מאמר מערכת: מיהו אזרח?

להיות אזרח פירושו להיות אדם. אזרחותו של אדם מקנה לו עולם ומלואו: היא קובעת את מעמדו החוקי, מגדירה אותו כסוכן פוליטי פעיל ומהווה מוקד להזדהות פסיכולוגית וכן מקור לתחושת שייכות. בניגוד לאמירתו של הפילוסוף ז'ן ז'ק רוסו - שעל היחיד לבחור אם להיות אדם או אזרח - כיום אזרחותו של היחיד היא שמקנה לו את זכויותיו כאדם ומבטיחה את ההגנה עליהן.

להיות אזרח פירושו להיות אדם. אזרחותו של אדם מקנה לו עולם ומלואו: היא קובעת את מעמדו החוקי, מגדירה אותו כסוכן פוליטי פעיל ומהווה מוקד להזדהות פסיכולוגית וכן מקור לתחושת שייכות. בניגוד לאמירתו של הפילוסוף ז'ן ז'ק רוסו - שעל היחיד לבחור אם להיות אדם או אזרח - כיום אזרחותו של היחיד היא שמקנה לו את זכויותיו כאדם ומבטיחה את ההגנה עליהן.

תהליכים שהתרחשו בעשורים האחרונים - גלובליזציה, סחר בין-לאומי, הגירה והתפתחויות טכנולוגיות - הציבו אתגר אל מול הגדרת האזרחות הלאומית, טשטשו את גבולותיה ועוררו מחדש את הצורך לשוב ולהגדיר מיהו אזרח. ההגדרה הבסיסית של אזרח כ"חבר בקהילה פוליטית שנהנה מזכויות וחלות עליו חובות הנובעות מחברותו בקהילה" מעלה כיום שאלות רבות ומעוררת מחלוקות כמו: כיצד נקבעים גבולות הקהילה? האם לקהילה יש זכות להגדיר מי יהיה אזרח? מהן הזכויות החלות על אזרחים? מהן החובות הנגזרות מחברותם בקהילה? האם אזרחות היא זכות טבעית או שניתן לשלול אותה בתנאים מסוימים? האם אזרחות קשורה בטבורה למדינת הלאום או שאפשר להיות אזרח גם במסגרות על-לאומיות? שאלות אלה ואחרות, שבהן יעסוק גיליון זה, אינן שאלות תאורטיות בלבד, שכן יש להן השלכות מעשיות על חייו של כל פרט ופרט החי בקהילה פוליטית או שואף להצטרף לקהילה כזו.

מאמרו של אסף שפירא "אזרחות - מבט תאורטי והיסטורי" מתחקה אחר ההתפתחויות התאורטיות בהגדרה ובהבניה של המושג "אזרח" מימי הפוליס היוונית ועד ימינו אנו. הסקירה התאורטית מלמדת על היבטים יציבים בתודעה האזרחית ועל שינויים שחלו בה. הגדרתו של אריסטו שהאזרח הוא מי שמשתתף פעיל בחיים הפוליטיים עדיין מהדהדת בתפיסה של אזרחות בימינו, אבל לצדה ההגדרה המודרנית של מושג האזרחות קשורה בטבורה בהתגבשותה של מדינת הלאום. זאת ועוד, בעת המודרנית התרחבה תחולת האזרחות על עוד קבוצות ופרטים (למשל נשים) וכן התרחב היקף הזכויות המוענקות מתוקף האזרחות: זכויות אישיות, זכויות פוליטיות וזכויות חברתיות-כלכליות. במאמר מוצגות גם תפיסות מודרניות של אזרחות כמו תפיסת האזרחות הליברלית והרפובליקנית וההבדלים ביניהן. לסיכום מצביע המאמר על כך שהמושג אזרחות גמיש ביותר והדבר מאפשר לתפיסת האזרחות להסתגל לתקופות היסטוריות שונות ולתנאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים שונים לחלוטין.

המילה הלועזית "citizen" (הנגזרת משם העצם city) מצביעה על כך שהגדרתו של אדם כאזרח תלויה בזיקתו לטריטוריה מסוימת. לעומת זאת, המילה העברית "אזרח" במשמעותה המקראית מתייחסת למי שנמנה עם בני ישראל, כלומר משתייך לעם מסוים (אבנון, תשס"ו). שני מובנים שונים אלה של המילה מרמזים על שני מקורות להגדרת האזרחות: עקרון הקרקע (jus soli) ועקרון הדם (jus sanguinis). אור טוטנהאור מציין במאמרו "חוקי אזרחות בעולם" שעקרונות אלה בנפרד או במשולב עומדים ביסוד חוקי האזרחות של מדינות שונות. עוד הוא סוקר את חוקי ההתאזרחות בעולם ואת הדרישות שכל מדינה מציבה לפני מתאזרחיה, ומנתח את הגורמים המשפיעים על מדיניות האזרחות של מדינות שונות כמו מסורת משפטית, דמוגרפיה וגורמים פוליטים ומדיניים. הוא מצביע על כך שכיום קיימות מגמות מעורבות של הקשחה וליברליזציה של חוקי האזרחות.

לשאלה מי זכאי להיות אזרח בישראל אין תשובה פשוטה, ונושא זה נתון במחלוקת. כמה יוזמות חקיקה מהשנים האחרונות, דוגמת שבועת הנאמנות, חידדו את סוגיית האזרחות במדינת ישראל. שוריק דריישפיץ במאמרו "מיהו אזרח בישראל" סוקר את מגוון הדרכים לקבלת אזרחות במדינת ישראל ומציין את הקשיים והמחלוקות הכרוכים בכל אחד ואחד מערוצי קבלת האזרחות. "דרך המלך" לקבלת אזרחות היא חוק השבות, המקנה אזרחות לכל יהודי בהתאם להגדרות שונות של "מיהו יהודי?". לצד ערוץ זה קיימים עוד ערוצי התאזרחות המנויים בחוק האזרחות תשי"ב-1952, וכן קיימות מגבלות חוקיות מעוררות מחלוקת על קבלת אזרחות כמו האיסור על מתן אזרחות לפלסטינים אזרחי השטחים גם במקרה של איחוד משפחות (חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), תשס"ג-2003).

ויכוח נוקב במיוחד מתנהל בשאלה האם המדינה רשאית לשלול אזרחות מאזרחיה ובאילו תנאים. מאמרן של לינא סבא וטליה שטיינר "אזרחות על תנאי או אזרחים על תנאי: שלילת אזרחות בישראל" בוחן את סוגיית שלילת האזרחות באמצעות ביקורת על הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת והמבקשת להרחיב את עילות שלילת האזרחות. טענתן היא שהיות שמדובר בסנקציה כה קיצונית המפשיטה אדם מזכויותיו ומדירה אותו מגבולות קהילתו, יש להמעיט ככל האפשר בשימוש בה, בפרט בהקשר הישראלי שבו שיח האזרחות מכוון לא פעם להטלת צל על נאמנותם של אזרחי ישראל הערבים.

קטגוריה מיוחדת המציבה אתגר לזכות להיות אזרח בישראל היא העובדים הזרים. אסף שפירא במאמרו "עובדים זרים בישראל" מתאר את מעמדם של העובדים הזרים בישראל ואת הדילמות הנוגעות לשאלת זכויותיהם האזרחיות, ומצביע על היעדרה של מדיניות עקבית של ממשלת ישראל בסוגיה זו.

המאמר החותם את הגיליון מעמיד סימן שאלה בנוגע לדגם האזרחות הלאומית לנוכח השינויים המתחוללים בשנים האחרונות. קרין תמר שפרמן במאמרה "אזרחות העתיד" מתארת כיצד תהליכי הגלובליזציה שינו את תפיסת האזרחות בעולם ומתחקה אתר דגמים חלופיים אפשריים של אזרחות ברמה העל-לאומית. את דגם האזרחות של האיחוד האירופי היא מציגה כדוגמה לאזרחות אזורית הקיימת לצד האזרחות הלאומית.

מקורות

אבנון, דן, תשס"ו.  "ה"אזרח" במקרא כמסד בתודעת האזרח היהודי בישראל", בתוך: דן אבנון (עורך), שפת אזרח בישראל, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, עמ' 23 43.