ההצעה להרחיב את החוק הנורווגי חשובה אך חלקית ואינטרסנטית

נוכח הצורך להגדיל את מספר הח"כים הפנויים לעבודה פרלמנטרית מלאה, ולמרות חסרונות כעלות ותחלופה גבוהות, יש לבחון חקיקת חוק נורווגי "מלא" שיחייב את כל השרים וסגניהם להתפטר מהכנסת.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

1. הצעה זו מצטרפת להצעות אחרות, של הקואליציה הנוכחית וגם של קודמותיה, שביקשו לתקן חוקי יסוד ועקרונות משטריים במהירות רבה ושלא למען עקרונות כלליים אלא למען אינטרסים פוליטיים ספציפיים של הממשלה. הדבר מוביל לזילות כללי המשחק הפוליטיים ופגיעה בכלליותם ויציבותם, שהם תנאי יסוד למשטר דמוקרטי. אם כל ממשלה, באמצעות שליטתה בקואליציה, יכולה לעצב את כללי המשחק המשטריים כרצונה, הכללים הופכים להמלצה בלבד. באופן ספציפי נראה שהקשר בין גודל הסיעה לבין מספר השרים וסגני השרים שרשאים להתפטר מהכנסת לפי הצעת החוק נקבע לפי האינטרסים הספציפיים של סיעות בקואליציה (כפי שנעשה גם בכנסות קודמות). אין זה ראוי לתקן כך חוק כלשהו, ובוודאי שלא חוק יסוד.
   
   
2. לעניין החוק – אנו מסכימים שיש צורך להגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית מלאה כדי להקל על עומס העבודה של חברי הכנסת – במיוחד ביחס למספר הוועדות שבהן הם חברים. העומס המוטל עליהם כיום גדול במיוחד בהתחשב בעובדה שהכנסת היא פרלמנט קטן ביותר (בהשוואה לגודל האוכלוסייה ולדמוקרטיות אחרות), וכן עקב היעדרם של בית מחוקקים נוסף ושל פרלמנטים אזוריים. לכן, עקרונית אנו תומכים בהצעה הנוכחית.
   
   
3. אכן, לחוק הנורווגי יש חסרונות ברורים, ובהם יצירת מעמד של חברי כנסת "על תנאי" (החייבים את כהונתם בכנסת לשרים שהתפטרו), צמצום המגעים הלא-פורמליים בין השרים לבין חברי הכנסת במליאה, תחלופה גבוהה של חברי כנסת ועלות כספית. עם זאת, לנוכח מספרם הקטן של חברי הכנסת ומספרם הגדול של חברי הממשלה – החוק הנורווגי הוא הרע במיעוטו. יש לו גם יתרונות נוספים, כמו האפשרות הניתנת לשרים שהתפטרו מהכנסת להקדיש זמן רב יותר לעבודתם המיניסטריאלית.
   
   
4. עם זאת, התיקון המוצע לא משקף את ההסדר המקיף והממצה שראוי לבחון: מודל של "חוק נורווגי "מלא", המחייב את כל השרים וסגני השרים להתפטר מהכנסת. תיקון כזה עדיף מהטעמים הבאים:

א. הוא יגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית משמעותית.

ב. הוא יגביר במידת מה את האוטונומיה של חברי הכנסת המחליפים, משום שהתפיסה שלפיה הם נכנסו לכנסת רק בשל "נדיבותם" של השרים וסגני השרים שהסכימו להתפטר מהכנסת – לא תהיה רלוונטית עוד (עם זאת מעמדם בכנסת עדיין לא יהיה מובטח, משום שאם שרים וסגני שרים מרשימתם יחזרו לכנסת, הם-עצמם עלולים להידרש לעזוב אותה).

1. גם במבט השוואתי, אין דוגמה לחוק נורווגי במודל הקיים בישראל. בכל הדמוקרטיות שבהן קיים חוק כזה (שוודיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל, אסטוניה ועוד) מדובר בחוק נורווגי מלא, המחייב את כל השרים להתפטר מהפרלמנט (בין המדינות האלה יש הבדלים אחרים – למשל, בחלקם הוא חל גם על סגני שרים ו/או ראש הממשלה, ובחלקן לא; ובחלקן מי שהתפטרו מהפרלמנט יכולים לחזור אליו, כמו בישראל, ובחלקן לא).
   
   
2. בשולי הדברים נציין כי הפתרון הרצוי לטעמנו הוא הגדלת מספר חברי הכנסת. רפורמה כזו תגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית תוך הימנעות מהחסרונות של החוק הנורווגי. על כל פנים, כל תיקון בתחום זה צריך להתבצע למען עקרונות כלליים, מתוך התחשבות במארג החוקתי ובמסגרת רפורמה כוללת, ובוודאי לא למען אינטרסים מיידיים של ממשלה ספציפית.