שידור ציבורי-פוליטי

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בהכפפת תקציב השידור הציבורי לדרג הפוליטי: "ניסיון ליצור מנגנון של שליטה פוליטית בניגוד לרפורמה שנערכה- כך שבעל המאה הוא בעל הדעה"

לקראת הדיון הצפוי מחר (א') בוועדת שרים לחקיקה על הצעת החוק של ח"כ מיקי זוהר, המבקשת להכפיף את תקציב תאגיד השידור הציבורי להחלטת הפוליטיקאים, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה לבלום את ההצעה המנוגדת לרציונל החוק הנוכחי שחוקק בשנת 2014.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר וד"ר אסף וינר, כותבים בחוות דעת שנשלחה לשרים, כי בחוק המקורי שוריין תקציב התאגיד בכוונה תחילה. זאת בכדי למנוע את הכשלים שהובילו לפירוק רשות השידור, כחלק ממסקנות דו"ח ועדת לנדס. ההצעה הנוכחית מיועדת ליצור מצב שבו "בעל המאה הוא בעל הדעה", על ידי מנגנון שליטה פוליטית שיכולה להוות אף אפקט מצנן כלפי מערכת החדשות של התאגיד.

בהקשר זה מציינים החוקרים, כי תלות פוליטית של התאגיד מנוגדת לכללים שהציב איגוד השידור הציבורי האירופי, של שידור ציבורי עצמאי. לכן העברת החוק משמעותה בין השאר- היעדר יכולתה של ישראל לקיים שיתופי פעולה עם האיגוד, לרבות אירוח האירוויזיון. בהקשר זה, בדיקה שנערכה במכון, מצאה כי במדינות נוספות באירופה בהן קיים שידור ציבורי, כללי המימון אינם כפופים, בוודאי שלא מדי שנה, לתקציב המדינה ולגחמות חברי הפרלמנטים.

שוורץ-אלטשולר ווינר מוסיפים, כי באופן פרדוקסלי, חלקו השני של החוק המוצע, נותן לתאגיד יד חופשית יותר בקביעת תמהיל התוכן אותו הוא מספק, כולל בתכני מקור בעברית, פרט לתחום אחד- שידורי ספורט. כל זאת, מבלי לבחון מהם הצרכים המיוחדים שבהם נדרש סיוע של השידור הציבורי כשהבסיס לצורך הוא שידור חדשות שאינן תלויות באינטרסים מסחריים והשלמת שוק התוכן בעברית (בהתאם למסקנות ועדת לנדס וועדת פילבר). הקביעה שקיים כשל שוק אך ורק בשידור הספורט, היא קביעה לא מבוססת שאינה עומדת בקנה אחד עם מסקנות ועדות מקצועיות שדנו בנושא.

החוקרים מסכמים, כי סוגיית העצמאות המימונית של השידור הציבורי היא המוקד של הצעת החוק. לא יתכן שאחרי תהליך ארוך של רפורמה היסטורית, יבקשו חברי הכנסת שוב ושוב להחזיר את המצב לקדמותו. כל זאת תוך אמירה שבישראל לא ניתן לממש רפורמות ארוכות טווח.