חוק החרם באקדמיה

לקראת הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק המבקשת לשלול מימון ממוסדות שמרצים בהם קוראים להטלת חרם על ישראל, נשלחה חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה המציגה את השלכותיה של הצעה זו על חופש הביטוי הפוליטי ואת הגדרותיה הנרחבות והמזיקות.

כותבי חוות הדעת, פרופ' מרדכי קרמניצר וד"ר עמיר פוקס, מציינים, כי ההצעה תאפשר לגורם פוליטי- שר החינוך, לפטר דה פקטו מרצים (על ידי שלילת המימון למשכורתם) על סמך התבטאויות שכלל אינן קוראות להחרמת ישראל אלא קוראות להחרמת ההתנחלויות או אפילו מוצר מסוים או יישוב מסוים. לפיכך, מדובר בחוק השולל את הזכות להבעת עמדה פוליטית בסוגיה הנמצאת המחלוקת הקשה והגרעינית ביותר בציבוריות הישראלית.

קרמניצר ופוקס מציינים, כי הטלת חרם פוליטי, אקדמי או כלכלי היא לדעתם דרך רעה לנהל דיון ציבורי, אך מכאן ועד הטלת סנקציות על מוסדות אקדמיים משום שמרצים בודדים בהם קוראים לכך, הדרך ארוכה: "טבעה של מדינה דמוקרטית הוא שהגבלת חופש הביטוי והמחאה נשמרת רק למקרים בהם יש פגיעה חמורה בזכויות יסוד, כגון הסתה לגזענות ולשון הרע, או פגיעה קשה בביטחון המדינה", מציינים החוקרים. יתר על כן, בלתי מתקבל על הדעת שמוסדות יקנסו על פעולות של עובדים שנעשו בזמנם הפנוי ולא במסגרת אקדמית.

לבסוף, מציינים קרמניצר ופוקס, כי הצעה זו נשענת על מצג שווא, כאילו קומץ אנשי אקדמיה הקוראים לחרם או התנהגויות אחרות שהקשר ביניהן לבין המונח חרם רופף ביותר, הם גורם מרכזי בבעיית החרמות על המדינה ולא שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים. ההתמקדות באנשי האקדמיה היא בבחינת מציאת "שעיר לעזאזל" והתעלמות מהבעיה החריפה והאמיתית.

לחוות הדעת המלאה: לחצו כאן.