חוק ביסמוט לאיסור פרסום הקלטות הצהרתי ומיותר
ליבת הצעת החוק שנועדה למנוע פרסום הקלטות הנוגעות למידע רגיש כבר קיימת בחוק ויוצרת עירוב בין תכנים לנתונים שיקשה על אכיפתה.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
הצעת החוק מבקשת להוסיף עילה נוספת לרשימת העילות המנויות כעילות של פגיעה בפרטיות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. העילה המוצעת היא: "פרסום הקלטה של אדם ברבים, הנוגעת למידע רגיש, כהגדרתו בפרק ב' לחוק".
אנו מתנגדים להצעת החוק משום שהיא מיותרת וההסדר המוצע בה קיים כבר בחוק הנוכחי; היא יוצרת חוסר קוהרנטיות בין תוכן של מידע (בכתב, בשמע, בחוזי-שמע) לבין מידע המוצג בצורת נתונים במאגרי מידע; והיא אינה מתיישבת עם מסגרת התיקונים לחוק הגנת הפרטיות הנמצאים כרגע על שולחנה של הכנסת ולכן עלולה ליצור בלבול חקיקתי.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי הסיבה לתיקון החוק היא שעילה זו "לא מעוגנת באופן ישיר כמעשה המהווה פגיעה בפרטיות". ואולם, דבר זה אינו מדויק. סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות כבר אוסר על "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד". בנוסף, סעיף (10)2 קובע כפגיעה בפרטיות גם "פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9)". סעיף זה קובע כי כל סוג של מידע ("דבר") שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות גם הוא אסור בפרסום, בלי לסייג בכלל האם מדובר במידע שהוא כשלעצמו רגיש או אישי. שני סעיפים אלה יחדיו יוצרים רשת הגנה הכוללת בתוכה כבר כיום את מה שמנסחי הצעת החוק מבקשים להוסיף, ולכן ההצעה, בפשטות, מיותרת.
הצעת החוק עוסקת בהקלטות שיש בהן "מידע רגיש" כהגדרתו בפרק ב' לחוק הגנת הפרטיות (להלן: סעיף 7). כך, מנסים מנסחי ההצעה להדגיש את החידוש לכאורה שיש בה על פני הסעיפים הנמצאים ברשימת העילות המהוות פגיעה בפרטיות. בהקשר זה נציין כי: ראשית, ההבדל בין סוגי התכנים בסעיף 2(11) לבין אלה שבסעיף 7 לחוק כמעט ואינו קיים, ואם כבר – ההגדרה בסעיף 2 רחבה יותר מזו של סעיף 7, כפי שאפשר להיווכח מהטבלה הבאה. הצעת החוק איננה מציינת אפילו מקרה אחד שבו יש נפקות לתוספת שהיא לכאורה מבקשת להוסיף על המצב הקיים.
|
סעיף 2 (11) |
מידע רגיש כהגדרתו בסעיף 7 |
|
עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד |
נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישיותו,
מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו; |
שנית, כפי שניתן לראות מן המילים שהודגשו בטבלה, סעיף 2(9) מדבר מפורשות וישירות על "עניין" כלומר על כתב, הקלטה, תמונה, סרטון – משום שהוא עוסק בכל מדיום שתוכנו יכול להיות פגיעה בפרטיות. לעומת זאת סעיף 7 עוסק ב"נתונים" משום שהוא חלק מהפרק בחוק הגנת הפרטיות העוסק במאגרי מידע ולא בהקלטות. לכן, ההפניה לסעיף 7 אינה נכונה ותיצור חוסר קוהרנטיות ופוטנציאל לקשיים ביכולת אכיפה.
התיקון המוצע, המפנה כאמור להגדרת "מידע רגיש" בסעיף 7, מנותק מן ההקשר של מהלכי החקיקה בכל הנוגע לחוק הגנת הפרטיות, כלומר של תיקון 14 לחוק הגנת הפרטיות שחל עליו דין רציפות, ויש בו הצעה לבטל את המונח "מידע רגיש", להחליפו במונח "מידע בעל רגישות מיוחדת", כך שיכלול פרטי מידע המוצגים בצורת נתונים שמתאימים להימצאות בתוך מאגרי מידעהצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 14) התשפ"ב-2022, בסעיף 3(3).. לפיכך, ממילא, אם יעבור התיקון המוצע, תיווצר סתירה בינו לבין תיקון 14.
- ההגנה על הפרטיות במדינת ישראל לוקה בחסר. חוק הגנת הפרטיות שלנו מיושן ואינו מתאים לעידן המידע ומדינת ישראל נמצאת במאבק לשמירת התאימות שלה מול דיני הגנת המידע האירופיים, כדי לא לפגוע בתעשיות המידע שלנו ובעסקים נוספים. לפיכך, אם ברצונם של מנסחי ההצעה להעצים את הגנת הפרטיות של אזרחי ישראל – עליהם לפעול כדי להעביר בחקיקה את תיקון 14 לחוק הגנת הפרטיות וכדי לסיים את הליך הניסוח של תיקון 15 לחוק הגנת הפרטיות. הצעת החוק דנן אינה תורמת לכך מאומה, ורק תפריע ליישומו של תיקון 14.
- בפרסומים שונים בתקשורת עולה הטענה שמטרת התיקון היא להרתיע את התקשורת מפרסום תחקירים עיתונאיים המבוססים על הקלטות. נדגיש כי אמירתו המפורשת של מניח ההצעה, ח"כ ביסמוט, הייתה שזו אינה כוונתו. מעבר לצורך נסב את תשומת הלב לכך שסעיף ההגנות בחוק הגנת הפרטיות, ובעיקר סעיף 18(1)(ב) (הגנת החובה המקצועית) וסעיף 18(3) (הגנת העניין הציבורי), מאפשרים לכלי התקשורת לפרסם מידע שיש בו פגיעה בפרטיות, ולכן גם בהקשר זה הצעת החוק אינה משנה דבר מן המצב המשפטי הקיים והיא, בפשטות, מיותרת, אלא אם מטרתה הצהרתית בלבד.