השדלניים המסחריים בישראל: צמיחת התופעה, שיטות הפעולה, והסדרת הפעילות

מאמר זה יעסוק בתופעת השדלנים המסחריים בישראל כמו שזו באה לידי ביטוי בעבודת הכנסת. המאמר מבוסס על עבודת דוקטור, שהיא גם המחקר האקדמי הראשון שנעשה בישראל בנושא זה (טל, 2009). בתחילה יוסבר מהי שדלנות מסחרית, לאחר מכן יוצגו הגורמים לצמיחתה בישראל אגב התייחסות לשיטות הפעולה של השדלנים והשדלניות, ולסיום תובא סקירה של הסדרת פעילותם של השדלנים בישראל מתוקף תיקון מס' 25 לחוק הכנסת.

מבוא

מאמר זה יעסוק בתופעת השדלנים המסחריים בישראל כמו שזו באה לידי ביטוי בעבודת הכנסת. המאמר מבוסס על עבודת דוקטור, שהיא גם המחקר האקדמי הראשון שנעשה בישראל בנושא זה (טל, 2009). בתחילה יוסבר מהי שדלנות מסחרית, לאחר מכן יוצגו הגורמים לצמיחתה בישראל אגב התייחסות לשיטות הפעולה של השדלנים והשדלניות, ולסיום תובא סקירה של הסדרת פעילותם של השדלנים בישראל מתוקף תיקון מס' 25 לחוק הכנסת.

מיהם השדלנים המסחריים?

המונח שדולה או לובי מוצמד לפעילויות רבות שעניינן השפעה על מדיניות ציבורית. מדיניות ציבורית כוללת בין היתר חלוקת משאבים והתוויות ערכים (קימרלינג, תשנ"ה: 84). את השדלנים נהוג לחלק לכמה סוגים כמו למשל שדלניםשדלן אין-האוס הוא שכיר של קבוצת האינטרס ותפקידו (הבלעדי או העיקרי) לבצע פעילות שדלנות מטעמה. בניגוד לשדלן המסחרי,שדלן אין-האוס הוא עובד הקבוצה עצמה, ואינו עובד עצמאי שהקבוצה שוכרת לצורך עבודת השדלנות.  in-house, שדלנים חברתיים, שדלנים שהם פעילים מפלגתיים  ושדלנים מסחריים (Commercial lobbyist), שבהם נתמקד במאמר זה (להרחבה בנושא סוגי השדלנים ראו טל, 2009, וכן "שדלנות ושדלנים:  מבט תאורטי, היסטורי ומשווה", בגיליון זה). השדלנים המסחריים הם אנשים שקבוצת אינטרס (ציבורית או פרטית) שוכרת את שירותיהם כדי להשפיע על המדיניות הציבורית לטובתה (Thomas, 2005: 283). הם מקבלים שכר בעבור עבודתם, אבל אינם עובדים בארגון שהם מייצגים. הם יכולים לייצג כמה קבוצות אינטרס באותה העת, ועיקר עבודתם לנסות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות בהתאם לאינטרסים של לקוחותיהם. השדלנים המסחריים אינם מייצגים את לקוחותיהם בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת.

התפתחות תופעת השדלנים המסחריים בישראל

בסוף שנות השמונים לא פעל בכנסת אפילו שדלן מסחרי אחד (ישי, 1987: 27), והשדלן היחיד שעבד בכנסת תמורת שכר (שדלן In house) הועסק במרכז הקבלנים והבונים. מאמצע שנות התשעים גדלה עד עד מאוד תופעת השדלנים המסחריים בישראל, וכיום פועלות בכנסת בקביעות כשלושים חברות המספקות שירותים כאלה, רובן מעסיקות שדלנים אחדים. נוסף עליהן פועלים גם שדלנים עצמאים, כך שבכנסת ובממשלה פועלים בעצם עשרות רבות של שדלנים מסחריים (אתר הכנסת 2010: שדלנים בכנסת). 
 
הרקע לצמיחתה של תופעת השדלנים המסחריים
לצמיחת התופעה בישראל מגוון של גורמים, מקצתם תהליכים גלובליים ומקצתם ייחודיים לישראל:

• גלובליזציההגלובליזציה היא תהליך של התרחבות הפעילות החברתית בכלל והכלכלית בפרט מעבר לגבולות מדינת הלאום. מבחינה כלכלית משמעות הגלובליזציה היא התהוותו של שוק עולמי מאוחד, אך לא אחיד. למן הרבע האחרון של המאה העשרים הגלובליזציה היא תופעה מרכזית ומתעצמת (רם, 2004: 16).- בעקבות הגלובליזציה הגיעו לישראל חברות רב-לאומיות רבות. אלה הביאו עמן את תרבות השדלנות הנהוגה בארצות הברית ובד בבד נזקקו לגורם שיתווך בינן ובין הממסד הישראלי  (טל, 2009; ורדי, 2007).
• דעיכת הקורפורטיזםהמונח "קורפורטיזם" נתון לוויכוח, אבל ככלל מדובר במבנה חברתי שבו המדינה, איגודי  העובדים ותאגידי המסחר משתפים פעולה ביניהם בכל הנוגע לקביעת המדיניות הכלכלית (דרומי, 2004). הקורפורטיזם הופיע באיטליה הפשיסטית, והוא נפוץ גם בדמוקרטיות כמו בריטניה ומדינות סקנדינביה (עציוני-הלוי, 1993: 84; Grant, 2000: 51-52). והאצת מדיניות ההפרטה- כבר בתקופת היישוב הושתתו יחסי העבודה בישראל על מודלים אירופיים קורפורטיסטיים, ויציבות הקורפורטיזם בישראל נשענה על שיווי משקל ייחודי שהושג בין ההסתדרות הכללית, ארגוני המעסיקים והמדינה (גרונאו ומונדלק, 2004).
  משנות השבעים, בדומה למדינות אחרות בעולם, החל המודל הקורפורטיסטי בישראל להישחק, בין היתר בשל ירידת כוחה של התעשייה המסורתית והשפעתם של תהליכי הגלובליזציה. עוד סיבה עיקרית לשחיקתו הייתה היחלשותה של ההסתדרות הכללית - בין היתר בעקבות המהפך הפוליטי של 1977 - שהגיעה לשיאה עם הפרדת מערכת הבריאות מארגוני העובדים בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי,  שנכנס לתוקפו ב-1995. שיווי המשקל שהתקיים בעבר בין ההסתדרות הכללית, ארגוני המעסיקים והמדינה חדל אפוא מלהתקיים, ועמו גם הקורפורטיזם הישראלי (שם).
  זאת ועוד, מאז המהפך הפוליטי ב-1977 קטנה מעורבותה של הממשלה בכלכלה, ומדינת ישראל נעשתה בהדרגה חברת שוק תחרותית. חברות ממשלתיות החלו להימכר בקצב הולך וגובר (להרחבה בנושא ראו: "תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל", וכן רם, 2005: 37, 39 - 40), ותהליך הפרטה זה יצר קרקע פורייה לשדלנות מסחרית הן בשל הרחבתו של המגזר העסקי הזקוק לצינורות תקשורת עם הממשל, והן בשל הצורך בשדלנים כדי למרב את הרווח של גופים מתהליכי ההפרטה. באופן דומה, כאשר הקורפורטיזם דועך, נפתחות נקודות גישה חדשות רבות, המרחיבות את מרחב הפעולה של השדלנים המקצועיים.
  דבריו של יושב ראש הכנסת לשעבר, אברום בורג, ממחישים את הדברים: 

  "קרה איזה שהוא תהליך שמקביל להולדת השדולאות וזה תהליכי ההפרטה במשק. מ-1985 יש תהליך מואץ של הפרטת המשק ושוק חופשי הרבה יותר גדול. כתוצאה מכך הקונגלומרטים הכלכליים, או אפילו קבוצות יותר קטנות כלכליות, שיש להם אינטרס במה שנעשה במערכת הפוליטית הוא הרבה יותר גדול. בעבר חברת העובדים של ההסתדרות פתרה את הבעיות דרך חברי מפלגת העבודה. היום חברת העובדים של ההסתדרות איננה קיימת יותר.
  כור הופרטה... כלומר, התהליכים המשקיים יצרו מצב של צורך בשדלנים לא-פוליטיים... (בורג, 2006)"

    
• היחלשות המפלגות- היחלשות המפלגות היא אמנם תופעה עולמית, אבל בישראל הדבר התרחש בעקבות שני תהליכים: הדמוקרטיזציה של החברה הישראלית ודעיכת הדומיננטיות של מפא"י (הורוביץ וליסק, 1990: 223 226; יער ושביט, 2001: 680 681).
  עם היחלשות המפלגות הן חדלו מלמלא את תפקידן כגורם המתווך בין גורמים בציבור ובין גופי השלטון, וחלל זה אפשר לשדלנות המסחרית לצמוח ולתווך בין גורמים מסחריים ובין מקבלי ההחלטות. זאת ועוד, השינויים שחלו בהרכב האליטה הפוליטית עם אבדן ההגמוניה של האחוּסָ"ליםראשי תיבות של אשכנזים, חילונים, ותיקים סוציאליסטיים ולאומיים (או ציוניים). זה המונח הישראלי המקביל למונח WASP  האמריקני, שמשמעותו לבן-אנגלוסקסי-פרוטסטנטי.  ראו קימרלינג, 2001: 13-11 וכניסת אנשים מכל מיני עדות ורקעים אל המערכת הפוליטית, יצרו צורך בשדלנים מסחריים שיקשרו בין האליטה העסקית הוותיקה לאליטה הפוליטית החדשה.
  המחשה לדברים ניתן למצוא בדבריה של עיתונאית גלובס רונית ורדי: 

  "הגיעו שחקנים חדשים לתוך המערכת הפוליטית והפקידותית, בעוד שבתוך התעשיות או בתוך קהילת העסקים, נאמר, הייתה שכבה של דור קודם שנגיד ידע להסתדר בדרכים המסורתיות של פעם. אבל עכשיו פתאום התחילו להיות שם ליכודניקים, ליברלים וכו' ופחות ידעו איך להגיע אליהם... השינויים החברתיים-הפוליטיים בארץ פתאום הצריכו הסתגלות, וזה [צמיחת הלובי המסחרי] היה חלק מההסתגלות (ורדי, 2007)." 

• התחזקות כוחם של חברי הכנסת היחידים- היחלשות הדומיננטיות המפלגתית ערערה את יציבות הקואליציות, והדבר הגביר את כוחם של חברי הכנסת היחידים. זאת ועוד, יכולתן של המפלגות לאכוף משמעת סיעתית קטנה בשל אימוץ השיטה של הבחירות המקדימות, שבה חברי הכנסת חייבים להתבלט באופן אישי לפני חברי המפלגה ולא לפני מוסדות המפלגה וחבריה. בעידן שכזה הפיתוי העומד לפני חבר הכנסת היחיד להפר את המשמעת הסיעתית והקואליציונית גדל (חזן, 1998: 78 79, 82 84, 88-87; קורן ושפירא, 1997: 93).
  בעידן הבחירות המקדימות חשיפה תקשורתית היא סם החיים של הפוליטיקאים, ובעניין זה השדלנים המסחריים מסייעים בעקיפין לחברי הכנסת בשתי דרכים עיקריות. האחת היא מסירת הצעות חוק אטרקטיביות לידי חברי כנסת שהם חפצים ביקרם - כדי שיזכו לסיקור נרחב בתקשורת - כמו שאפשר ללמוד מדבריו של השדלן אריאל סנדר: 

  אנחנו גם מביאים להם, לחברי הכנסת, את הנושאים הסקסיים, הטובים, שאפשר להתנהל איתם מול התקשורת. מול הציבור ולהגיד עשיתי... (סנדר, 2006).

   הדרך השנייה היא על ידי הזמנתם של חברי הכנסת לטקסים ולאירועים ציבוריים שקבוצות האינטרס מקיימות (קראוס, 2006). כך למשל חבר כנסת שפעל נגד הקיצוצים בתקציב הקולנוע בארץ יוזמן להעניק פרס בטקס פרסי הקולנוע.
• התמקצעות הפוליטיקה- בכל המדינות המערביות הדמוקרטיות השרים וחברי הפרלמנט מתמודדים עם נושאים רבים ומורכבים יותר מבעבר, ובעקבות זאת הם נדרשים למידע רב יותר. את הצורך הזה  מספקים לא פעם השדלנים, והדבר מחזק את מעמדם ואת שיתוף הפעולה של חברי הכנסת עמם (על תפקידם של השדלנים כספקי מידע ראו בהמשך המאמר).
• איסור עיסוק נוסף של חברי הכנסת- אחד הגורמים היחודיים שהשפיעו על צמיחת התופעה של השדלנים והשדלניות המסחריים בישראל הוא תיקון מס' 15 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, שהתקבל ב- 1995 וביטל את האפשרות שהייתה לחברי הכנסת לעסוק בעיסוק נוסף או להיות חברי דירקטוריון. יישום האיסור זירז במידה ניכרת את צמיחתה של השדלנות המסחרית, שכן בעקבותיו חברי כנסת שבעבר סיפקו לאנשי העסקים שירותים מסוג זה תמורת תשלום, לא יכלו עוד לעשות זאת; ומכיוון שהצורך בשדלנות לא נעלם, שחקנים חדשים הצטרפו לזירה ותפסו את מקומם של חברי הכנסת.
  וכך תיארה זאת השדלנית בהירה ברדוגו:
  
   

  "בין ח"כ שעשו לובי בתור תפקידם הנוסף כעו"ד היו אהוד אולמרט, משה שחל, יעקב נאמן ועוד. ברגע שהכנסת חסמה את האפיק הזה, נוצר ואקום מאוד גדול שהתמלא על-ידי הלובי המקצועי (ברדוגו, 2006)."

שיטות פעולה של השדלנים

לשדלנים מגוון של דרכי פעולה, ובמחקר היחיד שנערך בישראל בנושא (טל, 2009) אותרו שבע שיטות: איסוף ואספקת מידע, חקיקה, נגישות, הטבות, Grass-Roots, קואליציות ותרומות. מפאת קוצר היריעה אתייחס כאן לשתי שיטות פעולה בלבד, המאירות באור מעניין את עבודת הכנסת ואת מאזן הכוח שבין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת.

איסוף ואספקת  מידע
השדלנים מספקים למקבלי ההחלטות מידע בנוגע לנושא העומד על סדר היום. שיטת פעולה זו היא שיטתם העיקרית (Austen-Smith, 1993: 799; Jordan, 1991: 31; McGrath, 2005: 52), שכן כך הם ממלאים צורך שגופי המחקר העומדים לרשות הגוף המחוקק אינם ממלאים באופן מספק. חיפוש אחר מידע דורש משאבים רבים שאינם נמצאים בידיהם של נבחרי הציבור, והמחסור במשאבים כאלה הוא הגורם העיקרי לשיתוף הפעולה שלהם עם השדלנים. בכל המדינות הדמוקרטיות המערביות פוליטיקאים רבים רואים בשדלנים מקור מידע רב ערך, ואף שהם מודעים לעובדה שהמידע של השדלנים מוטה ומגמתי, על פי רוב הם יימנעו מלאמת אותו, שכן גם אימות מידע דורש משאבים רבים (McGrath, 2005: 56; Rasmusen, 1993: 889-913).

בישראל מצבם של חברי הכנסת עגום עוד יותר בשל העובדה שאף שהממשלה הולכת וגדלה (כיום כשליש מחברי הכנסת חברים גם ברשות המבצעת), מספרם של חברי הכנסת הפועלים כמחוקקים, מבקרים ומפקחים הולך ומצטמצם. על כתפיהם של חברי הכנסת "במשרה מלאה" מוטל אפוא עומס רב, ויכולתם ללמוד לעומק את הנושאים שהם דנים בהם ולבקר את יוזמות הממשלה מוגבל מאוד. יש לציין כי מאז שנת 2000 קיים בכנסת הממ"מ (המרכז למחקר ולמידע)  המכין לחברי הכנסת, ועדותיה ויחידותיה חומר רקע, נתונים, סקירות ומחקרים לקראת חקיקה ודיונים ציבוריים ובייחוד  לצורך פיקוח הכנסת על עבודת הממשלה (אברמי, 2008 וכן "עשור למרכז המחקר והמידע של הכנסת", בגיליון זה). עם זאת, לא פעם חברי הכנסת אינם רואים בממ"מ מקור מידע מספק המבטל את הצורך במידע מטעם השדלנים. ראשית, אחדים מהם מודעים  לקיומם של שירותי הממ"מ, אבל בוחרים שלא להשתמש בהם מתוך אמונה שהמידע שהם מקבלים מהשדלנים מספיק. שנית, השדלנים יודעים להתאים את המידע לחבר הכנסת הספציפי באופן שיקל עליו להבינו ויתאים לעמדותיו ולשאיפותיו הפוליטיות.

תלותם של חברי הכנסת במקורות מידע כמו אלה שמספקים להם השדלנים המסחריים רבה אפוא ביותר. חרף המלצות רבות לחיזוק כוחה של הכנסת (אם באמצעות הגדלת מספר חברי הכנסת ואם באמצעות אימוץ "החוק הנורווגי" שלפיו חברי הפרלמנט הממונים לשרים מתפטרים מהפרלמנט ומשתייכים לרשות המבצעת בלבד) לא נעשה כל ניסיון חקיקתי לשינויו, וחולשתה של הרשות המחוקקת פוגעת ללא ספק באינטרס הציבורי של אזרחי ישראל.

חקיקה
השדלנים פועלים לקידום או לחלופין לעיכוב של תהליכי חקיקה בהתאם לאינטרסים של הלקוח שלהם (Graziano, 2001: 15). אי-אפשר לבדוק כמה חוקים מכלל החוקים בכנסת (או בכל גוף מחוקק אחר) הם פרי עבודתם של השדלנים: שמם אינו מופיע על הצעות החוק והם אינם ששים לקבל קרדיט על פועלם, שכן התערבותם בהליך החקיקה אינה מתקבלת בדרך כלל בעין יפה. עם זאת על רוח הדברים אפשר ללמוד מדברי פוליטיקאים. וכך אמר השר שלום שמחון: 

חבר הכנסת מיקי איתן טוען כי חברי הכנסת זקוקים לשדלנים לצורך חקיקה בשל דלות המשאבים העומדים לרשותם, שבולטת בייחוד אל מול כוחם של משרדי הממשלה (איתן, 2006). חברי הכנסת תלויים אפוא בשדלנים, ואלה משלימים את החסר באמצעות הזרמת מידע, ניסוח הצעת חקיקה וגיוס הקולות הדרושים להעברתה.

דוגמה לחוק שהועבר ביוזמת שדלנים על ידי חבר הכנסת גלעד ארדן היא חוק "האפוד הזוהר". ב-1 בינואר 2006 נכנס לתוקפו חוק המחייב כל נהג להצטייד בפריט זה. החוק היה ביוזמת "גלעד יחסי ממשל ולובינג" - משרד המייצג את חברת M3, המייצרת חומר מיקרו-פריזמטי שממנו מייצרים את האפודים הזוהרים (ארדן, 2006; סנדר, 2006).

הסדרת פעולתם של השדלנים בכנסת

בדומה לחמש מדינות אחרות בעולם, גם בישראל הוסדרה בחוק פעילותם של השדלנים בבית המחוקקים. באפריל 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק הכנסת (חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס"ח-2008) שעניינו פעילות השדלנים בכנסת.  את התיקון הציעו חברת הכנסת שלי יחימוביץ ממפלגת העבודה וחבר הכנסת גדעון סער ממפלגת הליכוד, וההצעה זכתה לתמיכה בקואליציה ובאופוזיציה כאחד (פרוטוקול דברי הכנסת, 2.4.2008; פרוטוקול ישיבה מס' 181 של ועדת הכנסת, 17.12.2007).לאחר שנשיאות הכנסת מאשרת להניח הצעת חוק פרטית על שולחן הכנסת, דרושים 45 ימים לפחות לפני הדיון בה, למעט כאשר מתקבל פטור מוועדת הכנסת או מהממשלה.
ואלה עיקרי התיקון לחוק:

• השדלן
  "מי שדרך עיסוק או בתמורה למען לקוח, נוקט פעולות לשכנוע חבר הכנסת בקשר להצעות חוק ולחקיקת משנה בכנסת או בוועדותיה ולמינוי או לבחירה של אדם לתפקיד על ידי הכנסת או על ידי גוף שנציג הכנסת חבר בו, ולמעט אלה: (1) מי שבמסגרת עבודתו נוקט פעולות, כאמור, למען מעבידו; (2) מי שממלא תפקיד על פי חוק בשירות המדינה, ברשות מקומית או בתאגיד שהוקם בחוק, אף אם אינו עובד, ונוקט פעולות כאמור במסגרת תפקידו ובקשר לסמכויות ולתפקידים של הגוף שעבורו הוא פועל; (3) מי שמייצג נושא משרה או ממלא תפקיד בהליך מעין שיפוטי בפני הכנסת או ועדה מוועדותיה" (חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס"ח-2008).

מהתיקון עולה שהוא חל אך ורק על שדלנים מסחריים. כמו כן החוק אינו מונע מחברים בגופים בוחרים של מפלגות לעבוד כשדלנים, למרות השפעתם על עתידם הפוליטי של נבחרי הציבור ממפלגתם.

לפי התיקון השדלנים נדרשים לענוד בשהותם בכנסת תג זיהוי ולהזדהות כשדלנים בכל פנייה. עוד נאסר עליהם להציע או להעניק טובות הנאה לחבר הכנסת, להטעות אותו בנוגע לעובדות מהותיות, לפתות אותו, לאיים או להפעיל עליו לחץ וכן לגרום לו להתחייב לפניהם שיצביע או יפעל בדרך מסוימת. התיקון לחוק גם מחדיר פן של שקיפות, שכן הכנסת מתחייבת לפרסם את שמות השדלנים שקיבלו היתר לפעול בה באופן קבוע וזמני כאחד. כמו כן יש  לפרסם את שמות לקוחותיו של השדלן ואת פרטי התאגיד שבמסגרתו הוא פועל, וכן את שם המפלגה שהוא חבר בגוף הבוחר שלה (שם). הרשימה מפורסמת באתר הכנסת.

• המשודל
  החוק מתייחס רק לשדלנות המבוצעת אל מול חברי הכנסת, אף שרבות מפעולות השדלנים בישראל נעשות מול הרשות המבצעת. לנבחרי ציבור בלבד החוק קובע תקופת צינון של שנה, והוא אינו כולל את הפקידות הבכירה, אף שרבים ממנה עברו אל עסקי השדלנות. כך למשל דוברו הוותיק של משרד האוצר, אלי יוסף, החל לעבוד במשרד השדלנות "פוליסי" (לוי, 2007), חבר הכנסת לשעבר אפי אושעיה מכהן כמנכ"ל של חברה זו, ומזכיר ראש הממשלה לשעבר, ישראל מימון, פתח משרד שדלנות בשותפות עם גיא קרסני, בנו של בוריס קרסני, הבעלים של משרד השדלנות "פוליסי" (חורש, 2008: 10-8).
• זירת השידול
  המחוקקים בחרו להגביל את החוק למשכן הכנסת, כך שכל ניסיון לבצע שדלנות אל מול חבר כנסת מחוץ למשכן הכנסת אינו זוכה לכל התייחסות (פרוטוקול ישיבה מס' 225 של ועדת הכנסת, 31.3.2008). הגבלה זו אינה קיימת בשאר המדינות המסדירות את השדלנות, והיא תמוהה  לנוכח העובדה שפעילות כזאת יכולה להיעשות בכל מקום. יתרה מזאת, השדלנים החזקים והמשפיעים ביותר אינם מגיעים כלל למשכן הכנסת לצורך פעילותם, כמו שנכתב למשל ב-TheMarker על בוריס קרסני, הבעלים של "פוליסי": "האיש החזק של הלובינג אוהב לספר שלא פקד את משכן הכנסת זה שנים..." (TheMarker, 2007).

סיכום

עשרות רבות של שדלנים ושדלניות פועלים מול חברי הכנסת, והשפעתם על תהליכי קבלת ההחלטות במדינת ישראל גדולה. הם יושבים בדיוני ועדות, משפיעים על הנושאים המועלים לדיון במליאה, מנסחים הצעות חוק או לחלופין בולמים הצעות חקיקה ועוד ועוד. מתופעת השדלנות בישראל אי-אפשר להתעלם עוד, ועל כן מן הראוי שתזכה להתייחסות רבה יותר מזו שהיא זכתה לה עד היום.

במאמר זה נחשף מקצת מפועלם ומידת השפעתם של השדלנים על חברי הכנסת, ומן הדברים עולה שאחת הסיבות המרכזיות לשיתוף הפעולה בין חברי הכנסת ובין השדלנים הוא המחסור במשאבים שממנו סובלת הרשות המחוקקת. מחסור זה בא לידי ביטוי בקושי לאסוף מידע בנוגע לכלל הנושאים שעל סדר היום של הכנסת ובקושי ליזום ולהעביר חקיקה ללא המשאבים הכלכליים והאנושיים שמהם נהנים משרדי הממשלה.

לטעמי, העובדה שחברי כנסת רבים מסתמכים על השדלנים המסחריים כעל מקור מידע בלעדי היא בעייתית ומן הראוי לנסות ולטפל בה, לאו דווקא על ידי הסדרת פעילותם של השדלנים, אלא על ידי העצמת הרשות המחוקקת. כך יש למשל לחזק במידה ניכרת את המרכז למחקר ומידע הפועל בכנסת, כדי שיספק חלופה אמתית למידע שמספקים השדלנים, ולחזק את ועדות הכנסת באמצעות משאבים כדי שיוכלו להוות משקל נגד אמתי למשרדי הממשלה.

מקורות

אברמי, שירלי 2008. "לציבור יש לוביסט", הודעת דוא"ל, נשלחה להילה טל ב-16 באוקטובר 2008.

איתן, מיקי, 2006. סיעת הליכוד, ריאיון מיום 11 ביוני,תל אביב.

ארדן, גלעד, 2006. סיעת הליכוד,ריאיון מיום 7 במאי, תל אביב.

בורג, אברום, 2006. יושב ראש הכנסת החמש עשרה, ריאיון מיום 23 בנובמבר, תל אביב.

ברדוגו, בהירה, 2006. "תקשורת פלוס", ריאיון מיום 29 ביוני, ירושלים.

גרונאו ראובן וגיא מונדלק, 2004. יחסי עבודה בעידן של תמורות, הכנס הכלכלי השניים עשר, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הורוביץ, דן ומשה ליסק, 1990. מצוקות באוטופיה: ישראל - חברה בעומס יתר, תל אביב: עם עובד.

ורדי, רונית, 2007. גלובס, ריאיון מיום 1 בינואר, תל אביב.

חורש, הדר, 2008. "המושכים בחוטים", מעריב- עסקים שישי, 14 במרץ, עמ' 8- 10.

חזן, ראובן, 1998. "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו: השלכות הפריימריס על המפלגות", בתוך: דני קורן (עורך), קץ המפלגות: הדמוקרטיה הישראלית במצוקה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 89-78.   

טל, הילה, 2009. הלובי המסחרי בישראל: הגורמים לצמיחתו ודרכי פעילותו, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן.

יער, אפרים וזאב שביט (עורכים), 2001. מגמות בחברה הישראלית, א, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

ישי, יעל, 1987. קבוצות אינטרס בישראל, תל אביב: עם עובד.

לוי, טל, 2007. "אחרי 25 שנים בתפקיד: דובר משרד האוצר המיתולוגי - אלי יוסף - יפרוש מתפקידו בינואר 2008", The Marker , 6.11.2007.

סנדר, אריאל, 2006. מנכ"ל חברת גלעד יחסי ממשל ולובי, ריאיון מיום 22 ביוני, רמת גן.

עציוני-הלוי, חוה, 1993. קשר האליטות והדמוקרטיה בישראל, תל אביב: ספרית פועלים.
פוליסי בע"מ, ללא תאריך.  נמסר לידיי ב-4.5.2006. 

פרוטוקול דברי הכנסת, הכנסת ה-17, 2 באפריל 2008.

פרוטוקול ישיבה מס' 181 של ועדת הכנסת, הכנסת השבע עשרה, 17 בדצמבר 2007.

פרוטוקול ישיבה מס' 225 של ועדת הכנסת, הכנסת השבע עשרה, 31 במרס 2008.

קורן, דני ובועז שפירא, 1997. קואליציות, תל אביב: זמורה-ביתן.

קימרלינג, ברוך, תשנ"ה. בין מדינה לחברה: סוציולוגיה של הפוליטיקה, ב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

קימרלינג, ברוך, 2001. קץ שלטון האחוּסָ"לים. ירושלים: כתר.

קראוס, ענת, (2006). פו"ש - פוליטיקה ושדולה, ריאיון מיום 11 במאי, תל אביב.

רם, אורי, 2004. "הפערים החדשים: קפיטליזם גלובלי, פוסט-פורדיזם ואי-שוויון", בתוך: דני פילק ואורי רם (עורכים), שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, עמ' 33 - 16.

רם, אורי, 2005. הגלובליזציה של ישראל: מק'וורלד בתל אביב, ג'יאהד בירושלים, תל אביב: רסלינג.

אתר הכנסת, 2010. "שדלנים בכנסת".

שמחון, שלום, 2006. סיעת העבודה, ריאיון מיום 30 באפריל, תל אביב.

שפירא, אסף, 2010. "עשור למרכז המחקר והמידע של הכנסת", פרלמנט, גיליון זה (66), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפירא, אסף, 2010. "שדלנות ושדלנים:  מבט תאורטי, היסטורי ומשווה", פרלמנט, גיליון זה (66), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

תיקון 25 לחוק משכן הכנסת ורחבתו (הסדרת פעולתם של שדלנים), התשס"ח-2008.

Themarker, ספטמבר 2007. "79 - בוריס קרסני: הבעלים והמנהל של פוליסי", Themarker- 100 האנשים המשפיעים בישראל, עמ' 222-221.

Austen-Smith, David, 1993. "Information and Influence: Lobbying for Agendas and Votes", American Journal of Political Science, 37 (3): 799-833.

Grant, Wyn, 2000. Pressure Groups and British Politics, Hong Kong: Macmillan Press Ltd.

Graziano, Luigi, 2001. Lobbying, Pluralism, and Democracy, Hampshire: Palgrave.

Jordan, Grant, 1991. "The Professional Persuaders" in: Grant Jordan, (ed.) The Commercial Lobbyists, Britain: Aberdeen university press, pp. 13-46.

McGrath, Conor, 2005. Lobbying in Washington, London, and Brussels, New York: The Edwin Mellen Press.

Rasmusen, Eric, 1993. "Lobbying when the Decisionmaker Can Acquire Independent Information", Public Choice, 77: 889-913. 

Thomas, S. Clive, 2005. "Lobbying in the United States: An Overview for Students. Scholars and Practitioners", in: Phil Harris and Craig S. Fleisher (eds.) The Hand Book of Public Affairs, Great Britain: SAGE Publications Ltd, pp. 281-303.