חוות דעת

אין מקום להתארגנויות אזרחיות חמושות ועצמאיות במדינה דמוקרטית

חלק מההתארגנויות הבלתי מוסדרות מוקמות ככיתות כוננות מקומיות או שכונתיות, אחרות פועלות באופן נרחב יותר. חשוב שהמשטרה תפעל באופן אקטיבי נגד ההתארגנויות העצמאיות החמושות, למשל באמצעות חיזוק המשמר האזרחי. במקביל, המחוקק נדרש לבצע תיקוני חקיקה שיחדדו את האיסור לקחת חלק בהתארגנויות חמושות ובלתי מוסדרות.

 

  1. מעשי הטרור של השבעה באוקטובר, בהם נרצחו באופן ברוטלי אזרחים ואזרחיות על-ידי מחבלי החמאס, גרמו לחרדה נרחבת בציבור הישראלי ודאגה מובנת לביטחון האישי בכל חלקי הארץ. בעקבות זאת, אנו עדות לעיסוק אינטנסיבי בתחום ביטחון הפנים. בעוד שישנה חשיבות בחיזוק כוחות הביטחון והפעילות הביטחונית המוסדרת והמפוקחת, המשרד לביטחון לאומי מוביל מאז השבעה באוקטובר מדיניות שנועדה להרחיב באופן משמעותי את המעורבות של רבים מאזרחי המדינה בביטחון הפנים, בין היתר באמצעות עידוד ההתחמשות בנשק פרטי.
  2. במקביל לכך, ואולי כחלק מקו המדיניות הנוכחי, נחלש הפיקוח המדינתי על פעילותם של הגורמים השונים בביטחון הפנים. הדבר יוצר פער משילות משמעותי בין הצהרותיה של המדינה וקידום מדיניות ההתחמשות האזרחית לבין היכולת שלה להתמודד עם המצב החדש שיצרה. כך למשל, הותר הרסן בחלוקת הנשקים הפרטיים מבלי לתקן את הליקויים שזוהו עם השנים בהליך מתן הרישיון, ומבלי לשפר את פעילות הפיקוח על בעלי כלי הירייה.
  3. מדיניות זו מפרה את האיזון העדין שבין הגברת הביטחון במרחב הציבורי ובין הצורך להגן על שלום הציבור. בחינה של התארגנויות אזרחיות חמושות ועצמאיות שפועלות כיום בשטח מעלה שחלקן מוקמות ככיתות כוננות מקומיות או שכונתיות, וחלקן מאוגדות כחלק מהתארגנויות גדולות ומסודרות יותר, אשר מפעילות כראות עיניהן אזרחים חמושים בהיקף מספרי וטריטוריאלי רחב יותר. חלק מהתארגנויות אזרחיות עצמאיות אלו מתואמות ברמה מסוימת עם המשטרה (למשל – היכרות של המשטרה את הפעילות אך ללא תיאום נקודתי), אחרות ככל הנראה כלל לא מתואמות.
  4. במדינה דמוקרטית, אין מקום לשני סוגים אלו של התארגנויות בלתי-מוסדרות. הן חותרות תחת התפיסה הישראלית 'הממלכתית', לפיה הסמכות לקיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש במדינה נתונה למשטרת ישראל בלבד. בישראל אין מקום להקמת כיתות כוננות בלתי מוסדרות או התאגדויות של פעילים אוחזי נשק (להוציא חריגים שפעילותם מוסדרת בחוק, למשל שירותי אבטחה פרטיים מפוקחים). הפרטת המשילות שאנו עדים לה, משמע צמצום המחויבות של המדינה לכלל אזרחיה ולשלטון החוק, תפגע בטווח הארוך בכולנו, וראשית באלו מאתנו שמראש בטוחים פחות (נשים, מיעוטים, אנשים שחיים בעוני). יתרה מזאת, בטווח המיידי, הסכנה של התלקחות שתצא משליטה בגלל הפעילות האזרחית החמושה בערים המעורבות היא ממשית ועלולה לגרור את המדינה לחזית נוספת ובעלת השלכות חמורות.
  5. כך קורה כאשר המדינה מחלקת את המונופול לשימוש בכוח - ללא שליטה אמיתית על התוצאות, וללא יכולת מספקת לשלול אותו כאשר נעשה בו שימוש לרעה. אין ספק שנדרשים צעדים אסטרטגיים וטקטיים על מנת לשפר את הביטחון ואת תחושת הביטחון של האזרחים בעורף, אך הכיוון שאותו נוקטת הממשלה עלול להוביל לתוצאות הפוכות. מדיניות זו של ביזור השימוש בכוח אינה הפתרון האחראי והמתאים למצב הנוכחי, וקיים חשש כי הפרטת הביטחון רק תגביר את חוסר הביטחון האישי ותפגע בשלום הציבור.

המלצות להתמודדות עם המצב הקיים

  1. בטווח המיידי, המשטרה, אשר אחראית בין היתר על קיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש,ס' 2 לפקודת המשטרה, תשל"א-1971. נדרשת לפעול באופן אקטיבי נגד יוזמות להקמת כיתות כוננות פרטיות וארגונים חמושים עצמאיים ולהגביר את האכיפה כנגד ההתארגנויות החמושות העצמאיות הקיימות. בין העבירות הרלוונטיות לכך ניתן למצוא את האיסור על ירי מנשק חם שלא כדין – גם אם לא אירעה פגיעה בפועל. אם הדבר נעשה באזור מגורים או במקום אחר שיש בו כדי לסכן חיי אדם – העונש על כך חמור משמעותית.ס' 340א לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
  2. נוסף על כך, קיים איסור על השתתפות בתגרה במקום ציבורי,ס' 191 לחוק העונשין. איסור לנקוט איומים,ס' 192 לחוק העונשין. ואיסור להקים מהומה במקום ציבורי באופן שמפר את השלום וללא סיבה סבירה.ס' 194 לחוק העונשין. כאשר מעשים אלו מתבצעים ממניע גזעני או תוך עוינות כלפי ציבור מסוים, מוחמר רף הענישה.ס' 144ו לחוק העונשין. יש לציין כי אף ההתקהלות עצמה, אם נעשתה למטרה משותפת, גם אם המטרה כשרה, היא אסורה, וזאת כאשר המתקהלים מתנהגים באופן שיוצר אצל סביבתם חשד סביר שיעשו מעשה שיפר את השקט.ס' 151 לחוק העונשין. המתקהלים באופן אסור אשר מפרים את השקט בכך שהם מטילים אימה על הציבור מפרים אף הם את החוק.ס' 152 לחוק העונשין.
  3. במקביל, מומלץ שהמשטרה תבחן את כלל הדרכים האפשריות ליצירת קשר ותיאום בין כל הגורמים השונים אשר נושאים כלי יריה פרטיים בגזרה מסוימת. בין היתר, מפקד התחנה יכול, בהתקיים תנאי הסף הנדרשים, לפנות לכל מי שנושא או נושאת בנשק בעיר ולהציע להם להצטרף ולהתנדב למשמר האזרחי.
  4. יתרה מזאת, המחזיק בנשק כדין, אשר עושה בו שימוש בניגוד לתנאי או הגבלה שנקבעו ברישיון או תעודת הרשאה, עובר עבירה.סעיף 16 לחוק כלי ירייה, תש"ט-1949. בהתאם לכך, חטיבת הפיקוח באגף כלי הירייה נדרשת לבחון האם התארגנויות אזרחיות חמושות עצמאיות של מחזיקי כלי ירייה פרטיים מהווה הפרה של הרישיון, ואם לא – יש מקום לתקף את תנאי הרישיון.

המלצות לתיקון המצב הקיים

  1. יש לבצע תיקוני חקיקה שיבהירו את מקומה המרכזי של המשטרה בביטחון הפנים ויחדדו כי קיים איסור לפעול במדינה כחלק מהתארגנות אזרחית חמושה ועצמאית. זאת באמצעות קביעה בחוק כלי ירייה, תש"ט-1949, בחוק העונשין, תשל"ז-1977 או בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 כי קיים איסור על הקמה והשתתפות בהתארגנויות אזרחיות חמושות שאינן מוסדרות כדין. כמו כן, יש לשקול תיקוני חקיקה בחוק העונשין, כך שביחס לעבירות מסוימות, לרבות אלו שנמנו בפס' 7 לעיל, תתקיים נסיבה מחמירה של נשיאת נשק חם.
  2. במקביל, יש לפעול כדי לחזק את כוחות השיטור ואכיפת החוק במדינה מבחינת משאבים, תקציב והכשרות. בין היתר, יש לבסס את פעילותו של המשמר האזרחי במשטרה – בהיבטי גיוס, הכשרה, פיקוח ומשמעת.
  3. לבסוף, יש לחזק את עבודת חטיבת הפיקוח והאכיפה באגף כלי הירייה כך שיוכל לפקח כראוי על בעלי כלי הירייה הפרטיים. חיוני שהמשרד לביטחון לאומי יפעל להוספת תקנים לחטיבה זו, ולאיושם על-ידי מדריכי ירי או קציני בטיחות לשעבר.המשרד לביטחון הפנים דין וחשבון הוועדה לבדיקת הליך קבלת רישיון לכלי ירייה (2019), בעמ' 86.

סיכום

  1. אם לא ייעשה ניסיון אמיתי למנוע מארגונים עצמאיים חמושים לפעול באופן חופשי במדינה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במשבר משילות משמעותי שישפיע על חיי היומיום של כלל האזרחים. הסוסים כבר יצאו מהאורווה במובן שאנו נדרשים ליצור הגנות לאחר שכבר התרנו את הרסן. לכך נדרשת מחויבות ציבורית וממשלתית אמיצה וכנה.