלולות להיגרם מנזקי הפשיעה והטרור.
בישראל, תעודות הזהות מעוגנות בחוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה-1965, לפיו תושבים שמלאו להם 16 שנה מחויבים לקבל ולשאת תעודת זהות. חוק החזקת תעודת זהות והצגתה התשמ"ג-1982, קובע כי כל תושב ישראל שמלאו לו 16 שנה חייב להציג את תעודת הזהות בפני בעלי תפקיד (שוטר או חייל) לכשיידרש. התעודה, כשמה, נועדה לאפשר זיהוי של נושאה בנסיבות שונות. החוק מתיר לשר הפנים לקבוע את הפרטים האישיים שיופיעו בתעודה, באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט.
למרות המוגדר בחוק, חשיבותה ומשמעותה של תעודת הזהות בחברה הישראלית רחבות יותר, ויש הרואים בה סמל לאומי או לכל הפחות סמל המעיד על מעבר מנעורים לבגרות. ב-2001 החל משרד החינוך, בשיתוף עם משרד הפנים, לערוך טקסי הענקת תעודת זהות בבתי הספר. במסגרת תכנית לימודים הנקראת "להיות אזרח", מתקיים בבית הספר תהליך חינוכי של לימוד אזרחות וציונות, שמסתיים בטקס שבו מוענקת תעודת זהות לכל תלמיד ותלמידה.
מעניין לציין כי השיח הער שקיים במדינות האנלו-סקסיות בדבר פגיעתה האפשרית של תעודת הזהות בזכויות הפרט אינו מתקיים בישראל. הדיון הציבורי בישראל סביב תעודות הזהות עסק לאורך השנים בשני נושאים מרכזיים: תנאי הזכאות קבלת התעודה (שאלת הזכאות לקבלת אזרחות ישראלית), וסעיף הלאום בתעודה. בנושא האחרון, ביטל שר הפנים אלי ישי את סעיף הלאום בתעודת הזהות; זאת לאחר קביעתו של בג"ץ בסוגיית הגיור הרפורמי, כי תושב ישראל שעבר גיור רפורמי או קונסרבטיבי זכאי להירשם כ"יהודי" במרשם האוכלוסין.
לאור שכיחות מקרי הזיוף של תעודות זהות החליט משרד הפנים ב-2001 על מעבר לשימוש בתעודות זהות אלקטרוניות חכמות שיקשו על הזייפנים. חברת HP זכתה במכרז לייצור התעודות; אך המכרז בוטל על-ידי בית המשפט המחוזי, ובימים אלה מתוכנן מכרז חדש בנושא.
לסיכום, אפשר לומר כי תעודות מזהות משמשות מדינות מודרניות רבות. במדינות אלה, וביתר שאת במדינות שבהן אין תעודת זהות, מתקיים דיון מתמיד בדבר האיזון הנדרש בין תרומתה של התעודה לחיים המודרניים לבין הסיכונים שהיא עלולה ליצור ובראשם הפגיעה בזכויות אדם בסיסיות.
לוח 1: שימוש בתעודות זהות במדינות שונות
| שם המדינה | האם נמצאת בשימוש? | תפקיד התעודה | מידע נוסף |
| ארצות הברית | לא | --- | שימוש במסמכים מזהים שונים, כגון רישיון נהיגה ו-Social Security Card |
| בלגיה | כן, המשטרה רשאית לדרוש את הצגתה | בשימוש מ-1919; נדרשת הצגתה במשרדי ממשל שונים | כוללת פרטים בדבר סוג הדם של החזיק/ה בה |
| צרפת | בשימוש, אך לא חובת נשיאה. יחד עם זאת קשה להסתדר בלעדיה, ו-90 אחוזים מהאוכלוסייה נושאים אותה | מאפשרת גישה לשירותי בריאות וחינוך. נדרשת לצורך השתתפות בבחירות וקבלת שירותים מהבנק ומהדואר | המשטרה רשאית לבקש מהאזרח/ית להזדהות, אך לא בהכרח באמצעות תעודת הזהות |
| גרמניה | כן. קיימת חובת נשיאה של תעודת זהות | משמשת את המשטרה, את השלטון המקומי ואת רשויות המכס | לא ניתן מספר זיהוי לאומי היכול לשמש את כל משרדי הממשלה |
| יפן | לא | --- | רישיון הנהיגה משמש ככרטיס מזהה |
| הולנד | בשימוש, אך לא חובת נשיאה | משמשת את המשטרה, את הממשלה, את שירותי הדואר והתעסוקה | --- |
| פורטוגל | לא | --- | כוללת תמונה וטביעות אצבע |
| בריטניה | לא | --- | הצעת חוק בדבר הנהגת תעודת זהות אלקטרונית עברה ביוני 2005, בקריאה שנייה בבית הנבחרים |
| ישראל | כן. קיימת חובת נשיאה של תעודת זהות | בחוק, לצורך זיהוי התושבים. בפועל, שימוש רחב יותר | ישראל מתכננת להמיר את התעודה בכרטיס זהות אלקטרוני |
הכתוב מבוסס על:
• ימיני, גלית. "אחרי שנים של ציפייה שוק הכרטיסים החכמים מתחמם". הארץ, 8.5.2005.
• Marleau, R., "Why We Should Resist a National ID Card for Canada". 8.9.2003. In http://www.privcom.gc.ca/media/nrc/2003/submission_mid_03918_e.pdf
• www.identitycards.gov.uk
• http://www.privacy.org