אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ: "ביום שאחרי המשבר מחכה לחינוך בישראל אתגר עצום אבל גם הזדמנות גדולה, אנחנו צריכים לשאול את המורים והתלמידים מה הם רוצים ולאיזה שינוי הם מייחלים. זה הזמן לשתף פעולה".

יואב גלנט, שר החינוך: "נכון שהיו קשיים בעקבות מגפת הקורונה אבל התגברנו עליהם - כל מערכת החינוך פועלת כעת, מגן הילדים ועד כיתות י"ב. לא באופן מושלם, אבל יש הצלחה מאוד גדולה של לקחת מערכת גדולה ולשים אותה על המסילה הנכונה. המהפכה הדיגיטלית כאן, אנחנו מקנים יכולות שלא היו כמותן במערכת החינוך - כשמחלקים 15,000 מחשבים רק בירושלים, 4,000 בראשון לציון, באר שבע ואום אל פאחם, רואים שינוי. נביא רפורמה גדולה במסגרת תקציבי 2021, ועיקרה יעסוק במתן גמישות ניהולית ופדגוגית למנהלי בתי הספר. אני רוצה לקחת משאבים וסמכויות שמרוכזות אצל המנכ"ל ואצלי ולהעבירן למנהלים. אם זה יקרה, תוך שנים אחדות לא נכיר את מערכת החינוך והכול ישתנה לטובה".

גלנט הוסיף כי "במערכת החינוך היה מי שחשב לאורך השנים שאפשר לשבת בירושלים ולהחליט איך תראה מערכת השעות בדימונה. זה לא נכון מבחינה ניהולית, ולכן ההיגיון שלי אומר שיש לנו 5200 נקודות אור ומגדלורים - אלה הם מנהלי בית הספר, ואני רוצה שכל אחד ואחד מהם יזדהה עם היעדים והמטרות שאנחנו מציבים. אני רוצה להעניק את חופש הפעולה למנהלים, וסבור שבתוך שנים אחדות מהרגע שנשחרר את זה נראה תוצאות בשטח".

משה בכר, סגן בכיר לממונה על השכר, משרד האוצר: "הקורונה זו הזדמנות אדירה למערכת החינוך כי היא כפתה עלינו לעשות דברים שאילולא הקורונה לא היינו עושים. הדבר הראשון זה הרבה פחות שעות פרונטליות בכיתה. בנוסף, הקורונה כפתה אלינו חמישה ימי למידה בשבוע ללא ימי שישי. מערכת החינוך בישראל היא היחידה בעולם שמלמדת שישה ימים בשבוע, זה מייצר חוסר התאמה בין החופשות של ההורים לחופשות של הילדים ופוגע בפריון ההורים כעובדים ובסופו של דבר בתוצר הלאומי. למדנו בקורונה שזה לא נורא שיום אחד הילדים יהיו עם ההורים בבית. אני מקווה שנוכל למנף זאת לסנכרון יותר של חופשות התלמידים עם ההורים. זה שיח לא טריוויאלי שנצטרך לעשות ההורים, ארגוני המורים ומדינת ישראל – מקווה שיהיה לנו את האומץ לעשות אותו סוף סוף. הדבר האחרון הוא האוטונומיה, השלטון המקומי ומנהלי בית הספר, שיודעים הכי טוב להתנהל עם הצרכים הדיפרנציאליים השונים. אני מאוד מקווה שנדע למנף את הדברים הללו".

יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים: "הסתדרות המורים זעקה כבר שנים רבות שצריך ללכת על איכות ההוראה ולא על הכמות. מחקרים מראים שכמות השעות הפרונטליות של מורה שנמצא בכיתה לא תורמת להישגים. לעניין החופשות של המורים - לא מתקנים עוולה אחת באחרת. הוראה היא אחד המקצועות השוחקים ביותר והחופשות נועדו לתת לעובדי ההוראה את הזמן לאגור כוחות לשם המשך העשייה שלהם. לכן, אם לעובדי המשק יש פחות חופשים – שהמדינה תגדיל את החופשות של עובדים אלה. בנושא של מספר ימי השבוע, זו פגיעה גם בנושא ההתמקצעות".

עוד הוסיפה בן דוד כי "השחיקה נובעת מהיעדר אוטונומיה למנהלים. הנטייה של משרד החינוך היא להטיל על עובדי הוראה מטלות נוספות, ולא לאמץ שיטות הוראה חדשות ויצירתיות יותר, וזאת תוך שכר ותנאים לא מטיבים. מי יודע יותר טוב אם לא עובדי ההוראה? נותנים להם הרבה אחריות אך ללא סמכות. מגפת הקורונה היוותה השכמה לכל מי שלא הבין את מחדליה של מערכת החינוך".

רן ארז, יו"ר ארגון המורים: "הקורונה הוכיחה שבלי מורים אי אפשר, ולכן את המורים צריך לטפח כי הם מרכיב מאוד חשוב בשורשים וביסודות. השקענו בתקופה הזאת עבודה רבה, שינינו פרדיגמות, הרגלי עבודה ודפוסי חשיבה, אנחנו היום עובדים אחרת והעבודה קשה אבל מצליחה. זה יוצר מוטיבציה אחרת. משרד החינוך בניגוד עניינים מובנה, לא יכול לנהל את מערכת החינוך ולהחזיק בכל הכובעים - רגולטור, מתקצב, מפקח ומעסיק. שר החינוך לא יודע מה קורה בכיתה בפתח תקווה, ולכן מי שיכול לנהל את מערכת החינוך בצורה נכונה הוא השלטון המקומי. ראש העיר נבחר באופן אישי על פי ההישגים שלו, עד כדי כך שמחירי הדירות מושפעים ממערכת החינוך. משרד החינוך צריך לקבוע מדיניות, לתקצב ולפתח, אבל השליטה צריכה להיות של השלטון המקומי. אם מדברים על הובלת שינויים, אחד השינויים החשובים ביותר הוא לתת את הסמכות לראש העיר לנהל את מערכת החינוך, זו האחריות שלו".

דלית שטאובר, המכון הישראלי לדמוקרטיה, הקריה האקדמית אונו ובית הספר למנהיגות חינוכית מנדל; לשעבר מנכ"לית משרד החינוך: "בכל העולם יש אתגרים עצומים ופערים וזה הזמן ללמוד מהצלחות ולא לחזור על טעויות העבר. המשבר שחווינו הוא משבר עולמי, הנזקים שגרם חוצי מדינות .מודל ההפעלה אותו אנו מציעים מבוסס על לימוד הצלחות בעולם ובארץ ויכול לסייע בתכנון יישום והטמעה של המענים הנדרשים. צריך לעשות שינויים פדגוגיים ולתת פתרונות שונים וביזור סמכויות בהתאם לערים השונות. כל זאת תוך שיתוף מגוון מומחים ואנשי שטח (המודרים כעת) ותכנון גמיש בהתאם לצרכים המשתנים."

עוד הוסיפה, כי "אם המערכת לא תשנה את דרכיה, זה יוביל לפגיעה קשה באמון הציבור במערכת החינוך הציבורית, אובדן הרלבנטיות שלה ואפילו יכרסם במקומו של החינוך כערך מוביל במדינה. במצב של שיתוק במערכת החינוך יש פגיעה קשה באוכלוסיות החלשות יותר וסכנה למרקם של החברה הישראלית. תלמידים, גם כאלה חזקים יכולים לפתח קשיים רגשיים וחברתיים כך שידרשו תקציבי ענק שידרשו לאורך שנים לטיפול בפערים ובקשיים שנולדים".

ד״ר מיכל טביביאן מזרחי, סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון, משרד החינוך: "הדגש הוא על היישום ועל איך מיישמים. מערכת החינוך היא מערכת עם הרבה מאד שותפים וזה תמיד האתגר הגדול שלה. זו מערכת שלמרות גודלה ומורכבותה היא מסוגלת להשתנות. ראינו את זה במהלך המשבר, וזה אפשרי. לעומת התחזיות בתי הספר כאן כדי להישאר. היו שחשבו שבתי הספר ייעלמו אבל במשבר ראינו שלבתי הספר יש תפקיד אחר, מעבר לחינוך. הלמידה מתרחשת גם בהתפתחות אישית ולא רק כלמידה עצמה. בנוסף, הבנו בעקבות הקורונה שהיכולת לתת גמישות בקצה היא היכולת לתת חינוך יותר טוב. יחד עם הגמישות הניהולית והפדגוגית, אנחנו צריכים לייצר דיפרנציאציה בין מקומות שונים ותלמידים שונים, ולהתאים את הלמידה לצרכים שלהם. גם המורים הבינו שתפישת התפקיד שלהם משתנה. לקרוא להם "עובדי הוראה" זה לא משקף את המנהיגות והערכיות והמסירות המאוד גדולה שלהם לתפקיד ולתלמידים שלהם. ולבסוף, צריך לשמור על השינויים שהושגו במשבר כדי שימשיכו להתקיים ולא לנסות לחזור למה שהיה".