חוות דעת

מה שוות קרנות הקולנוע אם הן לא משלנו?

| מאת:

תזכיר חוק הקולנוע הממשלתי: התערבות פוליטית וממשלתית שעלולה ליצור חשש לתלות, צנזורה עצמית, והגבלת חופש הביטוי

Shutterstock

על רקע פרסום תזכיר חוק הקולנוע החדש, נשלחה חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה למשרד התרבות והספורט, המתריעה, כי חלק מההצעות הכלולות בתזכיר, עלולות לפגוע פגיעה אנושה במהותן של קרנות הקולנוע- שאמורות לאפשר את מימוש הזכות ליצירה תרבותית מגוונת ורבת פנים המשקפת את פני החברה הישראלית.

כותבת חוות הדעת, עו"ד עדנה הראל, חוקרת במכון ולשעבר היועצת המשפטית של משרד התרבות, מציינת, כי לפי התזכיר, 70% מבוחני הסרטים (לקטורים), יהיו חלק ממאגר שיקים משרד התרבות. יתרה מכך, חלק ניכר מהם יהיו בפועל תחת השפעה ישירה של המשרד הממשלתי והשרה.

עוד מציינת הראל, כי תנאי המינימום למינוי לתפקידים משמעותיים אלו הם חסרים במיוחד ומחייבים רק תואר ראשון רלבנטי או ניסיון של חמש שנים. כלומר, גם אנשים שזה עתה סיימו את לימודיהם האקדמאים או בעלי ניסיון דל יחסית, יוכלו לכהן בתפקידים חשובים אלו.

ההצעה גם אינה מבהירה מהו סוג הקבילות שניתן יהיה להביא בפני המועצה לקולנוע שממונה לפי התזכיר דה פקטו כ"נציב קבילות" על הקרנות. לא מובהר גם מה הם הכלים שיעמדו בפני המועצה ומה תהיה מחויבותה להליך בירור הוגן וענייני.

הראל מוסיפה, כי תזכיר החוק מבקש גם לעגן מסלול סיוע תקציבי חדשני שלפיו ניתן יהיה להעניק חלק מהתקציב הציבורי (עד 15% מהתקציב לקולנוע) לסרטים מסחריים לחלוטין, שהצליחו בקופות, בלי שהושקע בהם תקציב מדינה מראש. על פי המקובל לגבי השימוש בכספי ציבור, לא ברור מהי ההצדקה לכך. הדבר מקביל לכך שזמרים מצליחים כמו שלמה ארצי או אייל גולן יקבלו מענק מכספי ציבור כל אימת שיוציאו אלבום חדש. סיוע ציבורי לתחומי התרבות, אינו אמור להיות מוקצה למוצרים שיתקיימו כך או כך, אלא דווקא על מנת להבטיח תנאים כלכליים ליישומו של חופש ביטוי תרבותי ולקיומו של המוצר הציבורי, בתחומים שבהם הוא לא יוכל להתקיים ללא סיוע. תקציבים אלו, יש להדגיש, יבואו על חשבון הפעילויות האחרות בתחום הקולנוע. כך יווצר מירוץ ליצירת סרטים מסחריים ולהעשרת העשירים על חשבון הקופה הציבורית.

הראל מסכמת את חוות הדעת בכך, שגם במדינות אחרות בעולם המערבי מבקשים בעשורים האחרונים להבטיח באמצעות מדיניות תרבות את הביטוי החברתי הרחב והמגוון התרבותי. אלא שבניגוד למה שמבקשים לעשות כעת בישראל, הדבר נעשה באמצעות גופים ציבוריים ובלתי תלויים ולא באמצעות התערבות פוליטית וממשלתית שעלולה ליצור חשש לתלות, צנזורה עצמית, והגבלת חופש הביטוי.