חוות דעת

פוליטיזציה של הרייטינג: הסכנה מאחורי חוק חובת הצגת נתוני צפייה

| מאת:

'חוק הרייטינג', המבקש להסמיך את שר התקשורת לקבוע את שיטת מדידת המדרוג ולחייב כלי תקשורת להציג נתוני צפייה בזמן אמת, הוא ניסיון פסול להעמיק את מעורבות השר בהתנהלות גופי התקשורת.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90


הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה, שהציג ח"כ שלום דנינו ושזכתה לכינוי 'חוק הרייטינג', עלולה להביא לשינוי יסודי באופן מדידת הרייטינג בישראל. מטרת הצעת החוק הפרטית היא לעקוף את מנגנוני הבקרה הממשלתיים ולדעתנו אין לקדם אותה.

הצעת החוק פסולה מכמה טעמים עיקריים:

  1. פוליטיזציה של המדידה: הצעת החוק מציעה לבטל את ועדת המדרוג ולהעביר את השליטה במדידת הרייטינג לידי שר התקשורת. השר יבחר בעצמו את מערכת המדידה ללא צורך להיוועץ בגורם מקצועי כלשהו, ישלוט באופן שבו יציגו הערוצים את נתוני הצפייה על המסך וגם יקבל לידיו דו"חות המכילים מידע רגיש בנוגע להעדפות הצופים.
    מדידת רייטינג היא כלי עבודה קריטי בשוק התקשורת. היא חייבת להיות מקצועית ועצמאית. גורם פוליטי השולט בשיטות המדידה עלול להטות את הנתונים כך שיפעלו לטובתו. בנוסף, הכנסת שיקולים פוליטיים לתהליך המדידה עלולה תיצור משבר אמון מול הציבור הרחב, מול המפרסמים ומול גופי השידור. 
  2. היעדר תשתית מקצועית: הצעת חוק מורכבת כמו זו חייבת להיתמך בתשתית עובדתית, הצגה מקצועית ומקיפה של נתונים והערכה של השלכות החוק. רק כך יוכלו חברי הכנסת לגבש עמדה מלאה על משמעות החוק. ההצעה הנוכחית הועלתה בלי שנעשתה עבודה כזו וללא הליך ציבורי שיבחן את השלכות שינוי שיטת המדידה. 
  3. פגיעה באמינות: הדרישה מהערוצים להציג נתוני צפייה על המסך בזמן אמת היא לפני הכול בלתי אפשרית. אין דרך לדעת את מספר הצופים בתוכנית בזמן אמת, והערוצים אינם מבצעים את המדידה בעצמם אלא באמצעות גוף חיצוני. החובה להציג נתונים שלמעשה לא ניתנים למדידה עלולה לפגוע באמינות המידע, ובמקום שקיפות – ליצור כאוס.

סיכומו של דבר, הצעת החוק מבקשת להביא למהפכה ממשית במדידת המדרוג בישראל, ללא הצגת תשתית עובדתית ומקצועית שתאפשר לחברי הכנסת לממש את תפקידם ולאזרחי ישראל להבין מהן השלכות החוק. היא יוצרת הסדר מזיק שאינו בר מימוש, מעמיקה את הפוליטיזציה בשוק התקשורת ומעוררת את התחושה שמטרתה לשרת אוכלוסיות ספציפיות או גורמים אחרים בעלי עניין על חשבון האוכלוסייה הכללית, ולפגוע בערוצי הטלוויזיה הקיימים – תוך שימוש בטיעון של הגברת התחרות באופן חלול ושאינו נתמך בניתוח כלכלי-תחרותי. 

גם אם יש צורך לבחון לעומק את נושא מדידת הרייטינג בישראל, רפורמה כזאת ראוי שתיעשה בכובד ראש ובזהירות המתחייבת, והדבר, בפשטות, איננו מתקיים כאן.
לתפיסתנו, יש ליצור הליך סדור, בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים, שיקבע עקרונות מנגנוני יישום לדרך המדידה ולזהות המודדים.

אנו מציעים שהגוף האחראי על המדרוג יהיה גוף חיצוני לממשלה, בלתי תלוי, מוסכם על השחקנים השונים בשוק וכפוף לאמות מידה מקצועיות שאפשר לאכוף אותן.