פרלמנט | גליון 64

הפרטה – סקירה תאורטית והיסטורית

| מאת:

אף שהפרטה היא מונח חדש יחסית, בשלושים השנים האחרונות היא אחת התופעות שהשפיעו ביותר על חיי הכלכלה והחברה בעולם. מאמר זה יגדיר את ההפרטה, יעמוד על מאפייניה המרכזיים, יבחן את סוגיה ואת הטיעונים בעדה ונגדה ויסקור את התפתחותה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

מבוא

אף שהפרטה היא מונח חדש יחסית, בשלושים השנים האחרונות היא אחת התופעות שהשפיעו ביותר על חיי הכלכלה והחברה בעולם. מאמר זה יגדיר את ההפרטה, יעמוד על מאפייניה המרכזיים, יבחן את סוגיה ואת הטיעונים בעדה ונגדה ויסקור את התפתחותה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

מהי הפרטה?

הפרטה היא תופעה מורכבת ביותר שכוללת תהליכים מגוונים, ולכן קשה למצוא לה הגדרה אחידה. הגדרות רחבות רואות בהפרטה "כל צעד שמגביר את תפקידו של המגזר הפרטי בכלכלה.." (Ramamurti, 2000: 526); או "...מדיניות המכוונת להפחתת המעורבות הממשלתית בכלכלה ובחברה" (ברק-ארז, 2008: 468). מהגדרות אלה עולה שקיימת הבחנה בין הממשלה, או המגזר הציבורי, ובין המגזר הפרטי. בהתאם להבחנה זו ניתן למצוא להפרטה שלושה מאפיינים מרכזיים:

  • הגדלת חלקו של המגזר הפרטי בחיי הכלכלה והחברה על חשבון המגזר הציבורי- המגזר הפרטי כולל חברות בבעלות פרטית, משקיעים פרטיים וכן את ארגוני החברה האזרחית, ואילו המגזר הציבורי כולל את הממשלה ומשרדיה, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים אחרים כגון רשויות ממשלתיות.
  • החלתו של היגיון השוק הפרטי על המגזר הציבורי- ההנחה היא כי המגזר הפרטי פועל במטרה למכסם את רווחיו, ואילו המגזר הציבורי אמור, להלכה, להביא בחשבון גם שיקולים חברתיים, לאומיים ונורמטיביים.
  • שיתוף פעולה אינטנסיבי של המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי (ברק-ארז, 2008: 468 469).

סוגים של הפרטה

את ההפרטה ניתן לסווג לפי תחום ההפרטה ("מה מפריטים?") ולפי שיטת ההפרטה ("איך מפריטים?").

מה מפריטים?

איך מפריטים?

  • מכירה של חברות ממשלתיות לידי ידיים פרטיות- זו אולי השיטה המוכרת ביותר. למכירה של חברות ממשלתיות יש שיטות אחדות כגון מכירת מניות (או "גרעין השליטה") ישירות לידיים פרטיות, הנפקת מניות בבורסה או מכירת נכס מרכזי של החברה. בישראל למשל נמכרו מאז שנות השמונים, ובעיקר בשנות התשעים, חברות ממשלתיות רבות בכללן בזק, אל על וכימיקלים לישראל.
  • מיקור חוץ- ביצוע פעילות שלטונית בידי קבלני פרטיים. ההצדקה למיקור היא הטענה שהמדינה אמנם מחויבת לספק את השירות, אבל היא תעשה זאת טוב יותר אם תיעזר במגזר הפרטי. דוגמה מובהקת למיקור חוץ היא הפעלת מערך הטיפול במובטלים באמצעות חברות מסחריות במסגרת "תכנית ויסקונסין" (או מהל"ב).
  • הקמת תשתיות ציבוריות וניהולן בידי זכיינים פרטיים- במקרה זה הזכיין לא רק מקים את התשתית, אלא גם מפעיל אותה לזמן קצוב, שאחריו היא חוזרת לידי המדינה. שיטה זו מכונה "בנה-הפעל-העבר" (BOT) ובישראל הדוגמה המובהקת לה היא כביש 6.
    ד. רישוי והענקת זיכיונות - המדינה מתנערת מחובתה לספק את השירות ורק מסדירה אותו. הרישיונות יכולים להינתן בתחומים חדשים לגמרי (כמו טלוויזיה בכבלים ובלוויין), או בתחומים שבהם המדינה מתירה לגורמים פרטיים חדשים לפעול לצד גורמים ציבוריים ותיקים כמו במקרה של הענקת רישיונות לבתי ספר פרטיים.
  • פעילות שלטונית מצומצמת- המדינה מצמצמת את השירותים שהיא מספקת, ובכך מעודדת את האזרחים לצרוך שירותים פרטיים. דוגמאות מובהקות הן קיצוץ שעות הלימוד בבתי הספר בישראל בשנות השמונים, שעודד את החינוך האפור, ושחיקתו המתמדת של סל הבריאות הבסיסי מאז אמצע שנות התשעים, שמעודד רכישה של ביטוחים רפואיים משלימים.
  • אספקת שירותים בתשלום- המדינה ממשיכה לפעול בתחום מסוים, אבל גובה תשלום - שלא נגבה בעבר - לרוב תמורת שירותים ברמה גבוהה יותר. הדוגמה המובהקת ביותר היא שירות רפואי פרטי שניתן בבתי החולים בישראל.
  • מסחור של המרחב הציבורי- המדינה גובה תשלום תמורת שימוש במרחב הציבורי (כגון כניסה לשמורות טבע) והצבת שלטי פרסומות במקומות ציבוריים.
    ח. מילוי תפקידים ציבוריים באמצעות המגזר השלישי - המדינה משתתפת בפעילות ומכוונת אותה, אבל בהשקעה מינימלית וללא מימון. דוגמה מובהקת היא פעילותה של קרן קרב, שמפעילה תכניות לימוד חיצוניות בבתי הספר (ברק-ארז, 2008: 479 478, ראו גם "הפרטה והתחזקות המגזר השלישי בישראל", בגיליון זה).
  • דה-רגולציה- המדינה מסירה את מנגנוני הפיקוח והוויסות שהיא מפעילה בכל הנוגע לגורמים פרטיים בשוק במטרה להגן על טובת הציבור. יש להדגיש שהרגולציה נתפסת כאמצעי שמאפשר לצמצם את השלכותיה השליליות של ההפרטה (להרחבה על הרגולציה ראו "רגולציה - מה, איפה ומתי?", בגיליון זה).

בעד ונגד ההפרטה

מצדדי ההפרטה ומתנגדיה מעלים טיעונים רבים:

בעד הפרטה

  • הפרטה מגבירה את היעילות הכלכלית- השוק החופשי נתפס כמנגנון עסקי יעיל יותר מהמדינה: ראשית, עסקים שפועלים בשוק החופשי חייבים לגלות יעילות מרבית כדי לשרוד ולמרב את רווחיהם. לעומת זאת עסקים שהממשלה מנהלת יכולים לשרוד גם אם הם אינם פועלים ביעילות, משום שהמדינה מממנת אותם בכל מקרה; שנית, עסקים שפועלים בשוק החופשי יכולים לבצע רפורמות נחוצות בקלות יחסית, משום שהם אינם מוגבלים בכל הנוגע לשינויים מבניים ולמדיניות כוח האדם; בעסקים שהממשלה מנהלת, לעומת זאת, יש הגבלות שמטילים ועדי עובדים חזקים ואינטרסים פוליטיים.
  • הפרטה מגבירה את התחרות ומורידה מחירים- ההפרטה מאפשרת לגורמים פרטיים רבים לפעול בשוק במקום המונופול של המדינה, ותחרות חופשית אמורה לעודד הוזלת מחירים.
  • הפרטה משפרת את השירותים לאזרח- חברות פרטיות יספקו שירותים טובים יותר לאזרח, משום ששיפור השירות עשוי להגביר את הביקוש ולהניב להן רווח כלכלי. תמריץ זה אינו רלוונטי למדינה.
  • הפרטה מפחיתה את הוצאות הממשלה ומפחיתה מסים- רווחים ממכירת חברות ממשלתיות, גיוס הון ממשקיעים זרים וצמצום הוצאות המדינה על אספקת שירותים חברתיים - כל אלו מפחיתים את הוצאות הממשלה ואת הגירעון התקציבי (יעד מרכזי במדיניות הנאו-ליברלית) ומאפשרים הפחתת מסים (הטיס רולף, 2004: 5).
  • הפרטה היא כורח המציאות- מדינה מודרנית אינה יכולה להרשות לעצמה להחזיק מנגנוני רווחה וחברות ממשלתיות כמו שעשתה בעבר, משתי סיבות עיקריות: ראשית, הגלובליזציה מגבירה את הלחצים החיצוניים של גופים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית לליברליזציה כלכלית; פותחת את השוק המקומי לתחרות בין-לאומית, ובכך מקשה על החברות הממשלתיות, שבעבר נהנו מהגנות ולעתים אף ממונופול; ופוגעת בהכנסתה של המדינה ממסים, בין היתר בשל שימוש גובר של עסקים במקלטי מס וניוד מפעלים עתירי מס לעולם השלישי (לוונהיים, 2001: 11). שנית, שינויים דמוגרפיים שהתרחשו בכל מדינות המערב - בעיקר צמצום הילודה, הארכת תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה - מצריכים הוצאות ממשלתיות גבוהות יותר מבעבר על תשלומי פנסיה ועל שירותי רפואה ובכך מקטינים את הכנסותיה של המדינה ממסים (אקשטיין, זילברפרב ורוזביץ, 1998: 202-204; ברק-ארז, 2008: 464-465).
  • הפרטה מפתחת את שוק ההון- שוק ההון מתפתח בזכות הנפקת מניותיהן של החברות הממשלתיות (הטיס רולף, 2004: 5).
  • הפרטה מעודדת ערכים ונורמות רצויים- לפי טיעון נורמטיבי זה, מעוּרבות רבה של הממשלה בחיי הכלכלה והחברה פוגעת בדמוקרטיה, מפרה זכויות אזרח והופכת את הפרט לסביל ותלותי. צמצום מעורבות זו לעומת זה מתמרץ את הפרט לפעול למען עצמו ולשתף פעולה עם אחרים, מעודד פעילות התנדבותית של החברה האזרחית ואף תורם לדמוקרטיה ולחירות (להרחבה של טיעון זה ראו פרידמן, 2002).

נגד הפרטה

  • הפרטה פוגעת בהיקף התעסוקה ובתנאי העבודה- פגיעה זו נעשית בשל תהליכי ההתייעלות הצפויים, שפעמים רבות כרוכים בפיטורים, ובשל ירידת כוחם של ועדי העובדים והמעבר ל"חוזים אישיים".
  • הפרטה פוגעת באספקת שירותים, בעיקר לאוכלוסיות מוחלשות- אוכלוסיות מוחלשות אינן יכולות לשלם תמורת שירותים חברתיים באיכות גבוהה, ועל כן נפגעות.
  • הפרטה תורמת לריכוז ההון- הפרטה מרכזת את ההון ואת הבעלות על תשתיות בידי יחידים ואינה מבזרת אותם בציבור הרחב.
  • הפרטה מחריפה את הפערים הכלכליים- השפעותיה השליליות של ההפרטה כגון פיטורים והתייקרות השירותים החברתיים, פוגעות בעיקר במעמד הנמוך והבינוני-נמוך. המעמד הגבוה, לעומת זאת, נהנה מהפֵּרות כגון פיתוח שוק ההון, הפחתת מסים וקבלת שירותים טובים יותר בתשלום.
  • הפרטה פוגעת באינטרסים לאומיים וביטחוניים- בהפרטה מוכרים לידיים זרות משאבי טבע, תשתיות (כמו חשמל, תחבורה ותקשורת), תעשיות נשק וכדומה (הטיס רולף, 2004: 5-6).
  • הפרטה פוגעת בערכים ובנורמות רצויים- לפי טיעון נורמטיבי זה, הפרטה פוגעת בסולידריות ובלכידות של החברה ומעודדת אינדיבידואליזם ואגואיזם (כ"ץ, 1997: 59-60). יתרה מזאת, הפרטה פוגעת בזכויות האזרח של האזרחים העניים, משום שהיא מונעת מהם לקבל שירותים חברתיים שהם זכאים להם (דותן ומדינה, 2007: 37); והיא פוגעת בדמוקרטיה, משום שהיא מגבירה את עוצמתם של בעלי הון מעטים, שאינם נבחרים על ידי הציבור ואינם מחויבים לו.

הפרטה במבט היסטורי עולמי

ככלל, עד סוף שנות השבעים היו רוב הממשלות מעורבות בחיי הכלכלה והחברה.עם זאת, גם בשנים אלה היו מדי פעם בפעם תהליכים של הפרטה, כמו למשל במערב גרמניה, שבתחילת שנות השישים ובאמצען ביצעה תהליכי הפרטה (שכונו denationalization) גדולים. בכלל הסיבות למעורבות זו אפשר למנות את לקחי המשבר הכלכלי הגדול של 1929, שיוחס במידה רבה לכשלי השוק החופשי, ואת הדומיננטיות של התאוריה הכלכלית הקיינסיאנית, שתמכה בהתערבות הממשלה בכלכלה. בבריטניה למשל היו שירותי התקשורת (למשל טלפון, רדיו וטלוויזיה) החשמל, הגז, הרכבות ושדות התעופה בידי המדינה, ובמדינות אחרות גם הבנקים. במדינות המתפתחות באמריקה הלטינית, באסיה ובאפריקה היו הממשלות מעורבות בכלכלה עוד יותר, הן לשם קידום הצמיחה וההשקעה בתשתיות, והן בשל הלאמת חברות ותעשיות שבעבר היו בשליטה אירופית (Megginson & Netter, 2001: 323). גם במדיניות הקומוניסטיות, מטבע הדברים, נשלטו הכלכלה והחברה בידי המדינה. עם זאת, בשנים אלו החלו כלכלנים לקרוא תיגר על התאוריה הקיינסיאנית. בייחוד יש לציין את אסכולת שיקאגו (Chicago school) ואת מילטון פרידמן, שרעיונותיהם הם הבסיס לגישה הנאו-ליברלית בכלכלה, שדוגלת במעורבות מזערית של הממשלה במשק (פרידמן, 2002).

למן סוף שנות השבעים החלו תהליכי הפרטה גדולים בבריטניה ובארצות הברית, ומשם הם התפשטו במהירות לשאר העולם.משום כך חוקרים אחדים רואים בהתפשטות ההפרטה "אופנה" שאין מאחוריה בהכרח סיבות אמתיות. ראו כ"ץ, 1997: 44.  בין הסיבות לתהליכי ההפרטה:

  • התפשטות האידאולוגיה הכלכלית הנאו-ליברלית בקרב ההנהגה הפוליטית- הן בבריטניה (מרגרט תאצ'ר ב-1979) והן בארצות הברית (רונלד רייגן ב-1980) עלו לשלטון משטרים שדוגלים בנאו-ליברליזם.
  • משברים כלכליים והאטה בצמיחה- מדינות המערב - ובמידה פחותה גם המדינות המתפתחות - סבלו מהאטה ניכרת בכלכלה, בין היתר בגלל משבר האנרגיה העולמי ב 1973.משבר האנרגיה העולמי נוצר בשל ההגבלה שהגבילו מדינות ערב את אספקת הנפט למדינות המערב בעקבות תמיכתן בישראל במלחמת יום הכיפורים, וכן בשל העלאת מחירי הנפט שעליה החליט ארגון אופ"'ק (OPEC) - ארגון המדינות המייצאות נפט. ההפרטה נתפסה כאחד האמצעים להתגבר על המשבר ולהאיץ את הצמיחה.
  • ערעור הלגיטימיות של מדינת הרווחה- מדינת הרווחה מומנה באמצעות מסים, ואלה הלכו וגדלו בשל השינויים הדמוגרפיים שתוארו למעלה. כשהואטה הצמיחה, נפגעה מאוד הלגיטימציה של נטל המסים הגבוה ומכאן גם של מדינת הרווחה (כ"ץ, 1997: 64 68).
  • תמיכתם של גופים בין-לאומיים בהפרטה- גופים בין-לאומיים רבים, בכללם הבנק העולמי, קרן המטבע הבין-לאומית, האו"ם והאיחוד האירופי, נקטו מדיניות שתמכה להלכה או למעשה בהפרטה.הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית, למשל, התנו את הסיוע למדינות מתפתחות בתהליכי הפרטה (לאחר שנואשו מהניסיונות שנעשו בשנות השמונים במדינות אלה לייעל את המגזר הממשלתי); האו"ם קיבל ב-1992 החלטה שמעודדת את ההפרטה; ולאיחוד האירופי אמנם אין מדיניות מוצהרת שתומכת בהפרטה, אבל הדרישות שהוא מעמיד לפני חברותיו, כמו גירעון תקציבי נמוך ביותר, מצריכות זאת.
  • תהליכים היסטוריים- ובראשם התמוטטות הגוש הקומוניסטי והגלובליזציה.

מגוון גורמים עודדו את תהליכי ההפרטה במדינות העולם או בלמו אותם, ולכל מדינה היה קצב הפרטה משלה:

  • בריטניה היא הדוגמה המובהקת ביותר להפרטה, ובה גם נכנס לשימוש מונח זה (באנגלית - privatization) בראשית ימי שלטונה של תאצ'ר. עד 1997 הפריטו הממשלות השמרניות של תאצ'ר וג'ון מייג'ור את רוב השירותים והתעשיות שהיו בשליטה הממשלה, ובכלל זה את שירותי התחבורה, הגז, החשמל, המים והתקשורת. לפי ההערכות, שווי ההפרטות בבריטניה בשנים 1980 2000 הוא כ-153 מיליארד דולר, שהם כ-15% מסך כל שווי ההפרטות בעולם בתקופה זו (הטיס רולף, 2004: 3).
  • בארצות הברית של רייגן, שדגל גם הוא בנאו-ליברליזם, הייתה ההפרטה מצומצמת יותר - בעיקר משום שמלכתחילה מעורבות הממשלה במשק הייתה מצומצמת- אבל גדל בה השימוש במיקור החוץ, גם (ואולי בעיקר) בנושאי ביטחון (הטיס רולף, 2004:3-4).
  • בעקבות בריטניה צעדו, בעיקר בשנות התשעים, גם מדינות אחרות במערב אירופה כמו גרמניה, איטליה, ספרד, פורטוגל וצרפת (שהחלה בכך מוקדם יותר, כבר ב-1986) (הטיס רולף, 2004: 3; Megginson & Netter, 2001: 325). במקרים רבים דווקא ממשלות סוציאל-דמוקרטיות קידמו את ההפרטה, ועובדה זו מוכיחה את הקונצנזוס הפוליטי הרחב שמגמה זו זכתה לו.
  • במדינות הגוש הקומוניסטי התרחשה הפרטה הודות לחילופי המשטר ובהשפעתם של המשברים הכלכליים הקשים שליוו אותם והדרישות שהפנו גופים בין-לאומיים. עם זאת, היעדרם של מוסדות שתומכים בשוק חופשי - כגון חוקים שמגנים על זכויות הקניין, פיקוח על מסחר הוגן, בתי משפט עצמאיים ומוסדות פיננסיים חזקים - הקשו מאוד על ההפרטה. בהקשר זה מדינות בעלות היסטוריה של תעשייה מפותחת (צ'כוסלובקיה) או קשרים כלכליים נרחבים עם המערב (מזרח גרמניה, הונגריה ופולין), שיצרו במהירות יחסית מוסדות כאלה, נבדלות עד מאוד ממדינות שהתקשו ליצור אותם כגון רוסיה, בולגריה ומונגוליה (Ramamurti, 2000: 533). ההפרטה זכתה לפופולריות רבה בקרב הפוליטיקאים ובכירי המשק, שנמנו עם מעמד האוליגרכיה שהיא יצרה, ולחוסר פופולריות בולט בקרב הציבור, שסבל קשות מפגיעה באספקת השירותים הבסיסיים ומפיטורים המוניים בעקבותיה.
  • מדינות אמריקה הלטינית, ובייחוד צ'ילה, ברזיל, ארגנטינה, בוליביה ומכסיקו, אימצו את ההפרטה בהתלהבות, בין היתר בשל לחצם של ארגונים בין-לאומיים והשפעתם של מנהיגים פוליטיים שהתחנכו במערב. באחדות ממדינות אלו (ארגנטינה וברזיל) היו כבר בנמצא מוסדות שתמכו בשוק החופשי, וההפרטה התבצעה בקלות יחסית (Megginson & Netter, 2001: 325-326; Ramamurti, 2000: 533).
  • תהליכי הפרטה נרחבים התרחשו גם במדינות מזרח אסיה, אך כיוון שמדינות אלו סבלו פחות ממשברים כלכליים, הייתה ההפרטה בהם אטית ומאוחרת יותר. בדרום קוריאה ובאינדונזיה, למשל, האיץ את ההפרטה המשבר הכלכלי של 1997, שלווה בלחץ שהפעילו ארגוניים בין-לאומיים.המשבר החל בעקבות החלטתה של ממשלת תאילנד להפסיק את הצמדת הבאט (המטבע המקומי) לדולר. הבאט קרס, ועל רקע חוב חיצוני עצום של תאילנד התפשט המשבר לרוב מדינות האזור, ובייחוד לאינדונזיה ולדרום קוריאה. סין ראויה לתשומת לב מיוחדת, משום שבניגוד למדינות מזרח אירופה לא התחלף בה המשטר, ואף על פי כן מתבצעים בה תהליכי הפרטה גדולים ביותר. כבר בסוף שנות השבעים הכריז המשטר על "שינוי מדיניות" שעיקרו הפרטה, ומדיניות זו הואצה לקראת סוף שנות התשעים, בין היתר בהשפעתו של המשבר הכלכלי במדינות הסמוכות. לשיאה הגיעה ההפרטה בשנות ה-2000. חברות ממשלתיות נמכרו גם בהודו, בעיקר מ-1991, וגם ביפן נמכרו כמה מהחברות הממשלתיות הגדולות ביותר כגון ענקית התקשורת NTT, שהופרטה לקראת סוף שנות השמונים (Megginson & Netter, 2001: 325).

בסך הכול מאז שנות השמונים היו ברחבי העולם תהליכי הפרטה גדולים ביותר. לפי הערכתו של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), בשנים 1980 2000 הסתכמו הכנסות המדינות מהפרטות בטריליון (1,000,000,000,000) דולר (הטיס רולף, 2004: 3). כתוצאה מכך קטן במידה גדולה מאוד חלקן של החברות הממשלתיות בכלכלה ( Sheshinski & López-Calva, 2003: 430).

לקראת העשור השני - היפוך המגמה?

ההפרטה זכתה תמיד לביקורת נוקבת, בעיקר בחוגי השמאל, אבל זו לא הצליחה ברוב שנות השמונים והתשעים לבלום אותה. גם כשעלו לשלטון ממשלות סוציאל-דמוקרטיות להלכה, הן לכל היותר האטו מעט את התהליך, אבל במקרים רבים אף האיצו אותו (כך קרה למשל בתקופת ממשלת רבין השנייה). עם זאת, בשנים האחרונות הולכים ומתרבים הסימנים שהמטוטלת נעה לכיוון השני: במקומות רבים בעולם תהליך ההפרטה מאט או נעצר, ובמקרים לא מעטים המגזר הציבורי אף מתחזק על חשבון המגזר הפרטי. להלן כמה דוגמאות:

  • עלייתם לשלטון באמריקה הלטינית של מנהיגים שמתנגדים נחרצות לנאו-ליברליזם ודוגלים בכלכלה ריכוזית- בין המנהיגים הבולטים יש לציין את הוגו צ'אווס בוונצואלה ואת אוו מוראלס בבוליביה. שניהם הלאימו תעשיות מרכזיות (בעיקר את תעשיות האנרגיה) והרחיבו מאוד את השירותים החברתיים שהמדינה מספקת (למשל שירותי חינוך ובריאות).
  • כישלון ההפרטה של שירותי הרכבות בבריטניה- ההפרטה התבצעה בשנות התשעים והביאה לירידה ברמת השירות ובתחזוק הרכבות והמסילות, לעליית מחירים, לכמה תאונות קשות ובסופו של דבר לפשיטת רגל של חברת Railtrack, שתשתיות הרכבת היו בבעלותה. בעקבות כישלון זה הלאימה ממשלת בריטניה באופן חלקי את החברה, והיא משקיעה בשירותי הרכבות כספים רבים, עד היום.
  • הרחבה של מעורבות הממשלה בכלכלה בעקבות משבר הסאב-פריים. משבר הסאב-פריים פרץ בארצות הברית בקיץ 2007 עקב ליקויים בשוק המשכנתאות, שבין היתר הביאו לידי קריסה של הבנקים ולצניחה חדה בשווי אגרות החוב. בספטמבר 2008 החריף המשבר והתפשט ברחבי העולם, והיו כלכלנים שאף העריכו כי יהיה זה המשבר הכלכלי הקשה ביותר מאז המשבר הכלכלי הגדול ב-1929. בעקבות המשבר התרחבה מעורבות הממשלה בכלכלה במגוון אופנים, בין היתר הגברת הרגולציה של הממשלות, בעיקר ממשלת ארצות הברית, של הפעילות הפיננסית הפרטית, סיוע ממשלתי נרחב למוסדות פיננסיים פרטיים ואף הלאמה של בנקים (כדוגמת בנק Northern Rock הבריטי).

סיכום

העשורים האחרונים לוו בהפרטות רחבות היקף של "נכסים" (תשתיות וחברות ממשלתיות) ושל שירותים חברתיים בעולם כולו. הפרטה זו מקורה באידאולוגיה הכלכלית הנאו-ליברלית ובתהליכים פוליטיים וכלכליים מגוונים, ותוצאותיה שנויות במחלוקת. בשנים האחרונות אנו עדים, לראשונה מאז שנות השמונים, לצעדים שנוקטות ממשלות נגד ההפרטה, לצד המשך תהליכי ההפרטה במקומות אחרים. נראה אפוא שהוויכוח החריף בין מצדדי ההפרטה לשולליה ימשיך ללוות את הזירה הפוליטית והכלכלית בעתיד הנראה לעין.

מקורות

אקשטיין, שלמה, בן-ציון זילברפרב ושמעון רוזביץ, 1998. הפרטת חברות בישראל ובעולם, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן.

ברק-ארז, דפנה, 2008. "המשפט הציבורי של ההפרטה: מודלים, נורמות ואתגרים", עיוני משפט ל(3): 461 515.

דותן, יואב וברק מדינה, 2007. "חוקיות ההפרטה של אספקת שירותים ציבוריים", משפטים 37(2): 287 347.

דריישפיץ, שוריק (2010). "רגולציה - מה, איפה ומתי? מבט תאורטי ומשווה", פרלמנט, גיליון זה (64), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הטיס-רולף, שילה, 2004. "השפעת ההפרטות על עובדים ויחסי עבודה, על מחירים ועל רמת השירות - סקירה עולמית", הכנסת - מרכז מחקר ומידע, אתר הכנסת.

כ"ץ, יצחק, 1997. ההפרטה בישראל ובעולם, תל אביב: פקר.

לוונהיים, נאוה, 2001. "השפעת הגלובליזציה על העוני", הכנסת - מרכז מחקר ומידע, אתר הכנסת.

פרידמן, מילטון, 2002. קפיטליזם וחירות, ירושלים: שלם.

פרשטמן, חיים, 2007. "גבולות ההפרטה", ירושלים: מכון ון ליר, התכנית לכלכלה ולחברה.

שפירא אסף, "תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל", פרלמנט, גיליון זה (64), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפרמן קרין תמר, 2010. "הפרטה והתחזקותו של המגזר השלישי בישראל", פרלמנט, גיליון זה (64), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

Megginson, William L. and Jeffry M. Netter, 2001. "From State to Market: A Survey of Empirical Studies on Privatization," Journal of Economic Literature 39 (2): 321-389.

Ramamurti, Ravi, 2000. "A Multilevel Model of Privatization in Emerging Economies", The Academy of Management Review 25 (3): 525-550.

Sheshinski, Eytan and Luis López-Calva, 2003. "Privatization and its Benefits: Theory and Evidence", CESifo Economic Studies 49 (3): 429-459.