הצורך בחיזוק הקבינט

כולם מדברים על חוק ההמלצות אבל השבוע הצביעו על חוק משמעותי נוסף, העברת הסמכות לפתיחה במלחמה או פעילות צבאית משמעותית לקבינט. יוזמה מבורכת אך הביצוע חייב להשתפר באמצעות מתן יותר כלים לחברי הקבינט, ובמקביל לוותר על הרעיון לצמצם את מספר מקבלי ההחלטות, ללא דיון ציבורי רחב.

במכון הישראלי לדמוקרטיה, מברכים על היוזמה לתקן את "חוק הקבינט" ולחזק את מעמדו של גוף זה, אך קוראים לערוך תיקונים משמעותיים בחוק בכדי שבצד הסמכויות שינתנו לקבינט, ינתנו לו גם הכלים לעמוד במשימותיו.

בחוות דעת שנשלחה לקראת הדיון מחר (א') בוועדת השרים לענייני חקיקה על ידי פרופ' עמיחי כהן, מומחה למשפט וביטחון ואל"מ (מיל') עו"ד לירון ליבמן (לשעבר התובע הצבאי הראשי וראש דבל"א), מציעים הכותבים לערוך תיקונים משמעותיים יותר בחוק.

החוקרים מצביעים על טיעון אחד מרכזי בעד העברת הסמכות להכרזה על החלטות משמעותיות בנושא יציאה לפעולות צבאיות וטיעון אחד מרכזי כנגדו. מצד אחד, בפן המקצועי, היעילות וההתאמה לקבלת ההכרעות נמצאת בידי הקבינט. מנגד, ישנה הלגיטימיות הציבורית הרחבה הנדרשת למהלך כה דרמטי. כהן וליבמן מציינים, כי אם אכן תתקבל ההחלטה להעביר את הסמכות המדוברת לקבינט, יש להתנות זאת באישור בהרכב מלא או כמעט מלא שלו. חשוב מכך- יש לוודא כי במקביל, יוצרים כלים משמעותיים לטובת קבלת ההחלטות בידי חברי הקבינט.

בהמשך לכך, מציעים החוקרים, כי בהחלטה על פעילות צבאית משמעותית, תינתן ליועץ לביטחון לאומי הזדמנות להביע את דעתו בנושא וכי יחוזקו הכלים היומיומיים שבידי השרים החברים בקבינט להבנת הזירה.

עוד מדגישים כהן וליבמן, כי יש לשנות את ההתייחסות בחוק מ"מלחמה" ל"פעולה צבאית משמעותית", כך שיובהר שהקבינט בעל סמכות לקבל החלטה על כל פעולה צבאית משמעותית. לדברי החוקרים, המונחים "הכרזת מלחמה" או "פתיחה במלחמה" הם מונחים שגויים ואף מזיקים שכן מדינות אינן מכריזות על מלחמה או על פתיחה במלחמה יזומה, פעולה אסורה על פי הדין הבין-לאומי. ישראל למשל, מעולם לא הכריזה על מלחמה על כן שינוי זה מתאים גם למסורת החוקתית בישראל.